"בורדרליין": סמרה וויבינג וניקולסון הבן במותחן עם הפרעת אישיות גבולית, לטוב ולרע | ביקורת
על פניו, סרט כמו "בורדרליין" נשמע כמו החלום הרטוב של חובבי סרטי האימה הקלילים. הוא מציע קאסט מרשים מאוד, בעיקר סמרה וויבינג שנחשבת לאחת מכוכבות האימה הלוהטות היום, וריי ניקולסון שהוא הבן של אגדת קולנוע ושחקן לגיטימי בפני עצמו. העלילה כאן נראית כמו בי מובי טיפוסי, על מעריץ אובססיבי של כוכבת פופ שבשלב מסוים פורץ לבית שלה והופך את הסרט ל-Home Invasion, עוד תת ז'אנר מהנה בפני עצמו. הפוסטר של הסרט בהחלט מביא וויבים של שנות ה-90, בהן העלילה מתרחשת, והבמאי – שהוא גם התסריטאי – מבטיח שילוב של הומור.
הציפיות שלי לגבי "בורדרליין" היו גבוהות, בעיקר בכל הנוגע למפלס הגילטי פלז'ר, וכנראה שפחות ברמה האומנותית. בחלומות הרטובים שלי, אולי גם חשבתי על סרט שיהיה כל כך מטורלל עד שיהפוך לאייקוני. בפועל, התוצאה הייתה מהנה לפרקים, אבל למרבה הצער עמוסה מדי בדמויות ובעלילות משנה, לא סגורה על עצמה (הסרט נע בצורה רב קוטבית בין ז'אנרים) והוציאה אותי עם תחושה של פספוס.
כשסמרה נכנסת לנעליים של מדונה
בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כשמדונה הייתה כוכבת הפופ מספר אחת בעולם, היו לה מן הסתם הרבה מאוד מעריצים, חלקם אולי מוזרים. אף אחד מהם כנראה לא הגיע לרמות של רוברט דיואי הוסקינס, שהטריד את הכוכבת במשך תקופה ארוכה, עקב אחריה ואיים. אחרי שהשופטים קבעו שמדובר ב"פסיכופת ברמות הגבוהות ביותר", הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי, אבל הצליח לברוח ופרץ שוב לבית של הכוכבת. דיואי הוסקינס הציב בפני המאבטחים ברירה רומנטית במיוחד: להתחתן עם מדונה, או "לשסף את הגרון שלה מאוזן לאוזן". הוא נתפס שוב, נכנס לכלא ולפי הדיווחים פיתח אובססיה דומה כלפי האלי ברי.
אנחנו מספרים לכם את זה לא כי ההיסטוריה של מדונה רלוונטית לאתר, גם אם ההופעות האחרונות שלה כן עונות להגדרה של סרט אימה. הסיבה העיקרית, ניחשתם נכון, היא שהעלילה של "בורדרליין" – לפי חלק מהתרגומים הבלתי רשמיים של שם הסרט לעברית, "גבולי" או "גבולי ביותר" – מבוססת על אותו רעיון בדיוק, כמו שתוכלו להסיק משם הסרט הדו משמעי ("בורדרליין" מ-1984 הוא אחד הסינגלים החשובים שהזמרת פירסמה), מהעובדה שהשיר הזה משולב בפסקול או מכמה אזכורים לכך שגיבורת הסרט מזכירה קצת את מדונה.
מי שנכנסת לנעליים הגדולות של ענקית הפופ היא אלילת האימה סמרה וויבינג (שני סרטי "הבייביסיטרית", "עזראל", תפקיד קטן ב"צעקה 5" ובעיקר תפקיד מדהים ב"מי שעומד מאחוריי"), שמגלמת כאן זמרת פופ לוהטת, אבל די שטחית ולא עמוקה במיוחד, בשם סופיה. היא מנהלת מערכת יחסית עם שחקן כדורסל שחור בשם רודס (ג'ימי פיילס מ"האיש השחור האחרון בסן פרנסיסקו"), באופן שמתכתב עם מערכת היחסים של מדונה עם דניס רודמן, הכדורסל עם השיער הצבעוני ומיליון הקעקועים, אי שם בשנות ה-90.
הבעיה היא שאת מדונה – סליחה, סופיה – מטריד בחור בשם פול (ריי ניקולסון, הבן של ג'ק ניקולסון האגדי שראינו לאחרונה בתפקיד קטן אבל מיוחצ"ן היטב ב"סמייל 2"). ממש כמו באותו מקרה בהיסטוריה של מדונה, פול מגיע בסצנה הראשונה של הסרט לבית המפואר של הכוכבת, נתקל בשומר הראש שלה (אריק דיין, "האנטומיה של גריי", "בחורים רעים: הכול או כלום" ולאחרונה גם "ים של סכנה" לצד אודיה ראש) ומעמיד פנים שהוא בעצם סופיה, ושהוא רוצה להתחתן איתו, או בעצם איתה, כי הוא חושב שהיא היא הוא, או שהוא הוא היא.
הסצנה הפותחת מסתיימת בכך שפול דוקר את המאבטח, ולאחר מכן פורק כל עול בבית המפואר של כוכבת הפופ. פול מגשים את החלום הרטוב של כל גבר שמגיע לבית מהסוג הזה: אתם יודעים, להקליט את עצמו באופן הקלטות, לטבוע באמבט של קצף, להוריד שערות ברגליים, לרקוד בתחתונים במטבח בזמן צחצוח שיניים, להסתכל במכונת כביסה פועלת, לקרוא ספר בשירותים וכדומה.
המאבטח שורד את הפגיעה, פול נכנס לבית כלא סגור, וסופיה מנסה לחזור לחיים עם מערכת היחסים הלוהטת שלה, שכנראה היא לא כל כך רצינית. לסופיה יש תחביב לפיתרון פאזלים מורכבים, גם אם לפעמים חסרה לה החתיכה האחרונה. אולי זו מטאפורה של אהבה או משהו, ואולי פשוט מבטא את העובדה שהסרט מתרחש בשנות ה-90 – אם לשפוט לפי העובדה שסופיה מקבלת פאזל של פאקינג הסרט "ג'וניור" עם ארנולד שוורצנגר ודני דה ויטו מ-1994 – וזה מה שכוכבות פופ לוהטות עשו אז כדי להעביר את הזמן שלהן. רודס מרגיש בשלב מסוים כמו פאזל אנושי, אבל זו הבעיה האחרונה של סופיה, כי מהר מאוד היא מגלה שהיא צריכה להיאבק על חייה מול פול, שמצליח לברוח מהמוסד הסגור ולהגיע לאחוזה שלה, בעזרת חבר מגודל שהוא מכיר ימים עברו (פטריק קוקס המגודל) ובחורה פסיכית שברחה יחד איתו (אלבה בפטיסטה הפורטוגלית מ"Warrior Nun", שבהחלט גונבת כאן את ההצגה בכמה סצנות).
כשהעריכה הצולבת צולבת את הסרט
על פניו, נראה שאנחנו הולכים לקבל כאן מאבק מוחות בין כוכבת למעריץ אובססיבי, נוסח "חיזור גורלי", "מיזרי" או כמה סרטים די בינוניים אבל מהנים מהשנים האחרונות, נניח "חלונות פתוחים" עם אלייז'ה ווד שהראה שגם לכוכבות פורנו יש מעריצים. הבעיה היא שקצת כמו הפרעת האישיות הגבולות (Borderline personality disorder) שהעניקה לסרט את שמו, אנחנו לא בדיוק מבינים מה אנחנו רואים מול העיניים, או מה הסרט רוצה להיות בדיוק. יש כאן את הסיפור של סופיה והמעריץ האובססיבי, אבל ברגעים מסוימים נראה שהגיבור של הסרט הוא דווקא המאבטח, שהמשפחה שלו ועוד כמה דמויות הופכות להיות מעורבות בסיפור ומקבלות הרבה מאוד (יותר מדי?) מזמן המסך. הסרט מכניס כמה דמויות משנה לשם השעשוע או סתם כדי לסבך את הסיפור, כמו שוטר שחולם להיות במחזמר, אבל במקום לשמור הוא עסוק בחזרות.
התוצאה היא סרט מבולגן מאוד ברמה העלילתית, שהעשייה שלו רק הופכת למבולגן יותר. החלק הראשון של הסרט היה בעיניי די מייגע, בין השאר בגלל השימוש המוגזם (מאוד!) בעריכה צולבת, עריכה מקבילה, או איך שלא קוראים לזה: אתם יודעים, שתי סצנות שונות שמחברים ביניהן בזמן העריכה, ככה שנראה שהן מתרחשות במקביל. הסרט עמוס בעריכה מקבילה, לפעמים ברמה שאי אפשר לסיים שני משפטים של דיאלוג בלי שעוברים לסצנה אחרת, וחוזר חלילה. זה מייגע, קצת מעצבן, ובעיקר פוגע ביכולת של הסרט לבנות מתח ושלנו להתחבר לסיפור או לדמויות.
אין בעיניי ספק שהיה מקום להוריד חלק משמעותי מעלילות המשנה – טוב, אולי להשאיר את הפסיכית המופרעת א-לה הארלי קווין שאחראית לכמה מהסצנות היותר מוצלחות כאן, כולל דואט עם סמרה וויבינג שמסתיים בצורה מטורללת – ולהתמקד במה שהתכנסנו לשמו. אתם יודעים, מאבק של חתול ועכבר בין הכוכבת למעריץ, שהיה נותן מקום לשתי הדמויות הראשונות את מרחב התמרון שלהן. וחבל, כי לפרקים מרגיש שהשחקנים פשוט מתים לעוד קצת יכולת להתפוצץ.
וויבינג פוגשת את ניקולסון
סמרה וויבינג היא אחת מכוכבות האימה האהובות עליי ביותר. בואו נשאיר רגע את המראה המושלם שלה בצד ונתמקד במה שהיא מביאה לסרטים שלה: כריזמה מטורפת, חוש קומי והבעות פנים מדויקות, אפילו כשהן נראות מוגזמות. כמו שראינו במקרה של "עזראל" – סרט בו הדמות שלה לא הוציאה מילה מהפה שלה במשך סרט שלם מסיבת שקר-כלשהו שקשורה לעלילה – גם כאן יש גבול למה שהבעות הפנים שלה מסוגלות להביע בלי דיאלוגים תומכים. ההופעה של וויבינג היא טובה מאוד, כמעט כרגיל, ובטח לא "סוכריה לעיניים" בלבד כמו שחקניות אחרות שנראות מעולה אבל מפגינות יכולות משחק בינוניות. למרות שוויבינג עושה את המקסימום עם מה שיש לה, כמו בחלק מהסרטים האחרים שלה התחושה היא עם תסריט מדויק יותר היא הייתה יכולה להיות בלתי נשכחת.
ריי ניקולסון מוכיח כאן שהוא הבן של ג'ק ניקולסון, לטוב ולרע. לטוב, כי לבחור הצעיר הזה באמת יש כישרון, והוא מצליח לבנות את דמות האדם המטורף אבל האובר אדיב, שקצת לא מודע לסיטואציה, בצורה משכנעת. מצד שני, חלק מהבעות הפנים והמימיקות נראות כאילו יצאו מהמפעל של אבא שלו, שכמובן עשה את זה טוב יותר ממנו (לא רק בסרט "הניצוץ" או "קן הקוקיה", בהם גילם אדם שיוצא מדעתו או מראש סובל ממחלת נפש). זה לא הוגן להשוות שחקן לאבא שלו, במיוחד שהאבא שלו הוא ג'ק ניקולסון, אבל במקרה הזה, ההשוואה פשוט בלתי נמנעת כי הדמות של פול היא "ניקולסונית" במהותה. יהיה מעניין מאוד לראות את ניקולסון הצעיר בתפקידים אחרים שקצת שונים מה"טייפקאסט" של הבן של, מה שאולי יפחית חלק מההשוואות שלא יכולות לעשות עם אף אחד חסד.
גם הדמות של פול סובלת מחוסר אחידות ובנייה מספקת, בעיקר בחלק האחרון של הסרט בו העלילה הופכת לקצת מטורללת. אני רחוק מלהיות מומחה למחלות נפש, ולא מסוגל לנתח באופן מדויק איך אמור להתנהג אדם שסובל מהפרעת נפש גבולית – אם זה באמת המצב שמאובחן כאן, ולא רק ריפרור לשיר של מדונה – אבל הדמות של פול נראתה לי קצת לא אחידה, וההתנהגות שלה מעט רנדומלית אפילו ביחס לאדם עם מצב נפשי מורכבב. דמות שאמנם נראית נחמדה ומשעשעת בחוסר המודעות שלה, אבל לא ממש מפחידה, ובסרט על מעריץ אובססיבי זה קצת פוגע בתוצאה.
ברור שהציפייה היא לא לניתוח מושלם של נפש האדם בסגנון "פסיכו" של היצ'קוק, אבל התחושה היא שמרוב דמויות משנה, קפיצות בעלילה או בזמן (יש מקרים ששינוי הנרטיב נעשה בצורה יצירתית, כמו בסצנת השוטר המרקד), משהו שם הלך לאיבוד. היו מקרים בהם נראה כאילו ההתנהלות של פול מיועדת רק "להרים לוולה" לבדיחה הבאה, וזו בעיה שכחלק מהבדיחות כאן מפספסות את המטרה (בכל זאת, להבקיע גול בוולה זה ממש לא פשוט).
בורדרליין הוא סרט שבור ולא אחיד
"בורדרליין" משלב בין כמה סגנונות, אולי אפילו יותר מדי. על פניו, זו קומדיה שחורה על מעריץ אובססיבי, שכנראה אומרת משהו על כוכבות, בשנות ה-90 והיום (וויבינג אמרה שהדמות של סופיה התבססה בין השאר על מדונה, אבל גם על בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה). יש כאן כמה בדיחות מדויקות, חלקן רפלקסיביות, וסצנות הסיום הן בהחלט יצירתיות בטירלול שלהן. הסרט עוסק בצורה משעשעת בסוגים שונים של יחסים – שאולי קשורים גם למגדר או לצבע עור – אבל באופן עדין, שלא משאיר חותם או אומר באמת משהו בעל ערך.
במקביל, יש כאן אלימות וקצת דם, שמסבירים למה הסרט מככב באתר שלנו. כל זה בסרט שמשלב את תת ז'אנר הפריצה לבית (Home Invasion) עם המעריץ האובססיבי, שניים מתת הז'אנרים היותר מהנים שיש לדעתי בעולם האימה. הסרט מתאר כנראה מצב נפשי כלשהו וכולל עלילה פשוטה מצד אחד, שהופכת לעמוסה בדמויות, בקפיצות בזמנים ובשינוי של נקודות מבט, בעיקר בכל הנוגע לאנשים שפול רואה לנגד עיניו. זה לא יהיה ספוילר גדול מדי לומר שבשלבים מסוימים, פול חושב שמישהו אחר הוא סופיה, ומתנהג בהתאם.
יכול מאוד להיות שהסרט מבולגן ומתפזר באופן מכווון, כדי לדמות את המצב הנפשי של הדמות המרכזית: נניח, כמו "ממנטו" המופתי של כריסטופר נולאן שבו הסצנות מופיעות בסדר כרונולוגי הפוך, כדי לדמות את בעיות הזיכרון של הגיבור. אולי, אבל עדיין התוצאה היא ש"בורדרליין" שהיה יכול להיות תענוג גדול, אולי אפילו סרט אייקוני, הוא פוטנציאל מבוזבז, סרט שלפעמים מרגיש קצת יותר אורך מזמן המסך שלו בפועל. סרט שכולל כמה הברקות ברמה התסריטאית, עם תחושה שלא הכול מתחבר בצורה מושלמת.
מדוב מסומם למעריץ מנומס
את "בורדרליין" כתב וביים ג'ימי וורדן, שם שכנראה לא אומר לכם יותר מדי, כי זה הסרט הראשון בפילמוגרפיה שלו בתפקיד החשוב הזה. בתור גבר, יכול להיות שהוא יהיה מושא הקנאה של הרבה גברים, כי הוא נשוי לאותה סמרה וויבינג, שפגש בזמן שעבד על התסריט של "השמרטפית חוזרת" בו היא שיחקה (בתפקיד קטן מדי). הסרט לפרקים מרגיש כמו מכתב הערצה לאהובה שלו, שהדמות שלה יוצאת עם פגיעה מינימלית ביחס למה שאפשר אולי לצפות. תשכחו מהסרטים בהם בעל שמביים את אשתו מתעלל בה על הסט, או מדמות מפחידה באכזריות האדיבה שלה. כאן האובססיה שמגלם פול כלפי מושא האהבה שלו היא תמימה, אפילו ילדותית, והצדדים המופרעים באישיות שלו לא מספיק מאיימים עבור הצופה הממוצע (כלומר, זה שרואה סרטי אימה חולניים ואכזריים יותר). העובדה שדווקא הסייד קיק של פול, ובמידה מסוימת גם חבר הילדות הבריון, הם שאחראיים להריגות קצת פוגעת במסר שהסרט מנסה להעביר. במקום מאבק מוחות על החיים והמוות בין שני דמויות, שיכול להיות תענוג ענק כמו בסרטי "הבייביסיטר" או "מי שעומד מאחוריי" למשל – אפרופו סמרה וויבינג – אנחנו רואים את השתיים במערכת קצת אנמית, שמשאירה יותר מדי מקום לדמויות המשנה.
בתור תסריטאי, וורדן אחראי גם ל"חומר דוב", בו הוא פעל בערך באותה דרך: כלומר, לקח סיפור אמיתי (על דוב שמת ממנת יתר אחרי ששם את פיו על תיק עם קוקאין ב-1985) אבל התייחס אליו רק בתור נקודת ההתחלה, בסיס לאוסף של סיפורים שהמכנה המשותף ביניהם הוא המאבק מול דוב שהופך לרצחני. גם "חומר דוב" כלל כמה הברקות קומיות, אבל היה עמוס לדעתי בסיפורים ובדמויות שלא התחברו. כאן אמנם החיבור הדוק יותר, כי בכל זאת הדמויות קשורות ברובן אחת לשנייה, אבל לפרקים הוא נראה רנדומלי. ברגע שוורדן יצליח לחבר בין הנקודות הקומיות והסצנות האלימות, עד ליצירת עלילה אחידה ומעניינת מתחילתה ועד סופה, יכול להיות שנקבל יוצר אימה מעניין ששווה לעקוב אחריו.
השורה התחתונה היא ש"בורדרליין" די ראוי לביקורות המעורבות שהוא קיבל. בצד החיובי, יש כאן הופעות טובות מאוד של השחקנים הראשיים וכמה משחקני המשנה, כמה בדיחות מוצלחות ועלילה שמגיעה בסופו של דבר לסוף מטורלל שראוי לה ולמצב שהיא מתארת. מצד שני, יש כאן כמה הופעות בינוניות יותר של דמויות שבכלל לא היו אמורות לקבל מקום כל כך מרכזי לדעתי, כמה בדיחות עייפות ועלילה עמוסה מדי, שמתחברת רק בצורה חלקית לקראת סצנות הסיום. בתנאים האלו, אפשר להבין גם למה הסרט הופץ בצורה מצומצמת מאוד ברחבי העולם וגרף רק כרבע מיליון דולר, סכום נמוך מהתקציב שלו. יכול להיות שהסטרימינג ישפר את המצב, אבל עדיין קשה לי להאמין שנראה כאן כישלון שהופך להיות קאלט.
מצד שני, אמרנו כבר שיש בסרט הזה את סמרה וויבינג ואת הבן של ג'ק ניקולסון?
בורדרליין (Borderline) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: ג'ימי וארדן
שחקנים: סמרה וויבינג, ריי ניקולסון, אריק דיין, ג'ימי פיילס, אלבה בפטיסטה, פטריק קוקס
תסריט: ג'ימי וארדן
אורך: 94 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית
שפה: אנגלית
תאריך עלייה למסכים (ארצות הברית): 14.3.2025
תקציב מוערך: כ-5 מיליון דולר
הכנסות: כ-276,000 דולר בלבד, לפי Box Office Mojo
ביקורות:
IMDB: 5.4
Rotten Tomatoes: 55%
🩸 טוויסט מפתיע: חלק מהקישורים באתר עשויים להוביל אתכם לאתרים שיש לנו איתם ברית דמים (אל דאגה, רק מטאפורית בינתיים), או לפחות תוכנית שותפים. זו לא טעות בכיוון, אלא היעד הסופי שלכם! אם תבחרו לקנות דרכם, יש מצב שנקבל עמלה קטנה שתאפשר לנו לחתוך קצת את הוצאות התפעול של האתר. אבל אל תחששו, היא לא תייקר לכם את המחיר עבור המוצרים או השירותים.
🔪 המחירים של מוצרי אימה ואטרקציות מפחידות גורמים לכם לצעקה? הנה כמה המלצות קטלניות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
💀 רוצים שהמותג שלכם יפסיק להיות רוח רפאים? צרו איתנו קשר לגבי אפשרויות הפרסום באתר –שיקימו את העסק שלכם לתחייה ויאפשרו לכם להפגין נוכחות מול האחרים.
👻 אל תפחדו לתמוך – אנחנו לא נרדוף אתכם בלילה (כנראה). לחצו כאן כדי לתמוך באתר ולשמור אותנו בחיים!
