הלו, סידני! כל סרטי האימה של סידני סוויני, האיט גירל החדשה
זה היה אמור להיות ערב רגוע בחייה של הצעירה הבלונדינית: כמה שעות רגועות בלי החבר, סרט אימה בטלוויזיה, פופקורן, 90 דקות של אסקפיזם. עד שצלצל הטלפון. היא לא זיהתה את המתקשר עם הקול המסתורי, וניתקה בנחמדות את השיחה. אלא שאז הוא התקשר שוב, ושוב, והיא הבינה שאין לה ברירה. היה נראה שהגבר מתחיל איתה, אבל היא הרגישה לא נעים לנתק. היה משהו מפחיד בבחור הזה. במיוחד כשהוא ידע שקוראים לה סידני, למרות שלמיטב זיכרונה היא לא אמרה לו. היא הדליקה את הגז והניחה את הפופקורן – מי בכלל מכין היום ככה פופקורן? – מוכנה לסיים בקרוב את השיחה.
“מה זה?”, שאל המתקשר המסתורי.
“אני מכינה פופקורן. אני רואה סרט”, היא ענתה.
“איזה סרט?”
“סתם סרט אימה”.
“את אוהבת סרטי אימה, סידני?”
“כן”
“מה סרט האימה האהוב עליך?”
“צעקה”
“טוב, זה אירוני”.
“למה?”
“לא משנה. את רוצה לשחק בסרט אימה, סידני”?
“למה שאני אשחק בסרט אימה?”
“פאק. רגע, לא התקשרתי לשחקנית סידני סוויני?”
“לא”
“אוי”
____________________________________
הסצנה הזו, כמובן, לא התרחשה מעולם. היא מבוססת באופן רופף מאוד על ה-סידני של עולם האימה, סידני פרסקוט מסרטי “צעקה”, ומתכתבת איכשהו עם סצנת הפתיחה האייקונית של הזיכיון (בלי סידני עצמה, אבל למה להיות קטנוניים). בכל זאת, היא לא מקרית. כשחשבתי איך אני הולך לפתוח כתבה על סרטי האימה של סידני סווני, האיט גירל הנוכחית של הוליווד, כאילו שמעתי בראש קול מסתורי אומר “הלו, סידני”. כנראה שיותר מדי סרטי אימה משפיעים על השפיות שלך, בשלב מסוים.
על פניו, סידני סוויני היא לא בהכרח אייקון אימה בהתהוות. יכול להיות שיש שחקניות שהופיעו ביותר סרטי אימה, את חלקן סקרנו כאן במדור. היא כנראה פחות מזוהה עם הז’אנר מאשר שחקניות צעירות מוכשרות אחרות, כמו מייקה מונרו או ג’נה אורטגה. בכל זאת, אם בוחנים את הרזומה של סידני סוויני, רואים שיש לה לא מעט סרטי אימה בקנה: חלקם הגדול סרטים זוטרים שעשתה בעבר, לפני הפריצה הגדולה. אם מוסיפים את העובדה שסידני הוגדרה כ”אישה המפחידה ביותר על מסך הטלוויזיה” – בהמשך תבינו למה – אפשר להבין למה היא קיבלה את המקום שלה במדור שלנו שסוקר סלבריטאי אימה בכבוד.
לא רק אימה: סרטים וסדרות טלוויזיה עם סידני סוויני
סידני (ברניס) סוויני נולדה ב-1997 בספוקיין, העיר השנייה בגודלה בוושינגטון, לאם שעבדה בתור עורכת דין ולאב שעסק בתחום הרפואה. בגיל מוקדם, כשבמקום המגורים שלה צולם סרט עצמאי, היא נדבקה בחיידק. סידני הצעירה שיכנעה את ההורים שלה להכניס אותו לעולם המשחק, בין השאר בעזרת תוכנית עסקית מפורטת לחמש שנים. זה אפילו התעלה על החלום הקודם שלה, להיות מתאבקת (סווני למדה אומנויות לחימה ומתנסה בכך בין סרטים, כי במהלך הצילומים נאסר עליה לעסוק בפעילות מסוכנת מהסוג הזה). כנראה שזה עבד, כי השאר היסטריה.
היום, סידני סוויני היא אחת השחקניות המבוקשות בהוליווד. במבט ראשון, יש כאלה שמתייחסים אליה באופן שגוי בתור סמל מין בלבד, או כמו שהיא עצמה תיארה: “התפיסה המוטעית הגדולה ביותר לגביי היא שאני בלונדינית טיפשה עם שדיים גדולים”. זה נכון שהיא אחת השחקניות היותר לוהטות בהוליווד, ונכון שממדי החזה שלה מעוררים דיון ציבורי. למרות זאת, סוויני מפגינה כישרון משחק כמעט בכל הזדמנות ועשתה כמה תפקידים משמעותיים מאוד, שהראו את הרבגוניות, הכריזמה והיכולת שלה להיכנס לדמויות מורכבות ומגוונות. זה כנראה לא מקרי. לפני כל תפקיד, היא מכינה “ספר” של 100 עמודים על הדמות ובונה אותן מאפס, החל מיום הלידה ולאורך כל החיים.
זה התחיל עם תפקידי אורח בסדרות מוכרות, כמו “האנטומיה של גריי”, “שקרניות קטנות” או “90210”. בהמשך הגיעו תפקידים קצת יותר משמעותיים בסדרה “הכול על הפנים!” של נטפליקס. היא החלה למשוך אליה תשומת לב במיני סדרה “חפצים חדים”, תפקיד שהפך לגדול יותר ממה שתוכנן תחילה. כבר אז ראינו את ההשקעה שלה והיכולת להיכנס לדמויות ולהבין את הסיפור מאחוריהן, ובמקרה הזה כאלה שסבלו ממחלות נפש והיו בעלות נטיות אובדניות.
סוויני כיכבה בכמה מהסדרות המדוברות של השנים האחרונות, כמו התפקיד החושפני (תרתי משמע) של קאסי, נערה עם עבר מיני בעייתי ב”אופוריה” שמתמודדת בין השאר עם הפצת סרטונים אינטימיים, תפקיד מורכב בסדרה שכלל סצנות עירום נועזות; הילדה הצייתנית עדן ספנסר בשבעה פרקים של “סיפורה של שפחה”‘, שעוברת על החוקים ומוצאת להורג; ותפקיד ביצ’י במיוחד של בחורה עשירה ופוגענית ב”הלוטוס הלבן”. היא קיבלה עד כה שתי מועמדויות לפרס האמי, על “אופוריה” ו”הלוטוס הלבן”. וזה ממש לא מובן מאליו למישהי שתמיד נראה שהאינסטינקט הראשוני בהוליווד הוא לשפוט אותה בגלל המראה. “אני מאוד גאה בעבודה שלי ב”אופוריה”. אני חושבת שזו הייתה תצוגת משחק נהדרת”, אמרה פעם. “אבל אף אחד לא מדבר על זה בגלל שהופעתי בעירום. היום אני עושה את “הלוטוס הלבן”, ופתאום המבקרים שמים לב אליי”.
הרזומה של סידני סוויני בקולנוע הוא קצת מרשים פחות, אבל גם כאן נראה שזו רק ההתחלה. היא שיחקה בלא מעט סרטים עצמאיים או דלי תקציב, חלקם סרטי אימה שנציג לכם מיד. לצד זה, היא גילמה את אחת מבנות הכנופייה של צ’רלס מנסון ב”היו זמנים בהוליווד” של קוונטין טרנטינו, את החיילת האמריקאית “ריאליטי וינר” שנחשבת לחושפת השחיתותיות הראשונה בתקופת דונאלד טראמפ (“ריאליטי”) ותפקיד ראשי בקומדיה הרומנטית “רק לא אתה”, שהגיע למסכי הקולנוע לא מזמן. ממש בקרוב היא תיכנס לעולם שוברי הקופות, עם תפקיד מסקרן מאוד בסרט “מדאם ווב”, מהייקום הקולנועי של ספיידרמן. סידני תגלם כאן את ג’וליה קרפנטר, הלא היא ספיידרוומן, ותעשה את זה לצד קאסט די מרשים הכולל את דקוטה ג’ונסון בתור מדאם ווב, ושלושה שחקנים מוכרים בתעשייה – אמה רוברטס, אדם סקוט ומייק אפס – בתפקידים שטרם פורסמו.
ברוכה הבאה לעולם האימה, סידני!
האמת שלסידני סוויני יש זיקה לא קטנה לעולם האימה. פרופיל האינסטגרם שלה כולל, לצד תמונות שהגבר הממוצע יתקשה להישאר אדיש אליהן, גם תמונה מלפני כמה שנים, בה היא מחופשת לאחת מהאחיות המפחידות מ”הניצוץ” של סטנלי קובריק. סווני עצמה זכתה לכבוד משמעותי מאוד מהניו יורק טיימס, לפחות לדעתנו, שהגדיר אותה כבחורה המפחידה ביותר על מסך הטלוויזיה. למרבה הצער לא מדובר כאן באחד מתפקידי האימה שהיא עשתה, אלא בהתייחסות לתפקיד שלה ב”הלוטוס הלבן”.
סרטי האימה של סידני סוויני
ZMD: Zombies Of Mass Destruction (2009)
הסרט הראשון בפילמוגרפיה של סידני סוויני הוא, כמה נחמד, קומדיית אימה ומדע בדיוני על וירוס שהופך אנשים לזומבים רצחניים. הסרט, שלא קשור לקומיקס עם שם זהה (!), לא ממש הצליח וזכה לביקורות די שליליות.
חיפשנו את סידני סוויני ברשימת הקרדיטים, כי בינינו זה מוגזם לראות בדיעבד סרט שלם זניח בשביל כמה דקות מסך של שחקנית בהתהוותה כשהיא בת 12. גילינו שהיא גילמה תפקיד קטן של דמות בשם ליסה, שמצאה את מותה בפגיעה אכזרית על ידי מכונית. נו, טוב.
מחלקה סגורה (2010)
אם תשאלו שחקני אימה מיהו הבמאי שהיו שמחים לצמוח בסרטים שלו, יכול מאוד להיות שג’ון קרפנטר ידורג באחד המקומות הראשונים. אחרי הכול, מדובר בבמאי שהביא לחיים שלנו יצירות מופת כמו הסרטים הראשונים בסדרת “ליל המסכות”, “היצור” ואחרים. “מחלקה סגורה” בוים על ידי קרפנטר. קשה לומר שמדובר באחד הסרטים המוצלחים שלו, אבל סרט בינוני של קרפנטר עדיין שווה צפייה. ובכלל, עדיין מדובר ביופי של בית ספר לשחקנים צעירים.
בסרט האימה המרכזי הראשון שלה, בגיל 13, סידני סוויני שיחקה את אמבר הרד. ליתר דיוק, את הגרסה הצעירה של אמבר הרד, שגדולה מסוויני במשהו כמו 11 שנה, בכמה סצנות פלאשבק. אמבר הרד מגלמת כאן צעירה שמציתה בית חווה ונשלחת לאשפוז במחלקה סגורה. היא לא זוכרת יותר מדי מהעבר שלה, אבל מגלה שבהווה היא נרדפת על ידי דמות מסתורית שקשורה, אולי, לעבר של אותה מחלקה. אחרי כמה סצנות נחמדות וג’אמפ סקייר, אנחנו מגלים את האמת, בטוויסט מעניין (גם אם לא אמין במיוחד) שכבר נעשה בכמה סרטי אימה קודמים.
Spiders 3D (2013)
לא מעט שחקנים ושחקניות מתחילים את הקריירה שלהם בסרט אימה סוג ב’, שכולל התמודדות עם יצור מסתורי כלשהו, תוצר של גרפיקה ממוחשבת לא ממש מרשימה. גם לסידני סוויני יש את הסרט הזה, והוא אפילו בתלת ממד. Spiders 3D מציג תסריט שנראה אולי הזוי, אבל בעולם מטורלל כמו זה שאנחנו חיים בו הוא עוד יכול להתגשם.
הסרט מתחיל בהתרסקות של תחנת חלל סובייטית לתוך הסאבווי של ניו יורק (!), שיוצר איכשהו מוטציה של עכבישים הרסיים. הם גדלים, הורגים כל מה שזז ומאיימים להרוס את ניו יורק. סוויני מגלמת בסרט את אמילי, בתה של החוקרת רייצ’ל שבשלב מסוים נחטפת על ידי עכביש ענקי ונלקחת לקן, שם היא שומרת על הביצים או משהו בסגנון.
אנחנו עוד לא ראינו את הסרט, אבל קשה לומר שיש לנו ציפיות ממנו על סמך תיאור העלילה, הביקורות האיומות שהוא מקבל (ציון של 3.4 מתוך 10 באתר IMDB) או דברי המבקרים המקצועיים, שדי קטלו למשל את העלילה, הדיאלוגים, האפקטים המיוחדים וגם המשחק, כולל של גברת סוויני. מצד שני, אולי זה בדיוק מסוג הסרטים שהם כל כך גרועים עד שהם נעשים מהנים?
The Horde (2016)
זוכרים את החיבה של סידני סוויני לאומנויות לחימה שהזכרנו קודם לכן? אז יכול להיות שהסרט הנידח הזה בו לקחה חלק ב-2016 היה מבחינתה התגשמות חלום. הסרט נכתב על ידי פול לוגאן, שעושה כאן גם את התפקיד הראשי. לוגאן הוא שחקן, איש פעלולים ומומחה אומנויות לחימה שרשימת הסרטים שלו כוללת בעיקר בי מוביז, על גבול האימה, מדע בדיוני ושאר שטויות. כאן הוא מגלם דמות שאתם מצפים אולי למצוא משחקנים שמתמחים באומנויות לחימה, אתם יודעים: כאלה שמתחילים קטטה בבר ומנצחים עשרות אנשים חמושים.
בכל מקרה, הגיבור הראשי מגלם כאן את איש חיל הים, שמציל כמעט לבדו קבוצה של סטודנטים (ביניהם כמובן סידני סוויני) והמורה שלהם מהאיום של קבוצת יצורים רצחניים מוטנטים ביער. לנו זה נראה כמו שילוב מוזר של רמבו ו”טעות בכיוון”, אבל התוצאה נראית מהנה, או לפחות: רעה כל כך שהיא מהנה.
Dead Ant (2017)
אם הפנטזיה שלכם היא לראות את סידני סוויני רצה בביקיני במדבר, מנסה לברוח מנמלים ענקיות אבל נופלת לבור ונאכלת על ידן (מה נסגר איתכם?), הסרט הבא הוא בדיוק בשבילכם. ב-Dead Ant, להקת הבי מטאל עם להיט אחד גדול יוצאת במסע דרכים לעבר פסטיבל קואצ’לה שבקליפורניה, במה שאמור להיות הקאמבק שלהם. הבעיה היא שהחבר’ה האלה, אליהם מצטרפת סידני סוויני בתור גרופית של הלהקה, נתקלת בנמלים ענקיות ונאלצת להיאבק על חייה.
סוויני עושה כאן תפקיד לא רע, עד הרגע בו היא מוצאת את מותה באופן שכבר הבנתם מהו. הקאסט לצידה כולל שמות כמו טום ארנולד, שון אוסטין ואפילו חביבת סרטי האימה דלי התקציב קורטני פאלם, שרק כמה שנים קודם לכן נאלצה להתמודד עם בונים שהופכים לזומבים ב-Zombeavers המטורלל – רק כדי להידרס בסצנת הסיום של הסרט. כאן היא מופיעה בסצנת הפתיחה כטובה לבמאי, בורחת מהנמלים הענקיות תוך כדי שהיא מתפשטת (כדי שהנמלים יאכלו את הבגדים התחתונים שלה ולא אותה, אלא מה), צורחת בפאניקה אבל לא מצליחה לשרוד את הסצנה שלפני כתוביות הפתיחה. הסרט מגדיר את עצמו כמפגש בין “פחד עד מוות” ל”ספינאל טאפ”, אבל כדאי כמובן להוריד ציפיות.
Along Came The Devil (2018)
גם סרט האימה Along Came the Devil (שנקרא גם “Tell Me Your Name”) הוא כנראה לא מנקודות השיא בקריירה של סידני סוויני עד עכשיו. הסרט נעשה בהשראת אירועים אמיתיים – שם קוד לעלילה שבדרך כלל יש קשר קלוש בינה לבין המקור – וסוויני מגלמת בו את התפקיד הראשי, של בחורה בעייתית בשם אשלי. לאחר טראומה משפחתית היא חוזרת לעיר הולדתה, מנסה להתחבר לעברה ולהבין מה בדיוק קרה למשפחתה. מדיום עוזרת לה לתקשר עם הרוח של אמה, אבל כמו שקורה בדרך כלל בסרטי אימה – פותחת את הדלת ליישות זדונית שרוצה להשתלט על הנשמה של אשלי, שנרדפת באופן שיזכיר לכם אולי את “מגרש השדים”.
הסרט קיבל בעיקר ביקורות שליליות מהמבקרים ומהקהל, בעיקר בשל העובדה שהוא לא מחדש יותר מדי ומתבסס על הקפצות “זולות” ולא ממש אפקטיביות, סצנות לעוסות (למשל, סצנת מראה), אפקטים ראויים לשיפור ועלילה לא אחידה. גם אם המשחק של סידני סוויני לא קיבל שבחים, הרושם שקיבלנו הוא שהיא דווקא כן ניסתה לעשות את המקסימום עם מה שניתן לה.
נוקטורן (2020)
“נוקטורן” מציג, במידה רבה, מה אנשים מוכנים לעשות בשביל להגשים את החלום שלהם – מה שמתחבר מאוד גם לסיפור האישי של סידני סוויני. היא מגלמת בסרט את ג’ולייט, סטודנטית שאפתנית, אבל גם פחדנית וביישנית, שלומדת מוזיקה יחד עם אחותה התאומה (בגילומה של מדיסון אייזמן, שגם ברזומה שלה יש לא מעט סרטי אימה). ג’ולייט חולמת להיות נגנית פסנתר, ובעיקר להתעלות על אחותה. הבעיה היא שאחותה התאומה מוכשרת יותר מג’ולייט, מה שגורם לתסכול ולקנאה. הכול משתנה כשג’ולייט מוצאת מחברת מסתורית, שהייתה שייכת לבת כיתתה המנוחה. בעזרת המחברת, ג’ולייט מתחילה לקבל תשומת לב ומתעלה על אחותה. אלא שבסופו של דבר אי אפשר לעבוד על כולם, מה שבא לידי ביטוי בסצנת סיום מצוינת וסימבולית.
אנחנו אהבנו את “נוקטורן”, למרות שהוא רחוק מלהיות מושלם. היו כמובן סרטים שהציגו בצורה משכנעת יותר את המאבקים בין כישרונות מוזיקליים (כמו “שלמות” המצוין של נטפליקס, וכמובן ש”ברבור שחור” אל ארונופסקי), אבל הסרט הציג בצורה די מוצלחת את המאבקים, ההקרבות למען המוזיקה והאימה שאנחנו מכניסים לחיים שלנו כדי להגשים את המטרות. גם סוויני ואייזמן עשו את העבודה.
המציצנים (2021)
לא בטוח שהסרט הבא צריך להיות ברשימה שלנו, כי הוא מוגדר כדרמת מתח, או אפילו כמותחן אירוטי. ועדיין, בסרט החביב, המעט מעיק והמאוד סקסי הזה יש אלמנטים שהזכירו לנו סרט אימה. פיפה ותומאס (סוויני וג’סטין סמית) מגלמים זוג צעיר במונטריאול, קנדה. בשלב מסוים הם נעשים אובססיביים למה שהם רואים בדירה ממול, בה צלם חתיך כלשהו מנהל חיים פרועים, עם אשתו וגם עם מי שלא ממש אשתו. השניים מקשיבים לנעשה בדירה ממול בעזרת מצביע לייזר, שמצביע על מראה שהם מכניסים לדירה איכשהו ומחזיר אליהם אור עם קול, או משהו כזה (אני מניח שעשו מחקר כדי לראות שזה הגיוני… נכון?). המעקב מעלה הילוך כשהשניים מגלים דברים שהיה עדיף שלא יגלו, ופיפה הולכת קצת יותר מדי רחוק עם הסטוקינג.
“המציצנים” הוא סרט מעט מבולגן, שלדעתי היה לו פוטנציאל גדול יותר מאשר התוצר הסופי: כן, אולי אם הוא היה הולך יותר לכיוון של אימה, סטייל “דיסטרביה” או אפילו “חלון אחורי” של היצ’קוק. סוויני עושה כאן את אחד התפקידים הנועזים בקריירה שלה, כולל סצנת סקס די מפורטת, שמהווה פתח להתפתחויות בחלק האחרון שכבר יותר מזכירות (לפחות לי) סרט אימה. יש אפילו כמה טוויסטים שאומרים משהו על מציצנות, או אפילו על התרבות הנוכחית שלנו.
שיני לילה (2011)
אם קראתם את הסקירה שלנו על סרטי האימה של מייגן פוקס, אתם יודעים בטח שאתם לא צריכים לצפות כאן יותר מדי גם מסידני סוויני. סרט הערפדים הזה בנטפליקס עוסק בתלמיד שמחלטר בתור נהג של שתי צעירות לוהטות, במה שנראה כמו סיבוב מועדונים תמים אבל הופך לרצחני, כי מה לעשות שאותן שתי צעירות (דבי ראיין ולוסי פריי) הן ערפדיות.
העובדה שבתיאור העלילה לא הזכרנו את מייגן פוקס ולא את סידני סוויני היא לא מקרית, כי השתיים חולקות סצנה אחת של משהו כמו שלוש דקות, בתור מנהיגות של כנופיות ערפדים או שקר כלשהו – ואז נרצחות באכזריות (או לפחות ככה נראה, כי הצופים לא רואים את הרצח). קשה לומר שסידני סוויני מצליחה לעשות משהו עם הדיאלוג המגוחך שהיא מקבלת. ייאמר לזכותה שכהרגלה, היא נראית מעולה בשמלה שחורה בחושפנית. לא ברור לי מה פשר הליהוק הזה, אבל אני בהחלט מסכים עם טור הדעה באתר Screenrant שהציע ליצור פריקוול עם פוקס וסוויני, בו הן יקבלו כנראה יותר משלוש שורות של דיאלוג ומוות מחוץ לפריים.
טהורה (2011)
“טהורה”, סרט האימה האחרון של סידני סוויני נכון לעכשיו, יכול מאוד להיות אחד המשמעותיים שבהם. זה, קודם כל, פרויקט שהיא עומדת מאחוריו: חברת ההפקות שלה היא אחת האחראיות לסרט, כשסוויני בחרה בין השאר את הבמאי (מייקל מוהאן, שעבד איתה ב”מציצנים”). סוויני מגלמת כאן את ססיליה, שמחליטה להפוך לנזירה אחרי מוות קליני שחוותה בילדותה, מגיעה למנזר באיטליה ומגלה שמתרחשים שם דברים מוזרים. בהמשך יתגלה שהיא נכנסת להריון מ”רוח הקודש”, כי היא הרי בתולה, או אולי אפילו כחלק ממעשים נוראיים של צוות המנזר.
“טהורה” הוא סרט שרחוק מלהיות אחיד, כמו שתוכלו לקרוא בביקורת שלנו. הוא מצולם נהדר, יש כמה ג’אמפ סקיירס סבירים וסצנות מותחות, וסוויני עושה שם יופי של עבודה: כולל בסצנת הסיום, שמראה שהיא אולי תיכנס לאיזו רשימה של צרחות מפורסמות בקולנוע בשלב מסוים. מצד שני, הצילום מעט עמוס לפרקים, כמה מהג’אמפ סקיירס הם צפויים או “זולים” מדי, והתסריט בחלק השני מעט מבולגן. למרות ש”טהורה” הוא לא מושלם, הוא בהחלט מראה שסוויני כאן כדי להישאר, גם בכל הנוגע לסרטי אימה.
אז מה ראינו עד עכשיו? בין כל אותם סרטים וסדרות טלוויזיה של סידני סוויני שהעניקו לה את הפרסום, יש מגוון סרטי אימה – לרוב, לא משמעותיים מדי – בהם היא שיחקה בעיקר בתחילת הקריירה שלה, לצד כמה יצירות שבאו כבר שהיא הייתה כוכבת גדולה יותר.היום, כשהיא אחת השחקניות הנחשקות בעולם (תרתי משמע), אפשר אולי לקוות שהיא תעשה עוד סרטי אימה משמעותיים, בהם תוכל להציג את הכישרון שלה (המשחק, כמובן. לא מה שאתם חושבים).
אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב כדי לראות איך הרשימה הזו, בתקווה, ממשיכה להתעדכן.
