"נוכחות": עוד גימיק של סודרברג, או סרט רוחות מרענן? גם וגם | ביקורת
באופן טבעי, אני מגיע באופן חשדני מאוד לסרטים שעשויים להסתתר מאחוריהם גימיק. מהסיבה הזו, הציפיות שלי מ"נוכחות" של הבמאי האמריקאי המוערך סטיבן סודרברג היו מעורבות. בכל דיון על הסרט, ציינו את העובדה שהוא מצולם כולו מנקודת המבט של רוח רפאים, פורמט שכבר למדנו שיכול להיות בעייתי, גם מכיוון שהוא יכול להתברר בתור גימיק שממצה את עצמו מהר. אבל סודרברג הוא יוצר קולנוע מעניין, הסרט זכה לביקורות מעולות ברחבי העולם, וסרטי רוחות רפאים הם מתתי הז'אנר האהובים עליי בקולנוע האימה, סרטים שיכולים להפחיד ולהיות מותחים.
אולי מהסיבות האלה, הרשיתי לעצמי לפספס את "נוכחות" (Presence) כשהוא הוקרן בקולנוע, והסתפקתי בצפייה בבית שלי, בתקווה שרוחות הרפאים שאולי קיימות בבית שלי ישבו לראות את הסרט איתי. האמת היא שהסרט השאיר אותי מבולבל מאוד, ובעיקר עם תחושה של אכזבה. למרות שהרעיון הכללי מגניב וסודרברג משלב כמה רעיונות מעניינים, לא בטוח שהסרט מצדיק את עצמו, בטח לא בתור סרט אימה. על מה ולמה, בביקורת הנוכחית.
העלילה של נוכחות: סרט רוחות רגיל, עם טוויסט
הסרט מתחיל בשיטוט בבית הריק, שביחד עם הידע המוקדם מאפשר לנו להבין כבר בשלב הראשוני שמדובר בנקודת המבט של רוח רפאים. אחר כך, בסצנה מחרידה, אנחנו נחשפים לנוכחותה של היישות הזדונית והמאיימת, שתמשוך אנשים אומללים את הבית ותשלח אותם לאבדון כדי לעשות על חשבונם רווח אישי. זוהי מתווכת הנדל"ן, בגילומה של הדוגמנית ג'וליה פוקס (האקסית הדי פרובוקטיבית של קניה ווסט, שיצאה מהארון לפני כמה שנים וגם ידועה בחיבה שלה לציור עם דם).
אהה, מסתבר שהמתווכת היא משום מה לא הסיפור האמיתי כאן, ולמעט אותה סצנה בפתיחה לא תחזור אלינו. אל הבית מגיעה משפחת פיין, הממוצעת והדי משעממת למען האמת. האמא רבקה (לוסי לו, "המלאכיות של צ'ארלי", "להרוג את ביל", "שיקאגו") היא האמא שלא ממש מתפקדת, עושה מעשים ספק פליליים שלא ממש מוסבר מהם, וגם נוטה לחזור משום מה על מילים שאנשים אומרים לה. האבא (כריס סאליבן המצוין, טובי מסדרת הטלוויזיה "החיים עצמם") הוא אבא די גנרי, רגיש שהאישה שלו לא ממש מתייחסת אליו. הבן הבכור טיילר (אדי מאדיי, בסרטו הראשון) הוא תלמיד קולג' נאה ושחיין מדופלם, החלום של כל אמא. ויש גם את הדמות הראשית, הנערה קלואי (קאלינה ליאנג, "שקר גאוני"), שהמשפחה – בעיקר האח הגדול והאמא – לא ממש מתייחסים אליה. בין לבין, אנחנו נחשפים לעובדה ששתי בנות שהיא מכירה, אחת מהן החברה הטובה שלה נדיה, מתו לאחרונה מחומר רעיל.

מהר מאוד, הבת מתחילה להבין שמשהו לא טבעי חי בבית הזה. בהתחלה זה דווקא נראה כמו חלום רטוב, כשרוח הרפאים מסדרת לה את המחברות בחדר (למה לי מתווכות נדל"ן לא הציעו בית כזה?) וגם מגנה עליה מריאן (ווסט מלהולנד, "קציר אפל"), בחור מקובל שהופך להיות החבר הטוב של טיילר. כנראה שהסיבה לפופולאריות שלו, מעבר לעובדה שהוא בלונדיני, היא שהוא מחלק חומרים אסורים לתלמידים, ובעיקר: העובדה שהוא מדבר משפטים מורכבים שאין ביניהם קשר לוגי או הגיון פנימי, מה שכנראה אומר משהו על דור ה-Z או סתם מבטא תסריט לא מהודק, עובדה די מאכזבת בהתחשב בעובדה שהתסריטאי האגדי דיוויד קפ ("עולם היורה", "מלחמת העולמות", "משימה בלתי אפשרית") לקח על עצמו את המשימה. ברצינות, היו כמה סצנות של מונולוגים שלו שהייתי צריך לראות כמה פעמים כדי להבין מה לעזאזל הוא רוצה להגיד.
גימיק נקודתי, או סרט מקורי?
"נוכחות" הוא סרט רוחות, עם עלילה די גנרית: אתם רואים, משפחה שעוברת לבית חדש כי בסרט אימה הדרישה החשובה ביותר לאיתור נכס נדל"ן מניב היא רוחות רפאים, בת ששמה לב לפני כולם מה קורה, משפחה שבהתחלה לא מבינה מה היא רוצה ממנה, וכמה סצנות שהתרגלנו להכיר שמצביעות על נוכחות על טבעית בבית. אתם יודעים, הרס וחורבן בחדרים מסוימים (מסתבר שרוח הרפאים שלנו יודעת לא רק לסדר, אלא להרוס), פתיחת דלתות, הסתתרות בתוך ארונות, נשיפה על אנשים וכן הלאה.
הטוויסט העיקרי הוא שאת הפעולות האלה אנחנו רואים מנקודת המבט של רוח הרפאים, שבכמה מקרים גם תעזוב את מקום ההתרחשות (נניח, שיחה בין בני הבית) ותלך לבצע את זממה. זה לא הסרט הראשון שמציג את נקודת המבט (Point of View) של דמות מסוימת, גם אם בדרך כלל – באופן מסורתי – זכינו לראות רק כמה סצנות בודדות, ולא סרט שלם שמשחק על הרעיון הזה. כמה דוגמאות קלאסיות הן סצנת הטרנספורמציה ב"ד"ר ג'קיל ומר הייד" מ-1931 שאנחנו רואים מנקודת המבט של הגיבור, דרך המראה, או סצנת המציצנות שפותחת את "התפוצצות" של בריאן דה פלמה. ממש לאחרונה סקרנו כאן את "איש זאב", גם שם היו כמה סצנות שמציגות את הטרנספורמציה של הדמות לאיש זאב מנקודת המבט שלו, כולל ההשפעה על חושים שונים. ואפשר למצוא עוד סצנות על אותו רעיון בסרטים מז'אנרים שונים, כמו למשל סצנת מעולה ב"Doom" המאכזב בגדול, שמנסה להעביר למסך את החוויה של משחק ירי בגוף ראשון (First Person Shooter).
לעשות סרט שלם מנקודת המבט זה כבר משהו אחר, גם אם היו כמה מקרים מעולם. שימו לב שאנחנו לא מתכוונים כאן לסרטי פאונד פוטג' (Found Footage), למרות שגם בהם אנחנו רואים את הסיפור דרך הדמות של הגיבור עם אמצעי מתווך כמו מצלמה, כי מה לעשות שזה סיפור קצת שונה. כתבנו כבר באתר על "האישה באגם" של רוברט מונטוגמרי מ-1947, שם הבחירה הייתה להציג את הסרט מנקודת המבט של הבלש פיליפ מארלו, בניסיון להזכיר את הטון של הספרים. הסרט נכשל ונותח בהרבה מאוד אופנים, כשאחת המסקנות הייתה שהבחירה הקשה על הצופים להזדהות עם הדמות, שהם לא ראו רוב הסרט. היו דוגמאות מסרטי פעולה (כמו "הארדקור הנרי" מ-2015, גם הוא מדמה משחק ירי בגוף ראשון) ולאחרונה גם סרט אימה שלם, הפעם סלאשר – "In a Violet Nature" הקנדי, שאנחנו רואים דרך עיניו של משסף סדרתי ביערות, שהורג צעירים בדרכים יצירתיות, אבל רוב הזמן פשוט הולך ביער ומתבונן בהם.
נחזור ל"נוכחות", שם השאלה העיקרית היא האם הפורמט מחדש משהו. התשובה מורכבת, ואני לא בטוח שהיא חיובית. ברוב המקרים, נקודת המבט השונה של הסרט לא באמת הוסיפה לדעתי ממד של מתח או אימה, כי אנחנו רואים בסך הכול את הסצנות שהיינו רואים בכל מקרה בערך מאותן זווית, עם עדשה מעט מעוותת (לפחות זה עדיף על המצלמה הרועדת ללא שום סיבה בסרטי פאונד פוטג'). היו כמה מקרים בהם הפורמט הצדיק את עצמו, אבל הם היו בודדים. התחושה הייתה שהסרט קצת חוזר על עצמו מבחינת בניית הסצנות, שחלקן הרגישו קצת מיותרות. היו כמה רגעים שכן עבדו, בעיקר סביב המודעות של הדמויות לעובדה שיש לידן רוח רפאים, אבל גם כאלה שלא (חלק מההפחדות, לכאורה).
כמובן שהיצמדות לנקודת מבט של רוח רפאים יכולה להעלות גם דיון פילוסופי תיאולוגי, על משמעות החיים. ואכן, בשלב מסוים מצאתי את עצמי תוהה, במהלך הסרט, מה זה בכלל אומר להיות רוח רפאים. האם היא לא יכולה לעבור דרך קירות, כי הרי בסצנה מסוימת הבן טורק בפניה את הדלת ונראה שהיא הופכת לאובדת עצות? מתי הרוח מרימה חפצים שונים ומתי עומדת במקום ומשתמשת בכוח המחשבה שלה, או מה שזה לא יהיה, כדי לגרום לדברים סביבה לזוז? האם רוח רפאים יכולה לפתוח מקרר ולאכול ממנו דברים, ובכלל, האם רוח רפאים צריכה לבקר בשירותים מדי פעם?

סרט קצר שמרגיש ארוך? משהו השתבש כאן
אולי הבעיה הכי גדולה היא ש"נוכחות" לא סחף אותי, ובוודאי שגם היה רחוק מלהיות מפחיד: למרות שזה סרט על רוחות רפאים, אין כאן אווירה מותחת מדי, וכמעט שאין הקפצות והפחדות אחרות. אפשר לראות אותו בתור דרמה משפחתית עם רוחות רפאים, אולי בדומה ל"סיפור רוח רפאים" העצוב עם קייסי אפלק ורוני מארה מ-2017.
התחושה שלי, שגם עלתה בכמה ביקורות שקראתי על הסרט, היא שהוא מעט נמתח, או אפילו משעמם לפרקים. כשזה קורה בסרט שהאורך שלו הוא 85 דקות ברוטו, ברור שמשהו לא עובד ברמה התסריטאית. היו כמה סצנות שהיו קשות לצליחה, בעיקר מונולוגים ודיאלוגים משונים של אחת הדמויות (אם תראו את הסרט, תבינו במי מדובר), או שוטים בהם אנחנו מלווים את רוח הרפאים עולה ויורדת במדרגות, מתבוננת בחלונות ועושה דברים אחרים שרוחות רפאים כנראה עושות, בטייקים ארוכים כמו שהפורמט של הסרט מחייב. הקצב של הסרט לא אחיד, וקשה לומר שהוא בונה את עצמו בצורה אפקטיבית לקראת רגעי השיא, שהיו מבחינתי מעט מדי ומאוחר מדי.
הסרט עוסק בנושא של משפחה במשבר, שמתמודדת עם יחסים רעועים בין ההורים ובינם לבין הילדים (למעשה, האמא שלא ממש סופרת את הבת, בניגוד לאב הרגיש יותר), אובדן, בדידות וכדומה. הבעיה היא שהמדיום משפיע כאן על המסר והאופן בו אנחנו יכולים לחקור את הנושאים האלה עם המשפחה. הבחירה של היצמדות לרוח הרפאים אמנם נראית מרעננת על הנייר, אבל בפועל יש בה גם חסרונות. ממש כמו שבסרט פלישת החייזרים "אף אחד לא יציל אותך", ההרגשה של כותב שורות אלה היה שהגימיק של סרט נטול דיאלוגים פגע בסרט יותר מאשר הועיל לו.
באופן כללי, היה חסר בעיניי פיתוח של חלק מהדמויות או היחסים בתא המשפחתי, וכמובן שגם סיפור הרקע. מכיוון שאנחנו נצמדים לנקודת המבט של רוח הרפאים, הידע שלנו בתור צופים מוגבל. חלק מהפעולות של הדמויות נראות לנו רנדומליות, וככה גם הבחירות שהן עושות.

הניסוח הצליח, הרוח מתה
זה לא ש"נוכחות" הוא סרט רע. המשחק של רוב השחקנים מספק, יש בו סצנות עשויות היטב, הצילום מוצלח (את הסרט צילם סודרברג בעצמו, תחת אחד משמות העט, המצלמה או מה שזה לא יהיה שלו) והסיום מוצלח, גם אם את הטוויסט אפשר אולי לנחש מראש. החשיפה של נסיבות המוות של הדמויות בסיפור הרקע וזהות רוח הרפאים אולי לא מקורית במיוחד, כי ראינו סרטים אחרים עם רעיון דומה, אבל היא כן מצליחה לשדרג את הסרט ולחבר כמה קצוות. ייאמר לזכותו של הבמאי שהוא הצליח, אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה של הקולנוע, למצוא הסבר הגיוני שקשור לעלילה לשוט הסיום השחוק, אבל לא אפרט על זה כדי לא לחטוא בספויילר.
תראו, קטונתי מלהביע ביקורת על סטיבן סודרברג, אחד היוצרים החשובים והעסוקים בקולנוע (בעיקר העצמאי) בעשורים האחרונים, במאי שזכה באוסקר (על "טראפיק") ובלא מעט פרסים אחרים. "נוכחות" עשוי היטב בחלקים רבים שלו, ורואים שמי שנוכח כאן יודע את העבודה. מצד שני, בלט בעיניי שלא מדובר באמן אימה, אלא במישהו שעובר בין ז'אנרים, לפעמים בהצלחה ולפעמים לא, וגם בוחר לעשות ניסויים קולנועיים מדי פעם, לפעמים בהצלחה ולפעמים לא. החשש העיקרי שלי היה שזה גימיק, סרט שאפשר לסכם את החשיבות שלו בשורה אחת (נניח, "סרט רוחות שלם מנקודת המבט של רוח רפאים"), אולי כמו ש"לא שפויה" שלו מ-2018 הוגדר בעיקר בתור "סרט שלם שצולם באמצעות אייפון", ולא חידש יותר מדי במובנים אחרים.
אז בסופו של דבר, "נוכחות" נותר בעיניי חידה. סרט שמזכיר יותר את הביטוי "הניתוח הצליח, אבל החולה מת". לפחות כשזה קרה, קיבלנו כאן סרט רוח רפאים שאולי לא מהנה במיוחד, ובטח לא פורץ גבולות, אבל כן מציע כמה רעיונות מעניינים וסיפור עם משמעות.
נוכחות (Presence) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: סטיבן סודרברג
שחקנים: לוסי לו, קאלינה ליאנג, כריס סאליבן, אדי מאדיי, ווסט מלהולנד
תסריט: דיוויד קפ
אורך: 85 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית
שפה: אנגלית, נשיפות של רוח רפאים
תאריך הפצה (ישראל): 23.1.2025
תקציב מוערך: 2 מיליון דולר
הכנסות: כ-10.5 מיליון דולר, לפי Box Office Mojo
ביקורות:
IMDB: 6.1
Rottan Tomatoes: הציון המשוקלל של חוות דעת חיוביות באתר Rotten Tomatoes הוא 88%.
🩸 טוויסט מפתיע: חלק מהקישורים באתר עשויים להוביל אתכם לאתרים שיש לנו איתם ברית דמים (אל דאגה, רק מטאפורית בינתיים), או לפחות תוכנית שותפים. זו לא טעות בכיוון, אלא היעד הסופי שלכם! אם תבחרו לקנות דרכם, יש מצב שנקבל עמלה קטנה שתאפשר לנו לחתוך קצת את הוצאות התפעול של האתר. אבל אל תחששו, היא לא תייקר לכם את המחיר עבור המוצרים או השירותים.
🔪 המחירים של מוצרי אימה ואטרקציות מפחידות גורמים לכם לצעקה? הנה כמה המלצות קטלניות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
💀 רוצים שהמותג שלכם יפסיק להיות רוח רפאים? צרו איתנו קשר לגבי אפשרויות הפרסום באתר –שיקימו את העסק שלכם לתחייה ויאפשרו לכם להפגין נוכחות מול האחרים.
👻 אל תפחדו לתמוך – אנחנו לא נרדוף אתכם בלילה (כנראה). לחצו כאן כדי לתמוך באתר ולשמור אותנו בחיים!