סירנות הן ההוכחה ששירת נשים יכולה להרוג, לפחות במיתולוגיה
זה קרה באחד הביקורים האחרונים שלי בחוף הים. פתאום, בזמן שאני מנסה להקשיב לרחש הגלים המרגיע, שמעתי קול של שירה ענוגה מכיוון הסלעים, עם לחן שנשמע לי קצת יווני. הלכתי לעבר מקור הקול בהתרגשות, מהופנט. אתם מבינים, הייתי בטוח שאני הולך לפגוש סוף סוף סירנה, כי אני מכיר את מיתוס הסירנות מכמה סרטי אימה: אותן נימפות ים יפהפיות, שלפי המיתולוגיה היוונית פיתו מלחים עם השירה הענוגה שלהן וגרמו להם להתרסק למצולות. גם אם אני חושב שהמיתוס הזה מוגזם, כמו הרבה מהמיתוסים המפחידים, איזה גבר יכול להגיד לא לבחורה יפה שגם יודעת לשיר?
ואז ראיתי אותה, עומדת על סלע. בחורה דקיקה כמו ציפור, לבושה בגד ים מנומר, שרקדה ומחאה כפיים בפראות. היא הביטה בי במבט כועס, מחזיקה ביחד שלה חפץ מלבני מנומר עם נצנצנים, שנראה קצת כמו… טלפון של ערסית? ואז הבנתי שלא פגשתי סירנה, וגם לא נעליים. הבחורה הפקאצה למראה החזיקה ביד אחת טלפון, שניגן איזה שיר יווני של עדן בן זקן, וביד השנייה סיגריה. "מה 'תה צריך, כפרה?", היא אמרה בקול צרוד מסיגריות, שנשמע קצת כמו מתקפת העורבים מהסרט ההוא של היצ'קוק. "אממ… אני רק מסתובב פה וחוקר את הסלעים. כן, סלעים מגניבים", מלמלתי בעצבנות וניסיתי לחזור על עקבותיי. מאוחר מדי, כי הבחורה ניגשה אליי והרימה אותי. היא השליכה אותי לכיוון הסלעים, תוך כדי שהיא צועקת משהו על זה שאני פולש לה לספייס ומפריע לה לשמוע מוזיקה, ושיאללה אני אתקדם. הדבר האחרון שאני זוכר, לפני שהתעלפתי על החוף בין הסלעים, היה קול שבקע מהטלפון, של מישהי ששרה בהתלהבות "יאסו!".
דמות הסירנות מופיעה לא רק במיתולוגיה, אלא גם בהרבה מאוד סרטים – כולל כמה סרטי אימה (די זניחים, למען האמת). הסירנות אומרות לנו משהו על יופי, פיתוי או אפילו מוזיקה, כשהכול מתקשר כמובן לסכנה. ככה שממש לא מפתיע שהחלטנו להכניס אותן לסקירת הדמויות המיתולוגיות המפחידות שלנו.
מהן סירנות?
סירנות הן מהיצורים המיתולוגיים המסתוריים, המפתים ואולי גם המפחידים ביותר בפולקלור העתיק, ובמקרה הזה המיתולוגיה היוונית. אלו הן נימפות ים (כלומר, חצי אל וחצי בנות תמותה), שחיו באי מבודד בים התיכון, סביבו סלעים וצוקים. למרות שהייצוג של הנימפות השתנה לאורך ההיסטוריה, המכנה המשותף של התיאורים שלהן הוא הקול המהפנט והשירה הקסומה. הנימפות היו יושבות על הסלעים ושרות.
מספרים שמלחים שהיו באזור ושמעו את השירה הענוגה מרחוק קפצו אל מותם או התקרבו כל כך עד למקור הקול, עד שהספינות שלהם נתקעו בסלעים, והם טבעו. בסמוך לאיי הסירנות, לכן, אפשר היה לפי המיתולוגיה למצוא הרבה מאוד עצמות של מלחים אומללים.
הדמות של סירנות בים, כמו שהיא באה לידי ביטוי בסיפורים וביצירות אומנות שמתייחסות אליהן, עברה כמה וכמה שינויים לאורך ההיסטוריה. בהתחלה, הן תוארו כציפורים – אפילו מפחידות – בעלות ראש או גוף סקסי של אישה. במקרים אחרים, הציגו את הסירנות כנשים לכל דבר ועניין, עם טוויסט בדמות הרגליים והכנפיים, שהיו גם כן של ציפורים. ייצוג אחר, מנוגד ונדיר יותר, הוא של אישה בחלק התחתון וציפור בחלק העליון.
ככל שעברו השנים, דמות הסירנות אמנם שמרה על המאפיינים ה"ציפוריים" העיקריים שלה, אבל במקביל הלכה ונעשתה יותר ויותר נשית וסקסית.
איך התפתח מיתוס הסירנות?
סירנות אמנם מזוהות עם המיתולוגיה היוונית, אבל סבירות גבוהה שהן הגיעו במקור מתרבויות אחרות במזרח הקרוב לנו, לדוגמה מצרים. לפי "מגזין יוון העתיקה", אחד המקורות המשובחים בעברית לנושא, הסירנות היו בנות אל הנהר אכלואוס ושל אחת מהמוזות, כלומר, מי שנחשבות לאלות היצירה, האומנויות והמדעים. עם הורים כאלו, לא מפתיע שהסירנות – שמספרן לפי המקורות נע בין שתיים לארבע, ועומד כנראה על שלוש – גדלו להיות יצורים בני כלאיים ששרים בים.
האגדה מספרת שהסירנות היו בצעירותן בנות הלוויה וחברותיה למשחק של פרספונה – "מלכת העולם התחתון", ביתה של אלת התבואה והפיריון דמטר ואשתו של אל השאול האדס, שחטף אותה במטרה להכניס אותה לשאול. לפי אחת מהגרסאות, הסירנות קיבלו כנפיים מכיוון שהן ביקשו מהאל להצטייד בהן ולחפש את חברתן. גרסה נוספת, קצת אפלה יותר, אומרת שדמטר כעסה על כך שהסירנות לא שמרו על הבת, ובזעמה הפכו אותן למפלצות בעלות כנפיים.
מה ההבדל בין סירנות לבנות ים?
יש לפעמים בלבול בין סירנות לבין בנות ים, בין השאר מכיוון שבחלק מהשפות, המילה "סירנה" מתארת למעשה בת ים (לדוגמה, ספרדית, או איטלקית). מבחינה אומנותית, ראינו שבתקופת ימי הביניים לא מעט אמנים החלו לצייר סירנות כבנות ים, בניגוד לתיאור המקורי שלהן, ככה שהתיאורים והמושגים השתלבו זה בזה. .
הבלבול הזה קיים עד היום, כמו למשל בספרים, בסרטים ובסדרות שמשתמשים במונחים "סירנה" ו"בת ים" באופן דומה, או אפילו זהה. אפשר לראות את הבלבול הזה, במכוון או שלא, גם ברמה הצרכנית. עשינו למשל חיפוש של תחפושות של סירנות באחד מאתרי התחפושות המובילים בעולם, והתוצאות הראו בעיקר תחפושות של בנות ים, ורק חלק מצומצם מאוד של סירנות. אז נכון שבדרך כלל בנות ים הן פופולאריות ומוכרות יותר – הרבה בזכות "בת הים הקטנה" – אבל עדיין חשוב לשים לב להבדלים.
למרות שבין בנות ים וסירנות יש כמה מאפיינים משותפים, בעיקר העובדה שבשני המקרים אנחנו מדברים על יצורים מיתולוגיים בדמות של נשים משולבות עם בעל חיים כלשהו, בפועל יש כמה הבדלים מהותיים:
- מראה – סירנות משלבות ברוב הייצוגים בין אישה לציפור, כאמור, בעוד שבת ים הן שילוב של אישה ודג
- אזור מחיה – סירנות חיות על גבי הסלעים, ולעומתן בנות ים חיות בדרך כלל מתחת למים. בכל זאת, כמו שראינו בהרבה אגדות וסיפורים, בת הים יכולה במקרים מסוימים לעלות על הקרקע
- אופי – סירנות מתוארות כמניפולטיביות, אפילו זדוניות, בעוד שבדרך כלל בנות ים הן בעלות אופי חיובי יותר (או אם תרצו, מסוכן פחות)
- מקור מיתולוגי – סירנות מגיעות מהמיתולוגיה היוונית, אם כי יכול להיות שהיא כשלעצמה הושפעה מסיפורים אחרים. המקור המיתולוגי של בנות ים הוא אירופי יותר, גם אם המיתוס קיים באזורים אחרים של העולם
המפגשים עם סירנות
לאורך ההיסטוריה, או ליתר דיוק המיתולוגיה, שמענו על לא מעט מפגשים עקובים מדם עם הסירנות. המפורסם שבהם הוא המסע של אודיסאוס, המצביע היווני שמוכר בעיקר בזכות המסע שלו הביתה אחרי מלחמת טרויה, בה פיתח את רעיון הסוס הטרויאני והפך אותו לנשק שובר שוויון. מספרים שבאחד ממסעותיו, אודיסאוס עבר בסמוך לאי הסירנות. הוא הכיר את המיתוס על השירה הקטלנית, אבל רצה להאזין לפלא. אז הוא ציווה על המלחים שלו לקשור אותו לתורן הספינה, ומהם לאטום את האוזניים, ככה שאף אחד לא יוכל לקפוץ מהספינה בעקבות השירה. הדרישה שלו הייתה חד משמעית: לא לשחרר אותו בשום פנים ואופן, עד ששירת הסירנות כבר לא תישמע בספינה. זה הצליח, כי אודיסאוס שמע את השירה והצליח להישאר בחיים.
מכירים את זה שאתם שומעים שיר שאתם לא רוצים לשמוע, נניח קריוקי של הערסים של השכונה בבית ליד, ומנסים להתגבר על הקול בעזרת מוזיקה חזקה יותר (ונורמלית יותר) שאתם משמיעים? אז לפי סיפור אחר על מפגש עם הסירנות, זה מה שקרה. הגיבור הפעם הוא יאסון, שהנהיג את הארגונאוטים במסע שלהם להבאת גיזת הזהב ממלכת קולכיס. בעצת מחנכו, קנטור בשם כיירון, הוא העלה לספינה מוזיקאי מוכשר בשם אורפאוס. ברגע שהם שמעו את שירת הסירנות, אורפאוס ניגן בלירה שלו. הארגונאוטים ויאסון שמעו את המוזיקה מהספינה, שגברה על שירת הסירנות, ונשארו בחיים.
ואגב, לפי המיתולוגיה בכל פעם שסירנות נכשלו במשימה שלהן להטביע את הספינות שחלפו לידן – הן הטביעו את עצמן.
האם יש סירנות ביהדות?
לפי חלק מהפרשנויות, יכול מאוד להיות שיש אזכור מסוים של סירנות ביהדות. גם אם לא מופיעות סירנות בתנ"ך באופן ישיר, וכנראה שגם לא בתולות ים, יש כמה פרשנויות מעניינות, כמו שמנתחים באתר של בית אבי חי. אחד הפירושים של מדרש רבה בספר ויקרא, בהקשר של הלכות מצורע, מוזכר המשפט "רבי מאיר אומר לשון יווני הוא סירון סירון", כשלפי רוב הפרשנויות הוא מרמז לסירנות.
בספר ויקרא, בהקשר של הלכות הכשרות, מופיע הפסוק: "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם". יש הסבורים שהמונח "נפש החיה אשר במים" מחריג את הבריות שהן חצי אדם וחצי דג. הפרשנים והמדרשים אמנם מתייחסים למונח "סרנית", אבל בפועל כנראה שהם מתכוונים לבת ים. השורה התחתונה, החשובה מבחינתכם, היא שלפי כל הפרשנים, הסירנה, בת הים או איך שלא תקראו לה, אינה כשרה למאכל.
מקפה ועד לקומדיות רומנטיות: הייצוג של סירנות בעולם שלנו
למרות שיש דמויות מיתולוגיות מפורסמות יותר מהסירנות, אין ספק שהן זוכות לייצוג משמעותי בעולם שלנו גם היום. למעשה, קול האזעקות, סירנות משטרה או רעש האמבולנסים על הכביש, למשל, נקראים על שמן, מהסיבה הפשוטה שכמו אותם בנות ים מזמרות – הרעשים האלו מסמנים סכנה חמורה.
הנה כמה ייצוגים בולטים של סירנות מהעולם שמקיף אותנו:
שירת הסירנה
"שירת הסירנה" של איתן פוקס מ-1994, קומדיה רומנטית שמתרחשת על רקע מלחמת המפרץ, התייחסה לפן האירוני של המונח, כלומר, לניגוד בין היופי של קול הסירנות לבין הסכנה שהן מסמלות. זהו סיפור אהבה מורכב בין פרסומאית תל אביבית (דלית קהן) למהנדס מזון חנון (בועז גור לביא), כל אחד מהם עם סיפור אהבה כושל מהעבר, כשבמקרה שלה האקס הוא לא אחר מאשר יאיר לפיד. רגע השיא של הסרט – ההחלטה של טלילה במי לבחור, באהבה החדשה או חזרה לזו השינה, מתרחש כשהיא יושבת במקלט, לקול אזעקת הסירנות. יכול להיות שיש בזה איזה רמז מטרים למה שיתרחש בהמשך בפוליטיקה.
הלוגו של סטארבאקס
אם אתם חובבי קפה, אתם בוודאי מכירים את סטארבאקס (Starbucks), רשת בתי הקפה האמריקאית, עם עשרות אלפי סניפים בכל רחבי העולם. שם החברה נקרא דווקא על דמות מהספר מובי דיק ("סטארבק"), אבל על גבי הלוגו הירוק המפורסם מופיעה דווקא סירנה, מסיבות שונות: העובדה שהסיפור של סטארבאקס התחיל בעיר הנמל סיאטל, המסע הארוך שעובר הקפה דרך הים עד שהוא מגיע לצרכנים, המסר שאפשר להכין קפה נהדר מכל מקום ואפילו העובדה שסירנות, שמשכו מלחים אל הסלעים, הן מטאפורה לקסם של הקפאין.
חוף הבתולות באגם גארדה
גם בעולם התיירות, משתמשים לפעמים במיתוס הסירנות כדי למשוך תיירים (כנראה גברים). חוף הסירנות באגם גארדה באיטליה, למשל, הוא קודם כל חוף יפה ומסודר מאוד. הוא קיבל את השם שלו בזכות אגדה מקומית על סירנות בים – או ליתר דיוק, במי האגם – וקיבלו את פניהם של הדייגים שעברו שם. ככל הידוע לנו לא מדובר כאן בסיפורי זוועה מסורתיים, אלא באופטימיים יותר, אבל השורה התחתונה היא שהחוף מושך אליו תיירים, אולי בזכות המיתוס.
מפגשים עם סירנות בתרבות
פרסי ג'קסון וים המפלצות
ממשיכים עם סדרת "פרסי ג'קסון והאולימפיים", רב המכר של הסופר האמריקאי ריק ריירדן. למעשה, מדובר בסדרה מצליחה מאוד של שבעה ספרים, שהולידה גם כמה סדרות המשך, שני סרטי קולנוע די מצליחים ("פרסי ג'קסון וגנב הברק" ו"פרסי ג'קסון וים המפלצות"), סדרת טלוויזיה ועוד. בספר השני בסדרה, "פרסי ג'קסון וים המפלצות", פרסי שלנו – שהוא בעצם אל למחצה והבן של פוסידון – נתקל כמיטב המסורת בשורה ארוכה של יצורים מיתולוגיים. באחד הקטעים בספר (ובסרט), הוא עובר יחד עם בת זוגו אנבת' (אלכסנדרה דדריו המהפנטת אפילו יותר מכל סירנה, אחת מיקירות האתר) ליד סירנות. אולי בעקבות המיתוסים הקדומים על הישארות בחיים לאחר מפגש עם סירנות, אנבת' מבקשת מפרסי לקשור אותה לסירה, כך שתוכל להקשיב לקול הסירנות וללמוד ממנו משהו חשוב על החיים.
יומני הערפד עונה 8
"יומני הערפד" (The Vampire Diaries) היא סדרת ספרים מצליחה מאוד לנוער, פרי עטה של ליסה ג'יין סמית, שהפכה לסדרת טלוויזיה עם לא פחות משמונה עונות. קצרה היריעה מלתאר כאן על העלילות של אליינה, או האחים סטפן ודיימון, אבל השורה התחתונה היא שהם נתקלים בהרבה מאוד יצורים על טבעיים ומפחידים. הסירנות מככבות בעונה השמינית והאחרונה, בתור המשרתות של שליט הגיהנום קייד, ויש להן לא מעט זמן מסך.
אחי, איפה אתה?
ממשיכים עם קומדיית הפשע "אחי, איפה אתה?" (?O Brother, Where Art Thou) המצוין של האחים כהן משנת 2000. לכאורה, יש כאן קומדיית פשע מוזיקלית על מסע הבריחה של שלושה אסירים מעבודות פרך, בתקופת השפל הגדול, המנוסה שלהם מהרשויות והמפגש עם שורה ארוכה של אנשים מוזרים.
בפועל, זוהי גירסה מודרנית לסיפור האודיסאוס של הומרוס, עם הרבה מאוד רמזים וקישורים. אחד מהם הוא המפגש של השלושה עם שלוש נשים יפות שעושות כביסה בנהר, תוך כדי שהן שרות. הגברים נמשכים לשירה, אבל יש לזה מחיר: הנשים הופכות את אחד מהם לקרפדה ומסגירות אותו למשטרה. אם לא הבנתם את המטאפורה הברורה, אז הנשים האלה מסמלות כמובן את הסירנות, שמושכות גברים בשירתן כדי להרע להם.
סירנות בסרטי אימה
סרטי אימה מציגים התמודדויות עם מגוון רחב מאוד של נבלים, חלק גדול מהם יצורים על טבעיים או מיתולוגיים. העובדה שיש סרטי אימה על סירנות לא צריכה להפתיע אתכם, אבל למרבה הצער רוב הסרטים שאנחנו מכירים הם די זניחים. בנוסף, כמו שתראו בהמשך, יש בהחלט התעלמות מהמאפיינים המובחנים של הסירנות ובלבול, מכוון או לא, בין הסירנות לבין בנות ים ויצורים מיתולוגיים אחרים.
סירנה
"סירנה" (Siren) היא סדרת פנטזיה על טבעית, עם נגיעות שונות של אימה, שעלתה ב-2018 והמשיכה לשלוש עונות. העלילה כאן מתרחשת בעיירת חוף בשם בריסטול קוב, שפעם הייתה ידועה באוכלוסיית בתולות הים שהיא אכלסה. יום אחד מגיעה לעיירה בתולת ים מסתורית בשם ריין (אלין פאוול), כשהיא מחפשת אחרי אחותה שנחטפה בידי אנשי העיירה. תוך כדי היא מהפנטת אנשים בעזרת השיר שלה, כמו הביולוג הימי בן (אלכס רואל) שעוזר לה בשלב מסוים, וגם עושה הרבה מאוד צרות.
באופן אישי לא ראיתי את הסדרה, אבל היא בהחלט ברשימת הצפייה שלי.
סירנה (2016)
סירנה (Siren) של גרג בישופ הוא, קודם כל, ספין אוף לאחד הסרטים הקצרים שהופיעו באונתולוגייה V/H/S שיצאה ארבע שנים קודם לכן: הסרט הקצר השני, בשם ליל החובבים (Ametuer Night).
גיבור הסרט הוא ג'ונה (צ'ייס וויליאמסון, "ג'ון מת בסוף", "האורח", "ויקטור קרואלי"), שחוגג יחד עם חבריו את מסיבת הנישואין במועדון סודי. מנהל המועדון מארגן לחתן השמחה מופע פרטי של בחורה יפה שגם יודעת לשיר לא רע. הבעיה היא שכשהיא שרה, ג'ונה מדמיין כל מיני דברים. הוא והחבר'ה משחררים אותה מהמועדון, אבל אז מגלים שהיא בעצם מפלצת, שמתחילה להרוג אותם אחד אחרי השינה. בהמשך הם מגלים שהאישה הזו, שעונה לשם לילית (חנה פרימן, שגילמה את אותה דמות ב-V/H/S), היא בעצם סוקובוס – שדה מיתולוגית יפה במיוחד, לעיתים עם כנפי עטלף, שמפתה גברים בעזרת חלומות אירוטיים, ושואבת תוך כדי אנרגיה מהם.
אז למרות ששם הסרט אולי מרמז אחרת, לא מדובר כאן בסירנת ים במלוא מובן המילה. ובכל זאת, יש ללילית הרבה מאוד מאפיינים משותפים עם מיתוס הסירנות, כמו השירה, פיתוי הגברים וההרג.
לפניכם הטריילר של "סירנה":
סירנה (2010)
הסרט הבא, שוב עם השם המקורי "סירנה" (Siren), הוא די רע (ציון של 3.6 מתוך 10 ב-IMDB, למשל). בכל זאת, אני בין חסרי המזל שראו אותו. אולי כי הפוסטר שלו נראה סקסי, אולי כי תיאור העלילה נראה מטופש אבל מהנה, ואולי כי הוא שודר בשעת לילה מאוחרת בטלוויזיה, ולא היה לי משהו אחר לעשות.
אז ב"סירנה" יש כמה קטעים סקסיים, אבל זה בערך הדבר היחידי שאני זוכר מאז מהסרט. זהו סיפורם של שלושה חברים שיוצאים להפלגה בלב ים: קן (אואן מאקן האירי, "היער", "האויב שבפנים: פרק הסיום", "עד המוות" לצד מייגן פוקס ו"התא" עם אלישה קאת'ברט) ורייצ'ל (אנה סקלרן האוסטרלית, "המדרון 2", "לילה ביער", "The Incident") מקווים להוסיף תשוקה לחיים השגרתיים שלהם, אבל משום מה מצרפים לנסיעה את הקולגה של רייצ'ל (אנטוני ג'ברה). בשלב מסוים הם מגיעים לאי ונתקלים בגבר עם סכין בגוף ודם באוזניים, שמתמוטט. באותו האי הם פוגשים בחורה מסתורית (טרזה סרבובה הצ'כית, "ג'ק ריאן", "סימנים של כבוד"), שמפתה את הגבר, ואז את האישה, ואז את שניהם, ואז כנראה עושה דברים נוראים שאני לא זוכר, כי די הדחקתי את הסרט הזה.
בכל מקרה, השורה התחתונה היא ש"סירנה" הוא סרט רע מכל הבחינות: עלילה, משחק, אווירה וכדומה – ולמרבה הצער גם לא סקסי כמו שהוא חושב, או כמו שהפוסטר שלו אמור להציע.
אז בפעם הבאה שאתם מבקרים בים ושומעים שירת נשים, זכרו שלפעמים יש לה מחיר. למעשה, בהתחשב בדמויות הדי נוראיות של הסירנות, יכול להיות שתעדיפו שתהיה שם פשוט בחורה קשוחה ששומעת את עדן בן זקן.