יש לי גלידה הכי מפחידה: עובדות על גלידה שיקפיאו אתכם מרוב אימה
"אבא, אני רוצה גלידה! עכשיו!!", צרחה עליי הילדה. בהיותי אבא עם עמוד שדרה, ניסיתי לשכנע אותה בצורה רציונלית. "אבל מתוקה, חם בחוץ אז הגלידה תימס תוך כמה שניות ותלכלך לך את הבגדים. או שבעצם קר, אז קר מדי לאכול גלידה", טענתי בטון בטוח בעצמו. זה לא עבד, וכבר ידעתי לאן זה הולך. סרט האימה התחיל. קניתי לה כמובן את הגלידה, היא ליקקה אותה כמה פעמים, מקפידה שהשמלה שלה תאכל לא פחות ממנה. היא נתנה לי את השאריות, שבמקרה הזה היו הגלידה כולה פחות כמה ליקוקים. "בפעם הבאה קונים ארטיק", אמרתי בטון מיואש, אוכל את הגלידה בלית ברירה, מנסה לנקות את הבגדים שלי שכבר הספיקו להתלכלך.
אין הרבה פינוקים גדולים יותר מאשר גלידה איכותית ביום קיץ חם (טוב, ולפעמים גם בחורף). זהו אחד המעדנים האהובים ביותר על ילדים ומבוגרים, כי מי יכול להגיד לא למאכל מרענן ומתוק (בדרך כלל)? ובכל זאת, אנחנו לא נמצאים כאן כדי לדבר על הצדדים החיוביים של הגלידות, כי בשביל זה יש מספיק מקומות אחרים. כמיטב המסורת, אנחנו נציג לכם עובדות על גלידה שהן מעניינות ולפעמים גם חריגות, ונציג את הצדדים המפחידים שלה: מטעמים בהשראת עולם האימה ועד לסרטים בהם הנבל העיקרי הוא גלידה, או לפחות מישהו שקשור אליה.
אתם מוזמנים לחפור יחד איתנו לתוך עולם הגלידות, להכיר כמה עובדות על גלידה שמקשרות אותה לז'אנר האהוב עלינו… ולצעוק.
מה זה גלידה?
את הסקירה נתחיל עם כמה עובדות בסיסיות וכלליות מאוד על גלידה, כולל שאלת מיליון הדולר: מה זה לעזאזל, או איך מכינים גלידה? אז בגדול, לפי ההגדרה הרשמית, גלידה היא מאכל קפוא ומוקצף. הגלידה מבוססת על תחליב (כלומר תערוכת של נוזלים, שלא מתערבבים או ממסים), המורכב כשלעצמו מרכיבים כמו קבישי קרח, אוויר, ממתיקים שונים, שומן ומוצקים שהם לא על טהרת השומן. את התחליב מבססים בדרך כלל על חלב פרה, כולל גרסאות שמנת או יוגורט, אבל אפשר כמובן גם על חלב סויה וסוגים נוספים. הגלידה יכולה להיות ללא חלב, כלומר "סורבה", שמבוסס על מים ולרוב גם פירות.
ההיסטוריה של הגלידה היא ארוכה מאוד
אם חשבתם שגלידה היא המצאה של המאות האחרונות, חשבו שנית. השורשים של הגלידה נטועים עוד בתקופות מוקדמות מאוד. מספרים שבפרס העתיקה, אי שם במאה החמישית לפני הספירה, הכינו את אחת הגרסאות הראשונות של "גלידה": הפרסים היו מערבבים מיץ ענבים מרוכז עם שלג או קרח, שהם שמרו במחסנים תת קרקעיים, ויצרו קינוח שהפך לפופולארי מאוד.
כמה מאות שנים לאחר מכן, האיטלקים היו מערבבים קרח עם מיצי פירות. זה קרה בהתחלה בעיקר בטורינו, אבל משם הגלידה הגיעה לרומא העתיקה. נירון קיסר היה מצווה מהמשרתים שלו להביא שלג מההרים, אותו הם ערבבו עם פירות, בדומה ל"מתכון" הידוע, אבל גם דבש. ההיסטוריה מראה שנירון היה משתמש בקרח שנהג לאחסן מתחת לארמון שלו.
הייצור המסחרי הראשון, אי שם במאה ה-16, מיוחס לבחור בשם ג'מבטיסטה דלה פורטה, המלומד, המדען והמחבר מנאפולי. הטכניקה שהוא פיתח, של הכנסת בקבוק לקערה עם קרח בשילוב מלח או אשלגן חנקתי, ולאחר מכן ערבוב התחילה, הייתה הבסיס לייצור ההמוני של הגלידה. משם הגלידה עברה לצרפת, והצרפתים הוסיפו אליה חלב – מה שמזכיר כבר מאוד את הגלידה שאנחנו מכירים.
הנה עוד כמה נקודות חשובות בהיסטוריה הארוכה מאוד של הגלידה:
🍨 1843 – עקרת בית אמריקאית מצליחה לפתח מכונה ידנית לייצור גלידה. לרוע מזלה, היא לא הצליחה לרשום את הפטנט על שמה, וכמה שנים מאוחר יותר רשמו אותו על שם של אמריקאי אחר. עובדה זו הפכה את הגלידה לנגישה הרבה יותר לקהל הרחב
🍨 1903 – המצאת גביע הגלידה המסורתי, שעשוי מוופל. יש תיאוריה שהגלידה הומצאה "בטעות" על ידי מוכר גלידה, שנתקל במחסור בכוסות נייר ומצא פתרון יצירתי, שהפך עם הזמן לסטנדרט
🍨 1922 – המצאת מקל הגלידה, שהיום מזוהה בעיקר עם ארטיקים ושלגונים
למה קוראים לגלידה גלידה?
את חידוש המילה גלידה מייחסים, איך לא, לאליעזר בן יהודה. מחיה השפה העברית התבסס על לשון חז"ל, שם הייתה התייחסות לנוזל שנקרש בשם "גליד". השורש ג.ל.ד, משמעותו קפיאה והתקשות, כלומר, לפי הפירוש המקובל משמעות המילה הארמית "גלידא" היא קרח.
בן יהודה בחר במשקל שמקביל ל"ללביבה" כדי ליצור את המילה החדשה, שדי מזכירה את המילה האיטלקית לגלידה, "ג'לאטו". ככל הידוע לנו, הדמיון הזה הוא מקרי. לא צריך להיות דורין מנדל כדי לדעת שאת המילה "גלידה" נכון יותר לומר בהטמע מלרעית (כלומר, הדגש הוא בתחילת המילה), ולא בהטעמה המלעילית הנפוצה.
אם תהיתם איך קוראים לאדם שמייצר גלידות, שהוא מבחינה מעשית שף-קונדיטור, הרי שהמונח הלועזי שמשתמשים בו גם במחוזותינו הוא "גלסייר" (המקור צרפתי: Glacier). מילון "אוצר הלשון העברית" של המילונאי העברי יעקב כנעני הציע את המילה "גלידאי", שמתייחסת ל"אדם שעוסק בעשיית גלידה או במכירתה". האקדמיה ללשון העברית מציעה היום להשתמש גם כן בצורה "גלידאי", על המשקל של מקצועות דומים אחרים: שוקולדאי (למרות שבפועל אנחנו עושים שימוש בצורה "שוקולטייר") ו"מגדנאי", שזה השם העברי לקונדיטור. גם שימוש במילה "גלידן" הוא אפשרי ותקין, לפי האקדמיה.
יש מגוון רחב (מאוד!) של סוגי גלידות
ייצור גלידה הוא עולם ומלואו, יש שיגידו אפילו אומנות. אחת ההשלכות של זה היא שאתם יכולים למצוא היום מגוון רחב של סוגים של גלידות, שמשתנות לפי הרכיבים, צורת ההכנה, הטעם וכן הלאה.
הנה חלק מסוגי הגלידות הנפוצים יותר:
🍦 גלידת שמנת – כנראה הסוג הנפוץ ביותר במחוזותינו. החוק בישראל מגדיר שגלידה תזכה להגדרה של "גלידת שמנת" אם תכלול 8% שומן חלב, 10% מוצרי חלב ועד ל-13% פחימות, בתנאי שהן לא לקטוז. אם אתם מחפשים גלידת שמנת "משובחת", תידרשו להרכב שומן של 12% לפחות.
🍦 ג'לאטו – ה"גלידה" האיטלקית, שגם נפוצה בגרסאות אחרות בעולם, מבוססת על תהליך ייצור שונה: הרכיבים השונים מפוסטרים, ורק לאחר מכן נעשה הקירור והערבוב שלהם, במקביל. הג'לאטו הוא דחוס יותר מאשר גלידה מסורתית, כלומר, עם כמות מינימלית של אוויר. הטעם מזכיר גלידת שמנת, אבל מאסיבי יותר
🍦 גלידה מסטיק – לא מדובר כאן בגלידות בטעם מסטיק בזוקה שאתם אולי מכירים בחנויות, אלא בכינוי העממי של גלידות על בסיס שרף. הגלידות, שנפוצות במטבח המזרח תיכוני, נקראות על שם תבלין ה"מסטיקא" ומבוססות על חומרים כמו אבקת פקעות טחונות מסחלב או מקורנפלור, מי רדים וכמובן שרף המסטיקאי. התוצאה היא מרקם "דביק" ופחות אוורירי
🍦 גלידה אמריקאית – הגלידה האמריקאית, שפותחה דווקא על ידי חוקרים בריטים, היא רכה ואוורירית במיוחד, בזכות שיטה שמאפשרת להכפיל את נפח האוויר שמכניסים לתוכה. היא נחשבת לזולה יותר, בזכות האפשרות לצמצם את תכולת החומרים שמרכיבים את הגלידה והעובדה שניתן להגיש את הגלידה רק בעזרת מכונה
🍦 סורבה – כאמור, גלידה על בסיס מים (ולרוב פירות), אבל ללא חלב. את הגלידה מכינים בהקפאה, כשאם כן מוסיפים ביצים או חלב לפני ההקפאה, אנחנו מקבלים "שרבט".
🍦 גלידה חמה – מעין תחליף של גלידה, שמיועד לאפשר צריכה של קינוח דומה גם כשמזג האוויר קר. העיקרון כאן הוא שאת הגלידה מכינים מקצף ביצים, אותו מכניסים לתוך גביעים בעזרת מזלף, ומצפים עם תחליף שוקולד. טכנית, למרות השם, לא מדובר בגלידה במלוא מובן המילה
לכל מקום בעולם יש את הגלידה הכי טובה שלו
חלוקה נוספת של הגלידות היא בהתאם למקור שלהן, או במקרים מסוימים האופן בו נהוג לאכול אותן במדינה או בתרבות מסוימת. במדינות שונות יש העדפות ייחודיות, שמשקפות בחלק גדול מהמקרים את התרבות והמטבח המקומיים.
כאן כבר העניינים יכולים להיות מעניינים יותר, וכנראה שגם מוזרים יותר. אם במערב הצורה המקובלת לאכול גלידה היא בצורת כדורים, בתור גביע מוופל או כוס, הרי שבמזרח הרחוק – ובעיקר בסין – מכניסים את הגלידות לבצק, מטגנים עם שמן ויוצרים מאכל מטוגן שיכול להיות בכל טעם שיש.
הנה כמה דוגמאות כדי לסבר את האוזן:
🍦 גלידה איראנית – הגלידה הפרסית המסורתית זוכה לכינוי "גלידת זעפרן", או "גלידת פרח וזמיר". רכיב מרכזי בה הוא כמובן זעפן, כשלצד זה תמצאו גם שמנת מתוקה וחלב, מי ורדים ופיסטוקים. את הגלידה מגישים בתוך צמד ופלים עגולים, לפעמים במקביל ל"פאלודה", הברד הפרסי המוכר שמשלב מי ורדים וסירופ עם אטריות (מעין גלידת נודלס), בעיטור של מיץ ליים, אגוזים קצוצים או זעפרן.
🍦גלידה הודית ("קולפי") – גלידה המבוססת על משך המסה איטי ועל טעמים חזקים יחסית, כמו הל, זעפרן או פיסטוק בגרסאות המסורתיות. עם השנים נוספו טעמים חדשים של קולפי, כמו אבוקדו או בוטנים
🍦גלידה יפנית – היפנים ידועים בבחירות הקולינריות המעניינות שלהם, ובמקרה של גלידה יפנית תוכלו למצוא טעמים אהובים כמו מאצ'ה (תה ירוק) או שומשום שחור. יש גם טעמים מוזרים במיוחד, כמו גלידה בטעם ווסאבי (הדבר הזה בסושי שאף אחד כמעט לא אוכל), אורז, רוטב סויה, דיו קלמארי, טופו, בצל ועוד.
כמובן שיש גם כמה יוזמות מקומיות חריגות מאוד. גלידריה קטנה בגרמניה למשל פיתחה גלידת צרצרים, שלפי הדיווחים עשוי מרכיבים מפתים למראה כמו קמח צרצרים (טוב, נו. וגם שמנת, דבש ותמצית וניל), ושמגיעה עם תוספת של כמה צרצרים חמים מיובשים על הגלידה. האדם שמאחורי המתכון ידוע בשילובים המוזרים שלו, כשיצירות קודמות למשל כללו גלידה בציפוי זהב 24 קראט (מה שכנראה יגיע מתישהו לישראל ויהפוך ללהיט בקרב משפיעני, ע"ע סופניות הזהב מחנוכה האחרון) או הגבינה הכחולה האיטלקית גורגונזולה.
בחיפוש מהיר באינטרנט, מצאנו עוד כמה טעמים מוזרים, כמו פיצה, לובסטר, גבינות, ספגטי עם גבינה, סלמון מעושן, קארי ועוד.
אילו טעמי גלידה הכי אהובים בעולם?
כשזה נוגע לטעמי גלידה, הרוב הולכים עם הקלאסיקות המוכרות. ברוב המדינות, וניל הוא טעם הגלידה הנפוץ ביותר, ואחריו תמצאו את השוקולד (שמבחינה היסטורית, אגב, הומצא לפני גלידת וניל). כמובן שזו רק נקודת ההתחלה, כי וניל וגם שוקולד יכולים להיות בסיס למגוון רחב של טעמים ושילובים מעניינים.
המקור של גלידת וניל הוא בצרפת, ואחד האחראיים העיקריים להגעה של הגלידה לארצות הברית הוא הנשיא האמריקאי השלישי, תומאס ג'פרסון. הוא טעם את הגלידה בביקור בארץ הטריקולור, חקר לגבי המתכון והביא אותו לארצות הברית. תומאס ג'פרסון אפילו אחראי למתכון הכתוב הראשון של גלידת וניל, לפי חלק מהגרסאות, ועד היום תוכלו למצוא אותו בספריית הקונגרס האמריקאי.
צריכת גלידה בישראל ובעולם
באופן לא מפתיע, צריכה גלידה משתנה בין מדינות ובתקופות זמן שונות. השיאנית הנוכחית של צריכת גלידה לנפש היא ניו זילנד, שם הממוצע עומד על כ-28 ליטר גלידה לנפש בשנה. בארצות הברית, כדי לסבר את האוזן, הנתונים מצביעים על כ-20 ליטר לנפש. יש הערכות שמדברות על כך שלכ-90% מהאמריקאים יש גלידה במקפיא.
בישראל הגלידה פופולארית, בין השאר בזכות מזג האוויר שחם ברוב ימות השנה, אבל כמובן שלא בממדים האלו. ממוצע הצריכה של גלידה בישראל עומד לפי הדיווחים על כ-10 ליטר לנפש "בלבד". יכול להיות שאם לא היה כאן חם "מדי", ככה שהגלידה שהיינו קונים לא הייתה נמסה תוך כמה דקות ומכתימה את הבגדים של הילדות, ככה שצריך להשקיע לאחר מכן שעות בכניסה ובניקוי שלהם, הכמות הייתה גדולה יותר.
שאלת מיליון הקלוריות: האם גלידה משמינה?
אי אפשר לעשות סקירה של עובדות על גלידה, ולא להתייחס להיבט הבריאותי שלה. אם אתם עושים דיאטה או "סתם" מנסים לשמור על אורח חיים בריא, יכול להיות שכדאי לכם לצרוך את הגלידות רק במידה. גלידה נחשבת למאכל עם כמות גדולה יחסית של קלוריות, בעיקר בגרסאות המבוססות על רכיבים בהם כמויות מרשימות של סוכר ושומן. מצד שני, כל עוד אתם לא מגזימים ויוצרים לכם תפריט תזונה מאוזן ובריא, אין סיבה שתוותרו על הגלידה.
אז כמה קלוריות יש בגלידה? כמובן שהתשובה לשאלה הזו משתנה בהתאם לסוג הגלידה וכמובן שגם לתוספות או לצורת האכילה של הגלידה: גם גביע גלידה שעשוי וופל יש כמובן קלוריות. בממוצע, ב-100 גרם גלידה תמצאו כ-200 קלוריות. תוכלו למצוא היום גרסאות דלות שומן וסוכר, וכמובן שגם גלידות טבעיות, הנחשבות לבריאות יותר.
כמה ליקוקים צריך כדי לסיים גלידה?
טוב, משום מה נערכו בדיקות על הנושא הזה. נמצא שבממוצע, כ-50 ליקוקים יאפשרו לכם לסיים כדור גלידה אחד. ברור שיש כאן השפעה גם למשתנים אחרים, כמו גודל הגדור, טמפרטורת הגלידה והטכניקה של הסועד.
מאחורי יום הגלידה הבינלאומי עומד נשיא אמריקאי
מדי שנה אנחנו מציינים בעולם את יום הגלידה הבינלאומי. זה קורה ב-17 ביולי, כאשר יולי עצמו הוא חודש הגלידה הבינלאומי. זה הרגע בו אתם יכולים להתייחס בציניות ל"חגים המסחריים", מאחוריהם עומדות פעמים רבות יצרניות מזון וחנויות, שמנסות ליצור הייפ שיגדיל את המכירות שלהן. זה קורה כמובן גם סביב יום הגלידה, אבל המקור שלו הוא שונה לחלוטין.
ב-1984 הכריז רונלד רייגן, מי שהיה נשיא ארצות הברית אז, על חודש הגלידה ועל כך שאת יום הגלידה יציינו ביום ראשון השלישי באותו חודש (באופן מסורתי, בארצות הברית יום ראשון הוא ה-יום להזמנת גלידה). התכנון של רייגן היה שיציינו את היום פעם אחת בלבד, אבל אז היצרניות והמותגים נכנסו לתמונה, והתחילו במסורת שנמשכת עד היום.
מה משמעות הביטוי פעם שלישית גלידה?
בהרבה מאוד מקרים בעברית, אנחנו משתמשים בביטוי "פעם שלישית גלידה" (או בגרסה הארוכה יותר, "בפעם הבאה נשב לאכול גלידה"): בעיקר כשאנחנו פוגשים מישהו יותר מפעמיים בפרק זמן קצר, או שקורה משהו חריג יחסית. גם אם כן ברור לנו בערך למה אומרים פעם שלישית גלידה, משמעות הביטוי לא ברורה.
יש השערות שהוא מגיע מניב גרמני דומה, שמשמעותו "בפעם הבאה תצטרך לקנות לי משקה", אבל גם כאן לא ברור מאיפה הגיעה הפעם השלישית המוזכרת. יש השערה שחוזרת פעמים רבות, שהמקור של פעם שלישית גלידה באנגלית הוא הביטוי "אם אראה אותך בפעם הבאה, אצעק" (If I see you next time I'll scream), בעיקר עקב הדמיון בין "אצעק" (I Scream) ו"גלידה" (Ice Cream). אלא שגם כאן לא ברור מהי אותה הפעם השלישית, וככל הידוע לנו – וגם ללושנאי רוביק רוזנטל, שחקר את הנושא – אין ביטוי מקביל כזה באנגלית. כנראה שהתשובה נמצאת איפשהו באמצע, וקשורה גם לביטוי "Third Time Lucky" ("בפעם השלישית יתמזל מזלנו") שדווקא כן קיים.
טעמי גלידה בהשראת אימה
בעולם הקולינרי, במיוחד בארה"ב, ישנם יצרני גלידה המציעים טעמים בהשראת נושאי אימה, במיוחד סביב ליל כל הקדושים. תוכלו למצוא לדוגמה טעמים כמו "דם דרקולה" (גלידת פטל אדום), "מוח זומבי" (גלידת פיסטוק עם ריבת תות) ו"עין המכשפה" (גלידת ליקריץ שחור עם סוכריות) ועוד.
לקראת ליל כל הקדושים האחרון, רשת "Salt & Straw" השיקה קולקציית של טעמים מפחידים, כמו "רוח רפאים" או "לחם דלעת ג'ק או לנטרן". מה שחשוב הוא שאתם יכולים להפוך גם את הגלידות שאתם אוכלים או אפילו מכינים בבית למפחידות. באתרים שונים, למשל ב-Pintrest, מצאנו רעיונות מדליקים כמו גביעים הפוכים שיוצרים כובע מכשפה, גלידה בצורת עין (שיכולה אולי להיות קינוח מעולה לפסטה המפלצתית מהכתבה שלנו), עכבישי גלידה או ארטיק רוח רפאים.
הנה כמה מדריכי וידאו מיוטיוב, שיראו לכם איך ליצור גלידות מפחידות באמת:
- ארטיקים מפחידים ומדליקים מאוד, או למעשה מקלות עוגה. העיצובים כאן הם בהשראת עולם האימה, כמו פרנקנשטיין, מומיה ודלעת. וכנראה שזה מאוד מבוקש, כי עד עכשיו יש לסרטון הזה כ-28 מיליון צפיות!
סרטי אימה על גלידות: יש דבר כזה
למרבה המזל, עדיין לא ידוע לנו על סרט אימה שהנבלית העיקרית בו היא גלידה שמלקקת למוות אנשים שקונים אותה (למרות שגם זה יקרה מתישהו). מה שכן מצאנו הוא כמה סרטים שלוקחים את הכנת הגלידה, וגם את המקום של משאית הגלידה המסורתית, לכיוונים אפלים יותר.
איש הגלידה (The Ice Cream Man)
"איש הגלידה" (1995) הוא קומדיית אימה שחורה, בבימויו של נורמן אפשטיין (למעשה, הסרט היחידי שלו) ובכיכובו של קלינט הווארד הוותיק (שראינו אותו לאחרונה בתפקיד קטן ב"מפחיד 3", בתור אחד הבחורים בפאב שעושים את הטעות הפטאלית של להקניט את ארט הליצן). הגיבור של הסרט הוא ג'ורג'י, שמשתחרר ממוסד פסיכיאטרי ומחליט לפתוח מחדש את מפעל הגלידה הישן, כדי להפוך את הילדים לשמחים. הטוויסט כן, כמו שאולי הסקתם מהעובדה שהסרט מופיע בכתבה הזו או מהפוסטר הדי מדליק שלו, היא שג'ורג'י משתמש בכמה רכיבים לא שגרתיים בגלידות שלו, כולל כמובן בשר אנושי. למרות שקשה לטעון שהסרט מוצלח מדי, יש שיטענו שהוא הפך למעין סרט פולחן.
משאית הגלידה (The Ice Cream Truck)
ממשיכים עם "משאית הגלידה", סרט אינדי אמריקאי עצמאי ודל תקציב, בכיכובה של דיאנה רוסו (אל תתבלבלו עם הזמרת דיאנה רוס, שהיא קצת יותר מפורסמת ממנה). הגיבורה שלנו היא מארי, שחוזרת לעיר הפרברית שלה במטרה להתחיל דף חדש בחיים. היא נתקלת במוכר גלידה מסתורי ובמשאית הגלידה הקריפית שלו, שמסתירה מן הסתם סודות שקשורים לסרטי אימה דלי תקציב. לא נגיד לכם מה הסודות האלה כי עדיין לא ראינו את הסרט, אבל מהטריילר נראה שהאדום על הסינר של הבחור המסתורי הוא לא גלידת תות שדה.
משאיות גלידה לקחו חלק גם בכמה סרטי אימה, כמו סרט הפולחן "רוצחים בלי זהות" (Killer Klowns from Outer Space) מ-1988, שכבר ראינו שעשה שימוש מעניין במאכל פופולארי אחר, והוא כמובן פיצה. בסרט, האחים טרנזי – למרות כישורי הנהיגה האיומים שלהם – משתמשים במשאית כדי לפתות נשים, כי ידוע הרי שאין אישה שיכולה לומר "לא" לגלידה שנותן לה גבר. בשלב מסוים הרכב הופך ל"משאית הגלידה של ג'וג'ו" (Jojo Ice Cream Truck), והבחורים משתמשים בה כחלק מהמאבק שלהם בליצנים המרושעים.
יש עוד כמה סרטי אימה די קטנים שמעמידים במרכזם איש גלידה רצחני, כמו "Kruel" מ-2015 על רוצח משוגע שמתחזה למוכר גלידה כדי להתקרב לקורבנות העתידיים שלו, או Mr. Ice Cream Man שהדבר היחידי שהבנתי מהטריילר שלו הוא שמדובר בסרט עם תקציב דל מאוד.
יכול להיות שהדבר הכי ראוי לצפייה הוא דווקא סרט קצר (קצת פחות משעה) בסדרת אשפי האימה (Masters of Horror) המהנה, בשם "We All Scream For Ice Cream". את הפרק ביים טום הולנד (לא השחקן שמגלם את ספיידרמן ומאורס לזנדאיה הנוראית שונאת ישראל, אלא מי שביים וכתב את "משחק ילדים" הראשון, "ליל האימה" והרבה סרטים אחרים), והוא עוסק במתיחת ילדות שהשתבשה ושגרמה למותו של נער המשלוחים העירוני, שחוזר כעת בצורה חדשה.
ואגב, גם בגזרת משחקי המחשב והווידאו תמצאו כמה הצעות מעניינות. סדרת משחקי Ice Cream זוכה לביקורות מעולות, כשהפרק הראשון למשל מכניס את השחקן לנעליו של בחור שמגלה שמוכר הגלידה השכונתי חטף את החבר שלו, הקפיא אותו והעלים אותו, והתפקיד של השחקן הוא לאתר את המוכר, החבר ואולי גם ילדים אחרים שהפכו לגלידות אנושיות.
סצנות מפורסמות שמערבות גלידה
אחרי שראינו כמה סרטים ותכנים שמעמידים במרכזם את הגלידה, הגיע הזמן לחקור כמה סצנות כלליות יותר שמערבות את הקינוח הטעים – ואגב, ממש לא בעולם סרטי האימה. יש כמה סצנות רומנטיות בהן מככבת גלידה, חלקן נעות על הגבול בין חושניות, ביזאריות וקינקיות. אם ראיתם את סרטי "50 גוונים של אפור", רחמנא ליצלן (לדעתי, הסרטים האלו פחות מדברים לקהל היעד של האתר), תוכלו להשלים ביוטיוב את הרגע בו כריסטיאן (ג'רמי דורנן) מגיע למטבח באמצע הלילה כדי לחפש משהו לאכול. בסרטי אימה היינו יכולים לקבל מן הסתם הקפצה צפויה של דמות שמסתתרת מאחורי דלת המקרר הפתוחה, אבל בעולם הקינקי של "50 גוונים של אפור" אנחנו רואים את אנה (דקוטה ג'ונסון) אוכלת גלידה בחושניות במטבח, וכמה רגעים אחרי גם מלקקת אותה מגופו של כריסטיאן.
ראינו שאכילת גלידה יכולה להיות מרגשת, כמו סצנת הסיום של "למעלה", בה קארל, ראסל, דוג הכלב ושאר החבורה מציינים את סיום המסע המשותף שלהם במפלי גן עדן בוונצואלה באכילת גלידה. בסרט המצוין "מיס סאנשיין הקטנה" ראינו רגע נוגע ללב בו אוולין (אביגל ברסלין, כאן בתור ילדה, שבהמשך הפכה לסוג של Scream Queen) יושבת עם המשפחה שלה בדיינר ורוצה להזמין גלידה. האבא, ריצ'ארד (גרג קינר) מעיר בצורה די חסרת טאקט, שמי שרוצה להיות מלכת יופי צריכה להימנע מגלידה. אוולין נפגעת, אבל שאר בני המשפחה נרתמים, מעודדים אותה ומשתתפים באכילת הגלידה, באחד הרגעים היותר מרגשים בסרט המקסים הזה.
אפרופו דיינר, אי אפשר שלא לדבר על "לגיון המלאכים" (Legion), פנטזיית האקשן/אימה משנת 2010, בה קבוצה של אנשים בדיינר מותקפת על ידי יצורים על טבעיים, אלא שאז מגיע המלאך מיכאל (פול בטאני), שמסביר שהתקווה היחידה לאנושות היא ילד שעומד להיוולד מתישהו. באחד הרגעים הראשונים בהם החבורה נתקלת בכוחות המפלצתיים, אנחנו רואים משאית גלידה מסתורית מגיעה לדיינר, מתוכה יוצא "איש הגלידה" (דאג ג'ונס). הוא נראה רגיל, גם אם מעט קריפי, עד הרגע בו הגוף שלו מתארך והאיברים נמתחים בצורה לא אנושית. האמת היא שהסצנה הזו היא אחת היותר מוצלחות בסרט, שהיה לא רע אבל הותיר בי, וכנראה שגם בצופים אחרים, תחושה של פספוס.
ממשיכים עם "הניצוץ" של סטנלי קובריק, לפי ספרו של סטיבן קינג, ללא ספק אחת מקלאסיקות האימה – תוכלו להבין למה בכתבה המקיפה שהכנו על הסרט. אחת הסיבות לכך היא שבזכות התסריט והבימוי הגאוני של קובריק, גם רגעים רגילים כאן נראים קריפיים. בשלב מסוים בסרט, דני הילד בעל היכולות העל טבעיות (דני לויד, שלאחר הסרט הזה די פרש מהקולנוע) ואמו וונדי (שלי דובאל המיוסרת) מסיירים במחסני המזון של מלון אוברלוק, שם מלווה אותם הטבח הראשי, דיק האלורן. הוא מסביר להם על המוצרים, כשקובריק בונה את האווירה עם קלוזאפים איטיים. בשלב מסוים, האלורן מביט בדני, מתכופף לעברו ומעביר אליו מסר בטלפתיה ("אתה רוצה קצת גלידה טעימה, דוק" – How'd you like some ice cream, Doc). הסצנה הזו מראה שהאלורן יותר קצת יותר מדי על דני (הכינוי "דוק" משמש אותו בקרב בני משפחתו) ומראה את הכוחות המיוחדים שלו, במיוחד כשבסוף האלורן אומר את אוטו המשפט בדיוק.
סצנת אכילת גלידה יכולה אפילו להיות עם פוטנציאל להפוך ל-Meme אינטרנטי, כמו הסצנה בה הבחור הגותי עם איפור הגופה יושב ליד בחורה בלונדינית יפה, בזמן ששניהם אוכלים גלידה, בקומדיית האימה המטאליסטית המפתיעה "אורגזמוות" (Deathgasm) מ-2015.
גלידה כאטרקציה תיירותית: על מוזיאוני גלידות בעולם
גלידות הפכו לחלק מרכזי במפת התיירות העולמית. זה מתחיל עם החיפוש שלנו אחרי גלידריות משובחות ורצוי גם מיוחדות, שמתאימות כמו כפפה ליד לעידן האינסטגרם. יכול להיות שזה קרה גם לכם באחד הטיולים בחו"ל: הגעתם לרחוב מסוים, וראיתם תור ארוך של אנשים שעסוקים בעיקר בלצלם את הגלידה שלהם. בדרך כלל זה קורה שהגלידה היא עם טוויסט מסוים, כמו טעמים מיוחדים, צורות מגניבות (לדוגמה, גלידת הפרח המפורסמת של בודפשט) או דרכי הגשה מעניינות, נניח גלידה בתוך לחם או עם כוס קפה בתוכה.
תוכלו לסייר במפעלי גלידה ולקחת חלק בסדנאות שונות, שיראו לכם איך מכינים גלידה בגרסה מסוימת מ-א' ועד ת'. יש כמה מוזיאוני גלידה בעולם, שמאפשרים לכם ללמוד את ההיסטוריה של הגלידה וצורת ההכנה, עם פעילויות אינטרקטיביות והפתעות אחרות.
מוזיאון הגלידה בניו יורק (Museum of Ice Cream), הממוקם במרכז רובע הסוהו של מנהטן, מתפרס על פני שלוש קומות וכולל למעלה מ-10 תערוכות אינטרקטיביות סביב עולם הגלידה. תוכלו לטעום כאן מגוון רחב של טעמים, חלקם חריגים ופותחו במיוחד עבור המוזיאון, וגם לקחת חלק בפעילויות כמו "שחייה" בבריכה עם מיליוני סוכריות צבעוניות, מגלשה ורודה שעוברת בין הקומות או נדנדות בצורת גלידה. יש כאן מערה של סוכריות, מסדרון של קשת וענן, "ג'ונגל" של בננות צבעוניות שנתלות מהתקרה, "קרון סאבווי" שמיימי וצבעוני, לאונג' מילקיישייק ועוד. כמובן שהמוזיאון הזה מצטלם נהדר לאינסטגרם, ככה שסביר להניח שתבלו חלק גדול מהזמן שלכם כאן בבימוי תמונות צבעוניות במיוחד (ורוד הוא אחד הגוונים השולטים).
לצד המוזיאון בניו יורק, הרשת מאחוריו פתחה מוזיאונים נוספים על אותו עיקרון במקומות כמו מיאמי, לוס אנג'לס, שיקאגו, בוסטון ואפילו סינגפור.
אתם יכולים להפוך לגלידה: מוצרים בהשראת גלידות
אין צל של ספק שגלידה היא היום יותר מאשר מאכל (ולמרבה הצער, גם יותר מאשר אובייקט מפחיד). יש מוצרים שונים שקשורים לגלידות, שחורגים בהרבה מאשר חפיסות מוכנות לאכילה או מצרכים שיאפשרו לכם לשחזר מתכוני גלידה שאתם רואים באינטרנט. ברוב המקרים מוצרי הגלידות הם "חמודים" במהות שלהם, מה שאומר שקהל יעד מרכזי שלהם יכול להיות ילדים (אבל ממש לא רק).
בין השאר, מצאנו בחיפוש מהיר באינטרנט:
🍨 תחפושות גלידה מסוגים שונים ולקהלי יעד מגוונים, כמו תחפושת גלידה לתינוקות, לילדות, לנשים או אפילו לגברים
🍨 בובת גלידה, שבהרבה מקרים היא נעימה ופרוותית כמו שמצפים מבובה שמבוססת על גלידה להיות
🍨 מוצרים לעיצוב הבית, כמו כריות גלידה, מצעים, וילונות לאמבטיה וכדומה
🍨 פריטי אספנות של דמויות שמחזיקות גלידה, כמו חלק מהדמויות של "הלו קיטי" (אלוהים ישמור)
🍨כלי אכילה (חלקם ייעודיים לגלידה, כמובן), כמו כפית גלידה, קשיות וצלחות
🍨 דוכני גלידה מעץ, שמתאימים מאוד לפיתוח דמיון וכישורים חשובים (כמו מוטוריקה) אצל ילדים
