מערת האימה של נחל חבר: סיפור היסטורי מחריד מתקופת מרד בר כוכבא

לישראל יש היסטוריה עשירה ומרתקת, עם הרבה מאוד מלחמות, אסונות ומקרים חריגים (וזה עוד בלי להתייחס להווה של השנים האחרונות, שהוא סרט אימה של ממש). אבל כמה מקומות יש שרק השם שלהם מעורר צמרמורת, או לפחות סקרנות? מערת האימה במדבר יהודה היא מקום כזה בדיוק. זוהי מערה קדומה שקיבלה את הכינוי שלה אחרי שהתגלו בה עשרות שלדים מאנשי בר כוכבא, יחד עם ממצאים ארכיאולוגיים חשובים אחרים. היום אי אפשר לבקר בה, אבל עדיין חשוב מאוד להבין את הסיפור שלה ואת מה שהיא מסמלת.

זה בדיוק מה שנעשה עבורכם בכתבה הנוכחית, במסגרת הסדרה שבוחנת אתרים היסטוריים מפחידים מכל רחבי העולם – כולל כאלה שנמצאים בארצנו הקטנה.

מהי מערת האימה?

"מערת האימה" הוא השם הלא רשמי, אבל השגור יותר, של מערה מספר 8 של נחל חבר, אשר כשלעצמו במדבר יהודה, לא רחוק מים המלח. היא ממוקמת במצוק הדרומי של נחל חבר, ממש מול מערת האיגרות במצוק הצפוני, שקיבלה את השם שלה בזכות העובדה שהתגלו בה איגרות של בר כוכבא – הלא הוא שמעון בן כוסבא – לאנשי עין גדי במהלך מרד בר כוכבא. גם במערה הזו נמצאו שרידי אדם, אבל זה כבר נושא לכתבה נפרדת.

בשנת 1953, משלחה בראשותו של הארכיאולוג יוחנן אהרוני (מבולטי הארכיאולוגים בישראל, והמקים של המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב) ערכה סקר התחלתי באזור נחל חבר. הם הגיעו למערת האיגרות וזיהו ממנה את פתח המערה החדשה, שנקראה מערה מס' 8 או מערה ח' פשוט מכיוון שזו הייתה המערה השמינית במספר שהם מצאו. היא גם זכתה לכינוי "המערה המרובעת", בזכות צורת הפתח שלה, בו אפשר היה להבחין ממחקר. למעשה, החוקרים הבחינו בפתח הזה כשהם בחנו את מערת האיגרות ממול. 

הממצא המחריד שהעניק למערה את שמה

המשלחת המקורית של יוחנן אהרוני הבחינה אמנם במערה, אבל לא הצליחה להגיע אליה. שנתיים לאחר מכן אנשי המשלחת הגיעו למערה וסקרו אותה במשך כמה ימים. ממצאי המחקר, שמתוארים בממצאים שאיגדו ראשי רשות העתיקות, מראים שבשלב מסוים הארכיאולוגים גילו שלדים של כ-40 אנשים – כולל גברים, נשים ולמרבה הזוועה גם ילדים ותינוקות. זוהו לפחות חמישה תינוקות ופעוטות עד גיל ארבע, תשעה ילדים עד גיל 15 וחמישה בוגרים. השלדים היו פזורים ברחבי המערה, ובחלקם עוד נשארו קטעים מסוימים מהשיער ומהעור.

בפינות האולם הפנימי של המערה, נמצאו גם כמה ערימות עצמות שהונחו בצורה מסודרת, ובחלק האחורי של המסדרון קברים שלא הופרעו (כלומר, קבורה נעשתה שלא על פי הנהלים). באחד הקברים הבולטים, הוצב השלד כשהוא על צידו השמאלי, רגליו מקופלות (כנראה בעקבות היעדר מקום), יד ימין המקופלת הונחה מול פניו ויד שמאל יושרה לכיוון מטה. על גבי הגולגולת וחלק מעצמות השלד נשמרו עור, גידים וקצוות שיער. מתחת לראש הושם בד, ובסמוך לאגן הירכיים מרצע ברזל.

לצד זה, היו כמה גילויים משמעותיים אחרים מבחינה ארכיאולוגיות, כמו קטעים של כתבים ואיגרות, קטעים מתרגום יווני של הספר התנ"כי תרי עשר, מטבעות בר כוכבא ושלושה חרסים כתובים (מה שידוע בתור אוסטרקונים), עליהם התנוססו השמות של שלושה מבין האנשים שמצאו את מותם במערה. את החרסים הניחו על גבי השלדים.

ככל הנראה היו במערה עוד הרבה מאוד פריטים, אבל הממצאים הראו שהיא נחפרה עוד קודם לכן למטרות ביזה על ידי הבדואים. חלק גדול מהממצאים היו מהתקופה הרומית הקדומה (משנת 63 לפני הספירה עד 324 לספירה), בעוד אחרים מהתקופה הביזנטית (מהמאה ה-4 לספירה עד 640), תקופת הברונזה הקדומה (מ-3300 לפנה"ס עד 2200 לפנה"ס) והתקופה הכלקוליתית (מ-5800 לפנה"ס עד 3600 לפנה"ס).

המצור ששבר את אנשי בר כוכבא

בקצה המצוק שנמצא מעל המערה, הבחינו בחורבות של מחנה רומאי (בדומה למחנה שהוקם מעל מערת האיגרות). המחנה הרומאי הזה גם מסביר מה באמת התרחש שם, והסיפור מזוויע לא פחות. הרומאים פשוט צרו על המערה, בתוכה הסתתרו עשרות היהודים, ולא הייתה להם ברירה אלא להישאר במערה עד שמתו מרעב או מצמא. למרות שבמערה נמצאו כלי אוכל ואגירה, שרידי מזון, כלי נשק וחפצים שמעידים על שהות ממושכת של משפחות (למשל, קוביות משחק או בגדי ילדים), סביר להניח שזה היה פשוט מעט מדי למצור ארוך כל כך.

ההערכות הן  שהיהודים בתקופת מרד בר כוכבא בחרו במערה כמקום מפלט בזכות הגישה המורכבת אליה – בסך הכול, היו באותה תקופה עשרות מערות מפלט ומאות מקומות מסתור אחרים. הם השתמשו ככל הנראה בחבלים כדי להגיע למעברים מורכבים ואגרו מצרכים, מים ומזון. הם היו מוכנים להסתתר במערה לפרקי זמן ממושכים, אבל עם הזמן רשימת המתים הלכה וגדלה. היושבים, שלפי ההערכות היו במעמד גבוה יחסית, לא נכנעו עד לרגע האחרון מול המצור הכואב.

מה עשו עם השלדים שנמצאו?

במשך כמעט שני עשורים, העצמות והשלדים ממערת האימה היו ברשותה של רשות העתיקות, ששמרה אותם במחסנים מאובטחים היטב. רק ב-1982 הם נקברו באופן רשמי על השפה הצפונית של קניון הנחל. הקבורה נעשתה בטקס צבאי מכובד בו נכחו בין השאר ראש ממשלת ישראל בשנים אלו מנחם בגין והרב הספרדי הראשי, עובדיה יוסף.

בעשורים שחלפו מאז, המצבה שהוקמה לציון הנספים הושחתה כמה פעמים. זה קרה ב-2007, וכמה חודשים לאחר מכן מתנדבים שיפצו אותה. בסוף 2012 מתנדבים ביצעו שיפוץ מקיף נוסף של המצבה, כולל לוח מתכת שהנציח את הנופלים.

ב-2019 נערך מיזם מקיף של סקירת המערות במדבר יהודה, במטרה לאתר ממצאים חדשים אחרי שבסקר מקדים נמצאו בין השאר מסמר סנדל, סנדל קדום ומטבעות. בין השאר, במהלך החפירות התגלו במערת האימה חלקים של מגילה מתקופת המרד של בר כוכבא, עם פסוקים מהספר תרי עשר. הממצא המחריד יותר היה שלד בן כ-6,000 שנה, ככל הנראה של ילדה בת 12-6, שהונחה בתנוחת עובר בגומה ייעודית שהוקפה באבנים ונעטפה בבד. השלד עבר תהליך חניטה טבעית מוקפד מאוד, שגרם לכך שהעור, השיער והגידים נשמרו בצורה מרשימה.

ב-2021 ארכיאולוגים גילו שברים חדשים השייכים לאותה מגילה קדומה שנמצאה קודם לכן, עם תרגום מעט שונה ושם האל, "יהוה", בכתב עברי עתיק בין האותיות היווניות.

האם ניתן לבקר במערת האימה?

הגישה למערת האימה נחשבת למורכבת בכל קנה מידה. פתח המערה הוא במצוק בגובה של כ-180 מטר, בעל צורה כמעט אנכית. פתח המערה ממוקם כ-76 מטר מתחת לשפת המצוק. לא צריך להיות מומחה כדי להבין שהירידה למערה אפשרית רק בעזרת ציוד סנפלינג. זו משימה מורכבת, שכרוכה בירידה תלולה של כ-300 מטר, דרך מרעולים, מדרגות טבעיות, דרדרות וקטעי מצוק.

חשוב לציין שבמהלך השנים, דרכי הגישה הישירה למערה קרסו לחלוטין. היום המערה נמצאת באחריות רשות הטבע והגנים (רט"ג), שאסרה על הגישה אליה באופן מוחלט.

אז מה אפשר לעשות? קודם כל, לטייל באזור כי הוא מרשים מאוד ובעל חשיבות היסטורית, כשבמרחק קצר תמצאו למשל את עין גדי (שנמצא במרחק של כ-6 ק"מ), מצוקי דרגות, גבי חבר והר צרויה. כדי לבקר באזור נכנסים לשמורת מדבר יהודה, בה יש מסלול ג'יפים שחור, ממנו אפשר לעבור למסלול ירוק שייקח אתכם עד נחל חבר וסמוך מאוד למערת האימה. על המערה תוכלו לתצפת מהמצוק הצפוני.