"ליצן בשדה תירס": קאלט בהתהוות, או עוד סרט ליצנים רצחניים מפוספס? | ביקורת
לפעמים, מספיק רק השם של סרט אימה כדי לגרום לי לרצות לראות אותו. זה בדיוק המקרה של "ליצן בשדה תירס" (Clown in a Cornfield), שהצליח לסקרן אותי בפעם הראשונה בה רק נתקלתי בטייטל שלו. הסקרנות הפכה לציפיה כשראיתי את הפוסטר המדליק של הסרט, בו רואים – נו, באמת – ליצן מפחיד במשהו שנראה כמו שדה, אני מניח שדה תירס כי ככה נקרא הסרט. אחר כך הגיעו הביקורות שהיו יחסית חיוביות, גם אם לא היסטריות, והנתונים שהסרט זכה להצלחה נאה, גם אם לא יוצאת דופן.
כשהייתה לי את ההזדמנות לראות את "ליצן בשדה תירס" (שמופיע בחלק מהמקומות בתור "הליצן בשדה התירס", או "ליצן בשדה התירס". יחי הדקויות הקטנות), בערך באותה תקופה בה הוא היה אמור להיות מוקרן באופן חד פעמי בסינמטק תל אביב, במסגרת שבוע הגאווה (בהמשך תבינו למה). אז אחרי משהו כמו שעה וחצי של הנאה, אני שמח לדווח שהסרט הוא פחות או יותר מה שציפיתי: מהנה, טראשי ומצחיק, עם קצת Gore וכמעט בלי הפחדות שניקח אותנו הביתה. הוא רחוק מלהיות מקורי או לספק לנו דמות בלתי נשכחת של ליצן מפחיד, אבל בטווח הקצר הוא יכול להעביר לכם את הזמן מעולה.
זהירות: קלישאות אימה לפניך
ההתחלה של "ליצן בשדה תירס" נראית כאילו יצאה מתוך פס הייצור של סרטי אימה, לטוב או לרע. עוד לפני שכותרות הפתיחה עולות, אנחנו מסמנים "וי" על אלמנטים שראינו ביותר מדי סרטים: צעירים מטופשים למראה שיושבים במסיבה מסביב למדורה, ליד מפעל לייצור סירופ תירס. בלונדינית מרשימה למראה משחקת בג'ק אין דה בוקס של ליצן קריפי, מה שאומר שיהיה כאן סוג של ג'אמפ סקייר כי ככה ג'ק אין דה בוקס עובד. היא עושה עיניים לגבר מסוים, נכנסת לשדה תירס יחד איתו ומתחילה להתפשט, כי הרי אין לוקיישנים חושניים יותר מאשר יבולי תירס ("זה תירס, או שאתה שמח לראות אותי, מה שגורם לאיבר המין שלך להיראות קמו קלח עטוף בעלים ירוקים עם גרעינים צהובים מתוקים?"). אלא שאז הבחורה נעלמת וחוזרת מדממת, הגבר רץ ונתקל בדחליל מפחיד – עוד קלישאת אימה – ומיד לאחר מכן בליצן, או מישהו מחופש לליצן, שמרים אותו באוויר עם קלשון, כאילו היה ג'יפרס קריפרס אחרי חודשים ארוכים במכון הכושר.
מיד לאחר מכן, אנחנו פוגשים את הגיבורה שלנו ועוד כמה קלישאות אימה. קווין הצעירה (קטי דאגלס, "ג'ני וג'ורג'יה", "מקרים די קשים", "מארי הורגת אנשים") חיה עם אביה הרופא (אהרון אברמס, סדרות הטלוויזיה "חניבעל" ו"בליינדספוט") אחרי טרגדיה משפחתית. הם מנסים לפתוח פרק חדש בבית גדול וקצת קריפי בעיירה מבודדת בשם קטל ספרינגרס. הם מגלים שאין בו קליטה סלולרית (לייק דה), ושיש משהו מת בארובה. קווין פוגשת את השכן הקצת מוזר (וינסנט מולר, "ריברדייל"), ובבית הספר החדש והמאיים מורה מעצבן, שמחליט לרתק אותה יחד עם עוד כמה צעירים פוחזים.
הריתוק הוא הזדמנות מעולה של קווין להתחבר לכל מי שאומרים לה לא להתחבר אליו. החבר'ה מציגים לה את הסיפור של העיירה, שהתפתחה סביב המפעל המקומי שייסדו בני המשפחה של בחור חמוד (קרסון מקורמאק, "שאזאם", "הנערה הכי בת מזל בעולם") לייצור סירופ תירס בשם "בייפן". המפעל שבשלב מסוים נשרף – לכאורה באשמת הצעירים הפוחזים – וגרם לקטסטרופה בעיירה, עם משפחות רבות שאיבדו את מקור הפרנסה שלהן. מדי שנה מתקיים פסטיבל שמשמר את המסורת ומעמיד במרכז את הליצן פרנדו, הדמות על התווית של בייפן, שהוא ליצן שאמור להיות חמוד. החבר'ה בסרט החליטו להפוך לרוצח סדרתי בערוץ היוטיוב שלהם, אבל בסרטי אימה זו נבואה שמגשימה את עצמה מהר מאוד.
משם, סביר להניח שכבר הבנתם לאן הסרט יתפתח: מישהו, מישהי או מישהם לבושים כמו פרנדו יתחילו לרדוף אחרי הצעירים ולהרוג אותם בדרכים יצירתיות, עם כלי נשק מגוונים כמו מסורים חשמליים או חיצים, בלוקיישנים שונים שיכללו בשלב מסוים גם שדות תירס ענקיים או את המפעל הנטוש של הסירופ ההוא. במקביל ננסה להבין בתור צופים מי בדיוק נמצא שם מתחת למסיכה, גילוי שמגיע למען האמת קצת מוקדם מדי לטעמי ורחוק מלהפתיע. הסרט מציג לא מעט דמויות משנה שהופכות להיות חשודות פוטנציאליות במה שקורה כאן, למשל ראש העיר, השריף המושחת או סתם בחור מבוגר קריפי שאומר משהו בסגנון "אל תעצבנו את פרנדו", אבל נעצור בזה.
הומור וליצנים מפחידים. מה עוד צריך?
"ליצן בשדה תירס" מבוסס על ספר באותו שם שכתב ב-2020 הסופר הצעיר אדם צז'ארה, בוגר לימודי קולנוע ואנגלית באוניברסיטת בוסטון. הספר העניק לו את פרס ברהם סטוקר לרומן הנוער הטוב ביותר מטעם איגוד סופרי האימה (HWA) הבינלאומי. בעקבות הצלחת הספר הוא כתב עוד שני ספרי המשך, "ליצן בשדה תירס 2: פרנדו חי" (Clown in a Cornfield 2: Frendo Lives) ו"ליצן בשדה תירס 3: הכנסייה של פרנדו" (Clown in a Cornfield 3: The Church of Frendo (2024, שאולי יהפכו גם את לסרטים, כי בסך הכול העיבוד הקולנועי של "ליצן בשדה תירס" הצליח לא רע. הוא גרף כ-10 מיליון דולר, סכום מרשים בהתחשב בעובדה שהתקציב שלו עומד כמיליון דולר בלבד, והצליח לשבור את השיא של סרטי IFC – חברת הפצה אמריקאית של סרטים עצמאיים (Independent Film Company) – בו החזיק קודם לכן "לייט נייט עם השטן" המצוין מ-2023.
את עבודת הבימוי לקח על עצמו אלי קרייג, שפרץ ב-2010 עם סרט הקאלט "טאקר ודייל נגד הרשע", אחת מפארודיות האימה היותר מוצלחות שזכורות לי משנות ה-2000. האמת היא שמאז הוא קצת נעלם. הוא ביים את פרק הפיילוט לסדרת הטלוויזיה של "זומבילנד", שלמרבה הצער לא הופקה בסוף. ב-2017 הוא כתב וביים את הסרט השני שלו, קומדיית אימה חביבה בשם "Little Evil" שעלתה בנטפליקס, בכיכובם של אדם סקוט ואוונג'לין לילי, על גבר שחושד שהבן החורג שלו הוא קצת שטני. בין לבין הוא גם התחתן עם סאשה וויליאמס – השחקנית שגילמה את הפאוור ריינג'רית הצהובה מתישהו, ולא הדמות עם אותו שם מ"המתים המהלכים" – וזהו, בעצם.
"ליצן בשדה תירס" מחזיר את קרייג לעניינים ומראה שהוא לא שכח לעשות קולנוע. הסרט עשוי היטב ברובו, משעשע לפרקים (אל תצפו להומור מבריק נוסח "טאקר ודייל נגד הרשע") וכולל כמה הריגות יצירתיות. בתור חובב אימה מושבע היו חסרות לי קצת יותר התייחסויות מבדחות לז'אנר, עד לרמת הפארודיות על סרטים קיימים, כי ביצוע מוצלח שלהן – וראינו שקרייג יודע לבנות הומור – היה יכול לשדרג את הסרט בכמה דרגות.
הקאסט בגדול עושה עבודה טובה, לפרקים מצוינת. קווין היא די מגניבה, צינית וגם קצת מצחיקה, ודגלאס בהחלט מצליחה לבנות אותה באופן מעורר סימפתיה. מערכת היחסים שלה עם הבחור ההיא מוצגת בצורה מעניינת, עם מספיק כימיה ביניהם אבל גם ריחוק מסוים, כדי להבין את המורכבות שבמצב. יש כאן כמה דמויות סבירות מאוד, אבל בדומה להרבה סלאשרים אחרים – דמויות כאלה שנשארות ברמת הסטריאוטיפ (נניח, ספורטאי חסון) או נמצאות שם כדי להצדיק את העובדה שמדובר בסלאשר, בו הדרישה היחידה מחלק מהדמויות היא שיהיה להן גרון שאפשר יהיה לשסף.
על מה הסרט הזה בכלל?
על פניו, "ליצן בשדה תירס" הוא עוד סלאשר על ליצן או ליצנים שרודפים אחרי צעירים והורגים אותם. מתחת לפני השטח, יש שם עוד כמה נושאים, חלקם די חשובים. אי אפשר לדבר על תירס בעולם האימה ולא לדבר על "ילדי התירס", סיפור קצר של סטיבן קינג מ-1977 שהפך ב-1984 לסרט די מוצלח, שהוליד שבעה (!) סרטי המשך בינוניים מאוד, רימייק, פריקוול ואפילו פארודיות זולות (כמו "כרישי התירס").
העלילה המרכזית של "ילדי התירס" מדברת על כת של ילדים פסיכיים, שהורגים את המבוגרים. "הליצן בשדה התירס" מזכיר כמובן את נקודת הפתיחה הזו, בין השאר כי קטל ספרינגס הזכירה לי קצת את העיירה החקלאית גאטלין בסיפור של סטיבן קינג. מצד שני, מכיוון שהחשיפה שלי לשדות תירס מבוססת בעיקר על סרטי אימה ועל פעילויות משפחיתות של קטיף שמשום מה נראות לי תמיד אותו דבר, יכול להיות שקצת קשה לי לזהות גידולי תירס, והלוקיישנים האלו בעצם שונים לחלוטין. לעזאזל, הייתם מחליפים את העלילה ל"ליצן במטע תמרים" או "ליצן במקשה אבטיחים", ואני לא בטוח שהייתי שם לב להבדל.
הסרט לוקח את העלילה שלו לכיוון אחר (בלי ספויילרים), ומצליח לדבר – בצורה ישירה או עקיפה – על פערי הדורות. לא רק ברמה של עיירה שנשארת מאחור בשנות ה-90, אלא גם בכל הנוגע לנושאים רלוונטיים כמו פערים בין דוריים, ציפיות של ההורים שלא תמיד מתגשמות, תחושה של צעירים שהמבוגרים מתעלמים מהם או אפילו נגדם, השפעת הטכנולוגיה על היחסים הבין אישיים וכן הלאה.
אם אתם זוכרים, בתחילת הכתבה הזכרנו שהסרט היה אמור לקבל את הקרנת הטרום בכורה החגיגית שלו במסגרת פסטיבל קולנוע גאה באוניברסיטת תל אביב. הסיבה היא שיש כאן שתי דמויות שבשלב מסוים אנחנו מגלים, באופן לא ממש מפתיע (בטח אם יודעים מראש לחפש רמזים מהסוג הזה), שהן הומוסקסואליות. קשה לומר שהנרטיב ההומו-אירוטי הוא המרכזי בסרט או שמדובר כאן בסרט המייצג את תרבות הלהט"בים, אבל ייאמר לזכות התסריט שהוא בהחלט הציג את הדינמיקה הזו בצורה מעניינת, מפותחת יחסית ומשעשעת לפרקים.
סרט הולך לאיבוד דרך שדות תירס
השורה התחתונה היא ש"ליצן בשדה תירס" הוא סרט מוצלח, שפועל בכמה מישורים אבל לא מצליח להצטיין באף אחד מהם. הוא מהנה ומשעשע, בעיקר ביחס לתגובות של הדמויות לסיטואציה או להבדלים הבין דוריים סצנה בה שתי דמויות לא מזעיקות משטרה כי הן מנסות להבין מה זה הטלפון הישן שבבית שהן נכנסו אליו, לדוגמה, הייתה מוצלחת . בצד השלילי, חלק מהבדיחות חוזרות על עצמן או קצת מפספסות את המטרה: ההומור כאן קצת פחות מוצלח בעיניי מסלאשרים אחרים שראינו לאחרונה, כמו "לגמרי רוצח" או "עיני לב".
יש בו הרבה הריגות שחלקן חביבות, אבל לא Gore קיצוני מדי או הריגות יצירתיות, סטייל "חג ההודיה" המוצלח של אלי רות'. הליצנים עצמם עשויים היטב, למרות שראינו רק בשנים האחרונות כאלה שיש סבירות גבוהה יותר שהם ילוו אותו בחלומות. האימה מבוססת בחלק גדול מהמקרים על הקפצות, יעילות יותר או פחות (ג'ק אין דה בוקס, מישהו?), או על מרדפים בשדות תירס מול רוצחים: זה מהנה, במיוחד למי שאוהב סרטים בסגנון "מבוכי אימה" (אמיתיים או מסחריים) או בריחה מליצנים עם מסור בשדות תירס, אבל קשה לומר שהיו כאן סצנות שלקחתי איתה הביתה. יש כאן כמובן את ההיבט של סרטי אימה קצרים בכיכובו של פרנדו שהחבורה יוצרת, חלקם חביבים או משעשעים: בכמה מקרים הצופה שואל את עצמו אם מה שקורה בסרט הוא חלק מהמתיחה, אבל התסריט (שקרייג כתב יחד עם קארטר בלאנשארד) קצת מפספס את הניואנסים הקטנים האלו של השפעות המדיה החברתית וטשטוש המציאות כתוצאה ממנה.
בתור צופה אימה הדוק שאוהב לאמץ את המוח שלו בכל סלאשר בניסיון להבין מי בדיוק עומד מאחורי הרציחות ולמה, מצאתי את עצמי מקבל בשלוות נפש – ובאכזבה מסוימת – את הפתרונות שהסרט הציע. בלי ספויילרים, אין כאן רעיון חדשני או מתוחכם מדי שלא נתקלנו בו כבר בסרטים אחרים. הטוויסט כאן מגיע מוקדם יחסית ומשנה את הסגנון של הסרט, לטוב ולרע. מה שכן, יש כאן בעיה מסוימת של קצב, כי בדיוק ברגעים שאמורים להיות מותחים ביותר, חלק מהדמויות פותחות בהסברים די מייגעים על משהו שכבר הבנו לבד, ושהיה אפשר להעביר בצורה ידידותית יותר לצופה. חלק מהדמויות שמככבות בטוויסט הזה לא מפותחות מספיק כדי שאנחנו נתחבר לסיפור שלהן או לרציונל, מה שגם גורם לניתוק רגשי מסוים. וחבל, כי סיפור המסגרת כאן הוא בהחלט רלוונטי ובעל משמעות.
האם לראות את ליצן בשדה תירס?
אם נחזור לנקודת הפתיחה, אפשר לומר ש"ליצן בשדה תירס" סיפק בגדול את מה שמצפים מסרט מהסוג הזה, עם טייטל כללי וליצן שמתחבא בשיחים על גבי הפוסטר. הוא לא היסטרי בשום מובן, אבל תוצר ראוי בתקופה שהחזירה את הסלאשרים לאופנה (יש!) ושמחזקת עוד יותר את מעמדם של הליצנים הקריפיים.
הצעד המתבקש ביותר הוא לסיים את הכתבה בטענה ש"ליצן בשדה תירס" הוא קצת כמו הרכיבים שמרכיבים אותו. הוא משעשע וקצת קריפי כמו ליצן, הולך לאיבוד כמו אדם בשדה ענקי, ומצליח להיות מתוק ו"טעים" לצריכה עבור צופה האימה הממוצע. יכול להיות שמתאים כאן לומר שבדומה למוצר העומד במרכז העלילה – אם הבנתי נכון מוויקיפדיה, כי למה לעזאזל שאני אדע משהו על סירופ תירס – הסרט הזה קצת כמו סירופ תירס בבקבוק לחיץ. הוא מתוק, זול, דביק ומהנה, בדיוק מה שאתה צריך כשאתה רעב לאימה קלילה, שכמויות קטנות ממנה יכולות להיות ממכרות.
ליצן בשדה תירס (Clown in a Cornfield) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: ג'ימי וארדן
שחקנים: קייטי דאגלס, אהרון אברמס, קרסון מקורמק, וינסנט מולר, קווין דוראנד, וויל סאסוס
תסריט: ג'ימי וארדן וקארטר בלאנשארד (לפי הספר "ליצן בשדה התירס" של אדם צז'ארה)
אורך: 96 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית, לוקסמבורג, בריטניה, קנדה
שפה: אנגלית, צחקוקים מפחידים של ליצנים
תאריך עלייה למסכים (ארצות הברית): 9.5.2025
תקציב מוערך: כ-1 מיליון דולר
הכנסות: כ-10 מיליון דולר, לפי Box Office Mojo
ביקורות:
IMDB: 5.7
Rotten Tomatoes: 73%
🩸 טוויסט מפתיע: חלק מהקישורים באתר עשויים להוביל אתכם לאתרים שיש לנו איתם ברית דמים (אל דאגה, רק מטאפורית בינתיים), או לפחות תוכנית שותפים. זו לא טעות בכיוון, אלא היעד הסופי שלכם! אם תבחרו לקנות דרכם, יש מצב שנקבל עמלה קטנה שתאפשר לנו לחתוך קצת את הוצאות התפעול של האתר. אבל אל תחששו, היא לא תייקר לכם את המחיר עבור המוצרים או השירותים.
🔪 המחירים של מוצרי אימה ואטרקציות מפחידות גורמים לכם לצעקה? הנה כמה המלצות קטלניות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
💀 רוצים שהמותג שלכם יפסיק להיות רוח רפאים? צרו איתנו קשר לגבי אפשרויות הפרסום באתר –שיקימו את העסק שלכם לתחייה ויאפשרו לכם להפגין נוכחות מול האחרים.
👻 אל תפחדו לתמוך – אנחנו לא נרדוף אתכם בלילה (כנראה). לחצו כאן כדי לתמוך באתר ולשמור אותנו בחיים!
