כשהסרט הופך למציאות: 5 סרטי אימה מקוללים באמת (אולי)
אחת לכמה שנים, זה קורה. סרט שמגיע לאקרנים מקושר לאסון מסוים, ובמקרים החמורים לכמה אסונות. הם יכולים להתרחש על הסט או מחוצה לו, למעורבים בעשיית הסרט ובמקרים חריגים אפילו לאלו שצופים בו. סרט כזה יכול לקבל מהר מאוד את ההגדרה של "מקולל". ואכן, היו לא מעט סרטים כאלה במהלך השנים: די אם נזכיר את "הקוסם מארץ עוץ" על שלל הטרגדיות שלו, "האביר האפל", "העורב" ואחרים.
כשזה קורה בסרט אימה, התוצאה היא מצמררת אפילו יותר – יש שיגידו אירונית. בחלק מהסרטים האלו, נראה כאילו עלילת הסרט יצאה מהמסך והתגשמה במציאות. אז האם מדובר ב"קללה", בצירוף מקרים, או "סתם" בסיפורים שעוותו או טושטשו עם השנים כדי להתאים לנרטיב? אתם מוזמנים לקרוא ולהחליט בעצמכם.
פולטרגייסט (1988-1982)
"פולטרגייסט" הוא מונח, מעולמות הפאראפסיכולוגיה או הפולקלור, המבטא יישות זדונית כלשהו – לדוגמה רוח רפאים או שד – הגורמת להפרעות פיזיקליות: אתם יודעים, כמו טלוויזיה שמרצדת וגורמת לילדות לומר "הם כאןןןןן", עצים שתוקפים ילדים מסכנים וכן הלאה. יכול מאוד להיות שעלילת טרילוגיית הסרטים המפורסמת הזו הגיעה לעולם המציאות. יש אפילו כאלה שטוענים שקללה אמיתית רובצת על הסרט, אולי בגלל אותה סצנה בבריכה בה נעשה שימוש בשלדים אמיתיים.
גם אם אתם לא מאמינים במונחים מפוצצים כמו "קללת פולטרגייסט", קשה להישאר אדישים לרשימת האסונות המקושרת עם הסרט המצוין הזה מ-1982, הנחשב לאחת הקלאסיקות הגדולות ביותר בעולם האימה. זה מתחיל עוד בצילומים של הסרט הראשון, בסצנת החניקה של אחד הילדים על ידי הליצן המפלצתי (שהוא, כידוע, אחת הבובות המפורסמות בעולם האימה). לפי דיווחים מהסט, בסצנה המפורסמת הזו, הליצן "נכנס לתפקיד" יותר מדי, ובעצם חנק באמת את הילד האומלל. אנשי הסט חשבו שהילד משחק והריען לו, אבל המפיק – אחד בשם סטיבן שפילברג – שם לב לכאורה שמשהו לא בסדר, ניגש לילד, עשה קאט ואולי הציל את חייו.
משם האסונות רק התחילו, והפעם לא היה מי שיעצור אותם. דומיניק דאן, שגילמה את האחות הגדולה דנה, נרצחה כעבור זמן קצר. בן זוגה באותה תקופה, ג'ון סוויני, הגיע לביתה אחרי שגילה שהיא מתכוונת להיפרד ממנו. לאחר ויכוח שהתפתח ביניהם, הוא חנק אותה. דאן האומללה, שהייתה אמורה לחגוג כעבור כמה ימים את יום הולדתה ה-23, נכנסה לתרדמת למשך חמישה ימים. לאחר מכן, כשהבינו שאין תקווה יותר, היא נותקה מהמכשירים.
אחרי שהמעורבים בעשיית הסרט החלו להיות מודאגים בעקבות המקרים האלה, וכזכר לסצנת השלדים האמיתיים מהסרט הראשון, החליט אחד השחקנים – ויל סמפסון, שגילם בסרט את האינדיאני שבא לעזרת המשפחה – לבצע גירוש שדים על הסט של סרט ההמשך, "פולטרגייסט 2: הצד השני" מ-1986. נראה שזה ממש לא עזר. עם סיום הצילומים של הסיקוול, הצטרפו שתי גופות למניין: הראשונה היא של שחקן הקולנוע, שחקן התיאטרון והאמן ג'וליאן באק, שגילם את הרוח הזדונית של הכומר קיין בסרט. באק נפטר מסרטן הקיבה בספטמבר 1985, בהיותו בן 60, אחרי שאובחן במחלה שנתיים קודם לכן. סמפסון עצמו נפטר מסיבוך של ניתוח כליה ב-1987, בגיל 53 בלבד.
גם אם מיתות כאלה יכולות להיראות טבעיות, קשה להישאר אדישים למוות המזוהה ביותר עם הקללה. הת'ר אורורק גילמה את הבת הקטנה, קרול אן, שלקחה חלק בכל שלושת סרטי הטרילוגיה ומזוהה בעיקר עם אותה סצנת טלוויזיה מפורסמת. בפברואר 1988, אורורק התלוננה בפני אמה שהיא לא מרגישה טובה. היא נלקחה לבית החולים עם חשד לשפעת, אבל מהר מאוד התברר שהמצב מורכב הרבה יותר. היא סבלה ממום במעי ונפטרה למחרת מסיבוך של המחלה, בהיותה בת 12 בלבד, לקראת סיום הצילומים של הסרט השלישי. במאי הסרט, גארי שרמן, היה שבור ממותה של השחקנית הצעירה. הוא לא רצה להמשיך את צילומי הסרט, אבל בעקבות לחץ מהאולפנים הסכים, בלית ברירה. הסצנה האחרונה נכתבה מחדש, ובפועל היה שימוש בשחקנית מחליפה ואפילו בובה.
רשימת האסונות, או כמעט אסונות, לא מסתיימת כאן. ריצ'ארד לוסון, שגילם בסרט הראשון את התפקיד הקטן של ד"ר ריאן, ניצל מהתרסקות מטוס קל. כתוצאה מההתרסקות 27 איש, מתוך 51 נוסעים שהיו עליו, מצאו את מותם. ב-1992, לו פרימן שגילם תפקיד קטן נוסף נרצח בפתח ביתו, במהלומת גרזן, על ידי אסיר משוחרר שהיה שתוי.
"מגרש השדים" (1973)
"מגרש השדים" של ויליאם פרידקין נחשב בעיני רבים לסרט המפחיד ביותר מאז ומעולם, אלא שגם כאן גבולות האימה בין הסרט לבין המציאות הפכו להיות מטושטשים מאוד. התוצאה היא מה שידוע בתור קללת מגרש השדים, והיא מוזרה לא פחות.
במהלך הצילומים של הסרט ובחודשים שאחריו, כעשרה אנשים המקורבים לצוות ההפקה מצאו את מותם. זה מתחיל עם השחקן השבדי המעוטר מקס פון סידוב, שגילם את התפקיד הזכור של האב לנקסטר מרין שמבצע את גירוש השדים בילדה רייגן (לינדה בלייר). שעות ספורות לאחר תחילת הצילומים, הוא קיבל הודעה שאחיו נפטר. במהלך הצילומים נפטרה גם סבה של לינדה בלייר. ביתו של ג'ייסון מילר (שמגלם את הכומר דמיאן קאראס) מצאה את מותה בתאומת דרכים, והתינוק של אחד הצלמים נפטר במהלך השינה.
ההפקה עצמה הסתבכה מאוד, בין השאר עקב שריפה בסט שהחריבה אותו כמעט לחלוטין למעט חדרה של רייגן. התקציב בפועל היה משולש בהשוואה לתכנון הראשוני, והצילומים נמשכו כתשעה חודשים. זה פרק זמן בו הרבה יכול להשתבש, במיוחד בסרט שייתכן מאוד שהוא "מקולל". למרבה הצער, המוות לא פסח גם על השחקנים. ג'ק מקרוגרן גילם את בארק ג'נינגס – הבמאי אשר בסרט שלו משחקת כריס, הלא היא אמה של לינדה (בגילומה המצוין של אלן בורסטין). כשבוע לאחר צילום סצנת מותו בסרט, הוא נפטר בגיל 54, עקב סיבוכי שפעת. השחקנית ווסיליקי מליארוס נפטרה אף היא במהלך הצילומים, אם כי ניתן למצוא לכך הסבר "הגיוני" יותר – היא הייתה בת 90 במותה.
מספרים שחלק מהאנשים המעורבים בהפקת הסרט השתגעו, לא פחות: החל ממזכירת הבמאי אצלה איבחנו הפרעה נפשית בתקופת הצילומים, ועד לעוזרת הבמאי שכבר הובהלה בדחיפות לבית חולים פסיכיאטרי לאחר שהשתגעה כביכול במהלך אחת מסצנות גירוש השדים. על הסט קרו כמה אירועים חריגים, כמו חשיפה כפולה (עיוות אופטי) שהופיע באחד הצילומים של רייגן.
היום, מתארים מדי פעם סרט שגורם להתעלפויות, להקאות ולהתקפי פאניקה של קהל הצופים. בהרבה מאוד מקרים, התיאורים האלו הם מוגזמים או אפילו מעוותים במטרה ליצור באזז לא מוצדק סביב הסרט (מישהו אמר "ורוניקה" של נטפליקס?). במקרה של "מגרש השדים", יכול להיות שיש קצת יותר אמת בדיווחים האלה. לצד המוני דיווחים על הקאות, התעלפויות והתקפי חרדה במהלך הקרנת "מגרש השדים", אירע ברומא מקרה של פגיעת ברק בצלב במהלך הקרנת הפרימיירה של הסרט בבירה האיטלקית.
לפניכם סרטון קצר שמציג את סיפור הקללה של "מגרש השדים", לכאורה או שלא:
"אות משמיים" (1976)
"אות משמיים", בכיכובם של גרגורי פק ולי רמיק, מציג את סיפורו של דיפלומט אמריקאי ברומא שמחליף את תינוקו המת בתינוק חי – אם אפשר לקרוא ככה לדמיאן, שמתברר מהר מאוד שהוא ככל הנראה בנו של השטן. המיתוסים של השטן, כולל המספר 666 המזוהה איתו, צפויים להופיע גם במציאות של אנשי הסרט.
אחת הסצנות הזכורות ביצירת המופת הזו (נו, טוב. וגם בחידוש האמריקאי הדי מיותר מ-2006) היא מותו של הטראגי של הכומר, אב ברנן. לאחר שהוא מנסה להימלט מסערה, פוגע ברק במוט גדול וחד הנמצא על גג הכנסייה. אותו מוט נופל היישר על חזהו של הכומר, והורג אותו. גם במציאות, ברקים איימו על אנשי הצוות. אומרים שהברק לא מכה פעמיים באותו מקום, אבל במקרה של צוות הסרט הוא כמעט הכה ארבע פעמים בארבעה אנשים שונים הקשורים להפקה – למרבה המזל, ללא פגיעות בנפש. המטוס בו טס השחקן גרגורי פק ללונדון נפגע מברק, וכך גם המטוסים של מפיק הסרט והתסריטאי. המפיק הארווי ברנהרד היה קרוב למוות, כאשר במהלך הצילומים ברומא ברק פיספס אותו במטרים ספורים.
במה שאולי היה ניסיון של כוחות זדוניים (דמיאן?) למנוע את יציאת הסרט, פורסמו לא מעט מקרים מוזרים סביב "אות משמיים" שמזכירים יותר את סרטי "יעד סופי". עוד ביום הצילומים הראשון, חלק מצוות הצילום נפגע בתאונת דרכים. מקרה חריג יותר התרחש לקראת צילום של אחת מסצנות האקשן. בנוהל, גרגורי פק היה מגיע לסט במטוס פרטי. במהלך אחד מימי הצילומים חל עיכוב, שגרם לכך שכבר לא היה צורך להזמין את פק באותו יום. הוא והצוות ביטלו את הטיסה ברגע האחרון, רק כדי לגלות זמן קצר לאחר מכן שאותו מטוס פגע בציפורים והתרסק. כל צוות המטוס מצא את מותו, ומה שהכי מוזר: המטוס התרסק על גבי מכונית שנסעה באותו זמן על הכביש הסמוך. במכונית היו אשתו ושני ילדיו של הטייס, שנהרגו בו במקום.
זה לא נגמר כאן. מייק ניופלד, מפיק הסרט ששרד את פגיעת הברק במטוס שלו, התכוון להזמין מקום לארוחת צהריים במסעדה – הוא
