מאוסטרליה בחרדה: סרטי אימה אוסטרליים מומלצים
כמו רבים אחרים, גם אני חולם כבר לבקר באוסטרליה. גם כשאני מתקרב לשנות ה-40 לחיי, זה עדיין לא קרה. ראיתי הרבה מאוד מדינות, בקצב של טיול אחד או שניים בשנה, אבל ביבשת הזו עדיין לא הייתי. אולי בגלל העלויות האסטרונומיות, אולי כי די קשה לתכנן שם טיול, ואולי כתוצאה מהסכנות. אוסטרליה נחשבת בעיני רבים למקום מפחיד, אולי אפילו המפחיד ביותר העולם. ככה זה כשהיא מציעה שילוב בין דרכים מסוכנות, חיות טורפות ואינספור בעלי חיים ארסיים. אחת לכמה חודשים אנחנו רואים סרטון ויראלי על מה שקורה באוסטרליה, שנראה כאילו יצא מסרט אימה ומדע בדיוני: לדוגמה, מיליוני עכבישי ענק שמשתלטים על עיירה.
אולי מהסיבות האלה, סרטי אימה אוסטרליים תמיד נראו לי מסקרנים. חוץ מהעובדה שחלקם הגדול מתרחש באוסטרליה, אחד מיעדי האימה הבולטים בעולם, יש כאן לא מעט סרטים מצוינים. בסקירה הבאה, תראו מהם הסרטים האוסטרליים המפחידים, המשובחים והאהובים ביותר, החל מקלאסיקות ועד לסרט שכובש את הקהל ב-2023.
סרטי אימה אוסטרליים: הבחירות שלנו
עמק הזאבים (2005)
“עמק הזאבים” (Wolf Creek) נשמע אולי כמו סרט טבע בנשיונל ג’יאוגרפיק, ובהקשר המקומי גם סרט טורקי אנטי ישראלי מובהק שחולל סערה רצינית בשנות העשרה. אלא שאנחנו כאן לא כדי לדבר על טבע או פוליטיקה, אלא סרט אימה שמבוסס למרבה הזוועה על סיפור אמיתי. במרכז העלילה כאן שלושה חבר’ה צעירים שיוצאים לטיול בדרום אוסטרליה ומתכוונים לבקר ב”עמק הזאבים”, שמציג נופים חד פעמיים. אלא שהשלושה כנראה התעלמו מההמלצה לא לנהוג לעולם בסרט אימה, כך שבאופן מפתיע הרכב שלהם שובק חיים, בלב השממה. למרבה המזל, הם פוגשים בנהג אוטובוס בשם מיק (ג’ון ג’ארט הנהדר), שעושה רושם של בחור לבבי. הוא מציע להם הסעה למחנה שלו, שם יוכל לתקן את הרכב, כך שהם יוכלו להמשיך בטיול שלהם בשמחה ובששון.
בפועל, מתברר שאותו מיק הוא האדם שלא תרצו לפגוש בלב הטבע. הוא חוטף אותם ומענה אותם בדרכים אכזריות, שהופכות לאכזריות יותר כי לשם שינוי אנחנו מצליחים להיקשר כאן לדמויות, בסרט שמתחיל בקצב קצת איטי אבל עשוי להפוך לכם את הבטן. ב-2013 הגיע סרט המשך שהיה סביר בהחלט, ובשנים 2017-2016 שתי עונות של סדרת טלוויזיה – בכולם ג’ארט גילם את דמות הנבל. אם זה לא מספיק, כרגע עובדים על הסרט השלישי בסדרה, ואתם כבר יודעים מי יהיה הכוכב הראשי כאן.
הנה הטריילר של “עמק הזאבים” הראשון:
מים שחורים (2007)
לא באמת חשבתם שנעשה סקירה של סרטי אימה אוסטרליים ונתעלם מהטבע המפחיד של היבשת, עם כלל היצורים הטורפים שבה, נכון? “מים שחורים” (Black Water) מבוסס על סיפור אמיתי, ביבשת בה כ-2 אנשים מתים מדי שנה מתקיפות תנין. זה אולי לא נשמע מספר גדול מדי, אבל הסרט מראה בדיוק את הפחד הכרוך בסיטואציות מהסוג הזה.
גרייס (דיאנה גלן), בן זוגה אדם (אנדי רודורדה) ואחותה לי (מאיב דרמודי) יוצאים לטיול בצפון אוסטרליה, מלווים במדריך מקומי (בן אוקסנבואולט). מהר מאוד השלווה שלהם מופרת כאשר הסירה מתהפכת והמדריך נעלם. למרבה האימה, הם מבינים שהם נפלו קורבן לתקיפת תנין, שלא מתכוון להרפות מהם, עד לסיום העצוב. הסרט הזה רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא בהחלט מותח, מפחיד לפרקים ומכניס אותנו לאווירת האימה שאנחנו מקשרים לפעמים עם אוסטרליה.
ב-2020 יצא “מים שחורים: המצולות”, סרט המשך בלתי תלוי שמתרחש גם הוא ביערות אוסטרליה. חמישה חברים מגיעים כדי לחקור מערה מרוחקת, שמוצגת באופן שיזכיר לכם אולי את “המדרון” המצוין. הבעיה היא שמתחיל גשם, המערה מוצפת והחברים מוצאים את עצמם תקועים, בלי יכולת לצאת. נו, טוב, הבנתם כבר מי מגיע לבקר אותם בתור המערה, נכון? הסרט בינוני מאוד, בלשון המעטה, אבל יכול לספק את מי שאוהב סרטי הישרדות מול בעלי חיים רצחניים, וכמובן – מי שרוצה לחקור את העולם של סרטי אימה אוסטרליים.
האהובים (2009)
את הסקירה אנחנו ממשיכים עם “האהובים” (The Loved Ones), שמוכיח את מה שרבים מבני הנוער יוכלו להסכים איתו: “נשף הסיום עלול להיות עינוי”, כמו שמכריז הפוסטר של הסרט. התיאור הכללי של העלילה יכול להזכיר לכם סרט מז’אנרים שונים לחלוטין: לולה “הנסיכה” (רובין מקליבי הנהדרת) מזמינה בחור לנשף הסיום, והוא מסרב – בין השאר כי יש לו חברה. אלא שלולה שלנו לא מוכנה לקבל “לא” כתשובה. אם בקומדיה רומנטית היינו רואים נסיונות משעשעים של הבחורה לקבל את תשומת לבו של הגבר עד שהוא יבין שהוא לא באמת אוהב את בת הזוג שלו ויתנשק עם הנערה שדחה בסצנת סיום, כאן היא מחליטה לעשות את הדבר ההגיוני הבא ברשימה. לחטוף את הנער ולענות אותו.
הסרט זכה לביקורות מצוינות (98% ביקורות חיוביות ב-Rotten Tomatoes), והיום הוא נחשב בעיני רבים לסרט פולחן. יש כאן יופי של משחק, Gore והפתעות אחרות, שיוצרות שילוב בין דרמת נעורים וסרט Torture Purn. שהופכות את הסרט הביזארי הזה למהנה.
באבאדוק (2014)
“באבאדוק” (The Babadook), סרט הביכורים של ג’ניפר קנט, הוקרן בפסטיבל סאנדנס ב-2014 וזכה לתגובות נלהבות – בצדק גמור, כי מדובר באחד מסרטי האימה היותר משובחים ועמוקים שראינו בעשור האחרון. העלילה עוסקת באימא (אסי דיוויס הנהדרת, בהופעה שבעולם מתוקן הייתה מקנה לה מועמדות לאוסקר) שמוצאת ספר “ילדים”, בו מופיעה דמות מפחידה בשם “מר באבאדוק”. היא מקריאה את הספר לבנה, סמואל (נוח וייצמן). מהר מאוד הם מגלים שדברים לא מוסברים מתחילים להתרחש בבית, הקשורים לנוכחות של אותו יצור.
זה אולי נשמע גנרי, אבל התוצאה מעולה. מעבר לעיצוב המפחיד של הדמות הלבושה במעיל וחובשת מגבעת, שמזכירה אדם אבל כוללת טפרים, יש כאן הרבה מאוד עומק. הסרט עוסק בצורה רגישה ומשכנעת בנושאים מורכבים, כמו אובדן והדחקה, והוא בהחלט נשאר איתי גם שנים אחרי הצפייה. לא תמצאו כאן הקפצות זולות, אלא דמויות מצוינות וכמה סצנות מפחידות וזכורות היטב. מסוג הסרטים שכיף ליהנות מהם, ואחר כך לנסות לקרוא ולהבין את כל המשמעויות, הרמזים והניתוחים.
רליק (2020)
האמת היא שקצת התלבטנו אם להכניס לרשימה את “רליק” (Relic). הסיבה העיקרית היא שמותחן האימה הפסיכולוגי המסקרן הזה הוא לא סרט שמתאים לכל אחד. זה אולי נשמע מתנשא, אבל בפורומים ובקבוצות פייסבוק שמוקדשות לאימה היו אינספור דיונים, כשהחלוקה לרוב היא בין אנשים שאהבו אותו מאוד לבין כאלה שלא סבלו אותו. כן, מהסרטים האלו.
“רליק” בוים על ידי נטליה אריקה ג’יימס, שגם כתֱבה את התסריט יחד עם כריסטיאן וויט. הוא עוסק במשפחה אוסטרלית מורכבת, אבל בנושא כאוב שעלול להיות רלוונטי לכל אחד ואחת מאיתנו. אם (אמילי מורטימר) ובתה (בלה הית’קוט) מגיעות לבתה המרוחק של האם/סבתא עדנה (רובין נבין, בתפקיד מצמרר) – תלוי מנקודת המבט של מי – כדי לגלות לאן היא נעלמה. מהר מאוד הן מגלות שעדנה חזרה, אבל זו רק ההתחלה. אם בוחנים את “רליק” כסרט אימה, מגלים שהתוצאה בחלקו הראשון היא איטית ולא ממש מרשימה, עם הפחדות די גנריות.
אבל אם צולחים את ההתחלה האיטית ומגיעים לחלק השני, ובעיקר לסצנות הסיום, ואנחנו מקבלים פתאום בוקס לבטן. בלי לעשות ספוילרים, הסרט מציג בצורה ישירה ומטאפורית נושאים שקל לנו להתעלם מהם, כמו הזדקנות ודמנציה, שואל מה המקום של בני המשפחה במקרים כאלו ומראה שאף אחד לא חסין.
נגעת נרצחת (2023)
את הסקירה הנוכחית החלטנו להכין, במידה רבה, בזכות סרט אימה אוסטרלי חדש שכבר מוגדר בעיני רבים כטוב ביותר של 2023. “נגעת נרצחת” (Talk To Me) הוא סרט עצמאי, של צמד אחים שהגיעו בכלל ממחוזות היוטיוב, שזהו סרטם הראשון על המסך הגדול. הוא זוכה בינתיים לתגובות מצוינות של מבקרים (כ-96% תגובות חיוביות ב-Rotten Tomatoes) ולבאזז רציני בקרב צופים.
ממש על קצה המזלג, הסרט עוסק ביד מסתורית ודי מקוללת, שמאפשרת למי שמחזיק אותה ואומר משפט מסוים לתקשר עם המתים – ולחברים המקיפים אותו לצלם סרטונים שהופכים ויראליים. יש כלל חשוב אחד, שיופר כמובן בשלב מסוים, והוא שאסור להחזיק ביד יותר מ-90 שניות. נכחתי בפרימיירה של הסרט, ובקרוב נכין כאן ביקורת מלאה עליו. בינתיים, אציין שבהחלט מדובר בסרט אימה מרשים ועשוי בצורה נהדרת, ששם דגש בעיקר על אווירה ופחות על הפחדות “זולות”. הוא כולל כמה סצנות שבהחלט צפויות לדפוק לכם את הראש (חי חי). גם אם “נגעת נרצחת” הוא לא סרט מושלם – יש למשל כמה בעיות ברמת התסריט – הוא בהחלט צפוי להיכלל ברשימת סרטי האימה המוצלחים של 2023.
