התופסת שתופסת: עובדות מפחידות וקצת מוזרות על משחק הילדים הקלאסי תופסת

לא משנה מתי גדלתם או הפכתם להורים, סביר מאוד להניח שהעברתם לא מעט שעות במשחקי תופסת למיניהם. זהו אחד המשחקים הקלאסיים, הפשוטים והאהובים ביותר על ילדים. בתור הורה לשתי ילדות, אני מוצא את עצמי כמה פעמים בשבוע במשחקי תופסת, לפעמים עם עוד חברים שלהן (כי מה לעשות שלפעמים צריך לתווך או להפוך להיות בשר תותחים כדי לשפר את תחושת ההצלחה והמסוגלות של הילדות). 

יש כידוע אינספור סוגים של תופסת, כל אחד עם חוקים ויתרונות משלו. בתור מבוגר שאוהב מאוד סרטי אימה, לא פעם אני מוצא את עצמי מרגיש כאילו אני נמצא בתוך סרט כזה כשאני משחק תופסת: בכל זאת, הקונספט של "תופסת" מהווה במידה מסוימת חלק בלתי נפרד מנרטיב המתח או האימה שהסרטים האלו מציגים לנו. כשהילדות שלי רצות בשיא המרץ, אני מנסה להתנהג כמו ג'ייסון וורהיס, מייקל מאיירס ושאר החברים שלהם, לחשב את המסלול המהיר ביותר ליעד המשוער כדי שאוכל להגיע לשם לפניהן בהליכה איטית (משום מה, זה פחות עובד במציאות). כשאני מתחבא, אני מדמיין לפעמים שאני דמות בסרט אימה שמסתתרת מפני רוצח סדרתי, זומבי, מפלצת או מה שזה לא יהיה.

מהם משחקי תופסת בכלל?

תופסת, הידוע גם בתור "נגעת" בעברית תקנית או "Tag" באנגלית, היא אחד ממשחקי הילדות הקלאסיים והאהובים ביותר. אם גדלתם בתוך מרתף חשוך, נספר שהמשחק נחלק לשתי קבוצות: התופס (לפעמים גם התופסים) מול הנתפסים. המטרה של התופס היא ליצור קשר, לרוב דרך מגע, עם הנתפסים, בעוד האחרים צריכים לברוח או פשוט להסתתר מספיק טוב. בחוקים הבסיסיים ביותר, נגיעה של התופס במשתתף תגרום לכך שהאחרון יהפוך להיות התופס, ומי שהיה התופס יצטרך לרשימת הנתפסים.

השורשים של משחק התופסת לא ידועים, אבל ההנחה היא שכבר בזמנים קדומים מאוד שיחקו גירסאות שונות של תופסת (או פשוט רדפו אחרי אנשים), אפילו במאה הרביעית לפני הספירה. משוררת יוונית קדומה בשם ארינה כתבה שיר בשם "The Distaff", בו היא תיארה משחק בו ילד אחד, "הצב", רודף אחרי אחרים והופך את הנתפס ל"צב" בעצמו. 

גם לגבי מקור השם יש כמה מחלוקות. ב-2018 התפרסם מם ויראלי, בסגנון של "בין כמה היית כשגילית ש…", עם התייחסות לכך שמקור המילה "Tag" באנגלית הוא ראשי תיבות של "לגעת וללכת" (Touch and Go). חקירה באתר Snopes הראתה שהטענה הזו היא כנראה שגויה ושיש מקורות אפשריים אחרים לשם המשחק.

משחק אחד, אינספור גירסאות: סוגי תופסת בולטים

יש לא מעט גירסאות של תופסת, כשההבדלים ביניהן עשויים להיות באפשרות של הנתפסים לקבל "חסינות", להשתחרר כשתופסים אותם או בעצם החלוקה בין כל אחד מהצדדים. ממש על קצה המזלג, הנה כמה מהסוגים הידועים היום:

🏃 תופסת צבעים – התופס מחליט על צבע מסוים. כשאחד הנתפסים נוגע בדבר מה כלשהו באותו צבע, הוא מקבל חסינות

🏃 תופסת גובה – משחק בו הדרך להשיג חסינות, לפחות לכמה רגעים, היא באמצעות עלייה על חפץ או מתקן שנמצא מעל לגובה הקרקע. יש גרסה נוספת, בה המשחק כולו מתרחשת בגובה, ומי שנוגע ברצפה כאילו נתפס

🏃 הבנות על הבנים (או ההיפך) – גרסה בה מחלקים את השחקנים לקבוצות לפי המין שלהם, ובוחרים איזו קבוצה תהיה התופסת ואיזו הנתפסת. כשתופסים את כל בני המין הנתפס, המשחק מסתיים. מספרים שהגירסה הזו מתאימה מאוד לימי בית הספר העליזים, בהם מגלים את האינטרקציה בין המינים, ושהבנים או הבנות הנחשקים ביותר הם אלו שירדפו אחריהם יותר. בערך כמו סלאשר ממוצע.

🏃 תופסת עכברים – תופסת רגילה, שהטוויסט שלה מגיע ברגע ששחקן מסוים נתפס. הוא צריך לעמוד במקום שלו ברגליים מפושקות. זה אולי לא נראה טוב או מותאם לגיל, אבל יש סיבה הגיונית: אם שחקן אחר שעדיין לא נתפס עובר מתחתיו, בין הרגליים, הנתפס בעצם משוחר 

🏃 תופסת בית חולים – משחק בו הנתפס צריך להחזיק בידיו את האזור או האיבר בגוף בו התופס נגע (ולא, ילדים. זו לא סיבה לגעת באיברים אינטימיים). האתגר של התופס החדש קשה הרבה יותר, כי הוא צריך לתפוס אחרים תוך כדי שהוא עדיין מחזיק באחת מידיו את המקום הנתפס

🏃 תופסת טלוויזיה – גירסה בה הנתפס יכול להגיד שם של תוכנית טלוויזיה ולקבל חסינות, בהנחה שאף שחקן אחר לא אמר את אותו השם. יש גם גרסה בה שחקן שנתפס יכול להשתחרר לפי אותו עיקרון. אנחנו מציעים, כמובן, גרסה מותאמת שמבוססת על סדרות טלוויזיה מפחידות או סרטי אימה

🏃 תופסת מסטיק – כאן, שחקן יכול לקבל חסינות אם הוא נצמד לקיר. הבעיה היא שלפי החוקים, שחקן יכול להיצמד לקיר רק עד 10 שניות בכל פעם

🏃 תופסת דגדוגים – תופסת רגילה, אבל בלי צדדים של תופס או נתפס. כולם מנסים לתפוס אחרים, וכשמישהו נתפס הוא עומד במקום ומרים ידיים. הנתפס יחזור למצבת השחקנים רק אחרי ששלושה שחקנים לפחות ידגדגו אותו למשך כמה שניות

🏃 תופסת הצילו – בסוג הזה של תופסת, הנתפסים עומדים עם הידיים פרוסות לצדדים. מגע בהם מצד אחד השחקנים יאפשר להם להשתחרר

🏃 תופסת שרשרת – המשחק מתחיל כמו גירסה סטנדרטית, עם תופס אחד. אלא שכל נתפס צריך לתת ידיים לתופס, מה שיוצר שרשרת בה רק השחקנים בקצוות יכולים לתפוס אחרים. מי שנשאר אחרון הוא המנצח

🏃 תופסת לא ידוע – בוחרים ילד מסוים לתופס, אבל השחקנים לא יודעים מי זה. רק כשהוא תופס מישהו, האחרון הופך לתופס או מצטרף אליו (גירסה נוספת)

🏃 תופסת מגפה, בה כל שחקן שנתפס מצטרף לרשימת התופסים, עד שנשאר מישהו אחד

🏃 הקטרים באים / הקדרים באים / מי מפחד מהדוב הגדול – כמה וריאציות של משחקים בו ילד אחד עומד מול שאר הקבוצה, מכריז על התחלת המשחק בצורה של קריאה או דיאלוג, ולאחר מכן רץ ומנסה לתפוס כמה שיותר מהם, בזמן שהם מנסים לעבור לצד השני בלי להיתקל בו

🏃 תפסוני (או "תפ-סו-ני") – במשחק הזה, מתחלקים לשתי קבוצות. יש כל מיני חוקים מוזרים עם כיפים וכדומה, שאתם יכולים לקרוא כאן

🏃 תופסת זום – משחק ממוחשב חביב, שהפך נפוץ בתקופת הקורונה. השחקנים בוחרים קלף, מאחוריו מסתתרת משימה מסוימת שהם צריכים להשלים ראשונים (למשל, להביא 4 פירות או ירקות)

🏃 משחקים אחרים עם אלמנטים מסוימים של תופסת, כמו פרה עיוורת, חתול ועכבר או גולם במעגל. יש כמובן גם משחקי מרדף, כמו לייזר טאג או וואטר טאג

הצדדים האלימים של תופסת

זוהי רשימה חלקית מאוד של סוגי תופסת, עם כל מיני וריאציות שונות ולפעמים גם משונות. אם אתם מחפשים משחק תופסת אלים יחסית ולא ממש חינוכי, כדאי (או שלא) שתכירו את קדאווה. נקודת ההתחלה היא שהתופס עומד במעגל מסומן (להלן "בית") ויכול לצאת ממנו כדי לתפוס אחרים רק כשהוא קורא "קדאווה" ומקפץ על רגל אחת. השינוי האלים הוא שבכל פעם שהתופס יוצא מה"בית" שלו, השחקנים האחרים יכולים לגשת אליו ולהרביץ לו, כל עוד הם לא נתפסים כמובן. שחקן נתפס יכול לקבל גם הוא מכות עד שהוא מגיע לבית ומחליט את התופס הקודם בתפקיד כפוי הטובה. 

יש כמה עונשים לשחקנים שעוברים על חוקים, כמו כניסה לבית כאשר יש בו כבר שחקן אחד, או שחקן שאמור לקפץ אבל עומד בטעות על רגל אחת. העונשים כוללים ריצה בין שתי שורות שחקנים תוך ספיגת בעיטות בלי שמותר לו להגן על הישבן ("שביל", או "פנדל") למשך עשר שניות, ביצוע של אותה משימה בהליכת שש ("חמור") אם הוא נכשל בה, וביצוע שלה בזחילה על הגחון ("נחש") אם הם נכשלים במשימת החמור. יש כמה גרסאות נוספות של קדאווה, חלקן אלימות פחות, אבל השורה התחתונה היא אחת: מי לעזאזל חושב על המשחקים האלו?

גם משחקי תופסת "רגילים", מסתבר, כוללים צדדים מסוכנים. מספרים שבלא מעט בתי ספר ברחבי העולם החליטו לאסור לתקופות מסוימות על משחק תופסת עקב חשש מפציעות פיזיות, האפשרות שהמשחקים האלו יהיו כר פורה להתפתחות הטרדות או מעשי בריונות, או אפילו סתם העובדה שהמשחקים האלו גסים ולא בהכרח חינוכיים במהות שלהם. יש שחוששים שהמשחקים האלו יגרמו לבעיות הערכה עצמית אצל חלק מהילדים, מהסיבה הפשוטה שהילדים ה"חזקים" והגדולים הם אלו ששולטים בדרך כלל במשחק, בעוד שהילדים החלשים יותר מוצבים בתור קורבנות. יש בתי ספר שמתירים משחקי תופסת רק בפיקוח של הצוות או עם כללים עדינים יותר, למשל בכל הנוגע לסוגיית המגע בין השחקנים.

למרבה הצער, היו כמה תאונות לאורך ההיסטוריה. ב-2008, ילד בן 10 בנברסקה נפל על מוט מתכת חד בזמן ששיחק תופסת, סבל מפגיעה מוחית חמורה ונפטר. ב-2004, אשת מטבח בשנות ה-40 לחייה חוותה פגיעה חמורה אחרי שילד נתקל בה בחוזקה במהלך משחק תופסת בבית ספר בדנבר. היא בילתה כשישה שבועות בבית החולים, סבלה מאף שבור ואפילו מפגיעה מוחית לפי עורכי הדין שלה, אבל השופטים החליטו לדחות את תביעת הנזיקין שלה בטענה שהילד לא עבר על אף אחד מחוקי בית הספר כששיחק תופסת. ברור שהמקרים האלו לא מספיקים כדי לטעון שתופסת היא משחק מסוכן במהותו, אבל אפשר להבין את הטענה שחשוב לפקח מדי פעם על הסביבה בה מתקיימים משחקים מהסוג הזה והכללים שהילדים בוחרים.

הכירו את הצד התחרותי של המשחק

אם אתם מחפשים גירסה ספורטיבית יותר, אבל תחרותית ואפילו אתגרית, כדאי שתכירו את תופסת תחרותית, הידועה יותר בתור צ'ייס טאג (Chase Tag). המשחק משלב אלמנטים של ספורט כמו אתלטיקה ופארקור, ומתרחש על גבי זירה מוגבהת ומלאה במכשולים שצריך להשתמש באומנות הפארקור כדי לעבור אותם.

המשחק מתקיים בשתי קבוצות, בכל אחת עד שישה שחקנים, וכולל 16 שלבים לפי החוקים הבסיסיים. בכל סבב, יש לתופס רק 20 שניות כדי לתפוס את הנמלט, כשמי שדורך מחוץ לזירה נפסל. הקבוצה הנמלטת יכולה לקבל נקודות רק אם השחקן מצליח להימלט מספיק זמן. אם התופס עומד במשימה, הקבוצה שלו לא מקבלת נקודות אבל התפקידים מתחלפים.

המשחק התחרותי החביב הזה התחיל ב-2012, כשאב בשם כריסטיאן דיוו שיחק תופסת עם ילדים, בעזרת מכשולים שונים שהיו זמינים בחצר, והחליט יחד עם אחיו לפתח משחק. הוא הפך עם הזמן לתחרות בינלאומית, אפילו תחרות עולם (World Chase Tag), אליה מגיעים אחרי שמנצחים בתחרות הארצית והיבשתית. בישראל יש ככל הידוע לנו זירת צ'ייס טאג אחת, בחדרה, שהוקמה על פי הסטנדרטים של ה-World Chase Tag על ידי מי שהיה משתתף באחת האליפויות. 

התופסת מגיעה (בערך) לסרטי אימה

במובן מסוים, אלמנטים שמזכירים תופסת נמצאים בהרבה מאוד סרטי אימה בהם יש מרדף בין רוצח, מפלצת או דמות אחרת לבין הקורבנות האומללים. למעשה, זה גם הרעיון שקיים בהרבה מאוד משחקים, החל ממשחקי ארקייד קלאסיים כמו פק מן ועד למשחקי הישרדות על טהרת האימה, בהם אמנם אין חוקים מוסדרים כמו הגרסאות הקלאסיות של תופסת, אבל הכלל ברור: צריך לברוח מספיק זמן, למשל עד הזריחה (כמו במשחק המצליח ובסרט המבוסס עליו).

סרט אימה שלם על תופסת זה כבר משהו אחר, למרות שראינו למשל סרט על מחבואים שמשלב אלמנטים של תופסת – אנחנו מתכוונים כמובן ל"מי שעומד מאחוריי" המעולה עם סמרה וויבינג. גם בז'אנרים אחרים יש כמה דוגמאות, אבל המספר שלהן מצומצם מאוד. ב-2018 יצא הסרט "תופסת" (Tag), לפי סיפור אמיתי שפורסם בזמנו ב"וול סטריט ג'ורנל". הסרט העמיד במרכזו חבורה של גברים – בגילומם של קומיקאים מוכשרים כמו אד הלמס, ג'ייק ג'ונסון, ג'ון האם, ג'רמי ראנר וחניבעל בורס (אותו אני דווקא לא מכיר, אבל יש לו שם מפחיד) – שנפגשים מדי שנה כדי לשחק תופסת ולשמור על קשר. בשנה מסוימת, ארבעה מהחבר'ה מחליטים לנצל את החתונה המתקרבת של אחד מהם, שמעולם לא נתפס, ולהצליח סוף סוף לנצח אותו. הסרט המוזר אבל משעשע עוקב אחרי המסע שלהם יחד עם עיתונאית הוולט סטריט ג'ורנל (אנבל ווליס מסרטי "אנאבל", "מורעל" ו"המומיה" הכושל) והאישה של אחת מהם. לאורך הדרך אנחנו רואים את הדינמיקה המעניינת ביניהם ומגלים כמה גילויים מפתיעים על החבורה, כולל כמה סצנות מרגשות.

"Tag" הוא סרט פעולה ואימה יפני משנת 2015, בבימוי סיון סונו, המבוסס על רומן בשם Riaru Onigokko מאת יוסוקה ימאדה. העלילה עוקבת אחרי נערה בשם מיצוקו, שב אחת ניצלת מרוח קטלנית שהורגת את כל הנוסעות באוטובוס שבו היא נסעה. מהר מאוד מוצאת את עצמה במצבים שונים ומסוכנים, כאשר היא רודפת על ידי רוח קטלנית ועוברת בין זהויות שונות בעולם שהוא הולך ומשתנה. הסרט מדווח כי היא נמצאת בתוך עולם בדיוני שמנוהל על ידי אדם מבוגר שמשחק במשחק וידאו תלת-מדי בשם טאג, שבו היא וכל חברותיה משמשות כדמויות. מיצוקו מנסה לשבור את המעגל ולשנות את הגורל על ידי מעשים בלתי צפויים, כולל ניסיון להתאבד. אנחנו לא ראינו את הסרט עדיין, אבל הביקורות עליו חיוביות ושילוב הז'אנרים נראה מעניין מאוד.

אז נכון שהקשר בין תופסת לבין סרטי אימה הוא לא בהכרח ישיר. בכל זאת, בפעם הבאה שאתם משחקים תופסת עם הילדים, נסו לראות את הצדדים המפחידים של החוויה. יכול להיות שלכמה רגעים תרגישו כאילו אתם נמצאים בתוך מרדף על החיים ועל המוות בסרט אימה.