סוקובוס: השדה הפתיינית שמוכיחה שסקס יכול להרוג גברים, גם בחלומות
"אנחנו הולכים להקריא קצת שירים שלי", הכריז הקומיקאי אסף יצחקי. זה היה עוד פרק של "בגג של יצחקי", הפודקאסט המצוין אבל הכל כך מופרע של חבורת הקומיקאים. מכיוון שהאתר שלנו ידידותי לילדים ולא כולל תכנים מפחידים או גסים, נחסוך מכם את מילות השיר, שמספר בגדול על בחורה שקיימה יחסי מין עם גבר כדי לגנוב לו את הזרע. השורה התחתונה היא שיצחקי אולי המציא את השיר, אבל במודע או שלא התייחס למיתוס מיתולוגי די מוכר. המיתוס של סוקובוס, שהופיע במיתולוגיות שונות וגם בלא מעט סרטי אימה, בראשם כמובן "הגוף של ג'ניפר".
במאמר הבא נפענח את המיתוס של הסוקובוס, כולל המקורות העתיקים שלו, האופן המרושע בו השד פועלת וההופעות שלה בתרבות הפופולרית המודרנית.
מי זו בכלל סוקובוס?
סוקובוס (Succubus), או ברבים "סוקובי", היא שדה נשית ומסוכנת, שהפכה לאחד מסמלי האימה האירוטית המוכרים ביותר בתרבות המערבית. המונח מגיע מהמילה "Succubare" בלטינית, שמשמעותה "זו ששוכבת מתחת". המילה האנגלית "סוקובוס" היא מהמאה ה-14 המאוחרת, כשבנוסף הסוקובוס קיבלה את הכינוי "נודדת האדמה" (The Earth Wanderer).
השם, בכל מקרה, מצביע על האופי הפתייני של האישה, או אם תרצו: התנוחה המינית האהובה עליה בזמן שהיא מפתה את הקורבנות הגבריים שלה. זאת אגב בניגוד לדמות של "אינקובוס", המקבילה הגברית, שנוהגת לשכב מעל הקורבנות הנשיים.
לפי המיתוס המקובל, סוקובוס מפתה גברים – במיוחד נזירים, אבל ממש לא רק – בחלומות שלהם, רגעים בהם הגברים נמצאים במצב של פגיעות מרבית. היא מקיימת איתם יחסי מין, מסיבות די מזוויעות. הסוקובוס שואבת מהם את האנרגיה או הנשמה וגורמת להם לתשישות, כך שהקורבנות מתעוררים תשושים, חלשים, או אפילו לא מתעוררים בכלל. גברים שכן יתעוררו עלולים להרגיש תחושת חרטה עמוקה, שמזכירה אולי בגידה.
שודדת הזרעים חיה ופועלת
מה שגרוע אפילו יותר הוא שלפי חלק מהמיתוסים, סוקובוס גם גונבות את הזרע מהגברים. הסיבה הראשונה הן שסוקובי זקוקות לזרע כדי לשרוד. בנוסף, הסוקובוס שודדות את הזרע מהגברים כדי להעביר אותן למקבילה הגברית שלהן, אינקובוס, שהוא בעצם שד גברי שמפתה נשים לסקס או אפילו אונס אותן במהלך השינה כדי לעבר אותן, כשגם כאן האקט עלול להסתיים בתשישות ובמוות.
פטיש המכשפות מדבר על שיתוף פעולה בין שני השדים, כלומר, הסוקובוס מעבירה את הזרע של הגבר ששכבה איתו לאינקובוס, שמשתמש בו להפרייה של נשים אחרות. ואגב, יש כמה מסורות לפיהן סוקובוס ואינקובוס הם בעצם אותה יישות דמונית, שמסוגלת לשנות את המין שלה בהתאם לצורך.
המטרה העיקרית היא ליצור צאצאים מרושעים, אנושיים רק בחלקם, שישרתו את כוחות הרשע. זו בעצם הדרך בה שדים, שלפי האמונה המסורתית לא יכולים להתרבות בצורה "רגילה", יכולים להביא ילדים לאוויר העולם. ילדים שנולדו מהזיווג הזה עלולים להיות מעוותים, או לפחות רגישים במיוחד להשפעות על טבעיות.
אפשר לטעון שבניגוד לחלק מהדמויות המיתולוגיות או המפלצות המוכרות, האיום של הסוקובי הוא מעט מתוחכם יותר. הדמות הזו מציעה הנאה קיצונית, כי הרי אין הרבה מעשים מהנים יותר עבור גבר (רווק, כן?) מאשר קיום יחסי מין עם אישה אטרקטיבית, אבל ההנאה הזו מגיעה עם מחיר לא פשוט בכלל.
איך נראית הסוקובוס?
חשוב לציין שבדומה לשדים ולדמויות מיתולוגיות אחרות, גם לסוקובוס אין תיאור חד משמעי. המכנה המשותף לתיאורים שלה הוא שמדובר בנשים דמוניות עם יופי עוצר נשימה (לפעמים תרתי משמע), שקשה לגברים להגיד להן לא. אולי העדות המוצלחת ביותר לכך היא שמייגן פוקס גילמה פעם סוקובוס, כמו שנראה בהמשך.
בחלק גדול מהמקרים, יש לסוקובוס מאפיינים בלתי אנושיים, של שדים או אפילו בעלי חיים, כמו:
- כנפי שד, שעשויות להזכיר עטלף
- קרניים קטנות, שעשויות להיות מוסתרות בשיער שלהן
- עיניים זוהרות, או לחלופין בצבעים שאינם אנושיים
- זנב
- ציפורניים חדות או טפרים
למרות זאת, המאפיינים הלא אנושיים של הסוקובוס נוטים להיות עדינים באופן יחסי, לפעמים אפילו מוסתרים. הדימוי העיקרי הוא אישה פתיינית עם יופי בלתי נתפס, ולא בהכרח שד מפחיד, במטרה לפתות את הגברים ולא להפחיד אותם. בחלק מהפולקלורים, אגב, סוקובוס היא בעלת מראה שמזכיר מאוד סירנה, אל הצדדים המפחידים שלה התייחסנו כבר בכתבה נפרדת באתר.
המקורות של מיתוס הסוקובוס
למרות שהסוקובוס מזוהה במידה רבה עם תרבות ימי הביניים האירופאית ועם הנצרות, שורשיה של המפלצת המפתה נעוצים עמוק יותר בהיסטוריה האנושית. דמויות דומות לסוקובוס מופיעות במיתולוגיות שונות ברחבי העולם העתיק.
בתלמוד, במדרשים, בספרות הקבלית ובסיפורי עם, למשל, אנחנו פוגשים את הלילית, שבדומה לסוקובוס אורבת לגברים ומפתה אותם. המטרה, ניחשתם נכון, היא לגרום להם לחטוא ולגנוב את הזרע שלהם, שישמש ליצירת שדים רעים. לפי תיאורים במקורות מיסטיים וספרותיים יהודיים מימי הביניים, לילית נחשבת לאשתו הראשונה של אדם, אפילו לפני חווה. היא נטשה את גן עדן לאחר שקיימה קשר עם המלאך סמאאל, והפכה לשֵדה מפתה (סוקובוס).
באגדות ערב העתיקות נתקלנו ב"קרינה", רוח נשית שמפתה גברים בלילה, באופן דומה לסוקובוס. הקרינה היא בלתי נראית, אבל אנשים עם "ראייה שנייה", "חוש שישי", או איך שלא קוראים לזה, עשויים לראות אותה, לרוב בצורה של חתול, כלב, או בעל חיים אחר ממשק הבית. במיתולוגיה היוונית, "אמפוסה" הייתה מפלצת נשים משנה צורה, שמפתה גברים ושוכבת אותם לפני שהיא טורפת אותם.
הגרסה המוכרת ביותר של הסוקובוס התגבשה כנראה בימי הביניים באירופה, כחלק מהניסיון של הכנסייה הקתולית להיאבק בכל מה שהיא הגדירה כמיניות אסורה, או אפילו פריצות. בתקופה זו, התפתח נרטיב דתי-חברתי נגד מיניות אסורה, חטאים, וכמובן – נשים "מסוכנות". הכנסייה תפסה ביטויים של מיניות בלתי מרוסנת כסכנה רוחנית ממשית, והסוקובוס שימשה הסבר דמוני לתופעות כמו חלומות רטובים, אוננות או פנטזיות. חלומות רטובים או פנטזיות מיניות יוחסו לעתים קרובות להתקפות של שדים מיניים.
אחד המסמכים המפורסמים ביותר שעוסק בסוקובוס הוא "פטיש המכשפות" Malleus) Maleficarum,) חיבור מהמאה ה-15 של האינקוויזיטור היינריך קרמר, שעוסק בין השאר במאפייני המכשפות ובצייד שלהן. הספר שימש למעשה מדריך לציידי מכשפות ושדים אחרים, תיאר את דרך הפעולה ואופן בחירת הקורבנות שלהם והציע דרכי התמודדות, החל מהתגוננות ועד למשפט נגדן. בספר תמצאו תיאורים מפורטים של סוקובוס ואינקובוס, כולל שיתוף הפעולה ביניהם.
אם מעבירים את הכדור לשדה המשחק הפסיכולוגי, יש שרואים במיתוס של הסוקובוס ביטוי מסוים של תופעת שיתוק השינה (Sleep Paralysis), מצב בו אדם מתעורר מהשינה כביכול אבל לא מסוגל לזוז. במהלך שיתוק השינה הוא עלול לחוות הזיות חושיות, כולל מפגש עם שדים ומפלצות – שבמקרה הזה, יכולה להיות גם סוקובוס.
נשיות הורגת: סרטי אימה על סוקובוס
הסוקובוס מייצגת את אחד הפחדים העמוקים ביותר של האנושות – שילוב מסוכן בין תשוקה מינית ומוות. לאורך ההיסטוריה האנושית, היא שימשה כהסבר לסיוטים, לתחושות מיניות שנחשבו אסורות ולתופעות פיזיולוגיות שונות, חלקן לא קיבלו מענה "מדעי" ראוי". הצורה בה התרבות המודרנית, אימצו את דמותה של הסוקובוס, ובמיוחד סרטי אימה, משקף את הפחד המתמשך מפני מיניות נשית חזקה ובלתי מרוסנת.
הנה כמה סרטי אימה מפורסמים על סוקובוס, לפעמים במקביל לשדים מיתולוגיים אחרים:
הגוף של ג'ניפר (2009)
אולי הייצוג המוכר ביותר של סוקובוס בתרבות האימה. "הגוף של ג'ניפר", בבימויה של קרין קוסמה לפי תסריט של דיאבלו קודי ("ג'ונו", "ליסה פרנקנשטיין", "תקועה"), נכשל בזמנו בקופות וזכה לביקורות מעורבות מאוד, אבל הפך עם השנים לסרט פולחן.
מייגן פוקס, שתפקיד שהפך אותה אולי לאייקון אימה, מגלמת מעודדת פופולארית שמוקרבת בטקס שטני על ידי חברי להקת רוק. מכיוון שהיא לא בתולה, הטקס משתבש והופך אותה לסוקובוס, ששוכבת עם גברים. אמנם הדמות של ג'ניפר לא מתבססת על הזרע של הגברים, אלא בעיקר על הבשר שלהם שמאפשר להם להמשיך לחיות ולשמור על המראה האטרקטיבי שלה. חברתה הטובה והמעט חנונית נידי (אמנדה סייפריד) מנסה לעצור אותה, אבל בשלב מסוים נשבית בקסמיה.
מעבר לעובדה שמדובר בסרט אימה מהנה מאוד, עם כמה סצנות שהפכו לקאלט ודיאלוגים שנונים, "הגוף של ג'ניפר" הוא סרט חשוב מאוד גם במובן הפמיניסיטי. אפשר לראות אותו כסאטירה או אפילו ביקורת על סרטי אימה ומגדר, כולל כמובן מיתוס הנשיות המפלצתית.
מגרש השדים 2 (1977)
"מגרש השדים 2" (Exorcist II: The Heretic) מתרחש ארבע שנים אחרי עלילת הסרט הראשון, שנחשב כידוע לאחת מיצירות המופת של קולנוע האימה מאז ומעולם. הוא עוקב אחרי רייגן מקניל הצעירה (לינדה בלייר), שמנסה להתאושש מהאירועים הטראומטיים של הסרט הקודם. הסרט מתייחס בפלאשבקים למקרה המפורסם של גירוש השדים ומציג גירוש שדים נוסף, כשהפעם הקורבן הוא נער צעיר באפריקה.
השורה התחתונה היא שבסרט אנחנו פוגשים את השד פזוזו (Pazuzu), שמתגלה בשלב מסוים כיישות עתיקה שיכולה לחדור לחלומות ולשלוט במיניות: כלומר, עם מאפיינים מובהקים של סוקובוס. הבעיה היא שהוא, בגדול, איום ונורא. הסרט זכה לביקורות שליליות מאוד על ידי מבקרים והקהל הרחב (ב-IMDB, כדי לסבר את האוזן, הציון שלו עומד על 3.8 מתוך 10) ולא ממש הצליח בקופות, עם הכנסות של כ-30 מיליון דולר מול תקציב של כ-14 מיליון דולר. רבים מגדירים אותו בתור אחד מסרטי ההמשך הגרועים בקולנוע, אולי כי היה כאן ניסיון ליצור סרט מורכב עם היבטים פילוסופיים ורוחניים, כשהתוצאה בפועל הייתה מבולבלת ובעיקר לא מפחידה.
(2012) VHS
ממשיכים עם סרט האימה האונתולוגי VHS משנת 2012, שהתחיל זיכיון די מצליח שכולל עד עכשיו שבעה סרטים, מיני סדרה ושני סרטי ספין אוף. אחד הפרקים המוצלחים ביותר בסרט הראשון הוא Ametuer Night של דיוויד בוקנר, שמעמיד במרכזו שלושה חברים ששוכרים חדר במוטל במטרה למשוך אליו נשים, שיככבו בסרט פורנו חובבני.
הם פוגשים אישה מסתורית בשם לילי (האנה פיירמן), שמגלה בהמשך כמישהי לא ממש אנושית, שלהיכנס איתה למיטה זה כנראה רעיון מסוכן מאוד. למרות השם, לילית היא בעלת מאפיינים ברורים של סוקובוס, גם אם בשילוב של דמויות מיתולוגיות אחרות.
SiREN (2016)
הסרט הקצר "Ametuer Night" הוליד ארבע שנים מאוחר יותר סרט המשך (או בעצם ספין אוף), שמפתחה עוד יותר את הדמות של לילי, הסוקובוס – כן, למרות שהשם של הסרט מצביע דווקא על סירנה. למעשה, אפשר לראות כאן בלבול בין כמה דמויות מיתולוגיות, כנראה באופן מכוון.
הסרט של גרר בישופ מעביר את ההתרחשות למסיבות רווקים. ג'ונה (צ'ייס וויליאמסון) הוא חתן שנתקל במועדון לילה באותה לילית. אחרי שהם מאוכזבים ממועדון חשפנות, מישהו מפנה אותם למועדון סודי, ודי מפוקפק, שם הם רואים את לילית מאחורי זכוכית. ג'ונה והחברים שלו עוזרים ללילית לברוח, במחשבה שהיא עובדת בתעשיית המין, ודי מהר מצטערים על זה. לילית רודפת אחרי חלק מהחבר'ה, הורגת אחרים ובעלת תוכניות זדוניות גם לגביו.
פורנו (2019)
ממשיכים עם קומדיית אימה עם השם המחייב "פורנו" (Porno), שעלתה לשידור ב-Shudder ב-2019. הסרט, בבימויו של קאולה רסלה (שעשה קודם לכן רק סרטים קצרים), מתרחש בשנות ה-90 ועוקב אחרי קבוצה של בני נוער, שעובדים בבית קולנוע בעל אופי דתי בעיירה נוצרית קטנה. יום אחד הם מגלים סרט שחבוי במרתף, מפעילים אותו ומשחררים בטעות שדת מין מפתה, שלפי תיאור העלילה הדי כללי "מעניקה להם חינוך מיני… כתוב בדם".
לא תמצאו כאן שמות מפוצצים בקאסט, אבל מההתרשמות שלנו מדובר בסרט מטופש אבל מהנה, עם הרבה סקס, דם ואלימות, באווירת רטרו שבאה לידי ביטוי גם בהיבט החזותי שלו. סרט שרחוק מלהיות זכיר או בלתי נשכח, אבל עושה את העבודה למי שמחפש סרט סוקובוס להעביר כמה שעות.
Succubus (2024)
בשנים האחרונות, שמענו על לא מעט סרטי אימה רוסיים מוצלחים. סרט האימה הרוסי "Succubus" (במקור: Otrazhenie tmy), כנראה, הוא לא חלק מהם. במרכז העלילה, קבוצה של צעירים שמגיעים לכפר נידח ומשחררים בטעות, ניחשתם נכון, סוקובוס, שיכולה הפעם לקבל דמות אנושית. הדמות האנושית הזו, כמו שאפשר להסיק מהפוסטר של הסרט ומהטריילר שלו, היא גם סקסית במיוחד.
את הסרט עדיין לא ראינו, אבל הביקורות עליו הן מאוד שליליות (ציון של 3.5 ב-IMDB). חלק מהמבקרים מציינים למשל את העובדה שיש כאן "יותר מדי" עירום ומין. בגדול זו לא אמורה להיות בעיה, בטח בסרטי סוקובוס שהם מטבעם בעלי אופי מיני, אבל נראה שכאן זה בא על חשבון העלילה. הסרט נראה איטי, מבולגן ורחוק מלהיות מפחיד. מצד שני, לא כולם מגיעים לסרטי סוקובוס כדי לחפש את הדברים האלו.
Succubus (2024)
ממשיכים עם עוד סרט בעל השם המקורי "סוקובוס", הפעם באנגלית. הטוויסט כאן הוא שהסרט, של ר.ג' דניאל האנה שגם כתב את התסריט, לוקח את שדה המשחק לעולם הטכנולוגיה, ובעיקר אפליקציות ההיכרויות (תת ז'אנר שאני באופן אישי אוהב). ברנדן בריידלי הוא אב טרי, שבעצת חברו מצטרף לאפליקציה כדי "לראות מה יש בחוץ". הוא עושה Match לבחורה סקסית בשם אדרה (רייצ'ל קוק, "ירייה קטלנית), אבל מגלה שיש לה עבר מסתורי והווה מפחיד לו פחות. מה שמתחיל כמו מפגשים מיניים אונליין הופך למשהו שמסכן מאוד את כריס ומחריב את חייו.
"סוקובוס" הוא לא יצירת מופת, אלא סרט נוסף שנוטה להיות מבולגן ולא ממש אחיד ברמתו. בכל זאת, תוכלו למצוא כאן כמה שחקני משנה מוכרים (כמו רון פרלמן מ"הלבוי", "בלייד 2" ו"הנוסע השמיני: התחייה") בתור דוקטור שיודע בדיוק מה מסתתר מאחורי הבחורה הסקסית, או את אוליביה גרייס אפלגייט הסקסית ("Blood Fest", "Follow") בתור אשתו הפרודה, שבשלב מסוים מנסה להציל את האקס שלה.
שימו לב שסרטי אימה הציגו גם גרסאות אחרות של אישה מסתורית ולא ממש אנושית שמפתה גברים למטרות שונות, בין אם חייזרית ("מין מסוכן" עם נטשה הנסטרידג', "מתחת לעור" בכיכובה של סקרלט ג'והנסון או "Life Force" של טוב הופר), ערפדית ("ביזנטיום"), דמויות מאגדות ילדים (לדוגמה, "בת הים הקטנה") וגם סרטים חוצי ז'אנרים, כמו "מלכודת לפרקליט" בו קוני נילסן מגלמת את המשרתת של השטן (אל פאצ'ינו), עם כמה מאפיינים סוקובוסיים.
