קח פרי ותהיה לי חרדתי: על השורשים של פחד מפירות ודרכי ההתמודדות
"אמא, מה יש לאכול?", שאלה הילדה בציפיה. "משהו בריא וטעים. תכף תראי", האם אמרה, מגישה לשולחן את הצלחת הצבעונית. כמה שניות עברו, והילדה התחילה לצרוח באימה. כי אתם מבינים, הצלחת הכילה פירות. הילדה פחדה פחד מוות מפירות, שחורג בהרבה מהעדפה של הרבה מאוד ילדים להימנע מכל מה שנחשב לבריא, ומכל מה שהוא לא ממתק שמזיק לגוף. אצל הילדה הזו, פירות היו מקושרים עם תחושות שליליות של פחד וסטרס כי היא סבלה מפוביה חריגה, אבל אפשרית, של פחד מפירות. היא כמעט הייתה יכולה לדמיין שהתות ייקח את הסכין המונח ליד הצלחת וידקור אותה, וכמעט קיבלה בחילה כשהיא חשבה על הטעם והמרקם של התפוח. אז היא נמנעה מלאכול פירות, וכל ניסיון של ההורים שלה לשדל אותה לאכול אותם – כי הרי פירות (במידה) הם טעימים ובריאים – נידון לכישלון.
הילדה הזו ממש לא לבד. למרות שרוב האנשים נהנים מפירות טריים ומתוקים, כל אחד והעדפות שלו, אצל חלק מאנשים המפגש עם פירות עלולה להיות חוויהה שתעורר אצלם חרדה, פחד ושורה ארוכה של תסמינים פיזיולוגיים. בדומה לרוב סוגי הפחדים, החששות האלו עלולים להביא להימנעות מוחלטת מפירות, על כל ההשלכות הבריאותיות השליליות של זה. אבל ממה בכלל נובע פחד מפירות, ואיך אפשר לנצח אותו?
מה זה פחד מפירות?
פחד מפירות ידוע גם בשמו הלועזי פרוקטופוביה (Fructophobia. להבדיל כמובן מ-Proctophobia, מונח המתאר פחד מפי הטבעת, יחי ההבדל הקטן). את הפחד הזה ניתן לשייך לקבוצת הפחדים מאוכל, סיבופוביה (Sibophobia), שמשתייכת כשלעצמה לקבוצת הפוביות הספציפיות – תחושות של פחד או רתיעה שאדם חווה עקב מגע עם אובייקט מסוים, חשיפה אליו או אפילו רק המחשבה עליו. במילים אחרות: פחד עד ולא מידתי מאובייקט או ממצב מסוים.
רוב הפחדים ממאכלים עשויים להיראות מוזרים על הנייר, ולא זוכים להכרה הדרושה על ידי ה-DSM-5. בפועל, עבור אנשים שסובלים מכך, מדובר בפחד או אפילו בפוביה במלוא מובן המילה, עם רשימה ארוכה של תסמינים אפשריים והשפעה שלילית על החיים, כמו שנראה בהמשך.
פחד מפירות עשוי ללבוש צורות שונות. לפעמים האדם פוחד מהטעם או מהמרקם של הפירות, ובמקרים אחרים דווקא מהמראה שלהם: בקרב אנשים שסובלים מהפחד, למשל, הגרעינים של העגבניה עשויים להיראות כמו עיניים מפחידות (יכול להיות שראיתם תמונות מהסוג הזה ברשתות החברתיות), והבננה נראית כמו מישהי שעשויה לקום לתחייה ולתקוף אותו על הראש, כמו בשיר המפחיד ההוא של יובל המבולבל (מתנצלים מראש על הדימויים האלו, שחריגים גם לאתר שעוסק באימה).
הפחד יכול להתבטא כלפי כל הפירות באשר הם, או רק כלפי סוגים מסוימים. במקרים הקיצוניים, האדם ימנע לא רק מפירות עצמם, אלא גם מכל מה שעשוי להזכיר להם אותם, כמו מיצים ממותקים ואפילו ממתקים בצורת פירות (נניח, גומי בצורת בננה, אבטיח, תות, דובדבן וכדומה). השורה התחתונה היא שבניגוד לסלידה רגילה או העדפה אישית, פוביה מפירות היא תגובה רגשית עוצמתית שעלולה לשבש את שגרת החיים.
לכל פרי יש את הפחדים שלו
על רקע העובדה שלפחד מפירות יש צורות שונות ומגוונות, קשה להגדיר מראש באופן חד משמעי מהו הפחד הספציפי שמאפיין פרי מסוים, בטח שאדם מסוים. בכל זאת, יש כמה סוגי פירות שעשויים להיחשב למפחידים במיוחד עבור אלו הסובלים מהקושי.
אם מושא הפחד הוא הריח שמפיצים הפירות, הרי שה"חשודים העיקריים" בהקשר הזה עשויים להיות למשל פרי הדר. קלמנטינות ותפוזים בעלי ריח חזק מפריעים כמעט לכל אדם שנחשף להם במקום ציבורי (הצעת חוק: אסור לקלף קלמנטינה באוטובוס), אבל אצל אנשים בעלי פוביות מפירות, הבעיה עלולה להיות מורכבת שבעתיים. אשכוליות, עם המרקם הפנימי שלהן והמיץ המותג במהלך האכילה, עשויות להיות מקור נוסף לחרדה. לימונים עשויים להיות מפחידים עקב החמיצות והריח שלהם.
לפעמים, הפחד קשור למרקם הספציפי של הפרי. בהקשר הזה אפשר להצביע למשל על אבוקדו, מנגו, פפאיה וכן הלאה. אם הפחד הנקודתי של האדם נובע מהמראה של הפרי, הוא עלול לחשוש במיוחד מפירות כמו הרימון בעל המראה ה"דמי" עמוס הגרעינים, ליצ'י בעל הקליפה המחוספסת שמזכיר במידה מסוימת "עין" וכן הלאה.
שימו לב שאצל אדם הסובל מפחד מפירות, יכולות להיות דרגות חרדה שונות מסוגי פירות שונים. יש פירות שהאדם עלול להיכנס להתקף חרדה בכל פעם שרק ייתקל בהם, ולעומתם אחרים מעודנים יותר, שיכול להיות שהוא יתמודד בהצלחה עם אנשים שאוכלים אותם לידו, או אפילו יאכל אותם בעצמו בלי בעיה.
ממה נגרם פחד מפירות?
פחד או פוביה מפירות עלולים להיגרם בכל שלב של החיים, מסיבות שונות. לפעמים הפחד נובע מחוויה לא נעימה בילדות שהייתה קשורה לפרי, כמו מקרה של חנק או כמעט חנק שאדם נחשף לו בילדותו, אדם שהיה עד לתגובה אלרגית חריפה וכן הלאה.
לפעמים הפחד קשור לחוויית האכילה השלילית לכאורה של אכילת פירות, כמו ילד שההורים שלו איימו עליו בצעקות או בדרכים מאיימות אחרות לאכול פירות, מה שגרם לו לסלידה שהתפתחה בהמשך לפחד של ממש. ואגב, החוייה השלילית ממש לא חייבת להיות קשורה לעצם האכילה. אם אדם מבוגר זוכר לדוגמה ריב משמעותי של ההורים שלו במהלך אכילת סלט, תאמינו או לא, יכול להיות שהסלידה שלו תהיה מהפירות שמרכיבים סלט. המוח האנושי פועל בדרכים מופלאות, לעיתים משונות.
מבחינה ביולוגית, עשוייה להיות השפעה לגורמים כמו נטייה גנטית לחרדות ולפוביות, רגישות יתר חושית (שמסבירה למשל למה ילדים על הרצף האוטיסטי הם בעלי סבירות גבוהה יחסית לסבול מחרדות שונות), שינויים הורמונליים וכן הלאה. בחלק גדול מהמקרים מדובר בשילוב בין כמה גורמים, מה שהופך את תמונת ההתמודדות עם הבעיה למורכבת יותר.
תופתעו, אבל גם סרטי אימה יכולים להיות חלק מהבעיה, גם אם מצומצם באופן יחסי. לא ידועים לנו יותר מדי סרטים בהם הרוצח היה פרי מסוים, וטוב שכך, אבל עדיין יש כמה דוגמאות מבוהקות. ב-1978 יצא "מתקפת העגבניות הרצחניות" (Attack of the Killer Tomatoes), סרט מטופש לכל הדעות על קבוצת מדענים שמנסים להציל את העולם מאימתן של עגבניות ענקיות שעברו מוטציה. "מתקפת העגבניות הרצחניות" הוליד שני סרטי המשך והפך למעין סרט קאלט עם השנים, אבל יש שטוענים שהוא תרם להתפתחות הפחד שלהם מעגבניות בפרט ומפירות בכלל.
מה בין פחד מפירות לבעיות אכילה אחרות?
חשוב לזכור שיש הבדל מהותי בין פחד או פוביה מפירות לבין תופעות אחרות שקשורות לאכילה, או אפילו הימנעות מכוונת מאכילה של פירות. בעוד שאכילה סלקטיבית או העדפות תזונתיות מסוימות הן תופעות נפוצות, במיוחד בקרב ילדים, פחד מפירות הוא תגובה עמוקה יותר, בעלת השלכות שעשויות לחרוג בהרבה ממה שמכניסים לפה בסופה של ארוחה. בניגוד לאנשים שפשוט אינם אוהבים פירות מסוימים או נמנעים מהם מסיבות תזונתיות – וכל הורה יודע שלפעמים יש צורך במאבק רציני כדי שהילד שלו יוכל מאכלים בריאים כמו פירות – אנשים הסובלים מפחד מפירות עלולים לחוות חרדה אמיתית בכל מפגש עם פרי, ולפעמים רק מעצם המחשבה עליו.
הגבולות בין פחד מפירות להפרעות אכילה אחרות עשויים להיראות מטושטשים. אם ניקח דוגמה נפוצה, אכילה בררנית – או בשמה המלא הפרעת אכילה נמנעת ומגבילה (ARFID) – יכולה לכלול הימנעות ממאכלים מסוימים כמו פירות. בתרחיש נפוץ במסגרת ההפרעה, הילד או האדם המבוגר נהיה בררן או מפחד פחד מסוגים שונים של מאכלים מסיבות שונות, כמו המאפיינים שלהם (טעם או מרקם, לדוגמה), בעיות בריאותיות שהוא חווה ומקושרות לאכילה, חוויה שלילית מהעבר שקשורה לאוכל וכדומה. בהרבה מקרים, עם זאת, ההגדרה הזו רחבה יחסית ועשויה לכלול בתוכה מגוון מאכלים, בעוד שפחד מפירות עשוי להיות ספציפי וממוקד הרבה יותר.
דוגמה נוספת היא אלרגיות למזון, שעשויות להיות גם לפירות. ההבדל העיקרי הוא שלעומת המצב של אלרגיה לפירות, שטומנת בחובה סכנות בריאותיות, פחד מפירות לא כולל סכנה אמיתית "רציונלית".
ההשלכות השליליות של פחד מפירות
פחד מפירות, ועל אחת כמה וכמה פוביה מפירות, עלולים לגרום לשורה ארוכה של תסמינים – בדומה לסוגים אחרים של פחדים ספציפיים. מבחינה פיזית, רשימת התסמינים העיקריים יכולה לכלול:
- דופק מואמץ
- הזעה מוגברת
- רעד
- קוצר נשימה
- בחילות והקאות
- כאבי בטן
- יובש בפה
מה שחשוב לא פחות הוא שהפחד עלול לגרום להימנעות מוחלטת מפירות, בין אם פירות באופן כללי ובין אם סוגים ספציפיים. במקרים החמורים יותר, האדם עלול לסבול מתסמיני חרדה כשהוא רואה אחרים אוכלים פירות או נחשף להם בדרכים אחרות, כולל כאמור מאכלים בצורה של פירות. אנשים שסובלים מהחרדה עלולים להימנע מלהיכנס למקומות שמכילים פירות, כמו למשל מחלקת הפירות בסופרמרקט, ואפילו להימנע מאירועים חברתיים בהם עושים בחירה בריאה לפנק את האורחים בפירות, למשל, ולא רק בבורקסים ובמאכלים מזיקים אחרים. המשמעות היא שיש כאן פגיעה אפשרית ביחסים החברתיים של האדם.
קצרה היריעה מלפרט כאן מה בדיוק הבעייתיות של הימנעות מפירות, מה גם שלכל פרי או קבוצת פירות יש את היתרונות הבריאותיים שלהם. ברמה הכללית מאוד, הימנעות מפירות עלולה לגרום לבעיות כמו:
- מחסור בוויטמינים ובמינרלים חיוניים
- פגיעה במערכת החיסונית
- עלייה בסיכון למחלות כרוניות
- בעיות עיכול, עקב כמות נמוכה מדי של סיבים תזונתיים
- פגיעה במראה העור
- נזקים לשיער
איך אפשר לאבחן פחד מפירות?
אבחון של פחד מפירות הוא לא דבר פשוט. קודם כל, אנשים עלולים לסבול מבוכה מפחדים שנחשבים "חריגים", על חלקם כתבנו באתר: לדוגמה, פחד ממילים ארוכות או פחד מבלונים. בנוסף, את ההימנעות מפירות אפשר לייחס גם למצבים אחרים ברמה הבריאותית או אפילו הפסיכולוגית. כתוצאה, האדם עשוי לסבול מהבעיה במשך שנים.
המפתח להתמודדות הנכונה הוא, קודם כל, להבין מול מה אנחנו מתמודדים. ברור שבאתר המוקדש לאימה, אנחנו לא מתיימרים לספק לכם מידע מקצועי על הנושא, אלא רק כללי בלבד. השורה התחתונה היא שאבחון פחד מפירות עשוי לשלב כלים שונים. חלק גדול מהתהליך הוא פסיכולוגי, במטרה לראות מה עלול היה לגרום להתפתחות הפחד, כי לפעמים התשובה נמצאת בעבר הרחוק (אפילו הרחוק מאוד). האבחון עצמו כולל ראיון קליני מעמיק, הערכה פסיכיאטרית, בדיקת היסטוריה רפואית, שלילת בעיות רפואיות אחרות ובמקרים מסוימים בדיקות הדמיה מתמקדות. בדיקות הדמיה של המוח, לדוגמה, עשויות להצביע על התהליכים שמתרחשים בו כשיש חשיפה לפירות, באופן דומה לחרדות אחרות.
אם נצמדים לספר האבחנות האמריקאי, ה-DSM-5, אבחון של פוביה ספציפית דורש קיום של כמה קריטריונים:
- פחד משמעותי וממושך במאובייקט או ממצב מסוימים, כולל ציפייה אליהם
- חשיפה לאותו גורם עלולה לגרום לתסמינים המזוהים עם פחד, חרדה או פאניקה
- הפחד אינו רציונלי, כלומר, חסר פרופורציות (אל תשכחו שמדובר כאן בפירות, שלא נחשבים למזיקים בדרך כלל)
- פגיעה תפקודית
- הימשכות של ההפרעה ליותר מחצי שנה
בעיה אחת, דרכי טיפול שונות
אחרי האבחון, ניתן להתחיל בתהליך הטיפול, שבדרך כלל משלב מספר גישות:
- טיפול פסיכולוגי
- טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)
- טיפולי חשיפה, לרוב בצורה הדרגתית. האדם יכול להתחיל מחשיפה לתמונות של פירות, לעבור דרך נוכחות פיזית שלהם ועד למגע ישיר או אפילו טעימה
- דמיון מודרך
- טיפולים תרופתיים, כמו נוגדי חרדה או תרופות הרגעה להקלה על התסמינים
- טכניקות הרפיה, כמו נשימות עמוקות ומדיטציה
לסיכום, פחד מפירות הוא מצב מאתגר עם פוטנציאל פגיעה באיכות החיים ובבריאות שלכם, אבל בעזרת אבחון נכון וטיפול מתאים, תוכלו להתגבר עליו או לפחות לשפר משמעותית את ההתמודדות איתו. חשוב לזכור שכל אדם מגיב אחרת לטיפול, ככה שחשוב למצוא את הגישה המתאימה ביותר לכל מקרה פרטני.
פנייה לעזרה מקצועית, במידת הצורך, היא צעד חשוב בדרך להתמודדות עם הפוביה. ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר, הסיכויים להתמודדות מוצלחת עם הפחד ולשיפור איכות החיים יכולים לגדול – עד שלמצב בו תוכלו לקחת פרי ולהיות לכם בריאים, כמו המשפט המפורסם.
