"הנוסע השמיני: רומולוס": פדה אלוורז חוזר למקורות, וזה עובד | ביקורת

25 בפברואר 2025 מערכת האתר

בעולם האימה, למדנו שאף פעם לא יכול להיות מאוחר מדי ל(עוד) סרט המשך: כן, אפילו פרק זמן של 45 שנה, כשבתווך יש לא מעט סרטים אחרים בזיכיון. "הנוסע השמיני רומולוס" הוא השביעי בזיכיון המאוד מצליח של "הנוסע השמיני", אם מתעלמים מסרטי הקרוס אובר המאוד מיותרים עם הטורף, אבל מבחינה כרונולוגית מתרחש בין יצירת המופת ההיא מ-1979 ל"שובו של הנוסע השמיני", בעיני רבים אחד מסרטי ההמשך הטובים ביותר מאז ומעולם. עם במאי מעולה בשם פדה אלוורז שאחראי לכמה ממותחני האימה היותר משובחים של השנים האחרונות, קאסט צעיר ומבטיח (בראשו קיילי ספייני הכישרונית), כמה סצנות אקשן יעילות מאוד והרבה מאוד אהבה לז'אנר, קיבלנו את אחד מסרטי האימה היותר מוצלחים של 2024.

העלילה של הנוסע השמיני רומולוס

"הנוסע השמיני: רומולוס" (Alien: Romulus) מתרחש ב-2142 – כלומר, 20 שנה אחרי אירועי "הנוסע השמיני" (שהעלילה שלו מתרחשת ב-2122) ו-37 לפני אירועי "שובו של הנושא השמיני" (2179). הלוקיישן, לפחות בנקודת ההתחלה, הוא כוכב לכת חשוך תמידית שנשלט על ידי תאגיד, שאחראי בין השאר על מושבה אנושית בשם ג'קסון. ריין קרדין (קיילי ספייני) היא יתומה שעובדת אבל חולמת על רילוקיישן, רק כדי לגלות שלתאגיד יש עבורה תוכניות לשנים הקרובות. היא מחליטה בסופו של דבר לעזוב את הכוכב, ויוצאת למסע ארוך – תשע שנים, כולל כמובן הקפאה הכרחית – לעבר כוכב בשם "איווגה שלוש", שלמרבה המזל לא נשלט על ידי אותו תאגיד מרושע.

ריין יוצאת למסע עם אחיה אנדי (דיוויד ג'ונסון הדי אלמוני), אנדרואיד שאביה של ריין תיכנת כדי שישמש אחיה וידאג לכל צרכיה, ועוד קבוצה של דמויות שמן הסתם חלקן הגדול ימותו: האקס טיילר (ארצ'י רנו, "מורביוס", "משודרג") והאחות ההריונית שלו (איזבלה מרסד, "רובוטריקים: האביר האחרון", "פתאום משפחה" וכמובן שגם דורה ב"דורה: העיר האבודה", אפרופו סרטי אימה) ובני הדודים שלהם, ביורן (ספייק פרן) ונבארו (איילין וו).

הבעיה העיקרית היא שתחנת המחקר הנטושה, שהחבר'ה מגיעים אליה כדי למצוא את אותם תאי הקפאה, היא לא בדיוק נטושה. הם משחררים שם בטעות את היצורים המפלצתיים הידועים בתור "מחבקי פנים", מהסיבה הפשוטה שהם נוטים לחבק את הפנים של האדם שהם רוצים לעשות לו דברים נוראים. בזכות שיחזור טכנולוגי של אחת הדמויות המוכרות מהסרט המקורי, הם מגלים שהתאגיד ערך בתחנת המחקר ניסויים, במטרה להנדס בצורה הפוכה את ה-DNA של אותם זינומורופים, מתוך רצון על ליצור בסופו של דבר בני אדם מושלמים. ברור שמתישהו, בזמן אירועי הסרט הראשון, דברים יצאו משליטה. החבורה מוצאת את עצמה במאבק על החיים מול הרבה מאוד סכנות מפלצתיות, או ליתר דיוק כאלה שקשורות לטפילים חוצניים בדיוניים.

הנה הטריילר של "הנוסע השמיני: רומולוס":

הכירו את ריין קרדין: לא אלן ריפלי, אבל יופי של בחורה שורדת

להגיד שקיילי ספייני נכנסה לתוך נעליים גדולות זה אנדרסטייטמנט. סיגורני וויבר גילמה את הדמות האייקונית של אלן ריפלי בגיל 30, ויצרה את אחת מגיבורות האימה הקשוחות והאהובות ביותר במשך כמה וכמה סרטים. ב"דורות" הבאים של הזיכיון, הפריקוול "פרומתאוס" מ-2012 והסיקוול של הפריקוול "הנוסע השמיני: קובננט" (2017) ראינו בחורות קשוחות אחרות – נעמי ראפאס וקתרין ווטרסטון, למשל – אולי כחלק מהנשיות החדשה, טשטוש הגבולות בין המגדרים (נושא שבלט עוד בסרטים הראשונים) וכדומה.

קיילי ספייני, לכאורה, שונה מהן. המראה שלה הוא תמים יותר, או אם תרצו קשוח פחות, אבל כנראה שרק למראית עין. ספייני הצעירה הייתה בערך הדבר הטוב היחידי ב"הכישוף: הדור הבא" המאכזב, הוכיחה את עצמה בתפקידים דרמטיים בסרטים כמו "המין החזק" (אפרופו נשים לוחמניות, הפעם בבית המשפט" ובעיקר "פריסיליה" בו גילמה את אשתו של אלוויס פרסלי ואישיות מרתקת בפני עצמה (תפקיד עליו קיבלה ספייני מועמדות לגלובוס הזהב) ובלטה לטובה גם בתור צלמת עיתונות לוחמנית ב"הקרב על אמריקה". עם קשיחות שמתפתחת ככל שהסרט מתקדם, כריזמה וגם רגש, יכול להיות שהיא תהפוך לאחת הכוכבות הבולטות של השנים הקרובות. עדיין לא פורסם אם היא תהיה חלק מהקאסט בסרט הבא של "הנוסע השמיני", גם כן בבימויו של אלוורז, אבל אפשר לשער שכן. נראה אותה בקרוב גם בסרט השלישי בסדרת "רצח כתוב היטב" הסופר מהנה, לצד שמות כמו דניאל קרייג, גלן קלוז, מילה קוניס, ג'וש ברולין ואחרים.

תמימה? אולי כלפי חוץ. קיילי ספייני מתוך "הנוסע השמיני: רומולוס" (באדיבות פורום פילם) — קיילי ספייני מתוך "הנוסע השמיני: רומולוס" (באדיבות פורום פילם)

האמת היא שהבחירה בקאסט צעיר היא מעניינת, או אפילו קצת מסוכנת. אם התרגלנו לראות בסרטי "הנוסע השמיני" בעיקר אסטרונאוטים מבוגרים יחסית (להוציא דמויות נשיות בסביבה גברית, ע"ע אלן ריפלי), כאן אנחנו רואים קאסט שנראה כאילו יצא מתוך סרט סלאשרים טיפוסי, יש שיגידו גם סרטי נעורים בז'אנרים אחרים (באחת הביקורות, ראיתי השוואה ליצירות כמו "מועדון ארוחת הבוקר"). אלוורז סיפר שקיבל את הרעיון דווקא מסצנה שלא הוכנסה בסופו של דבר ל"שובו של הנוסע השמיני", למעט במהדורה המורחבת, בה רואים חבורה של ילדים רצה במושבת החלל. "אני זוכר שחשבתי שאם אני אספר בשלב מסוים סיפור מהעולם הזה, אני בהחלט אהיה מעוניין בילדים האלו כשהם מגיעים לשנות העשרים המוקדמות שלהם".

הגיבורים, בשנות העשרים המוקדמות שלהם, בסך הכול מנסים למצוא לעצמם עתיד טוב יותר, ולא בהכרח באים מראש להציל את האנושות, והצניעות הזו עושה טוב לסרט. כמובן שיש כאן עיסוק תיאורטי בנושאים שהיו קיימים גם בסרטים אחרים בזיכיון, בדגש כמובן על ייצוג נשים בקולנוע והיפוך מגדרי (אלן ריפלי היא דמות שנתפסת כ"גברית" וגם מתנהלת בצורה הפוכה ממה שנשים תוארו בקולנוע, לפי חלק מהתיאוריות הנפוצות בנושא), ונושאים כמו הגוף הנשי, ההורות והאימהות, עם מונחים כמו "אבייקציה", "חרדת הסירוס" ו"המלכה האם", שיכניסו אתכם לנעלי סטודנטים לקולנוע.

חזרה למקורות, עם ניחוח עכשווי

הסרט אמנם מתרחש ב-2142 אבל נעשה ב-2024, ואפשר לראות את זה גם ברמת ההפקה, או אפילו התסריט. הדמות של האנדאוריד מעלה בין השאר את היכולת של בינה מלאכותית, או למעשה המוגבלות שלה לבצע משימה ספציפית או לפתור בעיה נקודתית. בפועל, השחקן שמגלם את הדמות הרובוטית דווקא כן מצליח בדרכו שלו להביע רגש ומעורר סימפתיה. מבחינת עשיית הסרטים, ראינו כאן שחזור של אחת הדמויות מהסרט המקורי, שהלכה מאז לעולמה (איאן הולם), ושוחזרה כאן בצורה די מרשימה מבחינת המראה, הקול והבעות הפנים בעזרת בינה מלאכותית. אז נכון שהייצוג הזה לא מושלם, כנראה באופן מכוון, אבל אנחנו מקבלים עוד סרט שמתייחס בצורה ישירה ועקיפה לאחת הסוגיות הבולטות והחמות ביותר בהוליווד של היום.

באופן די מפתיע, התסריט שאלוורז כתב יחד עם שותפו לעבודה רודו סייאגס (השניים כתבו במשותף את "מוות אכזרי", "לא לנשום" ו"לא לנשום 2", שסייאגס גם ביים) הוא חכם ונותן מקום לדמויות. רוב הדמויות כאן בהחלט מעניינות, אפילו מתפתחות, גם בזכות הקצב האיטי יחסית של הסרט. אז נכון שרובן ימותו, כי בכל זאת אנחנו בסרטי "הנוסע השמיני", אבל מחלקן הגדול כן אכפת לצופים, לשם שינוי. תצוגות המשחק לרוב מרשימות מאוד, כשלצד ספייני מצליח להתבלט בעיקר דיוויד ג'ונסון, עם דמות של אנדרואיד מתוכנת שגם מצליח להביע רגש בתנאים לא פשוטים (גם כאן הוא נכנס לנעליים גדולות, כי בסרטים קודמים בזיכיון שחקנים כמו איאן הולם ז"ל ומייקל פסבנדר גילמו אנדרואידים בהצלחה רבה). הדמויות האחרות סימפתיות, גם כשהן מתנהגות בצורה בלתי נסבלת כלפי אחרים.

גונב את ההצגה? דיוויד ג'ונסון בתור אנדרואיד ב"הנוסע השמיני: רומולוס" (באדיבות פורום פילם)

פדה אלוורז מוכיח שוב: הוא כאן כדי להישאר

הבמאי האורגוואי פדה אלוורז הוכיח כבר שהוא אחד השמות המבטיחים בקולנוע האימה בשנים האחרונות. למרות שיש לו בכלל שם של שחקן כדורגל – או לפחות, שם של בחור אורגוואי, כי מי לעשות ששאר המפורסמים האחרים שאני מכיר ומגיעים מאורגוואי הם שחקני כדורגל – אין ספק שמדובר בבמאי מהשורה הראשונה של יוצרי האימה היום.

אלוורז, שהתחיל בכלל עם סרט קצר ביוטיוב, חתם לאחר מכן עם Ghost House Pictures וביים ב-2013 את "מוות אכזרי", גם הוא ההמשך הישיר לסרט הראשון בזיכיון מ-1981, והרביעי בסך הכול בזיכיון. אלוורז קיבל תקציב של כ-17 מיליון דולר והפיק סרט שזכה להרבה מאוד שבחים, וגם הכניס כמעט 100 מיליון דולר ברחבי העולם. ב-2016 הוא הפיק, כתב וביים את "לא לנשום" המעולה (למעשה, הוא אחראי גם לחלק מהפסקול), בתקציב של כ-10 מיליון דולר, ויצר סרט שזכה לאהבת הקהל (כ-157 מיליון דולר הכנסות ברחבי העולם) והמבקרים גם יחד. אחר כך הגיעו עוד כמה סרטים, כמו "האישה ברשת העכביש" שהוא כתב וביים, ההמשך הבינוני של "לא לנשום 2" שהוא כתב והפיק, וההמשך של "המנסרים מטקסס" שהוא הפיק. אין ספק שה-פרויקט הגדול שלו עד עכשיו הוא "הנוסע השמיני: רומולוס", הן מבחינת התקציב (כ-80 מיליון דולר לפי הדיווחים) והן מבחינת הציפיות, ואלוורז מוכיח שוב שהוא פשוט יודע את העבודה.

"הנוסע השמיני: רומולוס" הוא לא סרט מושלם, כי יש שיגידו שהוא קצת ארוך מדי ויש בו כמה כשלים ברמת התסריט. הסרט אמנם מאפשר גם למי שלא ראה את הסרטים הקודמים להבין מה קורה, אבל כמובן שמומלץ להכיר את הזיכיון, או לפחות את הסרטים הראשונים, אבל ההיכרות יכולה להקל עליכם להבין את העלילה וגם לזהות את הרפרנסים שקיימים לסרטי הזיכיון הנוספים, או אפילו למשחקים: אלוורז סיפר למשל שהוא הושפע גם ממשחק המחשב "הנוסע השמיני: בידוד" (Alien: Isolation), ששיחק בזמן שעבד על "לא לנשום", ושהוא רצה לקחת את הסרט גם לכיוון הזה. ההיכרות המוקדמת יכולה גם לעזור לכם להבין קצת יותר את העלילה, אחרת אתם צפויים להיות מותקפים בכל מיני מונחים שנראים כאילו יצאו מתוך קורס אקדמי של ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה חוצנית בחלל, תורת החומרים או מה שזה לעזאזל לא יהיה.

אלוורז מוכיח שליטה נהדרת בז'אנר. הוא בונה את המתח בהדרגה, מפיק מהשחקנים יופי של תצוגות משחק, ומביים ביעילות את קטעי האקשן. לצד בניית המתח ההדרגתית של הסרט, הוא יוצר כמה סצנות מותחות, שמראות – כמו ב"לא לנשום", להבדיל אלפי הבדלות – שהבחור יודע להשאיר את הצופים מרותקים לכיסא. לא הכול כאן מקורי או מחדש, הן מבחינת המיתולוגיה של סרטי "הנוסע השמיני" והן מבחינת קונבנציות אחרות של אימה, ויש כאן כמה סצנות צפויות. אבל לפעמים המוכר הוא גם טוב, בעיקר כשהוא עשוי היטב.

דרוש: רופא שיניים לטפילים חוצניים. מתוך "הנוסע השמיני: רומולוס" (באדיבות פורום פילם)

כמובן שיש כאן בסרט יותר מאשר קורטוב אחד של אימה, בעיקר בחלק השני שכולל עימותים עם הזינומורף ועוד הרבה יצורים מפלצתיים. בחלק הזה תמצאו קצת יותר דם, איברים ויצורים מפלצתיים שיוצאים מתוך גוף של אנשים, כולל מקומות אינטימיים. אלוורז נשען כאן בעיקר על אפקטים מעשיים, ופחות על אנימציה ממוחשבת (גם אם יש כאן כמובן לא מעט אפקטים, כיאה לסרט בתקציב של כ-80 מיליון דולר), ולפי הדיווחים אפילו שכר כאן את הצוות שאחראי לאפקטים המעולים ב"שובו של הנוסע השמיני" כדי שיעבדו על האפקטים ועל היצורים. בגדול, זה עובד.

אלוורז ממקם נכון את המצלמה כדי ליצור את הפחד מצד אחד, ולאפשר לנו להבין את המורכבות של הלוקיישן – ספינת חלל נטושה, עם מסדרונות בלתי נגמרים שמצד אחד הופכים את ההימלטות לאפשרית, אבל מצד שני מגדילים את האיום כי מכל מקום יכול לצוץ לנו יצור. הוא בונה משחקי אור וחושך, אבל בניגוד לסרטים אחרים שהם פשוט כהים ואפלים מדי ככה שלצופה קשה לראות משהו (לדוגמה, "דיבוק על הסט" שסקרנו כאן לא מזמן), כאן האפלה משרתת אותו להראות דברים שהצופה יכול לראות, אבל הדמויות לא. כן, אותם יצורים מפלצתיים שמתגנבים מאחור, נמצאים על הקיר או על התקרה, וכן הלאה.

קשיחות אפשר ללמד? מתוך "הנוסע השמיני: רומולוס" (באדיבות פורום פילם)

האם לראות את הנוסע השמיני רומולוס?

מספרים ש"הנוסע השמיני: רומולוס" היה מיועד בכלל לסטרימינג ב-Hulo, אבל בסופו של דבר החליטו לתת לו את הצ'אנס בקולנוע, וטוב שכך. אלוורז אפילו היה מעוניין להסתיר מהצופים את העובדה שמדובר בסרט מהייקום הקולנועי של "הנוסע השמיני", עד הרגע שבו יראו במסכים עצמם את היצורים המוכרים, אבל בסופו של דבר הבינו שאי אפשר לקדם את הסרט בלי להסגיר במה מדובר, בטח בתקופה בה אנחנו מגיעים לרוב הסרטים עם יותר מדי ידע מוקדם. הסרט גרף בסופו של דבר יותר מ-350 מיליון דולר, והמסך הגדול בהחלט עושה לא טוב (יש לציין שגם בצפייה ביתית, כמו שתוכלו לעשות כמובן עכשיו, הוא שווה את הכמעט שעתיים שלו).

גם אם עדיין אי אפשר להשוות את "הנוסע השמיני: רומולוס" ליצירות המופת שביססו במידה רבה את ז'אנר האימה-מדע בדיוני-אקשן לחלל – בעיקר "הנוסע השמיני" ו"שובו של הנוסע השמיני" המושלמים – אפשר לטעון בפה מלא שמדובר באחד הסרטים היותר מוצלחים בזיכיון, סרט מהנה שמצליח לרתק אותנו כמעט מתחילתו ועד סופו. חשוב לא פחות, זו עדות נוספת לכישרון של אלוורז, לכך שחלק מהקאסט צפוי לפרוץ בגדול, וש"הנוסע השמיני" עדיין כאן, חי ונושם. לפחות עד 2027, שנה בה צפוי להגיע הסרט השמיני בזיכיון.