"עיני לב" הוא סלאשר מצחיק וקצת מטורף, שאפשר להתאהב בו בקלות | ביקורת
על פניו, אין הרבה נקודות השקה בין סרטי אימה לקומדיות רומנטיות. בפועל, אפשר דווקא למצוא כמה קווי דמיון בין הז'אנרים האלה, כי מה לעשות שהפער בין הז'אנרים לפעמים מתבטל. אני זוכר שבמהלך לימודי הקולנוע שלי, ראינו את הטריילר האמיתי של "היומן", ומיד לאחר מכן טריילר מומצא של "היומן" בתור סרט אימה, עם סצנות ומשפטים שקיבלו פתאום משמעות אחרת, קריפית. יש כמובן שגם סרטים שמנסים לשלב בין הז'אנרים האלו ולהוכיח שאהבה לא רק מתה, אלא גם יכולה להרוג. כאשר השילוב הזה כן קורה – כמו שראינו בכתבה מיוחדת שהכנו בנושא – יש כאן פוטנציאל לסרטים מהנים, אפילו סרטי קאלט, שאפשר אפילו לראות בדייט או עם האישה (השם שמור במערכת), שמתרחקת בימים רגילים מסרטי אימה כמו אש ומעדיפה להכריח את הבעל האומלל לראות איתה קומדיות רומנטיות.
בעל אופן, כששמעתי על Heart Eyes – שמופיע בינתיים רק בשמות לא רשמיים בעברית, בעיקר "עיני לב" או "לבבות בעיניים" – קיוויתי שהנה מצאתי לשם שינוי סרט שאפשר להביא הביתה, לדייט משותף. ידעתי שאשתי פשוט לא תוכל להגיד לא לקומדיית טעויות רומנטית על טהרת הקומדיה המטורפת, שאפילו מצטטת סצנות מסרטים רומנטיים קלאסיים, רק בגלל פרט שולי כמו העובדה שיש בו רוצח סדרתי שהורג זוגות אוהבים, נכון? הרי אף אחד לא מושלם.
בסופו של דבר, כמובן, ראיתי את הסרט לבד, מכורבל בשמיכה עם הכלב ששוב גררתי מהמיטה שלו באמצע הלילה כדי לראות לידי סרט בשפה שהוא לא מבין, עם רעשים שמפחידים אותו. למרות זאת, ההנאה שלי מהסרט הייתה גדולה מאוד. כי "עיני לב" – אני אדבוק בשם הזה, עד שיהיה משהו רשמי יותר – הוא סלאשר מצחיק וגם קצת מפתיע, עם שחקנים צעירים וכריזמטיים, רוצח סדרתי עשוי היטב ועוד כמה הברקות. לא הכול מושלם כאן, בקולנוע כמו באהבה, אבל בהחלט מצאנו סרט משובח לחובבי הרומנטיקה המדממת.
כמו קומדיה רומנטית, רק בסרט אימה
הסצנה שפותחת את "לבבות בעיניים" מגדירה מהר מאוד שמדובר בסרט שכדאי לא לקחת ברצינות יותר מדי. אנחנו מצטרפים לזוג ברגע המאושר של הצעת הנישואין, שמשתבש. בפעם הראשונה, כי הצלם מתקשר כדי להודיע שהוא לא הצליח לתפוס את ההצעה. בפעם השנייה, כי מישהו יורה חץ בראש של הבעל המיועד, ואחר כך רודף אחרי הארוסה הטרייה ומוחץ את הראש שלה בדרך אכזרית מאוד.
מהר מאוד, אנחנו מבינים את סיפור הרקע: מסתבר שבשנים האחרונות, יש רוצח סדרתי שמסתובב בין ערים שונות בארצות הברית והורג זוגות ביום האהבה (גברים, אל תשכחו שהוולנטיין דיי הוא ב-14 בפברואר בכל שנה). הרוצח הסדרתי הזה מכונה "רוצח עיני לב" (Heart Eyes Killer) או בקצרה "H-E-K", מהסיבה הפשוטה שהוא עוטה מסיכה עם לבבות אדומים בתור עיניים. אחרי כמה מסעות רציחות בערים אחרות, הרוצח מגיע הפעם לסיאטל, שם מתרחש הסרט. אחרי רצח של שני זוגות במקומות רומנטיים – יקב וספא (גברים, נסו לציין את זה כשהאישה מבקשת מכם חוויה רומנטית משותפת) – הגיבורה חוששת שהוא יגיע גם אליה. למרבה המזל, היא כרגע רווקה אחרי מערכת יחסים ארוכה, ככה שהיא לא בקבוצת הסיכון. לכאורה.
הגיבורה שלנו היא אלי (אוליביה הולט), אשת שיווק בחברת תכשיטים שמי שמנהלת אותה היא קצת מטורללת (קריסטל קיין, "הזאבים בינינו"). אלי היא אחרי פרידה עצובה מבן הזוג שלה, שהפכה אותה בין רגע לסטוקרית שלו ברשתות החברתיות. היא פוגשת בבית הקפה בחור חתיך למראה בשם ג'יי (מייסון גודינג), שמזמין בדיוק את השתייה המוזרה שהיא שותה. אלא שכמו כל קומדיה רומנטית, הרבה מאוד דברים משתבשים, הראש שלהם מתנגש אחד בשני יותר מדי פעם והיא עוזבת את המקום בבושת פנים, רק כדי להיות מבוזה בעבודה שלה. מסתבר שבתקופה של רציחות של זוגות אוהבים, להציע קמפיין שיווקי שמקדש את המוות ("עד שהמוות יפריד בינינו") ושכולל הומאג'ים של בוני וקלייד או ג'ק ורוז מטיטאניק, זה לא רעיון כל כך מוצלח. אלי מושפלת במעמד הפיצ'ינג, ומגלה שכדי לתקן את הנזק שהיא עשתה, הבוסית שלה החליטה להיעזר בפרסומאי יועץ מבריק. אם ראיתם קומדיה רומנטית אחת בחייכם, אתם בטח יכולים לנחש מי יהיה אותו יועץ. כן, סרט בסגנון "הבחור שפגשתי במקרה ושהיה איתו קטע מוזר, מופיע ממש במקרה בחיים שלי שוב", כמו נניח "אפשר לגלות לך סוד?" (שראיתי עם אשתי. וגם כי יש שם את אלכסנדה דדריו).
השניים יוצאים לארוחת ערב, בניסיון לדבר על דרכים להציל את הקמפיין הכושל, אבל נראה שג'יי מתעניין קצת יותר מדי באלי. בלי לפרט יותר מדי, הם רבים ועומדים לפוצץ את הערב, אבל אז אלי רואה מרחוק את האקס המיתולוגי, ועושה את מה שאמורים לעשות בקומדיות רומנטיות ברגעים כאלו – היא מנשקת בחושניות את ג'יי, שכמובן לא מתנגד. השניים איכשהו מגיעים לבית שלה, מסיבות שונות ממה שאתם חושבים, ואני שמח לגלות שיש בעולם הזה מישהי שהיא יותר מבולגנת ממני. בכל אופן, אחרי קצת יותר מחצי שעה של סרט שפעל על פי הנוסחה של קומדיה רומנטית (למעט סצנת הפתיחה), היא מגלה שיש בארון מישהו במסיכה עם עיני לבבות שרוצה לרצוח אותם. מאותו רגע, כשהגיבורה אומרת בבהלה "פאק!", הסרט הופך לסלאשר מדמם. השניים ינסו להיאבק על חייהם, ביחד או לחוד, וכמובן שגם לנסות לגלות מי עומד מאחורי הרציחות, ולמה. ייאמר לזכותו של הסרט שגם ברגעים האלו, הוא שומר על הומור ואפילו קצת על רומנטיקה.
במקביל, אנחנו נתקלים בעוד כמה דמויות שהופכות, כמיטב המסורת, לחשודים פוטנציאליים של הצופה המנוסה בסרטי סלאשרים. אנחנו פוגשים בין השאר את החברה הטובה של אלי (ג'יגי זומבאדו מסדרות הטלוויזיה "הטירון" ו"Bridge and Tunnel") ואת צמד החוקרים הובס (דבון סאווה האגדי, "יעד סופי", "יד רצחנית", "בלאק פריידיי") ושואו (ג'ורדה ברוסטר, "סיוט בחדר המורים", "המנסרים מטקסס: ההתחלה", "המרתף"), שהשמות שלהם מתכתבים כמובן עם סרטי "מהיר ועצבני", בחלק מהם ברוסטר שיחקה. ויש עוד כמה דמויות שמקבלות זמן מסך מצומצם, אבל אולי מספיק כדי שנחשוד בחלק מהן, וכאלה שנרצחות. \
הנה הטריילר של "עיני לב":
גם לחובבי רומנטיקה: ההומור של עיני לב
עוד לפני שנתייחס לשאלה האם "עיני לב" עובד בתור סלאשר, חשוב להדגיש שמדובר בסרט מצחיק, אפילו מאוד. הכימיה בין הולט לגודינג מספקת ניצוצות רומנטיים אבל גם הומור, בעיקר בכל הנוגע לניסיונות שלהם לשכנע את הרוצח או הרוצחים שעוקבים אחריהם שהם לא באמת זוג. היו כמה סצנות משעשעות מאוד בהקשר הזה ("אנחנו לא ביחד!… לך תהרוג מישהו אחר!"), אם כי לדעתי הסרט היה יכול קצת יותר ללכת לכיוון של קומדיית טעויות שמבוססת על הרעיון הזה. אם תרצו, יותר סצנות בסגנון של "טאקר ודייל נגד הרשע", קומדיה מבריקה בה צעירים פוחזים חושדים שמישהו הוא רוצח סדרתי בעקבות שרשרת של צירופי מקרים.
"עיני לב" פועל מתוך מודעות מלאה לקולנוע האימה, אבל כמובן שגם לקומדיות רומנטיות. יש בו למשל סצנה שחוקה מקומדיות רומנטיות בה אלי בוחרת בגדים ל"דייט", בהכוונת חברתה הטובה, בה הבגדים הם בעצם רפרנסים ללבוש שראינו בקומדיות כמו "קלולס" ו"אישה יפה" (גילוי נאות להצלת הכבוד העצמי שלי: לא שמתי לב לזה בעצמי, כי אני רואה סרטי אימה ולא קומדיות רומנטיות) או מונולוג שמורכב משמות של סרטים רומנטיים. יש כאן גם את סצנת הגיבורה-שהולכת-לשדה-תעופה-לפני-שאהוב-ליבה-יעלה-על- מטוס השחוקה מאוד, שנראית מאוד תלושה ולא מחוברת לכלום, באופן מודע ופארודי כמובן. אני הייתי שמח לעוד פארודיות ובדיחות שמתייחסות בצורה הדוקה יותר לנרטיבים של סלאשרים, ולא רק קומדיות רומנטיות.
עוד רוצח במסיכה לאוסף, ואפילו די מוצלח
האטרקטיביות של סרטי סלאשר תלויה גם בשאלה עד כמה דמות הרוצח שבהם הוא אפקטיבי. "עיני לב" יכול בגדול לסמן "וי" גם מהבחינה הזו. מי שעיצב את המסיכה של הרוצח הוא אמן האפקטים המיוחדים טוני גרדנר, שיצר את המסיכות בכמה מהסלאשרים הבולטים של השנים האחרונות – "פריקי", "מז"ל טוב" ו"לגמרי רוצח" – מה שאומר שיש לו בערך את עבודת החלומות. זה לא שהרוצח הוא מפחיד במיוחד, והוא יכול להזכיר לכם קצת נבלים אחרים שגדלנו לפחד מהם (למשל, כמה וכמה אלמנטים "ג'ייסון וורהסיים") אבל המסיכה וההופעה הכללית בהחלט זכירים, וכמובן שגם מתאימים לתמה הכללית של הסרט. יש בהופעה שלו כמה מאפיינים מבריקים, כמו העיניים האדומות הזוהרות בחשיכה, על רקע המסיכה הצהובה.
הבמאי ג'וש רובן יצר לפני כמה שנים את "הזאבים בינינו", קומדיה על איש זאב (לכאורה או שלא) שקוטל את תושבי עיירה קטנה – סרט שהיה משעשע לפרקים, אבל קצת קולני ומעצבן לפרקים. ב"עיני לב", הוא הצהיר שהמטרה שלו הייתה לבנות רגעים רומנטיים שיזכירו את נורה אפרון (שכתבה את "כשהארי פגש את סאלי", "נדודי שינה בסיאטל" ו"יש לך הודעה", אותו היא גם ביימה), לצד רגעים מפחידים שיזכירו את אגדת האימה ווס קרייבן ("סיוט ברחוב אלם", "צעקה", "האנשים מתחת למדרגות"). רובן הצהיר שהוא רצה למשל שהרוצח יאמץ את ההליכה המפורסמת של ג'ייסון וורהיס מ"יום שישי ה-13", שמצליח ללכת בקצב של צב אבל עדיין להקדים את הקורבנות שלו. רצון אחר הוא לא להתמקד בהכרח באיברים כרותים (למרות שיש בסרט כמה), אלא להפוך את האלימות לכיפית ולאפלה, בלי לייסר את הצופה.
מאחורי התסריט עומדים כמה שמות מיומנים מאוד בצמיחה המחודשת של קומדיות הסלאשר. את הסרט כתבו הצמד מייקל קנדי וכריסטופר לנדון – שעבדו ביחד על "פריקי", "זו סכין נפלאה" ו"זמן קטוע" החביבים – יחד עם פיליפ מרפי ("שומר הראש ואשתו של המתנקש"). אפשר לזהות בהחלט את טביעת האצבע של לנדון ("מז"ל טוב", "פריקי"), מהסיבה הפשוטה שגם לנדון עוסק לא מעט באהבה ובקשר שלה לאימה (הדוגמה האחרונה היא "דייט קטלני" המהנה, שכתבנו עליו לא מזמן באתר). כשרואים את השמות של היוצרים האלו ברשימת הקרדיטים אפשר להגדיל את הציפיות, ויכול מאוד להיות שג'וש רובן יצטרף עכשיו לרשימת השמות המעניינים של קולנוע האימה.
עוד סלאשר שנחתך לקראת הסוף?
קשה לומר ש"עיני לב" הוא מפחיד מדי, כי האימה שבו בעיקר מבוססת על הבהלות ודם. מספר הרציחות בו הוא יחסית מצומצם ומתמקד בעיקר בניסיון של הרוצח לרדוף את מי שהוא חושב שהם בני זוג, ולא בהכרח להרוג בזה אחר זה צעירים מטופשים. יש כאן רציחות, ואפילו כמה מגניבות – כולל סצנת טבח המוני בלוקיישן רומנטי – אבל לדעתי החלק הזה הוא מעט משני. אנחנו מקבלים בעיקר את בניית הקומדיה בחלק הראשון, כמה מאבקים ומרדפים בחלק האמצעי ואת המאבק מול הרוצח, הרוצחת, הרוצחים או הרוצחות בחלק האחרון, אחרי שאנחנו מבינים כמובן מי נמצא מתחת למסיכה ומה המניעים.
כאן, לצערי, הסרט מפספס קצת – כמו שקורה ביותר מדי מקרים. סלאשרים בעיניי הם במידה רבה כמו פרק של "הזמר במסיכה": השופטים (הצופים, ולפעמים הדמויות בסרט) מעלים שמות של חשודים פוטנציאליים שנראים מפוצצים על הנייר, עם ניתוח עמוק של רמזים שהם רוצים שאנחנו נאמין שהם חשבו עליהם באותו רגע. בפועל, בחלק גדול מהמקרים מתגלה מתחת למסיכה סלב שרחוק מלהיות מוכר, שהרמזים שכיוונו אליו היו הכול חוץ מקשורים או ברורים. ב"עיני לב" קיבלנו לפחות מסיכה נורמלית ולא של סופגניה, אבו נפחא, אבטיח או פודל, אבל הגילוי היה קצת מאכזב ונע על התפר שבין מפתיע, צפוי ולא בדיוק הגיוני. נדיר שיש סלאשרים שבאמת מצליחים לספק ערך מוסף בחלק של החשיפה, וגם "עיני לב" מפספס כי אולי, איפשהו מתחת לפני השטח, היה אפשר למצוא רעיון מבריק באמת, או אפילו כזה עם עומק כלשהו.
המניע עצמו הוא מעט ביזארי, מתקשר אמנם לאווירה הכללית של הסרט ולנושא שלו, אבל נראה מעט רנדומלי בהתייחס לדמויות הרלוונטיות או למה שראינו קודם לכן. בעייתי לא פחות, הוא שהגילוי בחלק האחרון יוצרים כמה חורים גדולים בגופת התסריט, עם כמה שאלות שהמענה עליהן הוא קצת בעייתי.
עיני לב: כשקומדיה מטורפת הופכת לסרט אימה די משוגע
באחת הסצנות היותר מוצלחות של "עיני לב", הרוצח רודף אחרי הגיבורים לדרייב אין, שם מתרחשת לכבוד יום האהבה הקרנה של "נערתו ששת" (His Girl Friday). הבחירה הזו כמובן היא לא מקרית, ולא רק כי יצירת המופת של הווארד הוקס מ-1940, בכיכובם של קרי גראנט ורוזלינד ראסל, היא אחת הקומדיות החשובות שנעשו מאז ומעולם.
הגיוני לטעון שהצלחה של קומדיה רומנטית תלויה במידה רבה בכימיה שבין השחקנים שלה, שאמורה להיות שם מתחת לפני השטח גם כשהם עושים כל טעות אפשרית, או אפילו מגלים יחסים של שנאה שהופכת לאהבה. הקומדיה הרומנטית הקלאסית התפתחה במידה רבה מסרטי ה"קומדיה המטורפת" (Screwball Comedy), סוגה קולנועית שצצה בשנות ה-30 והולידה כמה יצירות מופת. "זה קרה לילה אחד" של פרנק קפרה נחשב לסרט הקומדיה המטורפת הראשון, ואחריה הגיעו קומדיות קלאסיות אחרות כמו "צער גידול חיות", "חמים וטעים" וכמובן שגם "נערתו ששת", בלי להיכנס יותר מדי לפרטים, הסרטים האלו שילבו פארסות, הומור ספלסטיק, דיאלוגים מהירים ושנונים, וכמובן שגם הומור שמבוסס על טעויות בזיהוי ושקרים.
"עיני לב" משלב כמה מהאלמנטים הבולטים של הקומדיות המטורפות, ובהחלט אפשר להגדיר אותו ככזה (כמו שעשו חלק מהמבקרים המקצועיים) – גם אם הוא סוטה במידה מסוימת מהנוסחה הקלאסית של קומדיות רומנטית בכלל, וקומדיות מטורפות בפרט. אלי וג'יי דומים בכמה וכמה נקודות, כמו למשל המשקה המוזר שהם שותים, ויש ביניהם כימיה: כלומר, אין את הנרטיב הקלאסי של זוגות מנוגדים ששונאים אחד את השני עד שהם מתאהבים. התפיסות שלהם לגבי אהבה או אפילו העולם עצמו שונות, וזה מוליד כמה דיאלוגים מוצלחים. אל תצפו כאן ליותר מדי דיאלוגים מושחזים ומבריקים כמו חלק מהסרטים הקלאסיים שציינתי כאן.
כימיה היא לא מילה גסה
מה שמשדרג את הסרט הוא ההופעות של שני השחקנים המובילים, וכמובן שגם הכימיה ביניהם שהיא באמת מוצלחת גם כשבוחנים אותה דרך הנעליים של סרט רומנטי. הולט, לטעמי, עושה עבודה נהדרת, ויהיה מעניין להמשיך ולעקוב אחריה. היא התחילה את הקריירה שלה בכמה סדרות וסרטים של דיסני ("בית ספר לאומנויות לחימה", "זה הסוף שלי", "סקיילר נגד המפלצת"), התקדמה לתפקידים בוגרים יותר (כמו בסדרת המתח "קיץ אכזרי" של ג'סיקה בייל) ושילבה גם כישורים אחרים, כמו שירה (היא הוציאה עד עכשיו ארבעה מיני אלבומים, 12 סינגלים וכמעט 20 קליפים) ותיאטרון (גילמה את דמותה של רוקסי בהפקה של "שיקאגו" בברודווי). אז נכון שמה שמעניין אותנו הוא קריירת האימה שלה – שכוללת בעיקר את התפקיד המוצלח ב"לגמרי רוצח", בו גילמה את הגירסה הצעירה של אימא שלה במסע החזרה בזמן של הגיבורה – ובהקשר הזה, היא יופי של נערת צעקה, שהתפקיד בסרט יושב עליה מצוין. היא כריזמטית, יש לה חוש קומי, וגם מצליחה לעורר סימפתיה.
הצלע הגברית בסיפור היא כאמור מייסון גודינג, הבן של השחקן זוכה האוסקר קובה גודינג' ג'וניור ("ג'רי מגווייר" של קמרון קרואו), שעושה כאן יופי של עבודה בתור גבר מהחלומות. את גודינג, שפרץ בסרט "חורשות את הלילה" של אוליביה ויילד (שגם תשחק לצידו בקרוב במותחן אירוטי בשם "I Want Your Sex"), ראינו כבר בכמה סרטי אימה. בסרט ההישרדות העשוי היטב "תלויה באוויר" (2022), על שתי בחורות שנתקעות על קצהו של מגדל תקשורת, הוא הופיע בתפקיד קטן, של בן הזוג של אחת מהן שנהרג בתאונה בתחילת הסרט, ושמוזכר בעלילה בטוויסט מסוים בהמשך. ב"צעקה 5" (2022), "צעקה 6" (2023) ובקרוב גם "צעקה 7", כבר היה לו תפקיד משמעותי יותר: הוא גילם את צ'אד, אחד התאומים לבית מיקס-מרטין. גודינג צריך לקבל מקום של כבוד באתר עולם האימה על שהצליח לשרוד שני סרטים עם האחיות קרפנטר שונאות ישראל (מליסה באררה וג'נה אורטגה), ואפילו שרד את המותחן הנורא "Y2K" לצד עוד שחקנית איומה – רייצ'ל זיגלר, מחריבת שלגיה.
משהו עובד בדינמיקה בין השניים האלו, ואני מניח שאפשר לתת להם את הקרדיט. זה לא שהתפקידים האלו מורכבים יותר מבחינה רגשית, אבל הצ'ארם הטבעי של שני השחקנים, החוש הקומי והכימיה מסבירים למה כשהם לא נמצאים על המסך בסצנות זוגיות, הסרט מאבד קצת מהתנופה שלהם.
אפשר לומר ש"עיני לב" מוצלח יותר בתור קומדיית אימה, ואפילו קומדיה רומנטית, מאשר סרט אימה פר הגדרה. זה סרט מצחיק עם שני שחקנים מוכשרים, שלשם שינוי יש ביניהם כימיה. יש בו אלמנטים של סלאשר ראוי, כמו רוצח זכיר וכמה הריגות מדליקות, אבל מהצד השני גם בעיות – בעיקר מערכה שלישית בעייתית, שלא משכנעת בטוויסטים שלה ובאופן שהיא מתחברת לתמונה הכוללת.
אני בהחלט ממליץ על "עיני לב", בטח אם אתם בעניין של קומדיות אימה, מחפשים סרט לדייט רומנטי או מנסים לשכנע את האישה לראות איתכם לשם שינוי סרט אימה פעם אחת לעזאזל כי אתם כל הזמן רואים קומדיות רומנטיות מפגרות. עדיין לא ברור אם נקבל סרט המשך, על רקע העובדה שהסרט הצליח אבל לא בצורה היסטרית (הכנסות של כ-33 מיליון דולר ברחבי העולם, מול תקציב משוער של כ-18 מיליון דולר), אבל אני לגמרי בעד זה. כי חשוב לשמור על האהבה חייה.
עיני לב / לבבות בעיניים (ש.ל.ר) (Heart Eyes) – כל מה שחשוב לדעת
שנה: 2025
בימוי: ג'וש רובן
שחקנים: אוליביה הולט, מייסון גודינג, ג'יגי זומברדו, ג'ורדנה ברוסטר, דבון סאווה, מיכאלה ווטקינס
תסריט: כריסטופר לנדון, מייקל קנדי, פיליפ מרפי
אורך: 97 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית, ניו זילנד
שפה: אנגלית, לבבות
תאריך עלייה למסכים (ארצות הברית): 7.2.2025
תקציב מוערך: כ-18 מיליון דולר
הכנסות: כ-33 מיליון דולר, לפי Box Office Mojo
ביקורות:
IMDB: 6.1
Rotten Tomatoes: 78%
🩸 טוויסט מפתיע: חלק מהקישורים באתר עשויים להוביל אתכם לאתרים שיש לנו איתם ברית דמים (אל דאגה, רק מטאפורית בינתיים), או לפחות תוכנית שותפים. זו לא טעות בכיוון, אלא היעד הסופי שלכם! אם תבחרו לקנות דרכם, יש מצב שנקבל עמלה קטנה שתאפשר לנו לחתוך קצת את הוצאות התפעול של האתר. אבל אל תחששו, היא לא תייקר לכם את המחיר עבור המוצרים או השירותים.
🔪 המחירים של מוצרי אימה ואטרקציות מפחידות גורמים לכם לצעקה? הנה כמה המלצות קטלניות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
💀 רוצים שהמותג שלכם יפסיק להיות רוח רפאים? צרו איתנו קשר לגבי אפשרויות הפרסום באתר –שיקימו את העסק שלכם לתחייה ויאפשרו לכם להפגין נוכחות מול האחרים.
👻 אל תפחדו לתמוך – אנחנו לא נרדוף אתכם בלילה (כנראה). לחצו כאן כדי לתמוך באתר ולשמור אותנו בחיים!
