אפקט הפחד של מונה ליזה: הצדדים המוזרים של הציור המפורסם בעולם
יש ציורים שגם מי שרחוק מלהיות חובב אומנות מהשורה הראשונה יכול להעריך את הגאוניות שלו. יכול מאוד להיות שהמונה ליזה – לא מקיימת את התנאי הזה, מהסיבה הפשוטה שבמבט ראשון, זה ציור שאפשר לטעון אולי שהבאזז סביבו מוגזם. ובכל זאת, עם עובדות אנחנו לא יכולים להתווכח, ומדובר ללא ספיק בציור המפורסם ביותר בעולם.
גם אם אתם לא מבינים במבט ראשון מה הגדולה של הציור הזה, אי אפשר להישאר אדיש אליו. יש במונה ליזה משהו מהפנט, היא מסתירה הרבה מאוד חידות, וטכניקת היצירה שלה היא יוצאת דופן, אפילו חד פעמית. באופן אישי אני תמיד חשבתי שהמונה ליזה היא קריפית, וכמעט יכולתי לדמיין סרט אימה בכיכובה, או אפילו סצנה בה היא יוצאת מהציור המקורי שתלוי במוזיאון הלובר הפריזאי ומתחילה לרדוף אחרי אנשים שמזלזלים באומנות הרנסנס (איך עוד לא עשו מזה סרט?)
בסקירה הבאה אספנו עבורכם כמה עובדות מעניינות ואפילו די קריפיות על המונה ליזה, שמראות שהיא בהחלט יכולה להיות חלק מסקירת הציורים המפחידים שלנו.
מי צייר את מונה ליזה?
מתחילים בכמה עובדות חימום, שאם אתם לא יודעים אותן – כנראה שלא הייתם עוברים סלקציה בשעשועון טריוויה, או אפילו מתקבלים במקום לקאסט של "היפה והחנון". ליאונרדו דה וינצ'י הוא האמן האיטלקי שאחראי ליצירה המפורסמת, והוא עשה את זה במאה ה-16. מה שעדיין לא ידוע הוא למה בדיוק דה וינצ'י הכין את היצירה, והאם הוא בכלל סיום אותה.
ג'ורג'ו וזארי, צייר וכותב ביוגרפיות שמתמקד באמני הרנסנס, טוען שמי שהזמין את הציור הוא סוחר בדים מפרינצה בשם פרנצ'סקו די זאנובי דל ג'וקונדו, ושזה קרה בשנת 1503. באותה תקופה דה וינצ'י היה בקשיים כלכליים, בהיעדר הכנסה מסודרת, ועסק בדיוקנאות פרטיים. כשהוא קיבל תשלום על "הקרב של אנג'יארי" – ציור שעד היום נשארה ממנו רק סקיצה – הוא עזב את המונה ליזה.
כמה זמן לקח לצייר את המונה לוזה?
מספרים שדה וינצ'י עבד על היצירה לא פחות מארבע שנים, עד 1507-1506 או אפילו לאחר מכן. מה שחשוב יותר הוא שדה וינצ'י מעולם לא סיים אותה. המונה ליזה מעולם לא נמסרה לאדם שהזמין אותה, ודה וינצ'י לא קיבל עליה תשלום. יכול להיות שחלק מהסיפור כאן הוא שדה וינצ'י תמיד היה פרפקציוניסט, והיו כמה וכמה יצירות שהוא התקשה להכריז רשמית שהן הושלמו. מספרים שבמשך שנים הוא הסתובב עם הציור ברחבי העולם, מבצע שינויים ותוספות.
בכל מקרה, בשלב מסוים מלך צרפת פרנסואה הראשון קנה את הציור והחל להציג אותו במקומות שונים אחרי מותו של דה וינצ'י. היא הייתה אהובה מאוד על מלכים, ונתלתה למשל בחדר השינה של נפוליאון (סביר להניח, אגב, שהוא היה צריך סולם כדי לתלות את התמונה). בשלב מסוים היא הגיעה לתצוגה פומבית במוזיאון הלובר, שם היא נמצאת עד עצם היום הזה.
איפה המונה ליזה המקורית?
הציור המקורי של המונה ליזה, כאמור, נמצא במוזיאון לובר בפריז, הבולט בפירמידת הזכוכית שלו ובאוסף חסר תקדים של יצירות אומנות, מתקופות של אלפי שנים. לפי הנתונים, כתשעה מיליון מבקרים מגיעים בכל שנה ללובר, חלק גדול מהם במיוחד כדי לראות את הציור המפורסם בעולם. חשוב לציין שאחד ממוזיאוני האומנות הוותיקים והמפורסמים בעולם לא מציע רק את המונה ליזה, אלא גם הרבה יצירות קאנוניות של דה וינצ'י (כמו "המדונה של הסלעים", "המדונה והילד עם אנה הקדושה" ו"לה בל פרונייר"), "שבועת האחים ההוראטים" של ז'אק לואי דויד, "החירות מובילה את העם" של אז'ן דלקרואה ואחרים. למעשה, אפילו בחדר של המונה ליזה יש יצירה מרשימה מאוד שהרבה אנשים מפספסים, כמו "החתונה בכפר קנה" של פאולו ורונזה, הציור הגדול ביותר שנמצא בלובר.
מומלץ מאוד לבקר בלובר, בטח אם אתם מתחברים לאומנות, או אפילו לשקול את כרטיס המוזיאון הפריזאי, בהנחה שאתם מעוניינים להקדיש יותר תשומת לב מהאדם הממוצע. למרות הנטייה של הרבה מאוד אנשים להגיע למוזיאונים מהסוג הזה כדי "לסמן וי" או לצלם כדי לקבל לייק, כן כדאי להקדיש לציורים קצת יותר תשומת לב. לא בטוח שמונה ליזה היא הציור שיאפשר לכם את זה, כי חוויית הצפייה בה היא הכול חוץ מאינטימית, על רקע נחיל התיירים, אבל עדיין כדאי להתרשם ממנה.
רוצים לראות את המונה ליזה ולהישאר בחיים? הנה כמה מאפשרויות הביקור הבולטות במוזיאון הלובר:
הגניבה שהפכה את הציור לקלאסיקה
במשך הרבה מאוד שנים, התעלמו מהמונה ליזה. זה השתנה ב-21 באוגוסט 1911, כשאמן איטלקי בשם וינצ'נזו פרוג'ה, עובד לשעבר במוזיאון הלובר ניצל את העובדה שהציור הדי סתמי לא כלל אמצעי אבטחה מיוחדים, הסיר את הברגים, הוציא אותה מהמסגרת והגניב אותה מתחת לחלוק לבן, שאמור להשוות לו מראה של אחד מאנשי התחזוקה במוזיאון.
רק 28 שעות (!) אחרי גניבת המונה ליזה, מישהו שם לב שהציור נעלם והמוזיאון נסגר לשבוע. פתאום התמונה הדי אלמונית קיבלה כיסוי נרחב בעיתונות, במיוחד סביב השאלה מי גנב את המונה ליזה. היו שחשדו שמדובר במשורר הצרפתי גיום אופלינר, או אפילו בלא אחר מאשר פאבלו פיקאסו, שאותו משורר היסה להפליל. פרוג'ה החביא את הדיוקן במלון בו לן בפריז, בתוך התחתית הכפולה של המזוודה, וזה עבד. עברו עוד 28 חודשים, עד שפרוג'ה עשה טעות וניסה למכור את הציור לאחד מסוחרי האומנות של פירנצה, שזיהה אותה וווידא את האותנטיות של הציור. המשטרה הוזעקה, פרוג'ה נעצר, ופתאום המעמד של הציור השתנה.
היום, מונה ליזה היא אחד הציורים המאובטחים בעולם. הוא מוצג במוזיאון באולם פרטי מאובטח היטב, תחת אמצעי הגנה מגוונים. לפני כמה שנים פעילי אקלים ניסו לזרוק עוגה על הציור, מה שאמור להיות מחאה על משבר האקלים, אבל כיסוי ההגנה היעיל התמודד עם הלכלוך.
נכנסים לעומקו של הציור: מי זאת מונה ליזה?
גם כאן קשה לספק תשובה חד משמעית, כי במהלך השנים היו תיאוריות שדה וינצ'י צייר כאן את המאהבת שלו, אמו או אפילו דיוקן עצמי (ונשי משהו) שלו. חוקרים מסוימים טוענים שהפנים בציור הם למעשה שילוב של שתי דמויות שונות, המייצגות את האידיאל של דה וינצ'י ליופי נשי. העובדה שהוא לא חתום על היצירה, שגם אינה כוללת תאריך, מקשה על הזיהוי.
ובכל זאת, התפיסה המקובלת היום היא שה"גברת ליזה" ("מונה" משמעותו "גברת") היא אשתו של אותו סוחר בדים, ליזה דל ג'וקונדו. אנחנו לא יודעים יותר מדי על חייה של אותה ליזה, מלבד העובדה שהיא בת למשפחת אצולה איטלקית, במצב כלכלי טוב אבל לא אמיד מדי. ליזה התחתנה בשנות העשרה עם אותו סוחר בדים, שהיה מבוגר ממנה בהרבה, וגידלה יחד איתו חמישה ילדים.
יצירה אחת, הרבה טכניקות מיוחדות
את המונה ליזה צייר דה וינצ'י בשמן, על גבי עץ צפצפה, וגודלה הוא 53X77 ס"מ. כדי לספק לציור הגנה, האמן כיסה אותה בשכבת לכה. הבעיה היא שהלכה לא ממש שרדה את תלאות הזמן והצהיבה די מהר, מה שגורם לכך שחלק מהפרטים בציור המקורי פשוט נעלמו עם הזמן.
בכלל, דה וינצ'י השתמש כאן בכמה טכניקות שהיו פורצות דרך בזמנו, לדוגמה פרספקטיבה מתקדמת, תחושת עומק, משחקי אור וצל ועוד. הציור כולל שכבות על גבי שכבות, אולי אפילו עשרות, עדות נוספת למורכבות שלו או לפרפקציוניזם של דה וינצ'י. ב-2006, למשל, מדענים שהשתמשו בטכנולוגיית סריקה מתקדמות גילו כמה שכבות של צבע, כל אחת חושפת שינויים קלים בתנוחה ובהבעה של המונה ליזה.
למה מונה ליזה מחייכת?
הרבה נכתב על אותו חיוך של מונה ליזה, שזכה גם לסרט משעמם מאוד מ-2003 שנושא את השם שלו. עוד לפני שסרטים כמו "סמייל" ו"אמת או חובה" הפכו את החיוך לאנטגוניסט, אולי אפילו נבל אימה במלוא מובן המילה, היה כאן את החיוך הקצת מטריד של מונה ליזה. זה לא בהכרח החומר ממנו עשויים סיוטים או בהשראתו יכולים לקום אייקונים של אימה – בניגוד, למשל, לציור "הצעקה" של אדוורד מונק ששימש השראה ברורה לדמות של גוסטפייס בסרטי "צעקה" – אבל בהחלט יש כאן משהו מוזר.
קשה להתעלם מהעובדה שמונה ליזה מחייכת, אבל גם שהחיוך שלה נראה קצת מסתורי, או אפילו ספקני. מבחינה טכנית, סביר להניח שמה שמושך את העין הוא טכניקת ה"ספומאטו" ("אפוף עשן", באיטלקית), בה השתמש האמן בחלקים שונים בציור, בעיקר בפה ובזווית העין. המונח שטבע דה וינצ'י מתייחס לטכניקה בה עוברים בצורה מדורגת וזהירה מאוד בין גוונים וצבעים, מה שמעלים את השלבים ויוצר תמונה הרמונית ומורכבת, עם אפקט עדין ומעורפל. במקרה הזה, מקבלים רושם שמונה ליזה מחייכת או אמורה לחייך בכל רגע, בזכות מראה חלומי ומסתורי שהציור מקבל. ואגב, לפי חלק מהתפיסות, דה וינצ'י הביא לחדר ארסנל מרשים של ליצנים, זמרים ונגנים, כדי שיצליחו לגרום למושא הדיוקן לחייך.
ניתוחים שונים של דמותה של מונה ליזה, ביחס לחיוך, טוענים למשל שהוא מעיד על כך שהיא "נטולת רחמים", או "פאם פאטאל". יש טענות שהחיוך דווקא מצביע על בעיה רפואית של כולסטרול, כשרופא בפלרמו אפילו הצליח לזהות אצלה תסמינים של מחלה, כמו גידול שפירי שממוקם בעין הימנית שלה. מנגד, חובבי הקונספירציות סבורים שמה שאנחנו רואים בעיניים הוא דווקא צופן סודי, עם האותיות LV בצד ימין, CE ו-B בעין שמאל, וכנראה שגם המספר 72 איפשהו.
יש שטוענים שאם תתמקדו בעיניים של המונה ליזה, תראו את החיוך שלה מובלט יותר. אחרים סבורים שהתמקדות בעיניים, תרגום לכך שהחיוך ייראה פשוט פחות שמח.
אפקט מונה ליזה (או: העיניים שמסתכלות עליכם)
מכירים את התמונות בבתים המכושפים או הרדופים בסרטי אימה, שהעיניים שלהן זזות בכל פעם שמישהו עובר? אז קודם כל, כדאי שיפסיקו עם זה, כי מדובר בסצנות שהן לרוב מאוד מטומטמות. ובכל זאת, יש שטוענים שהאפקט הזה בדיוק קיים במונה ליזה. לא משנה באיזו זווית אתם מתבוננים בתמונה, אתם יכולים להרגיש שהעיניים של הדמות מסתכלות ממש עליכם, בין השאר בזכות השימוש המתוחכם של דה וינצ'י בצללים ובזוויות.
למעשה, התחושה שהציור צופה בנו בכל זווית בה אנחנו עומדים ביחס אליו מכונה "אפקט המונה ליזה", ונעשה בו שימוש בהרבה מאוד יצירות אחרות. מחקר מקיף שנערך בגרמניה, אגב, הראה שהמונה ליזה עצמה לא מקיימת את האפקט שקרוי על שמה.
האם מונה ליזה הייתה… נערת ליווי?
חושבים שמונה ליזה היא אצילה מכובדת? חשבו שוב. יש תיאוריות שמושא הציור המפורסם בעולם עסקה במקצוע העתיק בעולם, או במילים אחרות: הייתה נערת ליווי. למרות זאת, נראה שהתיאוריה הזו די קלושה. אחד ה"ממצאים" העיקריים ששימשו את הטוענים בדבר מקורות ההכנסה של הגברת, היה פשוט העובדה שהשיער שלה בציור נראה ארוך ופזור. באותה תקופה, בעיקר נערות ליווי היו משאירות את השיער שלהן ככה. אותו שיחזור שערכו המדענים מקנדה הראה דווקא שכנראה השיער כן היה אסוף במידה מסוימת, ככה שאולי מונה ליזה אינה נערת ליווי, שמסתובבת עם שיער כל כך מופקר וזנותי.
טיעון אחר, שיישמע לכם היום מוזר אפילו יותר, הוא שהעובדה שלמונה ליזה כמעט אין שיער פנים, מעידה אולי על עיסוקה בזנות. שוב, כי בעיקר נערות ליווי היו מורידות את שיער הפנים שלהן. יש שטוענים שאם מגדילים את הציור ומשתמשים בטכניקות מתקדמות לבחינת הנתונים שלו, אפשר לראות כמה שערות, למזלה של ליזה.
האם מונה ליזה בהריון?
עם או בלי קשר למקצוע של מונה ליזה, יש תיאוריות שהידיים שלה בציור שלובות על הבטן כדי להסתיר את ההריון שלה. מבחינה עובדתית, בשנים בהן מאמינים שדה וינצ'י צייר את הדיוקן, דל ג'וקונדו באמת הייתה בהריון עם הילד השני שלה.
ב-2006 ביצעו כמה מדענים קנדיים שיחזור תלת ממדי של הציור, ושמו לב שסביב הצוואר של מונה ליזה יש משהו שמזכיר צעיף. מספרים שבתקופת הרנסנס, נשים במהלך ההריון או אחרי הלידה היו נוהגות ללבוש צעיפים מהסוג הזה.
איפה בדיוק מצוירת המונה ליזה?
גם הנוף ברקע של הציור, מסביב למונה ליזה, העלה כמה וכמה שאלות. רבים ניסו לנתח מהם בדיוק אותו גשר מסתורי ונוף הררי, והגיעו למסקנה שהם לא תואמים לשום מקום ספציפי בטוסקנה, שם הציור לפי האמונה ציור.
יש חוקרים שסבורים שהנוף מורכב פשוט מאלמנטים שונים שדה וינצ'י ראה במסעותיו ברחבי העולם. הוא יצר מהם נוף בדיוני, שמשלב אותם. הציור הוא במידה רבה אבסטרקטי, או לפחות חסר איזון, בין השאר מכיוון שקו האופק בשני צידי הציור אינו שווה, מה שיוצר תחושה של חוסר איזון.
מנגד, לפני כמה שנים טען היסטוריון אומנות איטלקי בשם סילבנו וינסטי שהוא הצליח לזהות מהו הגשר המפורסם שמופיע בציור, בין השאר בזכות בחינה מוקפדת של מסמכים היסטוריים ושימוש ברחפן. לדבריו, מדובר בגשר בשם פונטה די ואלה (Ponte di Balle), שממוקם בעיירה בשם לטרינה במחוז ארצו בטוסקנה. לפני שאתם רצים לשם כדי לראות אם הוא צודק, נציין שהיום נשארה לדבריו מהגשר הזו קשת אחת בלבד. גשרים אחרים שקושרו עם הציור אינם מתאימים מכיוון שמספר הקשתות בהם שונה, כשדי ואלה בנוסף מציין שהרקע מסביב לגשר דומה מאוד לזה שבציור עצמו.
כמה עולה הציור של מונה ליזה?
יותר מ-500 שנה עברו מאז דה וינצ'י צייר את המונה ליזה, והערך של הציור רק עולה. העובדה שמדובר כנראה בציור היקר ביותר בעולם לא צריכה להפתיע אתכם. ההערכות לגבי שוויה נעות בין 800 מיליון דולר ל-2.5 מיליארד דולר, כשהערך האמיתי נמצא כנראה באמצע, לכיוון כשני מיליארד דולר.
מספרים שהציור הוא כל כך יקר, עד שחברות הביטוח אינן מוכנות לבטח אותו בסכום מלא. הלובר מעולם לא ביטח את היצירה בשווי מלא בגלל העלויות האסטרונומיות הכרוכות בכך, ואפשר להבין אותו. בינתיים מסתפקים באמצעי ההגנה המתקדמים, שכוללים למשל מיכל זכוכית מיוחד המסוות טמפרטורה ולחות, זכוכית משוריינת בפני כדורים ואלמנטים שונים שמקנים הגנה בפני קרינת UV, שעלולה להזיק לציור בן כמה מאות שנים לא פחות.
הזכוכית הזו נחשבת ל"אשמה" בעובדה שקצת קשה לצלם את המונה ליזה בצורה סבירה, כי היא עלולה לגרום להשתקפויות מעיקות של האור. אם בפעם הבאה שאתם בלובר אתם מגחכים על רקע מאות האנשים שמצלמים את הציור בו זמנית, במקום לנסות להתרשם ממנו באמת, יכול להיות שהם פשוט מנסים להשיג תמונה נורמלית, שתגרוף להם את הלייקים שהציור המפורסם בעולם אמור להיות ראוי להם.
תופעה אומנותית וצרכנית
המונה ליזה היא היצירה המשוכפלת ביותר בהיסטוריה של האמנות. קיימים מיליוני העתקים שלה בכל צורה אפשרית – מהדפסים איכותיים שמנסים להיראות כמו הדבר האמיתי, ועד מוצרי צריכה כמכל הסוגים. למעשה, מונה ליזה הפכה לתופעה תרבותית, ובהמשך לכך אפילו גם צרכנית. אפשר למצוא תחפושות של מונה ליזה (ושל יצירות קלאסיות אחרות), פאזל לגו תלת ממדי של מונה ליזה כיצירת אומנות, אקשן פיגרס, ספלים וכמובן שגם תמונות בכל הצורות והגדלים.
מעניין שדה וינצ'י עצמו ותלמידיו יצרו מספר העתקים של הציור, וחלקם מוצגים במוזיאונים שונים בעולם. ההעתק המפורסם ביותר, הידוע בתור המונה ליזה של פראדו, נמצא במוזיאון המפורסם במדריד מאז 1819. ב-2012, חוקרים הגיעו למסקנה שההעתק של הציור שנמצא במוזיאון נגנב, וגילו מתחתיו השכבה העליונה שלו ציור אחר, של פרנצ'סקו מלצ'י, אחד מתלמידיו של דה וינצ'י. מלצ'י ניסה להעתיק את הציור של המורה שלו, והתוצאה חביבה, עם הבדלים מסוימים בגיל הדמות (שנראית הפעם צעירה יותר), בעובדה שלשם שינוי היא כוללת גבות (יכול להיות שהגבות פשוט נעלמו מהציור המסתורי עם השנים) ובלבוש שלה המונה ליזה.
