מקומות נטושים

“אל תדאגי, אני אמצא לנו מלון מפנק לחופשה", אמרתי לאשתי לפני כמה חודשים. היא לחצה עליי כבר תקופה ארוכה לחפש,

העובדות מראות שפחד ממטוסים נפוץ בכל קנה מידה, למרות שלפי כל הסטטיסטיקות מטוס נחשב לאמצעי התחבורה הבטוח ביותר. הצורה השכיחה

תחנות רכבת, ברמה הבסיסית, היא מבנה בו אמרות רכבות לעצור כדי להוריד או להעלות נוסעים. אם תשאלו רבים מהישראלים שנוסעים

כבישים יכולים להיות סרט אימה. כמעט בכל יום אנחנו שומעים על תאונת דרכים קטלנית, שמסתיימת בצורה הטראגית ביותר שיש. לכן

אחת לארבע שנים – למעט מקרים של מלחמות עולם או מגיפות עולמיות – מקיימים המשחקים האולימיפיים, או בקצרה: האולימפיאדה. הרבה

מנקודת המבט של הרבה מאוד גברים, ואני ביניהם, אין ספק שביקור בקניון יכול להיות אחת החוויות המפחידות ביותר שיש. אוסף

זה קורה כמעט בכל קיץ. אנחנו מתכננים מה לעשות עם הילדות, ושוללים כמעט תמיד את פארקי השעשועים הגדולים. "עכשיו חופש.

לפני כמה שנים, ראיתי סרט אימה בשם "החול". כמו שאתם יכולים להסיק משם הסרט ומהעובדה שכנראה לא שמעתם עליו, הוא

לפני משהו כמו עשר שנים, הלכתי אחרי אהבת חיי והתגוררתי במשך שנתיים בצפת (ככה זה כשפותחים פקולטות לרפואה רחוק מהבית).

פארק שעשועים, מעצם המהות שלו, הוא מקום של שמחה, פריצת גבולות, כיף ואדרנלין. כאשר הפארק נעזב ומפסיק להיות פעיל, מסיבה

יש מקומות שמראים בדיוק לאילו מקומות מזוויעים האנושות יכולה ללכת. עיירת הרפאים פריפיאט (Pripyat), הנחשבת לנפגעת העיקרית של אסון צ'רנוביל,