למרות ש"סוף רחוב האלון" הוא לא סרט אימה קלאסי, יש בו הרבה מאוד דברים שיכולים לעבוד לקהל של עולם האימה: משפחה מבודדת, עולם שהשתנה לחלוטין, יצורים טורפים והתחושה שבכל רגע משהו יכול להגיח מהסביבה. אבל האם בכלל כדאי לראות אותו?

התגובה הביקורתית הייתה למעשה חיובית למדי. Rotten Tomatoes מציג כרגע 86% ביקורות חיוביות מתוך 331 ביקורות מבקרים ו־76% מצד הקהל, והקונצנזוס מתאר אותו כסרט יצורים מהנה שמחזיר לקולנוע את ההנאה הבסיסית מסרטי מפלצות. גם ב-Metacritic, התמונה חיובית יחסית עם ציון משוקלל של 69 מתוך 100, אחרי למעלה מ-50 ביקורות מקצועיות.

ומה לגבי הקהל? באתר הסרטים הגדול בעולם, IMDB, הסרט מחזיק בציון של 6.3 מתוך 10, אחרי מספר מרשים של כ-50,000 ביקורות. ב-Leeterboxd, כמה מאות מבקרים העניקו לסרט ציון של 3.0 כוכבים.

גם בביקורות המאוחרות יותר חוזרת נקודה מעניינת: העלילה אינה בהכרח הצד החזק של הסרט. חלק מהמבקרים מצאו אותה מוכרת ואפילו לא מאוד הגיונית, אבל שיבחו את הקצב, את הדינוזאורים ואת האפקט של לראות עולם פרברי מוכר הופך לזירת הישרדות. ביקורת ב-The Dartmouth, למשל, תיארה אותו כמעין חזרה לבלוקבאסטרים של שנות ה־80, עם נגיעה אפלה יותר.

אחד היתרונות הגדולים של הסרט הוא האפקטים. גם מבקרים שציינו את חולשות העלילה התרשמו מהאופן שבו הדינוזאורים משתלבים בסרט. רוב הביקורות מדגישות את השילוב בין CGI לאפקטים מעשיים ואת המראה המשכנע של היצורים.