סרטי אימה

כמה פעמים בשנה, זה קורה. מגיע סרט שמעורר ציפיות אצל כל חובב אימה, בעיקר בזכות כל הבאזז הזה שהוא יוצר.

לפני כמה ימים, ישבנו בבית של חברים. בזמן שהילדות שיחקו באנה ואלזה, ציירו, התעללו בבובות ובעיקר עשו בלאגן, אחד החברים

אם נצמדים להגדרה המילונית הדי פשוטה, חיוך הוא הבעת פנים, הנוצרת באמצעות מתיחת שרירים מסביב לפה ולרוב גם לעיניים, המבטאת

סרטי אימה, אפילו יותר מאשר ז'אנרים אחרים של קולנוע, דורשים מאיתנו פעמים רבות להפעיל את "השעיית אי האמון בפיקציה", הידועה

יש לי תחביב מוזר. לפעמים, אני מתחיל לראות סרט בלי שאני יודע עליו יותר מדי. יש לי קטלוג של כמה

אי אפשר לדבר על סרט אימה כמו "פו הדוב: דם ודבש" בלי להציג את החשיבות של קלאסיקת הילדים הזו. לכל

כנראה שבעולם שאנחנו חיים בו, שלוש שנים הן עולם ומלואו. מי זוכר שרק לפני כמה שנים היינו מסתובבים בכל מקום

לפני כמה שבועות, אשתי יפית קיבלה הודעה מסתורית בוואטסאפ: צילום של הזמנה לחתונה, עם תמונה חביבה של זוג והכלב שלהם,

לפני כמה חודשים, ביקרתי בספארי ברמת גן עם המשפחה. מלאי התרגשות, נהגנו עם הסוזוקי קרוסאובר שלנו לתוך שטח האריות כדי

יש דברים שעדיף אם לא היו נולדים, ובטח שלא קמים לתחייה. המקרה של "ג'יפרס קריפרס: נולד מחדש" (Jeepers Creepers: Reborn)

עוד לפני שחדרי בריחה הפכו ללהיט עצום בישראל ובעולם, היו כמה גלגולים קודמים שלהם. זה התחיל עם משחקי מחשב, שהמטרה

למרבה הצער, ההקרנות המסחריות של בתי הקולנוע בישראל אינן רוויות בסרטי אימה. חובבי הז'אנר נאלצים לבחור בין מספר מצומצם של