חייכו, שיחקתם אותה! "סמייל 2" מצליח להתעלות על הראשון | ביקורת

3 בדצמבר 2024 מערכת האתר

אי שם ב-2022, כש"סמייל" הראשון יצא למסכים, הציפיות של הרבה מחובבי האימה – אני ביניהם – היו נמוכות. לכאורה, עוד סרט עם סיפור מוכר על קללה שעוברת דרך אנשים כמו ב"הצלצול" או "מישהו עוקב אחריי" הנהדרים, שגורם הפחד העיקרי בו הוא אנשים מחייכים בצורה קריפית, כמו למשל ב"אמת או חובה". בפועל, "סמייל" היה יופי של סרט סרט, שהצליח לשמור על אווירה מתוחה, להבהיל את החיים בכמה סצנות וגם להציג את הכישרון של הבמאי והתסריטאי פרקר פין, שביסס אותו על סרט קצר שיצר בשם "לורה לא ישנה" (Laura Hasn't Sleep).

קצת פחות משנתיים עברו, ואחרי ש"סמייל" היה סרט האימה המצליח ביותר ב-2022 עם הכנסות של יותר מ-217 מיליון דולר, היה ברור שיגיע סרט המשך. הציפיות ממנו היו גבוהות יותר, לפחות אצלי, כי כבר ראינו מה פין יודע לעשות, הליהוק נראה מסקרן מאוד והסיפור מבוסס על אותו רעיון מהסרט הקודם, עם טוויסט מסוים. אחרי הצפייה, ובזמן שאני כותב את הביקורת, אני יכול להכריז בחיוך גדול – ובתקווה שלא מפחיד מדי – ש"סמייל 2" לא נופל מקודמו כמעט בשום אספקט, בזכות כמה סצנות אפקטיביות מאוד, סיפור בנוי היטב (גם אם לא מספיק מהודק) ובעיקר אחת בשם נעמי סקוט, שעושה שם תפקיד מעולה.

סמייל 2: אותה הקללה בשינוי גברת

"סמייל 2" נפתח בסצנה שמחזירה אותנו לאירועי הסרט הראשון, כשהשוטר ג'ואל (קייל גארנר) מנסה להיפטר מהקללה, שהגיע אליו אחרי שחזה במותה של גיבורת הסרט הראשון. הוא מנסה לרצוח סוחר סמים אל מול שותפו, מה שאמור לספק לצופים כמה חיוכים מטרידים, אבל גם להסיר ממנו את הקללה. אלא שדברים משתבשים, יותר מדי אנשים נהרגים, וסוחר סמים בשם לואיס (לוקאס גייג', "אופוריה", "הלוטוס הלבן", "את") רואה את הרצח. הקללה עוברת אליו כי הבלש מת בנסיבות דורסניות, בלי שאנחנו מקבלים עדיין את החיוך שחיכינו לו, אבל אל דאגה.

סמים עלולים להרוג, וגם חיוך. לוקאס גייג' מתוך "סמייל 2" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

משם, בעזרת אחת בשם דרו בארימור שמגלמת כאן את עצמה בתוכנית האירוח שלה, אנחנו לומדים להכיר את הגיבורה שלנו, סקיי ריילי (נעמי סקוט, "אלאדין", "המלאכיות של צ'ארלי", "פאוור ריינג'רס"), זמרת פופ מצליחה שעברה טראומה רצינית. היא נפצעה בצורה חמורה בתאונת דרכים, בה בן זוגה השחקן פול (ריימונד ניקולסון. כן, הבן של) איבד את חייו. ריילי נכנסה למשבר, מצאה ניחומים דרך סמים ואלכוהול, ניתקה את הקשר עם המעטים שהיו לה, אבל עכשיו היא מנסה לחזור לשפיות ולחזור לשיר.

אלא שמהר מאוד, כשהיא מצלמת קליפ של שיר פופ מאוד קליט (כמה ימים אחרי, מצאתי את עצמי מפזם "דוקטור, אני צריך מוח חדש"), אנחנו מגלים שהכאבים עדיין שם, ושהיא זקוקה למנות נכבדות של ויקודין כדי להתמודד איתם. היא הולכת לביתו של ספק התרופות הבלתי רשמי שלה, אותו סוחר סמים בשם לואיס, שמתנהג בצורה היסטרית. אנחנו מקבלים סוף סוף את החיוך שחיכינו לו, אחרי שלואיס הורג את עצמו בצורה – אממ… יצירתית, שמראה שמשקולות הן דבר מסוכן – ומעביר את הקללה לריילי.

הנה הטריילר של "סמייל 2", שיכניס אתכם לאווירה. אם אתם מאלו שמתנגדים לראות טריילרים כי הם עלולים להרוס את הסרט או חלקים ממנו (למשל, סצנת הראש המתהפך בסרט הראשון שהוחרבה בעקות הטריילר), ובצדק גמור, אתם יכולים לדלג לפסקה הבאה:

"סמייל 2" הוא רכבת הרים, שפועלת פחות או יותר לפי הנוסחה של הסרט הראשון. אנחנו מקבלים כמה הבהלות יצירתיות ודי מקפיצות בחלקן, לצד כמה רגעים איטיים יותר שכוללים דמויות מחייכות בצורה מפחידה. זה אולי נשמע מטופש, או לפחות בלתי יעיל אחרי הסרט הראשון, אבל משום מה זה עדיין עובד. יכול להיות שבסרט המשך היה מקום קצת להרחיב את הסיפור ולקחת אותו לרבדים חדשים, לפחות ברמת הנרטיב או הסימבוליות, אבל "סמייל 2" מצליח להסתדר גם בלי זה.

"סמייל 2" משחק שוב על התפר בין מציאות לדמיון. אותה יישות דמונית הרי גורמת לאנשים ש"נדבקו" בקללה לדמיין שאנשים שמקיפים אותם מחייכים בצורה מפחידה, תוך כדי שהם פוגעים בעצמם או באחרים. כמו בסרט הראשון, אנחנו מאבדים יחד עם הגיבורה אחיזה במציאות, כשפארקר פין משתמש בכלי מבע קולנועי מהסרט הקודם, עם כמה תוספות: אתם יודעים, מצלמה הפוכה, פסקול מצוין, זום אין דרמטי על הפנים של הגיבורה, השתקפויות במראה וכן הלאה.

בסרט היו כמה סצנות שייראו צפויות למי שראה את הסרט הראשון – לדוגמה, שיחת טלפון בה אנחנו מבינים שאחת הדמויות היא לא באמת מי שחשבנו שהיא, ויודעים שממש בעוד רגע היא תחייך. למרות זאת, בחלק גדול מהמקרים הוא מצליח להרחיב קצת את ממד הפחד בזכות הקפצות יעילות והרבה דימויים ויזואליים מוצלחים, במרכזם כמובן אותו חיוך מפחיד שהפך קצת לאומנות בקולנוע האימה בשנים האחרונות. בסרט ההמשך יש קצת יותר Gore מהסרט הראשון, בעיקר בזכות דמויות שדוקרות את עצמן בכל מיני חפצים מוזרים שמשמשים בדרך כלל למטרות אחרות, אבל כמובן שזה עדיין בגדר הסביר. בחלק מהמקרים הבמאי בוחר להשאיר את מה שקרה לדמיון של הצופה, וזה בהחלט עובד.

הצגה של תפקיד. נעמי סקוט מתוך "סמייל 2" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

המופע של נעמי סקוט

ללא ספק, נעמי סקוט סוחבת את הסרט על כתפיה. היא מגלמת את התפקיד של כוכבת פופ שקורסת תחת הלחצים והיישות השטנית שרודפת אותה בצורה מבריקה. זה שמדובר בזמרת טובה כבר ידענו אחרי הלהיט "Speechless" מהפסקול של "אלאדין", שהגיעה אחרי שהיא כבר הוציאה שני EP בעצמה. כאן, לצד כמה שירי פופ שחלקם קליטים בצורה מפחידה (כמו הסינגל "Blood in White Satin" שפורסם כחלק ממסע הקידום של הסרט, שכלל גם פתיחת אתר אינטרנט ועמוד אינטסגרם לסקיי ריילי, ואפילו EP שלם שיצא שבוע לפני הסרט), היא משכנעת מאוד בתור דמות של כוכבת פופ בהתאוששות עם כמה מניירות משלה, שמאבדת בשלב מסוים שפיות, ובעיקר מפחדת עד מוות. אפילו השיער שלה, בתספורת מיילי-סיירוסית שמשתנה כמה פעמים במהלך הסרט בהתאם למצבה של הדמות, מפגין יופי של יכולות משחק.

גם שאר השחקנים עושים עבודה טובה, בראשם רוזמרי דה וויט ("רייצל מתחתנת" והחידוש המיותר של "פולטרגייסט") כאמה השתלטנית של סקיי המשמשת גם הסוכנת שלה; העוזר האישי (מיילס גוטיירס ריילי), שכמיטב המסורת משמש גם כצלם וכאיש המדיה החברתית של כוכבת הסרט; דילן גלולה ("האיש מהחלומות", "Shitouse"), בתור החברה הפגועה מהעבר שחוזרת כביכול לחייה של הגיבורה; ופיטר ג'ייקובסון (דוקטור טאוב מ"האוס", "אימת המתים המהלכים") בתפקיד הדי מוכר בסרטים מהסוג הזה, של מישהו שחקר את הנושא בעקבות מאורע טראומתי שחווה, נפגש עם הגיבורה ומציג לה (ולצופים) את הסיפור ודרכי הפיתרון שלו.

"אני רואה אנשים מחייכים". נעמי סקוט ודילן גלולה ב"סמייל 2" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

אהה, ועוד משהו על הבן של. כחלק ממסע הקידום המוצלח מאוד של "סמייל 2", אפשר לראות את דמותו של ריימונד ניקולסון מתנוססת על גבי פוסטרים. זה לא מפתיע, כי החיוך הקריפי שלו מזכיר מאוד את מבט הטירוף של אביו ה"הניצוץ" האגדי של סטנלי קובריק, שניתחנו כאן בהרחבה לאחרונה. אז התפקיד של ניקולסון הבן די מצומצם ב"סמייל 2", עם רגע אחר בו הוא מציג את החיוך המושלם ועוד סצנת פלאשבק שמראה את הטירוף שלו (או אם תרצו, ההשפעה של הסמים), אבל אם ציפיתם כאן לתצוגת משחק שתראה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ, או לתפקיד משמעותי יותר, אתם עלולים להיות מאוכזבים. אפשר לטעון שההופעה שלו היא כרגע בעיקר גימיק – מוצלח ככל שיהיה – אבל גם מוצלחת. ניקולסון ג'וניור עושה את העבודה בכמה מהסצנות היותר אפקטיביות של הסרט, וטוב שהסרט מסתפק בכך כי היה כאן פוטנציאל לחיקוי עלוב של האב.

לפניכם הסצנה הקצרה של ניקולסון. שימו לב שהיא כוללת ספוילרים:

הביקורת של סמייל 2: בשואו ביזנס אין מקום לחיוכים

באופן די חריג, "סמייל" נמנע מכל מיני נושאים שבהוליווד מתעקשים לשלב בסרטים בשנים האחרונות, לפעמים בשם הפרוגרס ובלי קשר ממשי לעלילה. כמעט אין בו מיניות (למרות שנעמי סקוט היא כמובן בחורה נאה מאוד), פגיעה בנשים נוסח Me Too, יחסי שחורים-לבנים (ע'"ע ג'ורדן פייל), הומוסקסואליות וכדומה. הסרט מתמקד כמובן בסיפור האימה שבו, שבנוי כמו אגדה אורבנית שראינו בסרטים על טבעיים, מאסיה או מהוליווד, אבל משלב אותו עם מבט על מה שנעשה מאחורי הקלעים של עולם השואו-ביזנס.

"סמייל 2" הוא לא הסרט הראשון שעוסק בתהליכים המורכבים, אם נקרא לזה ככה, שעוברת דמות בתוך "עולם הזוהר". היו לפני סרטים שהציגו כבר את הטירוף, הפער בין מה שרואים על הבמה לבין מה שקורה בפועל מאחורי הקלעים, או אפילו אובדן השפיות כתוצאה מכך (לדוגמה, "ברבור שחור" של ארונופסקי או "שלמות" שראינו בנטפליקס). הסרט מציג את הקושי של חיי הסלבריטאות, שמן הסתם יהיו קשים יותר כשאתה מתנהג כמו פסיכופט מול כל העולם, מתקשה לקרוא מהטלפרומטר, זורק נשים מבוגרות מהבמה, צועק על כל מה שנמצא בסט או מסתובב ברחוב בבגדים מגואלים מדם.

עולם הזוהר לא כל כך זוהר. נעמי סקוט מתוך "סמייל 2" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

מה שמיוחד הוא שהסרט משלב בצורה מוצלחת בין התהליכים שהגיבורה עוברת ושקשורים למצב הלא פשוט שלה, לבין ההתקדמות של השתלטות היישות המפלצתית על חייה ואובדן הקשר בין מציאות לדמיון. זה בא לידי ביטוי בכמה סצנות יעילות יותר בהן ה"סיוטים" הגדולים של אמנים קורמים עור וגידים, והופכים לאנשי צוות, בני משפחה, מעריצים, רקדנים ושאר אנשים שמחייכים לגיבורה ורודפים אחריה.

קשה להפריד את הסיוט של הגיבורה מעצם הקללה שהיא "נדבקה" בה, מהמצב המורכב שהיא נמצאת בו אחרי הטראומה שעברה, ההתמודדות בהווה עם הכאבים, האנשים הלא בריאים שמקיפים אותה או החוסר בסביבה אנושית שבאמת רואה אותה. קשה גם לנתק את הסרט ממה שאנחנו שומעים בחדשות, על כוכבים שאיבדו את זה כמו המוות של ליאם פיין מ"וואן דיירקשן", או סרטונים של בריטני ספירס רוקדת עם סכינים. הכול רק מחמיר ככל שהסרט חולף, ובא לסיום מושלם בסצנה שכנראה תגרום לכך שאני לא אבקר בהופעות פופ בתקופה הקרובה. וגם לא ארצה להיות כוכב פופ.

סקיי ריילי (נעמי סקוט) ומעריצה חייכנית מדי. מתוך סמייל 2 — סקיי ריילי (נעמי סקוט) ומעריצה חייכנית מדי. מתוך "סמייל 2" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

האם סמייל 2 ארוך מדי?

באופן די חריג לסרטי אימה, אבל לא בלתי מתקבל על הדעת, "סמייל 2" נמשך בערך שעתיים. אם מתבססים על הרבה מאוד חיפושים של גולשים בגוגל, של שאלות נוסח "כמה זמן הסרט סמייל 2" שבדרך כלל לא מופיעות, יכול להיות שהאורך כן מרתיע כמה צופים, כי בדרך כלל שאלות בגוגל לגבי אורך של סרט קצת פחות נפוצות (מניסיון), אלא אם מישהו שמע משהו על זה שהסרט ארוך. החדשות הטובות הן שבדומה לסרטים מצוינים אחרים שראינו לאחרונה, כמו "מפחיד 3" ו"יופי מסוכן" שעוברים את השעתיים, "סמייל 2" לא הרגיש לי נמרח מדי.

בכמה ביקורות על הסרט, בישראל ומחוצה לה, ראיתי התייחסות לעובדה שיש "יותר מדי" נאמברים מוזיקליים במהלכו, ושהיה אפשר אולי לקצר אותם. באופן אישי אני כן חושב שהקטעים המוזיקליים תרמו לבניית הדמות והתהליך שעובר עליה, בלי קשר לעובדה שרובם די מוצלחים בתור יצירות פופ. מה שכן, בניגוד לסרט הראשון שיצר אווירת מתח מסוימת כמעט לכל אורכו, עם כמה סצנות בהן בכל שוט חשבנו שנראה פתאום דמות מחייכת או הבהלה, "סמייל 2" כן לוקח את הזמן שלו. לטעמי היו כמה סצנות שאפשר היה לשפר קצת את תחושת המתח שבהם, לדוגמה ב"פינג פונג" של קלוז אפים על פני הדמויות, כשבכל שנייה יכולות להתעוות בחיוך. לכן, יש שיטענו אולי ש"סמייל 2" ארוך מדי ושיש בו חלקים צפויים, בטח אחרי הסרט הראשון.

מצד שני, לדעתי הסצנות המפחידות או המבהילות הן כן מוצלחות מאוד, כשהן מגיעות, והסרט כן בונה את המתח והאימה שלו בהדרגה, גם אם אין ממש תעלומה ברקע. התהליך שעוברת הדמות שלם ומורכב יותר מאשר בסרט הראשון, בעיקר בזכות ההופעה של סקוט. אם הסרט הראשון נגמר באכזבה מסוימת (לפחות מבחינת כותב שורות אלה) עקב הגילוי של המפלצת ומה שקרה לאחר מכן, כאן הסרט דווקא בונה מתח מוגבר לקראת הסיום ומסתיים כאמור בסצנה מצוינת ועשויה היטב.

אז אם חששתם מקללת סרט ההמשך, אתם יכולים להיות רגועים. "סמייל 2" עושה את העבודה, במיוחד עבור מי שאהב את הסרט הראשון, ובהרבה מאוד מובנים מתעלה עליו, וללא ספק (לפחות מבחינתי) אחד מסרטי האימה היותר מוצלחים של 2024. הוא אמנם הרוויח פחות בקופות – הכנסות של קצת יותר מ-137 מיליון דולר, נכון לכתיבת שורות אלה – אבל עדיין מדובר בהכנסות יפות מאוד לסרט שנעשה בתקציב של כ-28 מיליון, לפי הדיווחים. עדיין לא פורסם נראה מתישהו בעתיד את "סמייל 3", וייתכן שיהיה בעייתי למתוח עוד קצת את החיוך הזה, אבל בינתיים אנחנו יכולים לחייך בתקווה.

___________________