חוף השלדים בנמיביה הוא בית קברות של חיות, ספינות וסיפורים
בדרום מערב אפריקה, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נמצאת רפובליקה העונה לשם “נמיביה”. יכול מאוד להיות שהאדם הממוצע לא יוכל לשנן יותר מדי פריטים על המדינה החדשה באופן יחסי, שהשיגה עצמאות מדרום אפריקה רק ב-1990. בהקשר שלנו, כחלק מהמסע לחיפוש מקומות מפחידים בגלובוס, אנחנו בהחלט נתקלנו בנמיביה יותר מפעם אחת. לא מזמן כתבנו למשל על קולמנסקופ, עיירת הכורים הנטושים שהפכה למקום בו החול משתלט על כל חלקה טובה, מחוץ לבתים שנותרו וגם בתוכם.
חוף השלדים בנמיביה (Skeleton Coast), הממוקם באזור בו המדבר והאוקיינוס נפגשים, נכנס לתמונה בנקודה הזו בדיוק, כמו שאפשר בוודאי להסיק מהשם שלו. מדובר בחוף מסתורי ומעניין, שאפשר לראות גם בתור עדות ניצחת לכוחו של הטבע, או אפילו לסכנות שהוא מעמיד. אבל מהם בדיוק אותם שלדים שמסתתרים כאן (רמז: לא רק מה שאתם חושבים), מה כל כך מפחיד בו גם היום והאם בכלל ניתן לבקר כאן? ואיך כל זה קשור לאחת הסדרות המדוברות ביותר היום בטלוויזיה?
מהו חוף השלדים?
חוף השלדים (נקרא לפעמים גם בשם הלועזי שלו, חוף סקלטון – Skeleton Coast) הוא רצועת חוף, שאורכה כ-500 קילומטר, השוכנת לאורך האוקיינוס האטלנטי, בחלק הצפוני של המדינה, מנהר קוננה הצפוני ועד נהר סקוופ. החוף ממוקם בסמוך למדבר נמיב – המדבר העצום הנחשב לאחד המיוחדים והמרהיבים בעולם. יש לציין שלפעמים משתמשים במונח “חוף השלדים” לציון כל החוף של מדבר נמיב, אבל אנחנו נדבוק עם ההגדרה הרשמית יותר, המתייחסת רק לקו החוף.
חוף השלדים מאופיין ברמה הכללית בחול רך יחסית, שבמקומות שונים נחשף תחתיו הסלע, גם אם הטופוגרפיה משתנה בהתאם לאזור הספציפי בחוף: בדרום תמצאו יותר חצץ, בעוד צפון החוף הוא פראי יותר וכולל דיונות גדולות של חול. עיקר היופי החזותי כאן הוא בשילוב בין דיונות החול הענקיות והמדבר הצחיח, לבין הים עם החוף הסלעי, בו בחלק מהמקרים הזמן יצר צורות ייחודיות בסלעים, כולל סלעי גרניט ענקיים.
השאלה העיקרית שאתם בטח שואלים היא מהם בדיוק אותם שלדים שהעניקו לחוף את הכינוי שלו, לצד כינויים אחרים ומסקרנים לא פחות כמו “שערי הגיהנום” או “האדמה שהאל ברא בזעמו”.
התשובה הפשוטה היא שהסכנות כאן, ובעיקר התוצאות שלהן, השתנו לאורך ההיסטוריה. בשנים קודמות, היה ניתן למצוא כאן עצמות רבות של בעלי חיים ימיים – בעיקר לווייתנים וכלבי ים – שלמרבה הצער ניצודו על ידי האדם ונפלטו עם הזמן אל החוף. בעבר חיו כאן קבוצות גדולות של ציידים-לקטים, שאחראים לתמונות העגומות האלה.
ואם כבר מדברים על בעלי חיים: למרות שהתנאים כאן רחוקים מלהיות פשוטים, היום כן תמצאו לאורף חוף השלדים בעלי חיים ימיים שהצליחו להסתגל אליהם, לדוגמה מושבות די מרשימות של כלבי ים. כתוצאה מהמיקום הסמוך למדבר, בחוף תמצאו גם בעלי חיים שלמדו לשרוד בתנאים הדי קיצוניים כאן, תוך התבססות על בארות מים שחפרו, צמחים בשרניים עמוסי מים וכמובן שגם בעלי חיים אחרים וחסרי מזל. אם יהיה לכם מזל, תיתקלו כאן ב:
- מושבות גדולות של כלבי ים
- טורפים כמו אריות מדבר, צבועים ותנים
- מינים של אנטילופות כמו אוריקס ושפרינגבוק.
- פילים שלמדו לחיות בתנאים הייחודיים השוררים כאן
- מגוון עשיר של ציפורים, כולל מינים נדירים
חוף סקלטון: המקום שטורף ספינות
היום השלדים שתמצאו כאן הם מסוג אחר. לאורכו של החוף תמצאו יותר מ-100 כלי שייט וספינות, קטנות וגדולות כאחד, שמזדקרות מהחול בזוויות שונות, שמזכירות עצמות ענק. אחת הספינות המפורסמות ביותר כאן היא “אדוארד בוהלן”, ספינת קיטור גרמנית שהפליגה לכאן עוד ב-1907 ולא הצליחה לשרוד את תנאי השייט המורכבים שהמקום מציע. הספינה הגדולה הממוקמת היום בלב החול, במרחק של כחצי קילומטר מהחוף, ובולטת בבדידות שלה. לצידה תמצאו ספינות אחרות שהגיעו לכאן, לעיתים במכוון ולעיתים בטעות, לאורך ההיסטוריה.
את השם “חוף השלדים” עצמו טבע הסופר ג’ון הנרי מארש, ככותרת ספר שכתב ומתאר את עלילות אחת הספינות שנטרפו כאן: אוניית המטען הבריטית Dunedin Star” שעלתה על שרטון ב-1942. למרות שכל 106 הנוסעים ואנשי הצוות של הספינה חולצו, המאמצים גבו את חייהם של שניים מהמצילים וגרמו להרס כלי שייט ותעופה. הספר פורסם ב-1944, ומאז הוא הפך להיות מזוהה עם החוף, וברוב המפות (וכמובן שגם בגוגל) תמצאו אותו מופיע רק בתור “חוף השלדים”.
מספרים שמצאו פה גם גופות של בני אדם, עדות אילמת לעובדה שמאחורי כל ספינה טרופה יש צוות, שעלול היה לא לשרוד את הטביעה. לאורך החוף נבנו במהלך השנים מגדלורים, במטרה להזהיר את הספינות המגיעות לכאן בפני הסכנות. רוב המגדלורים נטושים היום, מה שמוסיף עוד קצת לאווירה הקריפית של המקום.
למרות סיפורי האימים, יש כמובן אינספור אנשים שכן הגיעו לכאן ושרדו כדי לספר לחבר’ה. אחד מהם הוא מגלה הארצות הפורטוגזי המפורסם דיוגו קאו, שחקר את החוף המערבי של אפריקה במאה ה-15. במסע הראשון הוא (1483-1482) הוא גילם בין השאר את נהר הקונגו, ובמסע השני (1486-1485) הרלוונטי יותר לענייננו חקר את נמיביה, כולל את חוף השלדים. עד היום תוכלו למצוא בחוף ובמקומות נוספים בנמיביה את עמודי האבן (פדראו – Padrao), שנועד להגדיר את החזקה הפורטוגלית על הקרקע, במקום צלבי העץ שהיו נהוגים קודם לכן.
חוף אחד, הרבה מאוד סכנות
בתור חובבי אימה, אתם בטח יודעים שלכל שלד – בין אם של בן אדם, בעל חיים, ספינה טרופה וכל דבר אחר – יש את הנסיבות שגרמו לו, חלקן עלולות להיות די מפחידות. הסיבה העיקרית למראות המאפיינים היום את חוף השלדים היא שממש לא פשוט לשוט כאן. המפגש בין האוויר הקר של האוקיינוס לאוויר החם שמגיע מהמדבר גורם לכך שמראות של ערפל הם שכיחים מאוד בחוף. הערפל מקשה מאוד על הניווט, מקשה מאוד על צוות הספינות ו”תורם” לטביעתם של לא מעט כלי שייט.
השייט באזור נחשב למורכב מסיבות נוספות. המדבר מביא איתו רוחות חזקות, שמקשות מאוד על השליטה בספינה ומגדילות את ממד הסכנה עבורם. במיוחד אם מוסיפים למשוואה את זרמי המים המסוכנים שעלולים לשרור כאן, תורמים לחוסר היציבות ועלולים לגרוף לספינות להיסחף לחוף או לעלות על שרטון. או את הסלעים החדים ולעיתים הלא צפויים, שעלולים לרסק את הספינה.
אם ראיתם סרטי אימה בחיים שלכם, במיוחד כאלה הקשורים למסע הישרדות של האדם מול הטבע, אתם יודעים שהלוקיישן משחק תפקיד. במילים אחרות: ככל שקשה יותר להשיג עזרה, ככה הסכנה עולה. חוף השלדים מרוחק באופן יחסי מיישובים, ולכן אדם שנקלע כאן למצב חירום עלול למצוא את עצמו מתמודד לבד מול איתני הטבע והסכנות האחרות.
הפארק הלאומי חוף השלדים
כמו הרבה מאוד מקומות היסטוריים אחרים בעלי עבר מצמרר והווה שהוא במידה רבה נטוש, גם לחוף השלדים יש את מיתוסי האימה שלו. מספרים על רוחות הרפאים של מלחים שנספו יחד עם ספינותיהם, שמשוטטים עד היום לאורך החוף בחיפוש אחר דרכם הבית. על אותות מצוקה וקולות מסתוריים ללא הסבר, ספינות רפאים שנראות לפעמים מתוך הערפל אבל נעלמות תוך שניות, או אפילו על קללה עתיקה שהוטלה פעם על החוף וגורמת לכל אותם אסונות.
האם הסיפורים האלו אמיתיים? כנראה שלא. יכול מאוד להיות שחלק מהעניין כאן הוא הרצון ליצור באזז סביב חוף השלדים, שמושך אליו מטבע הדברים סקרנים, צלמים וחוקרי טבע. תוכלו לצאת לסיורים מאורגנים לחוף השלדים, לרוב ברכבי שטח, לעיתים עם לינה בשטח. אפשרות אחרת היא לערוך טיסת תצפית מעל חוף השלדים, שתספק לכם מראה פנורמי ייחודי של כל מה שנטרף. שימו לב שבכל מקרה יש אזורים שונים לאורך החוף שנסגרו באופן מלא למבקרים, לרוב עקב הרצון לשמר את הפן הטבעי של האזור, ושנדרשים אמצעי זהירות די בסיסיים בכל ביקור כאן: לדוגמה הצטיידות במספיק מים, מזון ודלק, יחד עם אמצעי תקשורת במקרי חירום.
עם השנים, החליטו בנמיביה להסדיר את הביקור באזור במטרה לשמור על האופי הייחודי שלו. בשנות ה-70 הוקם הפארק הלאומי חוף השלדים (Skeleton Coast National Park), המתפרס על פני כ-16,000 קמ”ר. הוא מתחלק לשני חלקים העיקריים. האזור הדרומי פתוח יותר לציבור הרחב, גם אם יש צורך בקבלת אישור כניסה. החלק השני הוא אזור שממה המוגבל יותר, המורכב יותר משטחים פתוחים והוא פתוח רק לסיורים מאורגנים בליווי מדריכים מורשים. בין מוקדי העניין בו, אפשר למנות מדבר מלח (מישור המכוסה מלח ומינרלים לבנים, שמקנים לו לרוב מראה לבן וסוריאליסטי), טירות חימר ומושבות גדולות מאוד של כלבי ים.
הפעילויות כאן כוללות סיורי ג’יפים, טיסות תצפית, צפייה בבעלי חיים, דייג (כמובן שרק באזורים המותרים לכך) ואפילו גלישה, מהסיבה הפשוטה שהחוף מציע תנאי ים מצוינים לגלשנים.
מ-Fallout ועד למרוצי מכוניות: חוף השלדים בתרבות
חוף השלדים, עם הנופים הדרמטיים וההיסטוריה העשירה שלו, ממשיך לשמש כמקור השראה ליוצרים מתחומים שונים, מספרות ועד מוזיקה, ומקולנוע ועד טלוויזיה. האווירה המסתורית והמאיימת של המקום מספקת רקע מושלם לסיפורי הרפתקאות, מתח ואפילו מדע בדיוני, ומאפשרת ליוצרים לחקור נושאים כמו הישרדות, זמן, ויחסי אדם-טבע.
לכן לא צריכה להפתיע אתכם העובדה שאפשר למצוא אזכורים לחוף בטקסטים שונים, כולל כאלה פופולאריים שמסבירים למה המקום עשוי למשוך אליו הרבה יותר סקרנים בשנים הקרובות. סדרת הלהיט האפוקליפטית של אמזון פריים וידאו, “FallOut, מבוסס על משחק וידאו מצליח משנות ה-90. היא מציגה כמה סיפורים המתרחשים בשממה אפוקליטית, כשחלק מצילומי החוץ של הסדרה נערך בנמיביה, כולל חוף השלדים וקולמנסקופ. אז אם אתם רואים את הסדרה ונתקלים בשוטים של ספינות טרופות בים או בחול, תדעו לכם שהמקום הזה הוא אמיתי ולא תוצר של “מסך כחול”, אנימציה ממוחשבת ושאר המצאות.
בחוף צולמו לא מעט סרטים דוקומנטריים לאורך השנים, יצירות אומנות (בעיקר של אמנים אפריקאיים) נעשו בהשראת החוף, והוא מופיע גם בספרים, בסרטים ובטקסטים נוספים:
- הרומן “The Sheltering Desert” של הנו מרטין, שעוסק בשני גיאולוגים גרמניים שמגיעים לנמיביה למטרות מחקר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשגרמנים רבים נעצרים ונכלאים במכנות, השניים בורחים למדבר נמיב ונאלצים לחיות שם בתנאים פרימיטיביים. בשנת 1992 הספר עובד לסרט, לא ממש מוכר.
- הספר “Skeleton Coast” משנת 2006, של סופר ההרפתקאות קלייב קוסלר, מתרחש בין השאר בחוף הזה. הרומן הוא הרביעי בסדרת Oregon Files של קוסלר
- סרט ההרפתקאות “The Twist of Sand” מ-1968, המבוסס על רומן מאת הסופר הדרום האפריקאי ג’פרי ג’נקינס, כולל בין השאר מרדף אחרי יהלומים שהוחבאו בספינה טרופה בחוף השלדים
- אחד הפרקים של “המסע הגדול” (The Grand Tour), סדרת ספורט מוטורי בריטית של אמזון במסגרתה צוות התוכנית וסלבריטאים יוצאים למרוצי שטח בכלי רכב יוקרתיים במקומות שונים ברחבי העולם, צולם כאן
- הסדרה הדוקומנטרית “פלאי היקום” (Wonders of the Universe) של בריאן קוקס השתמשה בספינות הטרופות של חוף השלדים כמטאפורה להדגמת השפעות הזמן
- מתופף הג’אז האמריקאי ממוצא פנמי, בילי קובהם, כתב אלבום בשם Tales from the Skeleton Coast, בהשראת הביקור שלו באזור
- ה-EP של להקת פאנק רוק בשם “The Lawrence Arms” נקרא Skeleton Coast, בהתייחסות כמובן לאזור
