ביקורות סרטי אימהסרטי אימה

"לגמרי רוצח" הוא סלאשר מצחיק על חזרה בזמן, שלגמרי שווה את הזמן שלכם | ביקורת

בקולנוע האימה גילו בשנים האחרונות את אלמנט החזרה בזמן, לעיתים משולב עם הלופ האינסופי. לא היינו צריכים את סלאשר האימה "לגמרי רוצח" כדי לדעת שהמגמה הזו לגמרי נפוצה היום בז'אנר האהוב עלינו. אתם יודעים איך זה הולך: רצח שהתרחש בעבר, אפילו כמה עשרות שנים קודם, ודמות שחוזרת בזמן בניסיון למנוע אותו ולהציל מישהו קרוב אליה. ראינו את זה למשל ב"זו סכין נפלאה", עיבוד אימה חופשי מאוד ליצירת המופת "אלו חיים נפלאים" של פרנק קפרה. ראינו את זה ב"זמן קטוע", על צעירה שחוזרת בזמן כדי להציל את אחותה, וגם בחלק השני של סרטי "מז"ל טוב", שלקח את הזיכיון לכיוון של מדע בידיוני. 

"לגמרי רוצח" של Amazon Prime Video הוא תוספת שלפני כמה שנים הייתה אולי מרעננת לז'אנר האימה, אבל היום נראית קצת סטנדרטית מדי, כי את הרעיון הכללי ראינו כבר. מצד שני, זה סרט שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, כולל אחלה הומור וגם דמויות מעניינות בחלקן. אז נכון שאפשר לצפות גם כאן להרבה מאוד חורים שקשורים לחזרה בזמן, וגם לטוויסטים די בעייתיים לגבי זהות הרוצח, הרוצחת, הרוצחים, הרוצחות או מי שזה לא יהיה הפעם.


רוצחים, או קורבנות? מתוך "לגמרי רוצח" (Amazon Prime Video)

רוצח הסוויט סיקסטין חוזר (בזמן?)

הרעיון המרכזי של "לגמרי רוצח" מזכיר מאוד חלק מהסרטים שהזכרנו כאן, בעיקר "זמן קטוע" עם בערך אותה עלילה, ואפילו רוצח במסיכה שנראה קצת דומה (אגב, לפי הדיווחים התסריט של "זמן קטוע" נכתב דווקא לפני "לגמרי רוצח", שיצא לפניו, ככה שלא ברור מי העתיק ממי, אם בכלל). ההבדל העיקרי ברמה העלילתית הוא את מי בדיוק מנסים להציל בזכות החזרה בזמן – האחות מול האימא – גם אם בפועל יש הרבה מאוד הבדלים בין הסרטים האלו ברמת המבנה, הסגנון וגם האיכות. 

הגיבורה של "לגמרי רוצח" היא ג'יימי (קירנן שיפקה המוכשרת מסדרות הטלוויזיה "מד מן" ו"הרפתקאותיה המצמררות של סברינה", שראינו לאחרונה גם ב"טוויסטרס" ובתור השורדת של מסע הרציחות של ניקולאס קייג' ב"לונגלגס"), בחורה שנונה ודי מגניבה שחיה בעיר קטנה בשם ורנון. 30 שנה קודם לכן, בשלושה מקרים נפרדים בפער של כמה ימים, אימה ושתיים מחברותיה נרצחו על ידי רוצח ה-Sweet 16, שדקר כל אחת מהן 16 פעם, לכבוד יום ההולדת ה-16 שלהן.

בשנת 2023, ג'יימי הולכת להופעת רוק של להקה מקומית יחד עם חברתה הטובה אמיליה (קלסי מויאמה מסרטי "לכל הנערים שאהבתי" ו"ממשחק החברות" המאכזב עם פייטון ליסט). זה קורה בליל כל הקדושים, ואימה של ג'יימי, פאם (ג'ולי בואן, "משפחה מודרנית", "בוסטון ליגל", "אד"), שהייתה חברה של שלוש הקורבנות, נשארת בבית ונרצחת על ידי רוצח הסוויט סיקסטין. ג'יימי מגלה מהכתב ומנהל הפודקאסט המקומי שמתעניין מאוד במקרה הרצח, כריס דובאסג' (ג'ונתן פוטס, "ג'יני וג'ורג'יה", "שטן"), שאימא קיבלה קודם לכן פתק מהרוצח, עם איום שהיא תהיה הקורבן הבא, מתישהו.


רוצח ה-Sweet Sixteen חוזר, בזמן. מתוך "לגמרי רוצח" (Amazon Prime Video(
רוצח ה-Sweet Sixteen חוזר, בזמן. מתוך "לגמרי רוצח" (Amazon Prime Video)

אחרי שהמתישהו הזה מגיע, ג'יימי מוצאת את עצמה נרדפת פתאום על ידי אותו רוצח, ומפעילה במנוסתה מכונת זמן שאמיליה בנתה לכבוד פרויקט בבית הספר, לפי מדריך שהכינה אימה. היא חוזרת בזמן לשנת 1987, תיראו מופתעים, ומבינה שאם היא תגלה מי הרוצח ותעצור אותו, היא תוכל אולי למנוע את המוות של אימה שלה, וכנראה שגם את שלוש הרציחות של החברות הטובות שלה מאותן שנים. היא מגיעה למסיבה, בה התרחש הרצח הראשון, ופוגשת את הגרסה המוקדמת של אימה (אוליביה הולט המהממת, שהתחילה את הקריירה ב"בית ספר לאומנויות לחימה" ו"זה הסוף שלי" של דיסני, עברה לתכנים אפלים יותר כמו סדרת המתח "קיץ אכזרי" ותככב בקרוב הסלאשר הוולנטיינס "Heart Eyes"), חברותיה טיפאני (ליאנה ליברטו, "צעקה 6", "בית החוף", "רדוף") ועוד כמה דמויות של צעירים וצעירות שראינו בתור הגרסה המבוגרת שלהם, ושאולי חלק מהם יהיו הרוצח או הרוצחים. 

אבל אז מתחיל כל הקטע של החזרה בזמן, כשג'יימי צריכה לכאורה לא לשנות יותר מדי את העבר, לשכנע חלק מהאנשים מי היא באמת אבל להסתיר מאחרים מי היא בדיוק, וכן הלאה. היא תנסה למנוע את הרציחות, אחת אחרי השנייה, ואולי גם לעשות כמה דברים חשובים אחרים כמו לשדך למשל בין ההורים העתידיים שלה, או לנסות להבין אם היא בעצם גורת כלבים מטאפורית, כלומר, בת לאמא שהייתה מאוד ביצ'ית. 

היגיון אין, הומור יש בכמויות

האמת היא שלמרות תיאור העלילה הדי מורכב וריבוי הדמויות, בנקודות זמן שונות, די קל לעקוב אחרי "לגמרי רוצח". כמו כל סרט של חזרה בזמן מאז "בחזרה לעתיד" וכנראה שגם קודם לכן, אם תחפשו טוב תוכלו למצוא בוודאי הרבה חורים בעלילה או כשלים תסריטאיים של חוסר היגיון, אבל אני סלחני מאוד לבעיות מסוג הזה בסרטי אימה שמבוססים על חזרה בזמן, כי לא התכנסנו כאן כדי למצוא היגיון. 

בתור סרט אימה, קשה לומר ש"לגמרי רוצח" הוא מפחיד – יש בעיקר כמה הקפצות, די צפויות – וקצת Gore. בתור סלאשר בסגנון של "מי עשה את זה", הוא עושה עבודה חלקית, כי חלק מהטוויסטים נעים בין שגרתיים לבין לא מעניינים או הגיוניים. בכל זאת, השילוב מצליח דווקא להיות מוצלח. בעיקר בזכות העובדה ש"לגמרי רוצח" הוא בהחלט סרט מצחיק. רוב ההומור בו מבוסס על הפערים בין העבר להווה, בעיקר המתירנות של שנות ה-80 שמנוגדת לפוליטיקלי קורקט ולשמרנות המסורית של עידן ה-Me Too בטלוויזיה ובקולנוע, וכמובן שגם הפערים הטכנולוגיים.



Shop Now


הרבה מאוד בדיחות מהסוג הזה עובדות, אם כי ייאמר לגנותו של הסרט שבחלק מהמקרים הוא פשוט מנסה "להסביר" את הבדיחה באמצעות הערה שנונה וצינית של ג'יימי לגבי מה שאנחנו רואים. התוספות האלו היו בעיניי די מיותרות ופגשו בזרימה הקומית של הסרט, ויכול להיות שחלק מהמטרה שלהם היה פשוט להציג את ג'יימי בתור – אני יודע – בחורה שנונה וצינית. 


מסתבר שב-35 שנה, השתנו הרבה דברים מצחיקים. מתוך "לגמרי רוצח" (Amazon Prime Video)

עשייה קולנועית משובחת, לרוב

ייאמר לזכותה של שיפקה שהיא עושה יופי של עבודה, כמו רוב השחקנים בקאסט, ויש כאן דמויות שהן מעניינות או אפילו בעלות עומק מסוים. זה ממש לא מובן מאליו בסרט שהקאסט שלו כל כך רחב, כי יש הרי הרבה קורבנות וחשודים פוטנציאליים, וחשוב לראות מה הם עשו בעבר ולמה הם נהיו בהווה. בהקשר הזה התעלומה העיקרית היא מה בדיוק קרה בעבר וגרם לאותן בחורות להירצח, והסרט שואל – באופן לא ממש מקורי, חשוב לציין – האם זה קשור ממש אולי, ובמקרה, לעובדה שהבנות הבי'ציות די היו ביצ'יות לחלק מהאנשים שהן הכירו, מה שאולי גרם לכמה דברים נוראים לקרות.

הבימוי של נחצ'קה קאן ("חמוץ מתוק", "רוק הצעיר") יעיל בכל הנוגע לבניית הסיפור והדמויות, כולל שילוב הומור, ובאופן מפתיע אין כאן הרבה דמויות של צעירים טיפשים ומעצבנים שאנחנו מתים שהם ימותו כבר, כי אם לא אנחנו ניכנס למסך ונרצח אותם בעצמנו כי הם כל כך טיפשים ומעצבנים. אנחנו כן מקבלים כאן את הקלישאה השחוקה של הבנות המקובלות והיפות הביצ'יות, שמקבלות כאן את הכינוי "המולי'ס" (על שם מולי רינגוולד. כן, מ"בת 16 הייתי". ממש צירוף מקרים), אבל הן מספיק מעניינות או אטרקטיביות למראה כדי להצדיק את הבחירה הזו. יש אפילו חיבור רגשי בין הדמויות וכמה סצנות מרגשות, גם אם לא ברמה של הסצנה סוחטת הדמעות ההיא במפגש בין טרי לאמא שלה ב"מז"ל טוב 2" (כמובן שיש סיבה שאני מזכיר את הסרט הזה).

מה שקצת חסר לי היה כל מה שקשור לעובדה שאנחנו מדברים כאן על סרט אימה, וליתר דיוק סלאשר: קטעי הרציחות הם די שגרתיים, נעים בין מאכזבים לבין סבירים עם פוטנציאל גבוה הרבה יותר להפוך להיות קאלט, כמו למשל רצח שמתרחש על מיטת מים.


הכירו את ה"מולי'ס". מתוך "לגמרי רוצח" (Amazon Prime Video)

אם מתעלמים מחוסר ההיגיון הבסיסי שחייב להיות בסרט על חזרה בזמן או מכמה חורים שחורים בעלילה, התסריט – של דיוויד מתלון, סאשה פרל-רייבר וג'ן ד'אנגלו – לגמרי עושה את העבודה, בעיקר בכל הקשור לבניית הדמויות ולשילוב ההומור בסרט. כמובן שגם העובדה שהסרט הופק על ידי ג'ייסון בלום ואולפני בלומהאוס מראה שיש יד מיומנת מאחורי הקלעים או ברמת החזון, וברוב המקרים רואים את זה.

"לגמרי רוצח" לגמרי שווה את הזמן שלכם אם אתם מחפשים משהו קליל לראות, בניסיון למצוא רמזים לגבי הרוצח, להיות במתח מסוים בכל הנוגע לגורל הדמויות המרכזיות וגם לצחוק פה ושם. הוא רחוק מלהמציא את הגלגל, בתוך במסגרת עודף הסלאשרים חוצי הז'אנרים שאנחנו נתקלים בו בשנים האחרונות. תמצאו כאן אלמנטים שמזכירים קומדיית נעורים של שנות ה-80 (דגש כמובן על "בת 16 הייתי" עם מולי רינגוולד, ה-כוכבת של סרטי נעורים באותה תקופה, עם כמה רפרופים ישירים) וגם סרטים מאוחרים יותר ("ילדות רעות"), סלאשרים שגדלנו עליהם כמו "ליל המסיכות", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", סרטי חזרה בזמן ועוד. גם אם לא בטוח שהסרט יהפוך להיות זיכיון, כמו שהציעו למשל בחלק מהביקורות, לגמרי אפשר לסמן "וי" על קצת יותר משעה וחצי של גילטי פלז'ר.

Shop now for our new Halloween décor!


לגמרי רוצח (Totally Killer) – כל מה שחשוב לדעת

שנה: 2023

בימוי: נחצ'קה קאן

שחקנים: קירנן שיפקה, אוליביה הולט, ליאנה ליברטו, ג'ולי בואן, צ'ארלי גילספי, קלסי מויאמה

תסריט: דיוויד מתלון, סאשה פרל-רייבר וג'ן ד'אנגלו

אורך: 106 דקות

ארץ הפקה: ארצות הברית, קנדה

שפה: אנגלית

תאריך הפצה (אמזון פריים וידאו): 6.10.23

תקציב: לא פורסם

הכנסות: הסרט יצא בסטרימינג ולא הוקרן בבתי קולנוע

MPAA דירוג: R

ציון ביקורות:

IMDB: 6.5

Rotten Tomatoes: 86%

 

 

.

 

אהבתם? מוזמנים לשתף. לא תמותו מזה!
דילוג לתוכן