הסעודה האחרונה (באמת): הכירו את אמות, זוללת המתים במצרים
כמעט כל תרבות או דת מתייחסות לשאלה מה קורה לנשמה שלנו אחרי שאנחנו מתים, בלי למצוא תשובה חד משמעית כמובן. סביר מאוד להניח שלא תרצו ליישר קו עם מה שהמיתולוגיה המצרית מציעה בנושא, שנראים כאילו יצאו מתוך סרט אימה. אמות במיתולוגיה המצרית, הידועה בתור “זוללת המתים”, היא מהדמויות המסתוריות והמפחידות שתמצאו במיתולוגיות השונות. עם מראה המשלב כמה בעלי חיים מפחידים במיוחד, תפקיד מחריד והתייחסות בטקסטים שונים, המקום שלה בעולם האימה (ובתקווה שגם לא בעולם הבא) מובטח.
מיהי אמות, זוללת המתים במצריים?
אמות היא דמות חשובה במיתולוגית המצרית, המייצגת את אחד הפחדים הגדולים בתרבות המצרית העתיקה: לא רק המוות, כמובן, אלא מה שקורה לנשמה שלנו אחרי שאנחנו מתים. על פי אלו המאמינים שהחיים שלאחר המוות חשובים לא פחות מ”החיים עצמם”, ושנקטו בפעולות שונות כדי לשמור על הנצחיות של המתים (בעיקר המומיות), אמות הייתה קיום נצחי על הנצחיות שהמצרים השתוקקו לה.
אמות היא חלק מפנתיאון האלים המצרי, ומייצגת בו תכונות שליליות כמו כאוס, הרס וסוף מוחלט (בניגוד לחלק גדול מהאלים האחרים, שהתפקיד שלהם הוא לברוא או להגן). האמונה היא, כמו שאולי הסקתם מהשם שלה, שאמות תגיע לנשמותיהם של המתים, אחרי המוות, או ליתר דיוק במהלך טקס שקילת הלב. לפי ספר המתים המצרי (טקסטים בהם נעשה שימוש בטקסי קבורה במצרים העתיקה), את הלב של כל נשמה שהייתה מגיעה לאזור השיפוט של אל המוות אוסיריס באולם שתי האמיתות, שקלו על גבי מאזניים. בכף אחת של המאזניים נח לו הלב, ובשני נוצת האמת, הסמל של מאעת – אלת הצדק, החוק והאמת במיתולוגיה המצרית.
התוצאות של טקס שקילת הלב מגדירות מה יעלה בגורל המת. אם משקל הלב היה שווה או קטן מזה של הנוצה, הנשמה יכולה להיות מרוצה ולעבור לשמחה לעולם הבא: המשמעות היא שלפי המיתולוגיה ותוצאות המבחן, הנשמה כאן טהורה מחטאים. הבעיה מתחילה בשקילות בהן הלב היה כבד יותר מהנוצה, מה שמסמל שהאדם כנראה חטא יותר מפעם אחת בחייו. במקרים כאלו היה מזמנים את המפלצת אמות לטרוף את הלב, והנשמה שלו נידונה לאבדון נצחי, כלומר, הנפטר לא היה יכול להגיע לחיי הנצח.
בניגוד לחלק מההליכים המשפטיים המתרחשים כיום, על הקביעה של טקס שקילת הלב לא ניתן היה לערער, מכיוון שהאמונה המצרית רואה את הלב לא רק כאיבר החיים, אלא גם כמרכז של הנשמה והתודעה של האדם. אם מוציאים את הלב מהתמונה, הנשמה אל האדם פשוט אינה יכולה להמשיך במסע הנצחי שלה.
אם זה נראה כמו תנין, אריה והיפופוטם, זה אמות
התיאורים של אמות במיתולוגיה המצרית מציגים אותה בתור מפלצת מעוררת אימה, מראה שעולה כמובן בקנה אחד עם התפקיד שלה בתור זוללת המתים. היא מתוארת ברוב המקרים כייצור היברידי, המשלב את התכונות והמראה של שלושת בעלי החיים טורפי האדם הגדולים ביותר שהיו ידועים במצרים העתיקה:
🐊 ראש של תנין, המסמל את הטבע הטורף והאכזרי שלה, יחד עם הסכנה המיידית המאפיינת אותה. תנין, בתרבות המצרית, מהווה בין השאר סמל ברור לכאוס ולכוחות ההרסניים של הטבע. בחלק מהתיאורים אמות מופיעה עם לסתות ענקיות ושיניים חדות, להעצמת אפקט הפחד.
🦁 גוף של אריה, המייצג את הכוח העצום של אמות. הגוף של אמות הוא מוצק וחזק, לרוב בגווני אדום או חום כהה. העובדה שמדברים כאן על פאקינג מלך החיות, מראה שלאמות יש מעמד גבוה בפנתיאון המפלצות המצרי
🦛 רגליים אחוריות של היפופוטם: נוטות להיות עבות וחזקות, להעצמת האפקט. הבחירה בהיפופום היא לא רק מכיוון שהיפופוטם הוא חיה מפחידה ומסוכנת לאדם, אלא גם כדי לסמל את הקשר הברור של אמות למים ולנהר הנילוס. בנוסף, מעבר להיותו מקום מפחיד כשלעצמו – הנילוס נחשב לגבול בין העולמות, בין החיים למוות.
סביר להניח שהבחירה בשילוב בין כמה בעלי חיים, במיתוס של זוללת המתים במצרים, היא הכול חוץ ממקרית. מראה היברידי כזה מייצג כמובן את הכאוס וחוסר הסדר, המקושרים למוות ולאובדן הנצחיות. כמובן שבתיאור האלים המצריים קשה למצוא ריאליזם, אבל בחלק גדול מהמקרים הייצוג של אל הוא על ידי בעל חיים אחד בלבד, או לכל היותר אדם עם ראש של בעל חיים, ולא שילוב בין כמה בעלי חיים מפחידים.
עם או בלי קשר לחיות האלו, בדרך כלל תמצאו את אמות מופיעה בצבעים כהים יחסית. הבחירה הזו היא הכול חוץ ממקרית, כמובן, כי הצבעים האלו מקושרים בין השאר עם סכנות, מוות ושאר היבטים שליליים. אמות מתוארת בדרך כלל כייצור ענקי, גדול מבני האדם, כדי להדגיש את הכוח שלה ואת חוסר היכולת של בני האדם להתנגד לה (ברור שהעובדה שהם מתים במהלך המפגש איתה, יכולה לתרום לזה).
בחלק גדול מהתיאורים של זוללת המתים במצרים, תמצאו גם עיניים גדולות ובוהקות, עם מבט חודר – מה שמתקשר לתפקיד שלה כשופטת, שאמורה לזהות את טיב הנשמות שניצבות מולה. הפה הפעור, גם הוא בולט בתיאורים שלה, מבטא את הסכנה והאימה המזוהים איתה. ברמה הכללית אפשר לומר שהמראה המורכב והמאיים של אמות משקף את התפקיד החשוב שלה במיתולוגיה המצרית כשומרת על האיזון המוסרי וכמי שמעניקה עונש סופי לחוטאים.
הנה סרטון מבית היוצר של ג’ון סולו, שמסביר בערוץ הנהדר שלו על הרבה מאוד מיתוסים וסיפורים מכל רחבי העולם – כולל אמות.
למה במערב לא כל כך מכירים את זוללת המתים במצרים?
יש במיתולוגיה המצרית לא מעט אלים, כשהמספרים הרשמיים מדברים על כ-2,000 אלים. בכמות כזו, ברור שיש אלים שהם מפורסמים יותר, ואחרים פחות.
למרות שאמות הייתה דמות חשובה ומפחידה, היא לא הייתה מהאלים הפופולריים ביותר בפולחן היומיומי. הופעותיה היו בעיקר בהקשרים הקשורים למוות ולעולם הבא, מה שמדגיש את תפקידה הספציפי במיתולוגיה המצרית (חשוב ככל שיהיה). בהמשך לכך, ממש לא בטוח שאמות הוא השם העיקרי שתעלו לנגד עיניכם כשאתם חושבים על מצרים העתיקה, ויכול להיות שגם לכם היה קושי מסוים לפתור מתישהו תשחץ ולא לזכור מה ההגדרה של זוללת המתים במצרים (אופס. אבל בסוף הצלחתי!).
כמו דמויות מיתולוגיות אחרות במצרים העתיקה, ממצאים ארכיאולוגיים מגוונים מימי קדם מראים את אמות בכמה וכמה וריאציות:
- ספר המתים והפפירוסים (גיליונות נייר קדומים מצמח הפפירוס) שלו
- פפירוסים טקסיים אחרים
- קירות קברים
- סרקופגים (ארונות קבורה מצריים)
- תבליטים או ציורי קיר במקדשים, במיוחד כאלו המתארים את משפט המתים
- חפצי קבורה – בקברים במצרים נמצאו חפצים בצורת אמות, במטרה לספק לנפטר הגנה במעמד ה”שפיטה”
- טקסטים מהמיתולוגיה המצרית מתקופות שונות
- לוחות שנה קדומים במצריים
- אומנות מאוחרת יותר
לאמות יש נוכחות גם בתרבות המערבית, גם אם כזו שלא רחבה כמו אלים קדומים אחרים (במצרים או מחוצה לה) ובטח לא כמו המומיות, אולי החיבור המיידי של חובבי אימה עם מצרים העתיקה. הדמות של אמות, עם טוויסט קומיקסי, הייתה חלק מרכזי מסדרת הטלוויזיה “מון נייט” (Moon Night), מהייקום הקולנועי של מארוול. הסדרה עוסקת בשכיר חרב עם פיצול אישיות בשם בשם מארק ספקטור (אוסקר אייזק), שנכנס לתעלומה המשלבת כמה אלים נוראיים עם הזהויות המרובות שלו – כולל כמות זוללת המוות.
הנה עוד כמה אזכורים של אמות:
- ספרי פנטזיה ומיתולוגיה מודרניים, כמו סדרת “משפחת קיין והאלים המצריים” (“The Kane Chronicles”) של ריר רורדן – ספרי פנטזיה והרפתקאות לנערים העוסקים בשני אחים היוצאים למסע בין אלים ושלל סיפורי המיתולוגיה המצרית, באופן קצת דומה לסדרת “פרסי ג’קסון והאולימפיים”, של אותו סופר, המתייחסת לסיפורים מהמיתולוגיה היוונית
- סדרת האנימציה “Mummies Alive” משנת 1997, המהווה חלק מהטירוף אחר סיפורי מומיות בשנות ה-90. בסדרה, הרשע המרכזי מזמן את אמות, שכנראה עושה בלאגן
- משחקי וידאו, כמו “Smite” ו-“Age of Mythology”, בהם מציגים אותה מן הסתם בתור דמות מפלצתית ורצחנית
למרבה הצער, לא ידוע לנו על סרטי אימה שעוסקים בדמות של זוללת המתים במצריים אמות, למרות שלדעת כותב שורות אלה זה יכול להיות רעיון מצוין. קחו לדוגמה את סרט הפאונד פוטאג’ “הפירמידה” עם אשלי הינשו מ-2014, אולי אחד הפספוסים היותר גדולים של העשור האחרון. במהלך הכתיבה של הטקסט הזה, ניסיתי להיזכר האם הסרט, שכלל מפגש של ארכיאולוגיים עם מפלצות ויצורים אחרים בתוך פירמידה, כולל גם את אמות. מהמחקר שעשיתי, ושלא כלל עדיין צפייה בסרט, התשובה היא שלילית. למרות זאת, אמות כן מופיעה בחלק מציורי הקיר שהחוקרים רואים בתוך הפירמידה. גם המראה של אנוביס – אל במיתולוגיה המצרית, שמשלב במראה שלו לרוב גוף של אדם וראש של תן, שהיה מקושר גם הוא עם מוות והיה נוכח בטקס שקילת הלב לפי המיתולוגיה – כולל אלמנטים שמזכירים תנין, אולי במטרה לקשר אותו עם אמות.
יכול להיות שבאמת הגיע הזמן לסרט אימה שבו זוללת המתים היא הנבלית המרכזית. בטוח שהתוצאה לא תהיה גרועה הרבה יותר מאשר העיבוד האחרון של הסרט “המומיה”, עם טום קרוז.
