דממת מוות, הזנחה הורגת: בית חולים נטוש הוא לוקיישן אידיאלי לסרטי אימה
בזמן האחרון, ביקרתי לא מעט בבית החולים: ככה זה כשמאשפזים לטיפול מורכב אדם שקרוב לך. מצאתי את עצמי מסתובב במשך ימים שלמים במסדרונות של בית החולים, כשהאניסטינקטי האימתי שלי פועל שעות נוספות: במילים אחרות, כשאני מנסה לדמיין את בית החולים בתור לוקיישן לסרט מפחיד. האמת היא שזה לא ממש קשה, כי כמעט כל אחד ואחת מאיתנו מכירים מקרים בהם ביקור בבית החולים הופך לסרט אימה של ממש. אנחנו לא מתכוונים כאן רק לבדיקות ולטיפולים מצילי החיים, שמעצם המהות שלהם מעמידים את המטופלים לפעמים בפני סכנת מוות. בבתי חולים תמצאו מבנים ענקיים עם מסדרונות אינסופיים שהופכים את ההתמצאות למשימת ניווט שמזכירה יותר סיירת צה"לית, אפשר להיתקל במראות עצובים כמעט בכל חדר ולשמוע את זעקות הכאב של המטופלים. באחד הביקורים האחרונים של כותב שורות אלה בבית החולים, נתקלתי אפילו זקנה אישה מבוגרת שחזרה במשך כמה שעות על אותו משפט ברוסית ("הם לא רואים את האימה", אם אפשר להסתמך על התרגום של גוגל), כאילו הייתה דמות רדופה ב"הניצוץ".
לבתי חולים יש גם צד אחר, מפחיד לא פחות. הרגע בו הם ננטשים, מסיבות שונות, והופכים למשהו שנראה כמו לוקיישן לסרט אימה (וכמו שתראו בהמשך, יש מספיק סרטי אימה שהעלילה בהם מתחרשת במסדרונות של בית חולים נטוש). כאן אפשר להוסיף למשוואת האימה את המראה האפור והדי קריפי של בית החולים, עם סימני ההזנחה או הציוד הרפואי המיושן שנשאר מאחור, כשגם הדימיון פועל שעות נוספות. כי מה טבעי יותר מאשר להפוך מקום בו המוות אורב בכל פינה, ולפעמים גם מנצח, למקום בו מתרחש סיפור רפאים, דימיוני או לא.
כמו במקרה של מקומות נטושים אחרים שסקרנו בעבר, לבתי חולים נטושים יכול להיות גם צד תיירותי – בעיקר תיירות אלטרנטיבית, יש שיגידו "אפלה", שמושכת את חובבי הריגושים, אמנים, צלמים, היסטוריונים וכן הלאה.
למה בתי חולים ננטשים?
בדומה לרוב המבנים הנטושים האחרים, גם במקרה של בית חולים ריק אפשר להצביע על מגוון רחב של סיבות אפשריות שהפכו אותו לכזה. לפעמים מדובר גם בשילוב בין כמה וכמה סיבות, חלקן טראומטיות וחלקן טבעיות יותר, כמו:
🏥 שינויים טכנולוגיים ורפואיים: בתי חולים מעצם ההגדרה שלהם חייבים להתקדם, יד ביד עם הטכנולוגיה ושיפור דרכי האבחון והטיפול. הבעיה היא שיש בתי חולים ישנים שמתקשים לעמוד בדרישות המשתנות המחמירות, והופכים מהר מאוד לבלתי רלוונטיים. מבנים שנבנו במאה ה-20 או אפילו קודם לכן צריכים לעבור מהפך רציני כדי שיוכלו להיות רלוונטים גם במאה ה-21. לפעמים מדובר במשימה מורכבת עד בלתי אפשרית מבחינה כלכלית, לוגיסטית, אדריכלית וכדומה.
🏥 בעיות כלכליות: לא צריך להיות שר הבריאות, או מנהל של בית חולים, כדי לדעת שתחזוקה של מקומות מהסוג הזה היא מורכבת ודורשת תקציבי ענק. עלויות האחזקה הגבוהות של מבנים גדולים וישנים, ציוד טכנולוגי מתקדם וכוח אדם מגוון בכל מקצועות הבריאות והתחומים הנלווים, יצרו משוואה בה העלויות של בתי החולים עולות בהרבה על ההכנסות. למרות הנטייה לראות את בתי החולים כשירות עבור הציבור, גם להם יש מודל כלכלי. אם בית החולים אינו רווחי, יכול מאוד להיות שהוא ייסגר בשלב מסוים.
🏥 רפורמות במערכות בריאות: קצרה היריעה מלפרט כאן איך מערכת הבריאות פועלת, מה גם שיש הבדלים בין מדינות ותקופות זמן שונות. השורה התחתונה היא ששינויים במדיניות בריאות הציבור, כגון מעבר לטיפול קהילתי במקום אשפוז ממושך (מה שקורה למשל בתחום בריאות הנפש בשנים האחרונות), הביאו לסגירתם של בתי חולים רבים.
🏥 שינויים דמוגרפיים: כולנו מכירים את משבר בתי החולים בישראל, והעובדה שביישובי הפריפריה אין מספיק בתי חולים – מה שגורם לחוסר יכולת לקבל טיפולים, או לפחות לצורך במסע של כמה שעות בכבישי ישראל. שינויים דמוגרפיים וגיאורפיים שונים, כמו הגירה של אוכלוסיות מאזורים מסוימים לאחרים (לדוגמה, ממרכזי הערים לפריפריה ולהיפך), עשויה להגדיל את הצורך בבתי חולים באזורים מוגדרים, ולהפחית אותו באחרים. מכאן, ניחשתם נכון, הדרך לנטישה של בתי חולים שהופכים למבוקשים פחות עשויה להיות קצרה.
🏥 אסונות טבע או אירועים היסטוריים: מלחמות, שריפות ענק או אסונות טבע אחרים עלולים לגרום לנטישת בתי חולים. הסיבה היא שקטסטרופות כאלה עלולות לגרום לנזק שאי אפשר לתקן, או לכל הפחות נזק שכרוך בעלויות אסטרונומיות ולא כדאיות.
אפקט הפחד של בית חולים נטוש
אם ביקרתם פעם בבית חולים נטוש או אפילו ריק בשעות הלילה, או גדלתם על סרטי אימה שמתרחשים בתוך בית חולים רפאים, אתם בטח יכולים להכיר את הצד המפחיד שלהם. למרות שכל מקרה לגופו, אפשר לטעון שהאווירה המיוחדת של בתי חולים נטושים נובעת גם מהניגוד בין מה שהיה פעם מקום מלא חיים (בתקווה) ועמוס בפעילות, לבין התפקיד הנוכחי שלו בתור מקום עם דממת מוות, לפעמים תרתי משמע. אם מוסיפים לזה ניגוד נוסף, בין ריפוי והצלת חיים מצד אחד לבין המצב הנוכחי שלהם כמבנים מתפוררים ומוזנחים, יוצר תחושה סוריאליסטית, אפילו קריפית. גם אם לא מדובר בבתי חולים שעשו בהם ניסויים אכזריים בבני אדם כמו שראינו כבר ביותר מסרט אימה אחד, יכול להיות שבתי החולים מאגדים בתוכם היסטוריה של כאב, סבל וכמובן שגם מוות.
התפאורה של בתי חולים נטושים מזכירה סרטי אימה ביותר ממובן אחד. המסדרונות הארוכים, היעדר התאורה, ההזנחה ונזקי הזמן נותנים את אותותיהם: אבק שמצטבר בכל פינה טובה, עובש בקירות, חלודה ואלמנטים נוספים שרחוקים שנות אור מהדימוי הסרילי והנקי של בתי החולים. תוכלו למצוא למשל את הציוד הרפואי המסורתי, לפעמים ישן ונוסטלגי, כמו כיסאות גלגלים, מיטות טיפולים וריסון, כלי ניתוח, מכונות שכבר לא רלוונטיות וכדומה. התכנון האדריכלי של בתי החולים, למשל ריבוי החדרים או המעברים המפותלים, עלולים ליצור תחושת חוסר אוריינטציה שתורמת לתחושות הפחד.
בתי חולים, רוחות רפאים ומה שביניהם
באופן לא מפתיע, התפתחה מיתולוגיה של רוחות רפאים סביב חלק מבתי החולים הנטושים, בישראל ובעולם. התחושה שנמצאים לבד במקום ענקי שאיכלס בזמנו אלפי אנשים, או חשים דממת מוות במקום בו נאבקו על החיים של המטופלים, יכולים לגרום לדמיון לעבוד שעות נוספות. אם ראיתם סרטי אימה בנושא, אתם בטח יודעים שבתי חולים על סוגיהם – החל מבתי חולים ציבוריים ועד למוסדות לטיפול במחלות נפש או במקרים אבודים – הם מוקד לפעילות על טבעית. האמונה היא שרוחות של אנשים שנפטרו בבית החולים (ולמרבה הצער, זה קורה סביב השעון), נמצאות עדיין בין קירות בית החולים בצורה מסוימת.
זו אחת הסיבות שיש בתי חולים עזובים שהפכו לאתרים תיירותיים, או לפחות למקומות שמושכים את אלו שאוהבים את התיירות שלהם אפלה, מפחידה, ולפעמים אפילו לא חוקית. בחלק גדול מהמקרים, הכניסה לבתי חולים נטושים היא הסגת גבול ולכן גם עבירה פלילית, כי המבנים האלו שייכים לגופים ציבוריים או פרטיים. מה שחשוב לא פחות הוא שהכניסה אליהם עלולה להיות מסוכנת, כי אנחנו מדברים על מבנים ישנים ולא פעם גם מתפוררים: החל מסכנת התמוטטות של חלקים במבנה ועד להיתקלות בחומרים מסוכנים (חומרים רעילים, זכוכיות וכן הלאה).
כמובן שבמהלך השנים נתקלנו בכמה סיפורים, אמיתיים או לא, שנראים כאילו יצאו מסרט אימה (או לפחות, פוברקו בצורה משכנעת). למשל, שני סטודנטים שנכנסו ב-2008 לבית החולים הנטוש "פנהרסט" בפנסילבניה, ארצות הברית, מקום עם היסטוריה של התעללויות מצד הצוות הרפואי במטופלים. במה שנראה כמו גרסת בית חולים של "פרויקט המכשפה מבלייר", השניים נעלמו בלי להותיר זכר. ברור שאין הוכחות שהסיפור הזה באמת קרה, ויכול מאוד להיות שמדובר במתיחה, אבל זה בדיוק הסיפור. בכל מקרה, ההתרחשויות בבית החולים הזה, לפי הדיווחים, היה הבסיס לעלילת העונה השנייה של "אימה אמריקאית", שהיא לדעת רבים המוצלחת ביותר.
יש בעולם כמה בתי חולים נטושים מפורסמים מאוד, חלקם מציעים סיורים. בית החולים בליץ (Beelitz) ממוקם בגרמניה, בסמוך לברלין. הוא ידוע גם בתור "בית החולים של היטלר", הוקם בתחילת המאה ה-20. בתחילת הדרך רשם הישגים אדירים בטיפול בשחפת, מגיפה שפגעה בצורה אנושה בתושבי ברלין והסביבה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשאדולף היטלר נפצע, הוא אושפז כאן. הצורר הנורא הפך במהלך מלחמת העולם השנייה את בליץ לבית חולים נאצי, אבל ננטש לקראת סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת. הוא זכה לפרסום כששימש בתור אחד הלוקיישנים של הסרט "הפסנתרן", עם זוכה האוסקר אדריאן ברודי, ובהמשך הפך לאטרקציה תיירותית מן המניין.
מעל בית החולים יש טיילת מתכת שמציעה מסלול הליכה בין צמרות העצים, ובתוכו מתקיימים סיורים, שמאפשרים לראות את כל מה שנשאר מבית החולים שהיה פעם מפואר: חדרי הטיפולים והציוד, אולמות האוכל, המסדרונות המסועפים וכן הלאה. יש כאן גם מגדל תצפית, שמציע נוף עוצר נשימה של האזור, עד לברלין.
בתי חולים נטושים בישראל
מערכת הרפואה הציבורית בישראל נחשבת למתקדמת, גם אם יש שיגידו מצומצמת מדי בהיקף השירות שלה לתושבים. למרות זאת, ואולי בגלל זה, יש במחוזותינו כמה בתי חולים נטושים מפורסמים.
בית החולים רמת מרפא ברמת גן
הוקם עוד ב-1935 על ידי הגינקולוג היהודי ד"ר ליאו אברבך, על גבעה מנותקת מרמת גן, ונחשב לאחד מבתי החולים הראשונים ליולדות בישראל. עבר הרבה מאוד שינויים, הרחבות ושיפוצים, כך ששימש בתחומים רפואיים שונים. בשנות ה-90 הוא מוזג עם "אסותא", עד שנסגר ב-2003. התושבים במקום התנגדו לתוכניות נדל"ן בומבסטיות על חשבון המבנה, כמו בניין מגורים מפואר של אפריקה ישראל, עד שאחרי מאבק של כעשור הוחלט להקים כאן מגדל של 19 קומות.
בית החולים הנטוש בפרדס כ"ץ
בית חולים שהוקם ב-1936 בבני ברק, בשכונה בשם פרד"ס כץ. הייעוד הראשון שלו היה בית חולים ממשלתי למחלות מדבקות, וכעבור כמה עשורים הורחב והפך למוסד רפואי ממשלתי כללי. בהמשך מוזג לבית החולים תל השומר, הפך לבית חולים לחולים כרוניים מטעם מלב"ן (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים), ולאחר מכן בית חולים גריאטרי, בשליטת משרד הבריאות. ב-2005 המבנים נהרסו.
בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו
אחד מארבעת בתי החולים הציבוריים שהיו בישראל בתקופת המנדט הבריטי. הוא נוסד ב-1922 והיה בעצם היחידי במחוז תל אביב, כך שהמקרים הקשים והמורכבים הגיעו אליו. בית החולים היה מוקד לעימותים בין האוכלוסייה היהודית לערבית, שאחד מהשיאים הטראגיים שלהם הוא רצח האחיות היהודיות בסמוך לבית החולים ב-1936, בתקופת המרד הערבי הגדול. בית החולים נסגר ב-1948, אחרי הנטישה ההמונית של האוכלוסייה הערבית במקום במסגרת "מבצע חמץ" לכיבוש יפו וסביבתה במלחמת העצמאות. אחרי הקמת המדינה הוא הפך לבית החולים הממשלתי דונולו, שנסגר בעצמו ב-1980.
בית יולדות אמהות
בית יולדות אמהות הוקם בשדרות הנשיא בחיפה ב-1945, בתוך ביתם של אברהם רוטנברג (המנהל השני של חברת החשמל והאח הצעיר של פנחס רוטנברג) ואשתו הרופאה, ד"ר פיניה רוטנברג. אחרי עשור מוצלח של פעילות, שכלל כ-1,500 לידות. בית החולים היה נודע בקרבה של אנשיו לאנשי משפחת המלוכה הירדנית, כשחלק מנסיכי השושלת הירדנית נולדו כאן. בית היולדות נקלע לקשיים כלכליים, עד סגירתו ב-1963.
בית החולים על שם שוויצר
עוד לפני שלתושבי טבריה היה את בית החולים פוריה, פעל בשכונת קריית שמואל בעיר בית החולים שוויצר, על שם המהנדס, איש העסקים והפילנטרופ פטר שוויצר. בית החולים נפתח ב-1930, בסגנון אדריכלי שונה מהנוף הטברייני וללא חדר מתים, עקב התנגדות של תושבי המקום שחדר כזה יגרום לירידת מחירי הדיור בעיר הצפונית. בית החולים נסגר אחרי שנה אחת בלבד, בעקבות קושי של ארגון "הדסה" להמשיך לקבל תמיכה בארגון, אבל נפתח מחדש ב-1934, אחרי השיטפון שפקד את טבריה.
בית החולים פעל עד 1955, כולל במתכונת של נותן שירות רפואי למתרחצים בחמי טבריה. ב-1957 נפתח במקומו בית החולים טבריה, כשבמקום בו היה בית החולים על שם שוויצר תמצאו היום מגדלי נופש יוקרתיים.
סרטי אימה המתרחשים בבתי חולים נטושים
יש מקרים בהם לא כל הסרט מתרחש בבית חולים או מוסד רפואי אחר נטוש, אלא רק כמה סצנות. בסרטים כמו "מורעל" (2021) של ג'יימס ואן, סרט קצת מוזר ולא מספיק מוערך בכיכובה של אנאבל ווליס ("אנאבל", "אנאבל 2: הבריאה", "המומיה"), ראינו סצנה שמתרחשת בבית חולים נטוש. גם ב"הודעה קטלנית" היפני מ-2003, שהפך ב-2008 לסרט אמריקאי רע מאוד, יש רגע אפקטיבי מאוד במוסד נטוש.
אנחנו נתייחס כאן לסרטים בהם כל העלילה, או לפחות חלק גדול ממנה, מתרחשים בתוך בית חולים נטוש. שם אתם יכולים לפגוש רוחות רפאים של מטופלים מהעבר, קניבלים רצחניים והפתעות אחרות.
הנה חלק מהסרטים שאהבנו בהקשר הזה:
הבית על הגבעה הרדופה (1999)
"הבית על הגבעה הרדופה" (House on Haunted Hill) הוא רימייק של סרט אימה קלאסי באותו שם מ-1959, שלקח את העלילה לכיוון קצת יותר על טבעי. הסרט של וויליאם מאלון ("Scared to Death", "פחד.קום", "פרסומניה") מציע קודם כל קאסט מרשים, עם שמות כמו ג'פרי ראש, פאמקה ג'נסון, אלי לארטר, ברידג'יט וילסון, פיטר גלאגר ואחרים. זה הסרט הראשון בהפקה של Dark Castle Entertainment, שהפכה להיות שם משמעותי מאוד בקולנוע האימה מאז, עם סרטים כמו "13 רוחות" (2001), "ספינת הרוחות" (2002), "גותיקה" (2003), "בית השעווה" (2005), "יתומה" (2009)" וסרט ההמשך "יתומה: ההתחלה" (2022), "ההתגלות" (2012), "סיאנס" (2021) ורבים אחרים.
במרכז העלילה תמצאו חבורה של זרים שמוזמנים למסיבה בבית נטוש ששימש בעבר בית משוגעים. איל הון מציע לכל אחד שישרוד את הלילה מיליון דולר, אבל הבעיה היא שהמרוץ למיליון עובר בין רוחות רפאים, הקפצות והפחדות אחרות. אפשר לטעון ש"הבית על הגבעה הרדופה" הוא סרט בינוני, אבל הוא בהחלט מהנה ומציע כמה סצנות מעולות, כולל סצנה אחת שאחראית ללא מעט טראומות ילדות של חובבי אימה צעירים בשנות ה-90.
סשן 9 (2001)
"סשן 9" (Session 9) בבימויו של בראד אנדרסון ("סדק", "המכונאי", "המגשר") הוא סרט אימה פסיכולוגי המתרחש בבית החולים הפסיכיאטרי דנברס במסצ'וסטס. העלילה כאן עוסקת בצוות ניקוי אסבסט בהובלת גורדון (פיטר מולאן), שמקבל משימת פינוי במוסד הנטוש. מהר מאוד אירועים מוזרים מתחילים לקרות, מטשטשים את הגבולות בין עבר להווה, ובין מציאות לדמיון.
הסרט, שמשלב הקלטות אודיו של מטופלת עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית שהייתה כאן בעבר במקביל להתרחשויות שהצוות עובר, קיבל בסך הכול ביקורות חיוביות מאוד בזכות תסריט מהודק שחוקר את הנפש האנושית במקום ללכת לפיתרון הקל של Gore והפחדות זולות, משחק מרשים של הקאסט וגם אווירה ריאליסטית במובן מסוים.
מפגשי הקבר (2011)
מפגשי הקבר (Grave Encounters) הוא אחת הפנינים של ז'אנר הפאונד פוטאג', או ליתר דיוק: מקרה די נדיר בו הז'אנר מצדיק את עצמו ולא פועל על תקן של מניפולציה זולה ומעצבנת שעושה בעיקר כאב ראש במקום להפחיד ומאפשרת לתרץ הפקה זולה ומשחק גרוע. הסרט של קולין מיניהן וסטיוארט אורטיז עוסק בצוות של תוכנית טלוויזיה בשם "Grave Encounters") שמתעדים מקומות קריפיים ורדופי רוחות לכאורה, ובמקרה הזה בית חולים פסיכיאטרי נטוש. מהר מאוד מקרים מוזרים מתחילים להתרחש – אתם יודעים, דלתות שנטרקות בקול, רעשים מוזרים, דמויות בלתי נראות שמעיפות אנשים באוויר, רוחות רפאים שלא רוצות שהצוות יצא מהמקום בחיים וכן הלאה – אבל באופן די מפתיע, מציג אותם בצורה יעילה.
יש מי שמגדיר את "מפגשי הקבר" בתור סרט פולחן. הסרט אמנם דל תקציב, אבל זכה להרבה מאוד באזז עם היציאה שלו, בעיקר בזכות טריילר ויראלי, והופץ בבתי הקולנוע בצורה מצומצמת. הביקורות החיוביות וההצלחה היחסית שלו בסטרימינג הביאו לסרט המשך, "מפגשי הקבר 2", שהיה מוצלח קצת פחות אבל עדיין בגדר הסביר.
טעות בכיוון 4: ההתחלה (2011)
"טעות בכיוון 4: ההתחלה" (Wrong Turn 4: Bloody Beginnings) הוא הרביעי בזיכיון על הקניבלים המוטנטיים הרצחניים, או בעצם הפריקוול (סרט מקדים) לשלושת הסרטים הראשונים. זהו סיפור המקור של הקניבלים שלמדנו להכיר ולאהוב – "שלוש אצבעות", "עין אחת" ו"שיני מסור" – שנקראים כך מכיוון שיש לאחד מהם שלוש אצבעות, לאחר עין אחת ולשלישי שיניים חדות.
נקודת ההתחלה יהא 1974, כשהאחים היליקר שמאושפים בסנטוריום (מוסד רפואי לאשפוז ממושך) במערב וירג'יניה מצליחים לברוח, משחררים את הכלואים האחרים וטובחים בצוות המוסד. כמעט שלושה עשורים אחרי, וקבוצת של צעירים מטופשים שרובם נראים טוב אבל טיפשים מאוד מגיעים לאזור במטרה לבלות סוף שבוע פרוע בבקתה מבודדת. הם נקלעים לסופת שלגים, מוצאים מחסה במבנה הנטוש אבל מגלים שהוא לא בדיוק נטוש, ושיכול להיות שיש קניבלים בסביבה.
“טעות בכיוון 4: ההתחלה" מציע את הנוסחה שהפכה את הזיכיון לאהוב כל כך בקרב חובבי אימה, גם אם הרמה של הסרט הזה (טוב, נו. ורוב סרטי "טעות בכיוון") היא בינונית במקרה הטוב. תמצאו כאן כמה הקפצות, רציחות מופרעות של קניבלים וסצנות סקס (כולל סצנה לסבית) מצד אחד, אבל גם תסריט בעייתי ומשחק רע מאוד של חלק מהקאסט.
