המכשפה חוזרת ליער: כל מה שאנחנו יודעים על הסרט החדש של "פרויקט המכשפה מבלייר", שיגיע בספטמבר 2027

כבר 27 שנה שהיא לא נותנת לנו לישון בשקט, ובקרוב היא חוזרת רשמית. ליונסגייט ובלומהאוס הודיעו על שיתוף פעולה מחודש בזיכיון "פרויקט המכשפה מבלייר", עם תאריך יציאה רשמי שנקבע ל-24 בספטמבר 2027, שהוכרז בטיזר קצר שכבר פתח את התיאבון של צופי האימה. זו לא הפעם הראשונה שמנסים להחזיר את המכשפה מהיער של בורקיטסוויל, אבל הפעם יש כמה פרטים שגורמים לאוהדי הסרט המקורי להרים גבה בעניין רב – ולא רק מהפחד. עם במאי צעיר שמגיע ממחוזות היוטיוב ומעורבות של כמה מהצוות בסרט המקורי, כולל בתפקידים המפתיעים, נראה שמדובר כבר עכשיו באחד מסרטי האימה המצופים ביותר של 2027. הנה כל מה שאנחנו יודעים על הסרט המתגבש – עדיין ללא שם רשמי – כולל הסיבות שהופכות את העבודה עליו לכל כך מסקרנת, גם ב-2027.

הסרט שהכניס את הפאונד פוטג' למיינסטרים העולמי 

כדי להבין למה ההכרזה הזו כל כך משמעותית, צריך לחזור לקיץ 1999 ולהבין מה הופך את "פרויקט המכשפה מבלייר" המקורי לאחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע. שני יוצרים בלתי מוכרים, דניאל מיריק ואדוארדו סאנצ'ס, יצאו עם כמה שחקנים ומצלמת וידאו ליער במרילנד. בלי תקציב הוליוודי ובלי שום שם מוכר מאחוריהם, הם יצרו אחת התופעות הקולנועיות הגדולות בהיסטוריה. "פרויקט המכשפה מבלייר" סיפר על שלושה סטודנטים לקולנוע שיוצאים לתעד אגדה מקומית על מכשפה, ונעלמים ביער. כל מה שראינו על המסך הוצג כחומר גלם שנמצא לאחר מעשה, כלומר שהקלטות גולמיות שדמות אחת או יותר שהיו מעורבות בהתרחשות עשו. קוראים לזה "פאונד פוטג'" (Found Footage), או בשם הלא רשמי: "נו, אתם יודעים. כאלו סרטים בהם הדמויות מחזיקות מצלמה רועדת, והחומרים שלהן כאילו נמצאו ומשודרים כמו שהם. אתם יודעים, סרטים כמו "פרויקט המכשפה מבלייר".

הטריק הזה, שהיום כל ילד מכיר בעל פה, היה אז פריצת דרך אמיתית. הסרט לא היה הראשון שהשתמש בטכניקת ה"פאונד פוטג'", אבל הוא זה שהפך אותה לתופעה תרבותית עולמית, עם הרבה מאוד סרטים שניסו לחקות את ההצלחה בשנים שלאחר מכן. לכך אפשר להוסיף קמפיין שיווקי מבריק, שכלל אתר אינטרנט מוקדם, קמפיין שיווק וויראלי לפני שהמילה "וויראלי" בכלל היתה קיימת, ושמועות שהשחקנים אכן נעלמו. היוצרים יצרו בלבול מכוון בין מציאות לפיקציה שגרם לאלפי צופים להיכנס לאולמות בטוחים שהם הולכים לראות חומר אמיתי.

ההצלחה הקופתית הייתה בלתי נתפסת: הסרט צולם בתקציב זעום של עשרות אלפי דולרים בלבד, שגדל בהמשך לכמה מאות אלפי דולרים במהלך הפוסט-פרודקשן, וגרף עד היום סכום של כ-248 מיליון דולר ברחבי העולם. מדובר ביחס תשואה שכמעט אין לו אח ורע בתעשייה, ובערכים של היום זה שווה ערך לכ-492 מיליון דולר. למעשה, רק לאחרונה איבד "פרויקט המכשפה מבלייר" את אחד השיאים המרשימים ביותר שלו, כאשר להיט האימה "אובססיה" עקף אותו בהכנסות העולמיות – הכנסות שצפויות להגיע לכ-350 מיליון דולר לפחות – למרות תקציב זעום של כ-750 אלף דולר. מצד שני, למכשפה עדיין יש טיעון הגנה לא רע בכלל: בהתאמה לאינפלציה, היא עדיין מסתובבת ביער עם כמעט חצי מיליארד דולר בכיס. 

מעבר לכסף, "פרויקט המכשפה מבלייר" שינה את כללי המשחק: הוא הראה להוליווד שניתן להפיק אימה אפקטיבי בלי אפקטים מיוחדים, בלי תקציב גדול ובלי שמות מוכרים, רק עם תחושת מצוקה אמיתית, מצלמה רועדת ופחד מהדבר שלא רואים.

מעבר לסטטיסטיקות הקופתיות, "פרויקט המכשפה מבלייר" יצר משהו שעדיין מהדהד היום: את הרעיון שמקום אמיתי, פשוט ויום-יומי – יער שאפשר למצוא בכל מדינה – יכול להפוך למוקד אגדה אורבנית מפחידה. בורקיטסוויל, היישוב הקטן במרילנד שעליו מבוסס הסיפור, הופך עד היום למוקד עניין לחסידי דארק טוריזם וצליינות אימה, מה שמוכיח שאגדה טובה, גם כשהיא פיקטיבית במקור, יכולה ליצור עניין תיירותי אמיתי ומתמשך.

שני ניסיונות שלא הצליחו לתפוס את הקסם

ההצלחה המסחררת הזו יצרה, כצפוי, פיתוי גדול לעשות עוד. ב-2000 הגיע סרט ההמשך "ספר הצללים: המכשפה מבלייר 2" (Book of Shadows: Blair Witch 2), שזנח את צורת הפאונד פוטג' לטובת סרט אימה "רגיל" יותר על קבוצת אנשים שמטיילים ביער כדי לבדוק את האגדה ומתחילים לחוות הזיות ואלימות. הסרט אמנם החזיר את השקעתו בקופות, עם הכנסות של כ-47 מיליון דולר, אך נדחה כמעט לחלוטין על ידי המבקרים ורוב מעריצי הסרט המקורי – גם כי הוא התעלם מאירועי הסרט המקורי, או אפילו שלל את חלק מהם.

ב-2016 נעשה ניסיון נוסף, הפעם בבימויו של אדם ווינגרד, תחת השם הפשוט "המכשפה מבלייר" (Blair Witch). הסרט הזה כן חזר לפורמט הפאונד פוטג', או למעשה לקח את זה לאקסטרים עם סרט שנראה כמו שילוב בין טריגרים של אפילפסיה ומיגרנה. מבחינת עלילתית הוא ניסה להציג את עצמו כהמשך ישיר לעלילה המקורית, עם אחותו של אחד הנעדרים שיוצאת לחפש תשובות באותו יער עם חבריה (או משהו כזה. הסרט הזה עשה לי כאב ראש). הביקורות היו חלוקות גם כן. הסרט החזיר את התקציב ואף הרוויח – כ-45 מיליון דולר, לעומת תקציב של כ-5 מיליון דולר – אבל היה רחוק מאוד מהתופעה התרבותית והמסחרית שהייתה הגרסה המקורית.

שני הניסיונות הללו הותירו את המסקנה הברורה: קל לחזור אל היער, אבל קשה מאוד לתפוס מחדש את אותה תחושת אימה גולמית ובלתי אמצעית שהפכה את הסרט המקורי לאירוע.

עוד במאי שמגיע מיוטיוב להוליווד

הפעם הסיפור שונה במספר היבטים שמעניינים מאוד את חסידי הסרט המקורי. ראשית, מדובר בשיתוף פעולה בין ליונסגייט לבלומהאוס, שתי חברות שמכירות היטב את שוק האימה. הן יודעות לעבוד עם סוגי תקציבים שונים ובעלות ניסיון מוכח בלקיחת זיכיונות אימה ישנים והחזרתם לרלוונטיות.

לכיסא הבימוי מונה דילן קלרק, בחור צעיר שיצר עד עכשיו בעיקר סרטים קצרים. הוא זכה להצלחה מרשימה עם סרט בן כ-7 דקות בשם "דיוקן האל" (Portrait of God). הסרט, שעוסק בבחורה דתית שהאמונה שלה עומדת למבחן כשהיא נתקלת בציור פרובוקטיבי של אלוהים, זכה עד עכשיו לכ-10 מיליון צפיות ביוטיוב, וקלרק עובד על פיצ'ר באורך מלא שלו. יכול להיות שמה שהטה את הכף לזכותו הוא שהסרט הקצר זכה לשבחים רבים בקהילת האימה בזכות היכולת שלו לייצר תחושת אי-נוחות ומתח כמעט בלי תקציב ובלי להסתמך על אפקטים מורכבים, בערך כמו החזון המקורי של "פרויקט המכשפה מבלייר". 

לצד הבימוי של הסרט החדש של "פרויקט המכשפה מבלייר", קלרק גם יבצע שכתוב לתסריט של כריס תומאס דבלין (מי שכתב את התסריט לחידוש של "המנסרים מטקסס" מ-2022 ואת הסרט החביב "קורי עכביש" (Cobweb) עם ליזי קפלן ב-2023).

אחד האתגרים הגדולים של הסרט החדש הוא שהעולם כבר אינו אותו עולם שבו נולד "פרויקט המכשפה מבלייר". ב-1999 האינטרנט עדיין היה בחיתוליו, הרשתות החברתיות לא היו קיימות, ורבים מהצופים באמת תהו אם החומרים שעל המסך עשויים להיות אמיתיים. כיום, בעידן שבו כל אדם מחזיק מצלמה בכיס ויכול לייצר סרטון משכנע בתוך דקות, על אחת כמה וכמה בעזרת כמה פרומטים בכלי בינה מלאכותית מתקדמים, הרבה יותר קשה לטשטש את הגבול בין מציאות לפיקציה. 

מצד שני, השנים האחרונות הוכיחו שיצירתיות עדיין יכולה לנצח תקציבים. הצלחות כמו "אובססיה" ו"באקרומס", שנולדו מרעיונות חזקים ויוצרים צעירים שהגיעו מהאינטרנט, מזכירות שגם בעידן של שוברי קופות עתירי אפקטים, קונספט חכם ודמיון פרוע עדיין מסוגלים להפוך סרט אימה קטן לתופעה עולמית. ייתכן שזו בדיוק הסיבה שליונסגייט בחרה להפקיד את המכשפה דווקא בידיו של דילן קלרק – יוצר שצמח מיוטיוב, בדומה לחלק מהקולות החדשים שמובילים כיום את ז'אנר האימה. ההצלחות האדירות של 'אובססיה' ו'באקרומס' מהחודשים האחרונים ממחישות שהקהל עדיין פתוח לרעיונות חדשים, גם כשהם מגיעים מיוצרים צעירים יחסית ומחוץ למערכת ההוליוודית המסורתית.

הצוות המקורי חוזר, אבל בתפקידים אחרים

לאחר ההכרזה על כך שהוא זה שייקח על עצמו את הפרק החדש של "פרויקט המכשפה מבלייר", קלרק כתב בחשבון האינסטגרם שלו: ""פרויקט המכשפה מבלייר הוא אחד הסרטים שהכניסו אותי לעולם הקולנוע. לקבל הזדמנות להיכנס אל העולם הזה לצד כמה מהאנשים שאחראים ליצירת הסרט המקורי, הוא חלום משוגע. איני יכול לחכות לראות את כולכם ביער בקרוב".

"כמה מהאנשים שאחראים ליצירת הסרט המקורי" הם מירק וסאנצ'ס, יוצרי הסרט המקורי, שמעורבים בעצמם בפרויקט בתור מפיקים, יחד עם גרג היל. שניים משחקני הקאסט המקורי, ג'ושוע לנארד ומייקל סי. ויליאמס, יחזרו בתפקיד של מפיקים אחראיים. בחודשים האחרונים פורסם שהיוצרים המקוריים הביעו תסכול מהאופן שבו הזיכיון התנהל במשך שנים ומהעובדה שהם כמעט לא היו מעורבים בניסיונות הקודמים. רק לאחר מכן הוחלט לצרף אותם כמפיקים אחראיים.

מה שמעניין הוא שהשחקנית הת'ר דונהיו לא תיקח חלק בפרויקט, מסיבות ברורות. דונהיו התקשתה מאוד בשנים שאחרי הסרט, גם בגלל הזיקה שהוא ניסה ליצור בין הדמות שגילמה לבין הזהות האמיתית שלה, שגרם להטרדות שהיא חוותה, להצעות ליהוק מעליבות ולצרות אחרות. היא עזבה את עולם המשחק, אימצה את השם ריי האנס ופנתה בין היתר לעיסוק בחקלאות קנאביס, כתיבה ופעילויות נוספות מחוץ לתעשיית הקולנוע. לפי הדיווחים היא קיבלה הצעה לקחת חלק בפרויקט, אבל סירבה בתוקף. לטענתה, ההסכם שהוצע לה העלה שאלות בעייתיות לגבי זכויות עתידיות, שימוש בטכנולוגיית בינה מלאכותית (AI) על זהותה וקולה, פיצויים והיכולת לדבר בחופשיות, ולכן בחרה לשמור על האוטונומיה שלה.

לאיזה כיוון יילך הסרט החדש של פרויקט המכשפה מבלייר?

מעניין לראות איך האולפן עצמו מתייחס לפרויקט. למרות שהמונח "ריבוט" (Reboot) דבק כמעט לכל דיווח על הסרט, אנשי ליונסגייט בחרו להשתמש בתיאורים מעט שונים. יו"ר חטיבת הקולנוע של החברה, אדם פוגלסון, תיאר את הסרט כ"חזון חדש" שנועד "להציג מחדש את קלאסיקת האימה הזו לדור חדש של צופים". במקביל, חלק מהפרסומים בתעשייה הגדירו אותו כ"פרק חדש" בזיכיון ולא כרימייק ישיר של הסרט המקורי. הניסוח הזה עשוי לרמוז שהמטרה היא לא פשוט לשחזר את אירועי 1999, אלא למצוא דרך חדשה לחזור אל המיתולוגיה של המכשפה ואל הפחדים שהיא מייצגת.

שילוב היוצרים המקוריים בתפקיד הפקה, לעומת חיבור חלקי או היעדר מוחלט שאפיין את שני הניסיונות הקודמים, הוא הסימן המעודד ביותר לכך שהפעם ייתכן וההפקה אכן מבינה למה הסרט המקורי עבד. כמובן שעדיין מוקדם לדעת מה הכיוון העלילתי, או אפילו מהי ההגדרה הרשמית של היצירה (ריבוט, המשך, סרט מקדים וכדומה). יכול מאוד להיות, אגב, שנישאר עם חלק מהשאלות האלה גם ככל שהסרט יתקדם. הסודיות אינה חריגה עבור הזיכיון: גם הסרט המקורי נבנה סביב הסתרת מידע ויצירת מסתורין, ולכן ייתכן שחלק משמעותי מקמפיין השיווק יתבסס שוב על חשיפת מידע מוגבלת מאוד.

כבר עכשיו ברור: הריבוט החדש, עם תקציב גבוה משמעותית, צוות שמשלב יוצרים מקוריים וגישת שיווק שבוודאי תנסה לחזור ולשחק עם הקו בין מציאות לפיקציה, ייתן למעריצי הז'אנר עוד הזדמנות לבדוק אם גם ב-2027 אפשר עדיין לפחד מסך מצלמה רועדת, צעקות בחושך ויער שלא נותן לך לצאת. או שאולי, רק אולי, הז'אנר של הפאונד פוטג' מיצה את עצמו כבר בתחילת שנות ה-2000 והפך מאז למאוס ולקלישאתי. כי היום השאלה הגדולה היא לא האם המכשפה עדיין מפחידה, אלא אם אפשר גם ב-2027 לגרום לקהל להאמין בה כמו לפני כמה עשורים.