אגם נטרון בטנזניה: האגם האדום והמלח שהופך חיות לאבן (בערך)
יש מונחים שלוקחים אותנו הרבה מאוד שנים אחורה. הצירוף “חיות מאובנות”, למשל, מתייחס בדרך כלל לשרידים, לתבניות או לעקבות של בעלי חיים קדומים מאוד (לרוב, 10,000 שנה לפחות) שנשמרו בכדור הארץ, לרוב לאחר שחלקים קשים בהם נטמנו בתוך משקעים. אגם נטרון בטנזיה משנה את הכללים, ובזכות ההרכב הייחודי שלו עלול לכאורה להפוך בעלי חיים חסרי מזל שמגיעים אליו לקשים כמו אבן, מהר מאוד. בואו להכיר את “אגם האבן”, שיוצר בית קברות לחיות גם במציאות.
המאפיינים הבולטים של אגם נטרון
נטרון הוא אגם מלח, הממוקם בחלק הצפוני של טנזניה, לא רחוק מהגבול שלה עם קניה ומהבקע המזרח אפריקאי. האגם, שמהווה חלק ממעגל הספארי הצפוני במדינה, ניזון בעיקר ממימיו של נהר ה-Ewaso Ng’iro הדרומי בקניה וממעיינות חמים סמוכים, עשירים במינרלים.
אם בוחנים את המאפיינים הפיזיים שלו, לא מגלים משהו מיוחד (למרות שבפועל, הוא יפה מאוד להתבוננות). אורכו של האגם כ-65 קילומטר, רוחבו משתנה לפי אידוי המים ולכמויות הגשמים בעונה, ושטחו עומד על קצת יותר מ-1,000 ק”מ. קיימים אינספור אגמים עמוקים יותר, כאשר העומק של אגם נטרון מגיע “רק” עד שלושה מטרים.
אגם שהופך חיות לאבן? לא בדיוק, אבל קרוב
מה שהקנה לאגם נטרון את פרסומו הוא העובדה שחיות שמגיעות אליו עלולות להפוך למאובנות, זמן קצר אחרי המגע עם המים – אם תרצו, ממש כמו במיתוס היווני המוכר על הדמות הנשית המפלצתית מדוזה שהופכת את כל מי שמביט בה ישירות לאבן, רק במציאות. חשוב לציין שבניגוד לאחת התפיסות המקובלות, החיות לא מתות והופכות לאבן כתוצאה מהמגע עם המים. מדויק יותר לומר שהן מתו במים מסיבות שונות, ושלאחר מכן הפגרים שלהן נשמרו היטב על ידי המלחים והכימיקלים שבמים, מה שהופך את בעלי החיים למעין פסלים מלוחים.
כדי להבין למה זה קורה, חשוב לראות את הרכב המים שבאגם. קודם כל, בסמוך לאגם מתנשא הר הגעש אול דויניו לנגאי (“הר האלוהים”) הר הגעש הפעיל היחידי בחלק הצפוני של טנזניה, שמתנשא לגובה של כ-2,962 מטר. הוא נחשב להר הגעש הפעיל היחיד בעולם שמייצר לבה קברונטיט. זהו סוג נדיר מאוד של לבה, בעלת כמויות גבוהות של של מינרליים קרבונטיים, נתרן ואשלגן. הסלעים הוולקניים באזור “תורמים” להרכב הכימי הקיצוני של המים באגם, שעשירים בחומרים כמו נתרן קרבונט ונתרן ביקרקבונט.
כתוצאה מכל אלה, המים באגם יכולים להגיע גם לכ-60-40 מעלות צלזיוס ברמת בסיסיות גבוהה (בין 9 ל-10.5 pH, כך שנוצר בסיס חזק ולא חומצה), שמזכירה יותר אמוניה. כאשר המים מתאדים – וזה קורה בקצב גבוה במיוחד – הם משאירים מאחוריהם תערובת של מלחים ומינרלים בשם נטרון, שהעניקה לו כמובן את שמו.
המים של אגם נטרון: אדומים, ולא מדם
אחד הכינויים של אגם נטרון הוא “האגם האדום הקטלני” (Deadly Red Lake), מונח המתייחס לצבע האדמדם של המים שלו. כמו במקרה של מפלי הדם באנטרקטיקה עליהם כתבנו כאן לא מזמן, הרכב המים שהוא שמגדיר את הצבע שלהם.
במקרה שם אגם נטרון, הסיבה לצבע הזה קשורה גם היא לבסיסיות הקיצונית שלו. כשהיא גבוהה במיוחד, נוצרים בשטח תנאים אידיאליים לגידול סוגים שונים של מיקרואורגניזמים, ביניהן אצות ובקטריות שנמשכות למים מלוחים. כמויות המלח ורמות ה-pH הגבוהות של האדם גורמים לשגשוג של המיקרואורגינזים האלו עוד יותר.
אחת ה”דיירות” העיקריות שתמצאו באגם נטרון היא הלוארכאה (Haloarchae), הידועה בפיגמנטציה האדומה שלה. היא זו שמעניקה בעיקר למים את הצבע הייחודי והדי מפחיד שלהם.
כך אגם האבן הופך למלכודת
על פניו, אגם נטרון בטנזניה נראה מפתה מאוד, עם המים המבריקים והמראתיים שלו, שמתמזגים לפעמים באופן מושלם עם השמיים. כלומר, כאשר המים לא אדומים באופן שמזכיר יותר דם.
הבעיה היא שהרכב המים הייחודי, רמת הבסיסיות שלהם, הטמפרטורה הגבוהה ושאר הפרמטרים שהזכרנו קודם, גורמים לכך שמי שבא במגע איתו עלול לעבור תהליך התקשות, לו “תורמים” החומרים השונים. נתרן הקרבונט, למשל, ידוע בתור חומר משמר ששימש בעבר את המצרים למטרות חניטה. כמו שציינו קודם, המים לא יהרגו את החיות, אבל בהחלט עלולים לגרום להסתיידות ולהקשחה של אלו שמגיעים לשם ומתים.
העובדה שהמים כאן הם קאוסטיים, גורמת לכמה השפעות אפשריות אחרות שרחוקות מלהיות נעימות. אנשים שהגיעו לכאן סיפרו על תופעות קשות כמו כוויות, גירויים בעור ובעיניים, או ראייה מטושטשת. דוגמה לכך היא צלמי חיות בר שעלו על מסוק ב-2007 כדי להתרשם מהמראות הפנורמיים המרשימים של האזור. אלא שהמסוק טס קרוב מדי לגובה השטח והתרסק. כל תשעת אנשי הצוות שרדו וחולצו עם פגיעות קלות יחסית, כמו שבר ברגליים, אבל חלקם דיווחו על תסמינים כמו צריבה חמורה בעיניים וטשטוש ראייה. למרבה המזל לא ידועים עד היום מקרי מוות של בני אדם כתוצאה ממי “אגם האבן”, אבל אין ספק שמדובר במקום שכדאי להתרחק ממנו. אלא אם אתם מדענים או צלמים, כמובן.
הנה למשל סרטון עם השם המרנין “איך לשרוד את אגם נטרון” (How to Survive Lake Natron):
האגם זכה לפרסום לפני קצת יותר מעשור, לאחר פרסום גלריית תמונות עוצרות נשימה של הצלם הבריטי ניק ברנדט (Nick Brandt). ברנדט פרסם את התמונות במסגרת ספרו, “לאורך הארץ המושחתת” (Across the Ravaged Land), מונח המתייחס לעובדה שהוא פועל רבות למען בעלי החיים ולשימור המערכת האקולוגית באפריקה.
ברנדט אמנם “ביים” חלק מהתמונות – כלומר, הוציא את החיות מהמים והעמיד אותן בפוזות שונות, בחלק מהמקרים באופן שידמה מצב בו הן חיות. אבל גם כך, קשה להתעלם מהיופי עוצר הנשימה של האגם ומהתופעה שמצליחה להיות מהפנטת, מרתקת אבל גם עצובה זו זמנית. “מצאתי סוגים שונים של ציפורים ועטלפים לאורכו של קו המים באגם נטרון”, הוא סיפר. “אף אחד לא יודע באופן ודאי למה הם מתים שם, אבל ייתכן שהאגם פשוט מבלבל אותם. באופן דומה לציפורים שמתרסקות לחלונות זכוכית, כך הם נוחתים באגם הבוהק”.
אגם נטרון: גן עדן של פלמינגו
השורה התחתונה היא שהטפמרטורה ורמת הבסיסיות הגבוהות של האגם מקשות מאוד על בעלי חיים וצמחים שרוצים להתפתח כאן. בכל זאת, האגם הוא חלק ממערכת אקולוגית המורכבת מביצות מלח ומביצות בהן המים מתוקים.
למרות זאת, כן אפשר להצביע על כמה ציפורים, דגים ומיקרואורגניזמים שמסוגלים להתמודד עם התנאים הקיצוניים של האגם ולמדו להסתגל אליו, כמו סוגים מסוימים של פלמנגו, אמנון ואצות. למעשה, הציפורים נהנים מאצות שחיות כאן מצד אחד, ומהעובדה שהאגם לא מושך אליו טורפים מהצד השני, מה שהופך באופן קצת אירוני את השהות בו לבטוחה עבורן.
האגם הוא ביתם של לא פחות מכ-2.5 מיליון עופות פלמינגו, מה שיוצר את אחד הריכוזים המשמעותיים ביותר של עופות המים המרהיבים האלו בחלק המזרחי של אפריקה. העובדה שפלמינגו מסוגלים לשרוד כאן נובעת במידה רבה מהמאפיינים הפיזיים שלהן. ציפורים אלה ידועות בעור הקשיח שלהן, על הרגליים שלהן תמצאו קשקשים שמונעים כוויות, ובראש בלוטות שתורמות להוצאת המלח מהמים וניקוז שלו החוצה מהגוף, דרך חלל האף.
שימו לב שבניגוד לחלק מאתרי הטבע המפחידים האחרים בעולם, אגם נטרון לא מוגדר היום כפארק לאומי, אלא כאתר בעל מאפיינים אקולוגיים וגיאולוגיים חשובים מאוד. האגם עצמו והסביבה המקיפה עצמו מוגנים במידה מסוימת, כשמאמצי השימור מתמקדים בהגנה על תנאי הסביבה של האגם ועל שטחי הגידול של בעלי החיים שהפכו אותו לביתם. אפשר כמובן לבקר כאן – רצוי במסגרת סיורים, טיולי יום מאורגנים או אפילו טיולי קמפינג בני כמה ימים – רק חשוב לשמור על הכללים. אתם כבר יודעים מה קרה לאשת לוט או למי שהמתבונן ישירות במדוזה במיתולוגיה היוונית, נכון?
