ביקורת “אסקייפ רום: השלב הבא”: מהיר וקצת מעצבן
עוד לפני שחדרי בריחה הפכו ללהיט עצום בישראל ובעולם, היו כמה גלגולים קודמים שלהם. זה התחיל עם משחקי מחשב, שהמטרה שלהם היא להצליח לצאת מחללים סגורים תוך פתירת חידות שונות, כשהגרסאות המוקדמות צצו אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. גם בקולנוע היו כמה ניסיונות, המרכזי שבהם הוא “קיוב” מ-1997 שהפך לסרט קאלט והוליד כמה המשכונים בינוניים. ואז הגיעו שנות העשרה, בהם נפתחו עשרות חדרי בריחה, והקולנוע הגיב לכך. בערך.
בשנים האחרונות ראינו כמה סרטים שהציגו רעיון די פשוט, שלוקח את הקונספט הבסיסי של חדר בריחה וממיר אותו למסך הגדול: קבוצה של אנשים נכנסת לתוך חדר בריחה תמים לכאורה, או מוכנסים בכוח, ומהר מאוד מגלים שאם הם לא יעמדו במשימות תוך פרק הזמן הקצר – טוב, הם ימותו, כשצורת המוות תקבע אולי אם מדובר בסרט אימה או במותחן בלבד (הדמות נכשלה בפתרון החידה והראש שלה נערף? סרט אימה!).
לצד כמה סרטים שלקחו את הרעיון הכללי הזה למחוזות אחרים, כמו למשל “המסור” על שמונת אלפים ההמשכונים שלו, יש סרטים בהם כל העלילה מתרחשת בתוך חדר בריחה. כאילו כדי למשוך אליהם את חובבי האימה שגם אוהבים חדרי בריחה שהולכים עד הקצה, הסרטים האלו לא מצטיינים בשמות יצירתיים מדי: “חדר בריחה” הזוועתי מ-2017 הציג דמויות מטופשות במיוחד שמגיעות לחדר בריחה לכבוד יום ההולדת של אחת מהן ונטבחות בעיקר עקב הטיפשות שלהן, או סרט הטלוויזיה “חדר אין בריחה” (No Escape Room) מ-2018 שלקח את הרעיון ונתן לו טוויסט על טבעי. הסרט המשמעותי ביותר בתת קטגוריה הזו זכה לשם העברי המאוד מקורי והחצי מתורגם “אסקייפ רום” (Escape Room), והוא היה להיט די גדול: הוא הופק ב-9 מיליון דולר בלבד, הניב הכנסות של יותר מ-155 מיליון דולר ברחבי העולם וגם זכה לביקורות די סבירות. אז לא מפתיע שהגיע גם ההמשך, “אסקייפ רום: השלב הבא” (במקור: Escape Room: Tournament of Champions), שאמור להיות מעין “ליגת אלופות” של הבורחים המצטיינים.
אסקייפ רום: השלב הבא – אותה גברת, כמה אדרות
ב“אסקייפ רום“, שישה זרים – להם מכנה משותף שמתגלה במהלך הסרט – נכלאים בתוך חדר ומגיעים ממנו למבוך של חידות מלכודות ומיתות משונות. בסופה של הרפתקה שניים מהם מצליחים לשרוד: הסטודנטית המבריקה לפיזיקה זואי (טיילור ראסל, “מילים על קירות האמבטיה”) והצעיר בעל השאיפות בן (לוגאן מילר, “באהבה סימון“). הסרט הסתיים בכך שהשניים מגלים מי עומד מאחורי הקנוניה ולאיזו מטרה נעשה כל הבאזז הזה, פתרון שאולי מאכזב מהסיבה הפשוטה שהוא חזר כבר ביותר מאשר סרט אחד. הסרט הראשון די רימז על סיקוול ממשמש ובא, ונראה שזו הייתה החלטה קלה על רקע ההצלחה שלו.
“אסקייפ רום: השלב הבא“, לעומת זאת, מציג את סיפורם של שישה זרים (טוב, נו, שניים מתוכם מכירים מהסרט הקודם), להם מכנה משותף שמתגלה במהלך הסרט. הם נכלאים בתוך חדר (טוב, נו – קרון רכבת מחשמל הפעם) ומגיעים ממנו למבוך של חידות, מלכודות ומיתות משונות. כמיטב המסורת תמצאו כאן בעיקר דמויות קרטוניות וחד ממדיות, שניתן לתמצת בכמה מילים: הבחור החסון עם בעיית השמיעה, הכומר האלכוהוליסט, בלוגרית הטיולים והאישה שלא ידעה כאב. בדרך הם פוגשים חוף ים טובעני עם בובות אדם קריפיות וירח מזויף, רחוב ניו יורקי שמתגלה לאכזבת הדמויות כתפאורה עם גשם חומצי, לובי של בנק עמוס לייזרים בו כנראה כן הייתם שמחים לשמור את הכסף שלכם, מנהרות ענקיות ושאר ירקות.
זה בערך מה שקורה ברוב הסרט, אבל מסתבר שיש כאן טוויסט. לסרט יצאו שתי גרסאות: אחת המיועדת לקולנוע, והשנייה שניתן לשייך לצפייה הביתית (בפועל, יכול מאוד להיות שלא תדעו על איזו גרסה נפלתם). אלא שההבדל בין הגרסאות הוא הרבה יותר מאשר כמה סצנות שנחתכו .שמענו כבר על אנשים שצפו בסרט בקולנוע, לאחר כמה חודשים ראו אותו שוב בצפייה ביתית וניגשו מיד לאחר מכן לאבחון רפואי כי הם חשבו שיש להם דמנציה.
כמעט שעה מהסרט זהה בין שתי הגרסאות, אבל היתר? ממש לא. וזה כולל את ההתחלה וגם את עשרים הדקות האחרונות, פלוס מינוס, בהן מתגלה גם מי עומד מאחורי החדרים הנוכחיים ולמה בדיוק הוא עשה את זה. אי אפשר לספר יותר מדי בלי לחטוא בספוילרים, אבל מדובר בעלילה שונה לחלוטין בכל אחד מהמקרים. אחת הגרסאות למשל מחזירה לעלילה את אחת הדמויות שחשבנו שנפטרנו מהן בסרט הקודם, ומתגלה שהתפקיד שלה בסרט הנוכחי הוא די משמעותי. הדמות הזו בכלל לא מופיעה בגרסה האחרת (למעט כמה פלאשבקים מבולבלים בתחילת הסרט), בה מקבלת את הפוקוס דמות חדשה שבכלל לא מופיעה בגרסה הראשונה. מבולבלים? גם אנחנו. מה גם שצפוי מתישהו סרט שלישי, שלא ברור לנו לאיזה עלילה ייצמד.
איינשטיין, מאחוריך
על פניו, “אסקייפ רום: השלב הבא” מצליח לעשות את העבודה. הוא אינטנסיבי, מתחיל בהילוך גבוה ורק מגביר מאז. הוא עשוי בצורה מספקת, מרשים ויזואלית ולרוב מציג רמת משחק יותר מאשר ממוצעת (ובמותחני אימה זה לא ממש מובן מאליו). ברמת התסריט קשה לומר שהדמויות החדשות מעניינות מדי, או שהתיאור הדי מינימלי של כל אחת מהן עולה בקנה אחד עם המעשים שלה בסרט. הסרט גם לא מפתח יותר מדי את הדמויות שהיכרנו כבר, והניסיון לרמז על מתח מיני בין כמה דמויות נראה מאולץ מדי.
הבעיה העיקרית היא שנראה שהוא די מפספס את הקונספט של חדרי אימה, או לפחות סרטים המבוססים עליהם. מנקודת המבט שלי, חלק מהאתגר המהנה בסרטים מהסוג הזה להיכנס לנעלי הדמויות, לחקור את הרמזים שמופיעים על גבי המסך, לנסות לפתור (גם אם למשך כמה שניות בלבד) את החידות ולהתאכזב שהדמויות עושות זאת לפנינו, כי בכל זאת אנחנו גרועים בחדרי בריחה. האלמנט הזה היה קיים במידה מסוימת בסרט הראשון, אבל כאן הוא נעדר כמעט לחלוטין. מרוב חידות לא רואים את התסריט. הפתרונות של רוב החידות מהירים מדי, ולעיתים נראה שהדמויות מגיעות אליו באופן אקראי או פשוט כי הן “חכמות מדי” (בכל זאת, טורניר האלופים). ככה הדמויות מצליחות לשנן מתוך שינה, ובלחץ אימים, את הטבלה המחזורית מ–א‘ ועד ת‘. או לדעת בדיוק אילו חומרים מגיבים לאילו חומצות בצורה מסוימת, כי זה בדיוק מה שלומדים בבית הספר.
הסרט זונח את האתגר החידתי ולפעמים גם את ההיגיון לטובת הקצב המהיר, ולדעתי זה הולך לרעתו בחלק מהמקרים. הוא הרגיש לי לפרקים כמו פרק של “הזמר במסיכה”, סליחה מראש על ההשוואה, בו מבינים בשלב מסוים שאין טעם לנסות לנחש מי הדמות מאחורי האוטו-טיון אלא פשוט מחכים שהפתרון כבר יגיע. בשלב מסוים אפילו התבוננתי באובייקטים מסוימים במסך וציפיתי שיצאו מהם פרופסור איתמר גרוטו, טהוניה רובל או נחמיה שטרסל, אבל לשמחתי זה לא קרה.
מכיוון שאנחנו עוסקים באימה, נשאלת השאלה עד כמה הסרט הזה מצליח להיות גרפי ומדמם. התשובה הדי פשוטה היא שלא ממש, די בדומה לסרט הקודם שהחזיק בדירוג של PG-13. כשהוא הוצג בקולנוע בישראל, הייתה לסרט אסקייפ רום: השלב הבא הגבלת גיל של 12 פלוס. אם ציפיתם כאן לדילמות מוסריות נוסח “המסור” בהן הדמויות צריכות לחתוך את גופן כדי להשתחרר, או לגופות מבותרות לעשרות חתיכות כתוצאה מהמפגש עם מלכודת קטלנית, אתם עשויים.. אממ.. להתאכזב. המיתות כאן הן לרוב מרומזות, ולפעמים גם מתרחשות מחוץ לפריים. לכן אפשר להגדיר את הסרט הזה כמותחן עם נגיעות די מינימליות של אימה, ולא כסרט אימה כהלכתו.
בסופו של דבר, “אסקייפ רום: השלב הבא” הוא כמו חדר בריחה די בינוני שנפתח במתחם מצליח של חדרי בריחה. הוא לא מפחיד או מותח מדי, החידות בו אינן אחידות והעלילה מעניינת רק לפרקים. הוא גם לא מצליח לפתח יותר מדי את הרעיון של הסרט הראשון או לקחת אותו לממד אחר, מה שאולי היה אפשר לצפות לו בסרט המשך. אם ניצמד לשם המקורי ונבחר באנלוגיה מעולם הכדורגל, הוא הרגיש לי יותר כמו ליגה אירופית ולא כמו ליגת האלופות. למרות זאת, בתור סרט מבדר הוא בהחלט עושה את העבודה. בקולנוע, כמו בחדרי הבריחה, לפעמים שעה וחצי של אסקפיזם זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.
“אסקייפ רום: השלב הבא”
הפקה: ארצות הברית, 2021
במאי: אדם רוביטל
שחקנים: טיילור ראסל, לוגאן מילר, תומאס קוקרוול, הולנד רודן
אורך הסרט: 96 דקות / 88 דקות
