15 עובדות על מאדים שיגרמו לכם להאדים מרוב פחד
מבין הרשימה של כוכבי הלכת המוכרים לאדם, מאדים תמיד תפס מקום של כבוד בעיניי. אולי בגלל העובדה שהצבע שלו – בטח ניחשתם נכון – הוא אדום, שמתקשר לאימה ביותר ממובן אחד. סיבה אפשרית אחרת היא שמאדים הוא אחד מכוכבי הלכת שהשאלה האם חיים אפשריים בהם עולה פעמים רבות, בעיקר כי הוא השני בקרבה שלו לכדור הארץ (אחרי נוגה), והפוטנציאל המסוים להפוך לכאורה לכוכב לכת ארצי, כלומר, כוכב לכת שיכול לאפשר חיים, או אפילו מגורים אם כדור הארץ שלנו ימשיך להיהרס בקצב מעורר דאגה – מה שכמובן יכול להעלות חרדות.
בסקירה הבאה, נציג לכם כמה עובדות של מאדים שיראו לכם את הצדדים המפחידים שלו, ובעיקר: שהדרך עדיין ארוכה עד שאפשר יהיה לחשוב על חיים בו.
קר שם בחוץ: כמה מעלות יש במאדים?
אחת השאלות העיקריות ששואלים ביחס לכוכב לכת היא עד כמה הטמפרטורות בו מאפשרות חיים. מאדים, ברמה הכללית, בולט בטמפרטורות הקיצוניות שלו, שמקשות מאוד על הגשמת המשימה. בצד החיובי, בחודשים החמים יותר ובאזור הקו המשווה של מאדים, תוכלו להגיע בקיץ לטמפרטורות של כ-20 מעלות צלזיוס. במובן הזה, אפשר לסמן “וי” על הסוגיה של מזג אוויר במאדים, אבל זה “וי” עם הרבה מאוד כוכביות.
הבעיה מתחילה בחורף, ובעיקר באזור הקוטב הדרומי של מאדים. הטמפרטורות שם עלולות לרדת על ל-140- מעלות צלזיוס (!), כשהממוצע עומד על משהו כמו 63 מעלות מתחת לאפס. מיותר לציין שהטפמרטורות האלה אינן מאפשרות חיים, מהסיבה הפשוטה שהן עלולות להקפיא למוות ובתוך שניות כל יצור חי. יכול להיות שאפשר לפתור חלק מזה עם ציוד וחליפות חלל מותאמות, אבל ברור שהתיישבות קבע הופכת למשימה קצת יותר מורכבת.
אי אפשר לנשום במאדים
לא רק הקור מקשה על חיים במאדים. האוויר במאדים כולל אחוזים גבוהים מאוד של פחמן דו חמצני (כ-95%!), כשאת התמונה משלימה חנקן (כ-3%), ארגון (כ-1.6%), חמצן (כ-0.4%) וגזים נוספים. השילוב הזה, של פחמן דו חמצני בריכוז גבוה וחמצן בריכוז מינימלי, מקשה מאוד על בני אדם, בעלי חיים וצמחים, מהסיבה הפשוטה שהאוויר שהם נושמים לרעיל. מצד שני, עם ציוד מתאים כמו חליפות חלל, ובעומק כוכב הלכת, יש סיכוי מסוים להתמודד עם זה.
חליפת לחץ חיונית במאדים על רקע קושי נוסף, והוא שיש לחץ אטמוספרי במאדים שהוא נמוך מאוד, כך שאדם בלי חליפה לא יוכל לשרוד. עדיין לא ברור אם יש חיים במאדים, אבל בכל מקרה אלו לא חיים של יצורים בתנאים שאנחנו מכירים. מבחינה מעשית, מתיישבים בפוטנציה יהיו חייבים להסתמך על מערכות לייצור חמצן או להסתובב תמיד עם אספקה מתמדת, כשכל תקלה עלולה להביא לחנק ולמוות מהירים.
למה מאדים אדום?
קשה להכין סקירה של עובדות על מאדים ולהתעלם מהשאלה הבסיסית ביותר, שקשורה לצבע שמאפיין אותו ושהעניק לו את שמו. מאדים ידוע בתור “כוכב הלכת האדום” בזכות צבע הפנים שלו, שעשוי לעלות את מפלס החרדה. השאלה היא למה זה קורה, והאם זה מסוכן. אם חשבתם משום מה שמאדים אדום בגלל שזורמים בו נהרות של דם, אתם יכולים להיות רגועים. מאדים הוא אדום, אבל לא מדם וגם לא מיין.
בפועל, הסיבה העיקרית היא שבקרקע של מאדים יש כמות מרשימה מאוד של תחמוצות ברזל בגוון הזה, בשילוב עם התנאים המשתנים של הכוכב לאורך ההיסטוריה. אם בימי קדם היו באטמוספירה של מאדים כמויות גבוהות יותר של אדי מים, השילוב שבין מחסור באוקיינוסים להיעדר צורות חיים שיקלטו אותם, גרם לכך שהמים והחמצן נקלטו דווקא בקרקע של כוכב הלכת. הם גרמו לחימצון של הברזל בקרקע ולגוון האדמדם המאפיין אותו.
מאדים קשור גם למלחמות אדומות מדם
השם הלועזי של מאדים הוא מארס (Mars), וגם זה קשור לצבע האדום שלו. כידוע לחובבי הטריוויה, כוכב הלכת מזוהה עם אל המלחמה מארס מהמיתולוגיה הרומית. הסיבה היא שהמראה האדום של מאדים, שמצליח לבלוט אפילו בשמי הלילה (עם ציוד ראייה מתאים, כמובן), מקושר בצורה הדוקה למלחמה, או אם תרצו גם למוות.
יש במאדים סופות חול קטלניות
מאדים ידוע גם בסופות החול העוצמתיות שלו, שעלולות לגרום לכיסוי של מרבית או אפילו כל כוכב הלכת בחול. אם בניתם על סופה שנמשכת כמה דקות או שעות, ככה שאפשר אולי למצוא מחסה עד יעבור זעם, תהיו מאוכזבים. סופות חול עוצמתיות במאדים עלולות להימשך גם שבועות או חודשים שלמים, תוך כדי שהן מעלות אבק, חום וזיהומים אחרים עד לגובה של עשרות קילומטרים.
לא צריך להיות מומחה למזג האוויר, או לחול, כדי להבין למה זה מסוכן. חדירה של חול בכמויות כאלה לגוף עלולה להקשות על הנשימה ולגרום לבעיות בריאותיות חמורות, עד סכנת חיים. החול עלול גם לפגוע בציוד החיוני והאלקטרוני, שעשוי להיות זה שיאפשר חיים לפרק זמן מסוים. לאורך זמן הסופות גורמות לחסימת קרני השמש, ככה שאנרגיה סולארית יוצאת מהתמונה.
הכירו את הר הגעש הגבוה במערכת השמש
אין בקהילה המדעית תמימות דעים לגבי השאלה מהו הר הגעש הגבוה בעולם, בין השאר מכיוון שמידת הפעילות של ההר הוולקני משחקת כאן תפקיד. ובכל זאת, מאדים לוקח את ההרים הגבוהים של כדור הארץ בהליכה. הר הגעש אולימפוס מונס, שמתנשא לגובה של יותר מ-21 ק”מ, הוא הגבוה ביותר במערכת השמש, לפחות לפי מה שהאדם מכיר.
ההר נקרא כמובן על שם הר הגעש אולימפוס ביוון, אבל משאיר לו אבק אדום מכיוון שההר המפורסם ביוון מגיע לגובה של כ-3,000 מטר. גם ביחס לשאר ההרים הגבוהים, ההשוואה ברורה. כדי לסבר את האוזן, האולימפוס מונס גבוה במאות אחוזים מהר האוורסט (שהפסגה שלו נמצאת בגובה של כ-8,849 מטר מעל פני היום) או מהר הגעש קוטופקסי באקוודור, שמגיע “רק” לכ-5,897 מטר.
החדשות המעודדות הן שהר הגעש אולימפוס מונס נחשב לבלתי פעיל כיום, אבל כמובן שיש חשש להתפרצויות עתידיות, שתהיינה הרסניות במיוחד כתוצאה מהתנאים במאדים. האטמוספירה הדלילה, למשל, עלולה להקל על הלבה והאפר להתפשט למרחקים עצומים.
הקניון הגדול במערכת השמש נמצא במאדים
אם גם אתם סובלים מסיוטים מהביקור האחרון שלכם בקניון, נספר כי אתם יכולים להיות רגועים: במאדים תמצאו אמנם את ואליס מארינריס, הקניון הנחשב לגדול ביותר במערכת השמש, אבל הכוונה היא כמובן לקניון טבעי – אתם יודעים, עמק או ערוצים עמוקים עם גדות תלולות ומצוקים זקופים – ולא למרכזי הקניות הומי האדם עם חנויות יקרות ומסעדות בינוניות, סיוטם של גברים בכדור הארץ, שיכולים לקוות לפחות למקומות ישיבה בחנויות הבגדים, שהנשים שלהם יכולות להסתובב בהן שעות ארוכות בלי לקנות שום דבר.
נחזור לנושא. אורכו של הוואליס מארינריס הוא כ-4,000 קילומטר, רוחבו עומד על כ-200 ק”מ ועומקו מגיע לכ-7.7 ק”מ. לפי ההנחה המקובלת, הוא נוצר כתוצאה מסדק שנוצר כתוצאה מתנועות קטקוניות במאדים (ואגב, הידעתם שיש מונח נפרד לרעידות אדמה במאדים, שמכונה “Marsquakes”?). את הקניון גילתה הגשושית מארינר 9, בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, והוא מתפרס על כרגע מההיקף של מאדים.
הקרינה במאדים עלולה להיות רצחנית
כדור הארץ מספק לנו הגנה כמעט הרמטית בפני הקרינה הקוסמית המסוכנת, בזכות שכבת האטמוספירה העבה והשדה המגנטי. הבעיה היא שבמאדים שכבת האטמוספירה דלילה מעט (כ-1% משטחה בכדור הארץ), כך שלא נעשה סינון של הקרינה העל סגולית המגיעה מהשמש, שעלולה לגרום לצרות צרורות כמו נזק גנטי, הגדלת הסבירות לסרטן או פגיעה ממשית במערכת החיסונית של האדם. עקב חוסר היריעה וידע מספק, לא נתייחס כאן לשאלה למה למאדים אין שדה מגנטי מספק, אבל השורה התחתונה היא שהוא מונע את ההגנה מרוח השמש.
אם עושים אחד ועוד אחד, מקבלים קרינה שעלולה להיות הרסנית ומסכנת חיים. בפועל יש לסוגיה הזו פתרונות שונים שנראים כאילו יצאו מסרטים אפוקליפטיים, כמו מגורים מתחת לאדמה או במבנים שכוללים מיסוך, או אפילו שימוש ברובוטים להקמת המבנים האלו.
גופות במאדים נשמרות (כמעט) לנצח
אם ראיתם מספיק סרטי אימה בחיים שלכם, אתם יודעים מה קורה לגופה שמושלכת בשטח באוויר הפתוח. לפי סוכנות החלל הישראלית, תוך זמן קצר מאוד אנחנו צפויים לראות על גבי הגופה חיידקים, זבובים, תולעים ומזיקים אחרים שיגרמו לפירוק הבשר ולהרס הגופה. במאדים, לעומת זאת, הגופה עלולה להישמר בתנאים הקפואים גם לתקופה של אלפי או אפילו עשרות אלפי שנים.
החשיפה לקרינה גם תגרום לשינויים תדירים במבנה ה-D.N.A, ככה שגם אם נרצה לגלות למשל למה אותו אדם נהרג – סביר להניח שלא נצליח.
האם יש מים במאדים? כן, אבל לא בטוח שגם חיים
ב-2015, סוכנות החלל נאס”א הכריזה כי נמצאו מים במאדים, או לפחות עדויות לקיום מים זורמים. החללית “אינסייט” הצליחה לאתר עדויות למאגר מים נוזליים תת קרקעי, בעומק משמעותי מאוד של כ-20 ק”מ מתחת לקרקע. בעזרת כל מיני מודלים מתמטיים ופיזיקליים, החוקרים הבינו שהמים ירדו לתוך הקרום של הכוכב דרך סדקים ונקבוביות. בשלב מסוים גילו שיש במאדים מים מליחים גם היום.
עקב הטמפרטורות ותנאי השטח במאדים, רוב המים שאותרו נמצאים במצב קפוא, בקטבים או מתחת לאדמה, בעוד שאחוז משמעותי אחר מהמים התאדה בזכות השילוב בין הטמפרטורות הקיצוניות ללחץ האטמוספרי המינימלי. גילוי מים במאדים הוא חדשות טובות, אבל עדיין הדרך ארוכה עד שניתן יהיה להצביע על קיום חיים במאדים.
אם בני אדם יחיו במאדים, הם עשויים להפוך לענקים כתומים
למרות מחקרים רבים שנערכו בנושא, עדיין אנחנו לא יודעים באופן מלא איך ישפיעו התנאים הייחודיים של מאדים על הגוף האנושי לאורך זמן (למרות שהכוכב הוא הדומה ביותר לכדור הארץ שלנו במערכת השמש). הכבידה הנמוכה עלולה לגרום לאובדן מסת עצם ושריר, לבעיות בזרימת הדם ולשינויים פיזיולוגיים נוספים. הקרינה המסוכנת עלולה לגרום להאצה משמעותית במוטציות הגנטיות אצל מי שכן יתיישב כאן, מה שאומר שתהיה אבולוציה בקצב משמעותי.
חלק מהשינויים האלו ניתנים להסקה, לפי המדע: לדוגמה, באזורים עם קרינת שמש חזקה בכדור הארץ התפתח עור בגוון כהה שאמור לספק הגנה מהשמש, בעוד שבמקרה ההפוך אנחנו מקבלים עור בהיר, שקולט בצורה יעילה יותר ויטמין D מהשמש. במאדים, הקרינה כאמור מסוכנת והחשש הוא שבעלי העור הבהיר יתקשו לשרוד ויפרישו מבחינה אבולוציונית מלנין בכמות גדולה יותר. עם הזמן, כדי להתמודד עם התנאים תהיה הפשרה של קרוטנואיד, צבען נוסף בצבע כתום, וייתכן שעם הזמן תושבי מאדים יהיו בעלי גוון עור כתום כהה.
אם זה לא מספיק, יכול להיות שהם גם יהיו גבוהים מאוד, מהסיבה הפשוטה שהחוליות בגב יתרחקו זו מזוה והזרמת הדם לגפיים תהיה מואצת יותר, במטרה להתמודד עם כוח הכבידה המינימלי.
הקרקע במאדים רעילה
סכנה מוחשית נוספת של מאדים הוא שהקרקע שם, אם נאמר בעדינות, די מסוכנת עבור בני אדם ובעלי חיים. תמצאו בה תרכובות כימיות מסוכנות, חלקן נוצרות מתגובות כימיות על פני השטח, והן עלולות להיות רעילות מאוד. המשמעות היא שיצור חי שבא במגע עם סלעים או אבק שמכילים אותם עלול לסבול מתסמינים כמו גירויים בעיניים ובעור, או לבעיות מסכנות חיים בעת חדירה לגוף.
אחד הכימיקלים המסוכנים האלו התגלה ב-2008 על ידי הגשושית “פניקס” ועונה לשם “פרכלורט”. את הכימיקל הזה אנחנו מכירים גם מכדור הארץ, בו הוא משמש למטרות שונות כמו הפקת דלת עבור מטוסים או טילים. התנאים השוררים במאדים גורמים לכך שהכימיקל הזה עלול לגרום להרס מוחלט של בלוטת התריס של האדם בתוך דקות ספורות.
סיליקטים, גם הם פזורים בכל חלקה טובה במאדים, עלולים לגרום לזיהומים חמורים בדרכי בנשימה. הגבס, דוגמה נוספת, עלול לגרום לנזקים בעיניים, בעור ומערכת הנשימה.
כמה ירחים יש למאדים? (שניים, עם שמות מפחידים)
כיום ידועים שני ירחי מאדים, אבל עדיין קשה להבין מה הם בדיוק ואיך הם הגיעו לשם. אחת ההשערות המקובלות היא שהירחים האלו, שגודלם קטן מזה של הירח שאנחנו מכירים (קוטר של כ-22 ק”מ ושל כ-12 ק”מ), עשויים להיות אסטרואידים שפשוט נכלדו במהלך השנים סביב מאדים.
את הירחים גילה האסטרונום האמריקאי אסף הול עוד בשנת 1887, במה שנחשב להישג המשמעותי ביותר בקריירה המרשימה שלו. עם הזמן בחרו לקרוא להם בשמות המדליקים של האחים “פובוס” (אל הפחד במיתולוגיה היוונית) ו”דימוס” (אל הטרור והאימה במיתולוגיה היוונית). הסיבה לכך היא שלפי המיתולוגיה השניים ליוו את אביהם ארס בשדה הקרב, והרי ארס הוא המקבילה היוונית של מרס, שהוא כאמור השם הלטיני של כוכב מאדים. סך הכול הגיוני.
במאדים, אוזניים גדולות הן רעיון מאוד טוב
מכירים את הסיפור על כך שבאחד השירים של הביטלס (A Day in the Life), יש קול משרוקית כל כך גבוה, שרק כלבים – כמו הכלב של פול מקרטני, יכול לשמוע? אז יכול להיות שאם חברי החיפושיות היו חיים היום, הם היו צריכים לעבוד קשה כדי ליצור שיר שמתאים לתנאי האקוסטיקה של מאדים.
הנתונים מראים שהכוכב מפיק רעשים מסתוריים שהאדם, וכנראה שגם כלבים, לא מסוגלים לשמוע. הרעשים הם בתדר נמוך כל כך, שרק פילים יכולים לשמוע אותם. מזל שיש אוזניים גדולות.
יש הרבה סרטים על מאדים, כולל סרטי אימה
כמיטב המסורת שלנו, אי אפשר לדבר על עובדות על מאדים שהן קריפיות במיוחד ולא לדבר על סרטי אימה שתרמו לפחד הזה להתפתח. בטח תשמחו לשמוע ש מאדים ריתק את האדם כבר משחר ההיסטוריה, ואפשר לראות עדות לזה בלא מעט סרטים שנעשו על הכוכב במהלך השנים.
הגרסה המוקדמת ביותר היא כנראה “המסע למאדים” (The Trip to Mars) משנת 2010, סרט קצר (פחות מחמש דקות) בגווני כתום וכחול, שמן הסתם ייראה מיושן לצופה הקולנוע הממוצע. הסרט עוסק בפרופסור שמצליח להגיע למאדים ולצוף שם בעזרת אבקה מיוחדת נגד כבידה. הבעיה היא שבמאדים הוא נתקל בסכנות שונות, כמו עצי ענק ויצורים שנראים כמו המפלצות מ”המדרון”. היצור המפחיד שולח את הפרופסור לכדור הארץ, אבל אז מתרחשת תאונה מצערת והמעבדה מתפוצצת, או מתהפכת, או מה שלא יהיה כי עבר מאז הרבה זמן וקצת קשה להבין היום מה אנחנו רואים.
בעשרות השנים שחלפו מאז היו לא מעט סרטים אחרים שהתרחשו על מאדים, חלקם אפילו סרטי אימה:
רובינזון קרוזו במאדים (1964)
עיבוד חופשי מאוד של יצירת המופת “רובינזון קרוזו”, על מפקד בצבא האמריקאי שמתרסק בכוכב הנטוש ומנסה לשרוד מול איתני הטבע וחייזרים בעזרת המצאות מדעיות וקוף.
מין מסוכן 2 (1998)
לפני כמה עשורים, נטשה הנסטרידג’ הייתה אחד מסמלי הסקס הגדולים ביותר. הסיבה העיקרית לכך היא סדרת סרטי “מין מסוכן” (במקום: Species), על חייזרית סקסית בשם סיל, שמפתה גברים כדי לרצוח אותם. בסרט ההמשך, שמשלב נגיעות של מדע בדיוני, אימה וגם ארוטיקה, סיל (הנסטרידג’) הפכה לאיב, גרסה מעודנת יותר של החייזרית. היא מנסה להתמודד עם יצור מיני לא פחות שרוצה להשמיד את האנושות דרך מין בלתי מבוקר או משהו בסגנון, אבל מוצא את עצמו נמשך אליה. בינינו, אפשר להבין אותו.
הרוחות של מאדים (2001)
“הרוחות של מאדים” (Ghosts of Mars) הוא מעין שילוב של סרט מדע בדיוני, אימה, מערבון ואקשן, מבית היוצר של הגאון ג’ון קרפנטר (“ליל המסיכות”, “היצור”, “הערפל”). הסרט – בכיכובם של שמות כמו אייס קיוב, נטשה הנסטרידג’ (מה יש לה עם מאדים?), ג’ייסון סטאתהאם, פאם גרייר וקליאה דובאל – מתרחש במאדים העתידני, המיושב על ידי בני אדם, ועוקב אחרי שוטרים ופושע מורשע שנלחמים על חייהם נגד התושבים של קולוניה מקומית, שרוחם של המתיישבים הראשונים בכוכב השתלטה עליהם.
“הרוחות של מאדים” זכה לביקורות איומות ונכשל בקופות, אבל היום יש שמחשיבים אותו לסרט קאלט.
דום (2005)
“דום” (Doom) הוא סרט מאוד מאכזב, שמבוסס באופן די רודף על משחק הווידאו הקלאסי (או למעשה, המשחק השלישי בסדרה). הוא מתרחש ב-2026, כשגילו במדבריות של נבדה פורטל שמוביל למאדים. הבעיה היא שכמה עשרות שנים לאחר מכן, מתקן המחקר שהוקם על גבי הכוכב מותקף על ידי גורם מסתורי, שבהמשך נבין שהוא יצורים קטלניים, מפלצתיים ואוכלי אדם, תוצרים של הנדסה גנטית. תמצאו כאן שמות כמו דה רוק, קארל אורבן ורוזמונד פייק, אבל למרות זאת הסרט נכשל בקופות.
אד אסטרה (2009)
“אד אסטרה” (Ad Astra) הוא סרט הרפתקאות אפי של ג’יימס גריי, בו אסטרונאוט (בראד פיט) יוצא למשימה שנראית כמעט בלתי אפשרית: לאתר את אביו האסטרונאוט (טומי לי ג’ונס), שהלך לאיבוד בחלל. תוך כדי הוא מגלה סכנות שונות שמאיימות על כדור הארץ, עד הרגע שהוא מבין שדווקא כן כיף לחיות כאן – במיוחד אחרי שמתגרשים מאנג’לינה ג’ולי.
ג’ון קרטר (2012)
סרט הרפתקאות אפי ומאוד בומבסטי, המבוסס על הספר “הנסיכה של מאדים”, שהפך בעצמו לסרט מדע בידיוני דל תקציב ב-2009. ג’ון קרטר (טיילור קיטש) הוא קצין לשעבר שמועבר למאדים, שם הוא מתיידד עם שבט ענקים ירוקים שחי בכוכב, מתאהב בנסיכה (לין קולינס), נלחם באפקטים ממוחשבים שונים, חוזר לכדור הארץ אבל מנסה לחזור למאדים. הסרט מבית היוצר של דיסני, בוים על ידי הבמאי של “מוצאים את נמו”, והתוצאה די מבולבלת – מה שמסביר למה גם כאן, אפשר להצביע על כישלון יחסי בקופות.
להציל את מארק וואטני (2015)
התרגום העברי השערורייתי של שם הסרט “The Martian” (“החייזר”) , בבימויו של רידלי סקוט על פי הספר “לבד על מאדים”, זכה להצלחה מרשימה מאוד, לביקורות חיוביות ולשבע מועמדויות לאוסקר, עם אפס זכיות. העלילה עוסקת באסטרונאוט (מאט דיימון) שננטש במאדים ומנסה לשרוד שם במשך שנים, תוך ניצול הידע שלו כמהנדס מכונות, כבוטנאי וכדמות בסרט שהתסריט שלו כולל הרבה אי דיוקים מדעיים.
