טירת סנטאנג’לו ברומא: היסטוריה של עינויים, רוחות רפאים ומיסתורין

הרבה נכתב על רומא, בירת איטליה, עיר עמוסת אטרקציית שכל אדם צריך לבקר בה בחייו לפחות פעם אחת. החדשות הטובות מבחינתכם הן שלצד אתרי התיירות הסטנדרטיים של העיר שכל הדרכים מובילות אליה, יש כמה שמתאימים כמו כפפה ליד לחובבי האימה. ברומא תמצאו אתרים היסטוריים עם תפאורה קריפית וסיפורי רוחות (למשל, הקטקומבות של רומא או כנסיית השלדים), מוזיאונים מיוחדים (לדוגמה, מוזיאון הקרימינולוגיה), סיורים מצמררים ועוד. לא כולם יודעים אבל גם טירת סנטאנג’לו, אחד המבנים האייקונים והמפורסמים של העיר, מציעה צד אפל ומעניין במיוחד.

למרות שלא מדובר באטרקציה שנמצאת בהכרח של כל רשימה של אתרי חובה בעיר, אנחנו כן ממליצים להתרשם ממנה במידת האפשר. במיוחד אם מביאים בחשבון את העובדה שהיא מקושרת לכמה מסיפורי האימה והזוועות האיומים ביותר של רומא.

מה חשוב לדעת על טירת סנטאנג’לו?

בדומה לרוב האתרים החשובים של רומא, גם טירת סנטאנג’לו לא נבנתה ביום אחד. המבנה המעגלי הגבוה הזה, הממוקם על גדתו הימנית של נהר הטיבר במרחק של קצת יותר מקילומטר מקריית הוותיקן, התחיל בכלל בתור מאוזולאום (מבנה קבורה מפואר) שהקיסר הרומי אדריאנוס בנה בשנים 139-135 עבור… עצמו. למרות שאדריאנוס נחשב לאחד הקיסרים ה”טובים”, במהלכו האימפריה הרומית שגשגה, במסורת היהודית הוא דווקא נחשב לדמות שלילית בשל הניסיון שלו לדכא את מרד בר כוכבא והגזירות שהטיל על היהודים המורדים לאחר מכן. 

המבנה היה בתחילת דרכו בעל צורה אליפטית, מעט שונה הצורה הגלילית המאפיינת אותו היום. הגישה אליו הייתה דרך גשר סנטאנג’לו, גם הוא נבנה על ידי אדריאנוס, הנחשב לאתר מרשים מאוד כשלעצמו. על גג המבנה הקימו גן קטן, ובמרכז הייתה קוודריגה – מרכבה אותה מובילים ארבעה סוסים – עם פסלו של הקיסר. אדריאנוס נפטר ב-138, ושנה לאחר מכן, עם השלמת בניית אתר הקבורה, הועברה אליה גופתו יחד עם האפר של אשתו ובנו המאומץ. רק במאה ה-18 התווסף הפסל של המלאך מיכאל על גג הטירה, כשהוא מחזיק חרב.

כמו מבנים עתיקים אחרים, גם טירת סנטאנג’לו עברה כמה וכמה גלגולים במהלך השנים. לקראת סוף שגשוגה של האימפריה הרומית, הוחלט להפוך את אתר הקבורה למצודה. בתחילת המאה החמישית לספירה הוא הפך למבצר, והיא חלק ממערך ההגנה על העיר: או ליתר דיוק, חלק מחומת אורליאנוס. במאה ה-14 המבנה שינתה את צורתו וייעודו שוב, והפעם למצודה אפיפיוראית שקושרה על ידי האפיפיור ניקולאס השלישי לבזיליקת פטרוס הקדוש (כלומר, לוותיקן עצמו). 

האפיפיורים של רומא השתמשו במבנה כל אחד למטרתו: קלמנס השביעי למשל השתמש בה בתור מקלט במהלך המצור של מלך ספרד קארל החמישי על רומא במאה ה-16. פאולוס השלישי הקים דירת מגורים מפוארת, ליאו העשירי קפלה לקיום תפילות והאפיפיורים שהגיעו לאחר מכן הפכו את המבנה לכלא.

הנה סרטון קצר שמציג את הסיפור של הטירה. קחו נשימה, כי מהפסקאות הבאות דברים הולכים להיות אפלים יותר.

עינויים, רציחות ורוחות רפאים

במהלך השנים בהן שימש המבנה בית סוהר, בתקופת הרנסנס, כאלו כאן אסירים פוליטים רבים. רבים מהם ככל הנראה עונו בדרכים אכזריות והוצאו להורג בין חומות הטירה או על הגשר הסמוך. העיקרון הפשוט של המענים הוא כל כך קשה לעיכול: מצד אחד, להסב למעונים את הסבל הגדול ביותר שאפשר. מצד שני, המטרה בחלק מהמקרים הייתה להשאיר נזק פיזי מינימלי, או אפילו כזה שלא גלוי לעין. התוצאה היא שורה של מתקנים מחרידים, שתמצאו כיום בעיקר במוזיאוני עינויים דוגמת אלה של פראג או שיקאגו שכבר כתבנו עליהם באתר. למשל, מתלה בו מתחו את האסיר על גבי מסגרת עץ, עד לעקירת הפרקים שלו. או ברגי אגודלים, ומכשירים דומים, שאתם כבר יכולים לדמיין מה הם עשו.

המדען, הפילוסוף והאסטרונום האיטלקי ג’ורדנו ברונו היה כלוא כאן שש שנים, לפני שהוצא להורג. הסיבה היא שהאמונה האסטרונומית שלו, שחלק מהרעיונות שלה נחשבים היום למקובלים ולמוכחים מבחינה אמפירית, סתרה את זו של הכנסייה הקתולית. לאחר שהוא סירב להכחיש באופן מלא את רעיונותיו, הכריזו עליו ככופר. ב-17 בפברואר 1600 הוא הועלה על המוקד. האינקוויזיציה, הידועה בשיטות העינוי הנוראות שלה, החליטה לגלות “רחמים” מסוימים כלפיו וקשרה לצווארו שקית אבקת שרפה, שתביא לכך שהייסורים שלו יהיו קצרים יותר. מצד שני, המענים לא ויתרו על מיסמור הלשון שלו ללסת, כאקט סמלי נורא שדורש ממנו – ולמרבה הצער גם מבטיח – שהוא לא ידבר.

ביאטריצ’ה (ביאטריס) צ’נצ’י היא עוד דמות היסטורית המקושרת לעבר הנורא של המקום. היא הייתה בת למשפחת אצולה איטלקית, שחיה במאה ה-16. אביה, פרנצ’סקו סנצ’י, היה לפי הסיפורים אדם נורא. הוא התעלל בביאטריצ’ה ובאחיה, עד לרמה של גילוי עריות. במשפט שלאחר מכן, היא טענה שמעשי ההתעללות היו ידועים בכל רחבי רומא, אבל לא נעשה דבר בשל מעמדו של האב. בשלב מסוים הוא גירש את הבת לטירת סנטאנג’לו, שם החלה יחד עם חלק מבני משפחתה ועובדי הטירה לרקוח את מזימת מותו. במהלך אחד הביקורים של האב בטירה, הם סיממו אותו עם מים מעורבבים באופיום, היכו אותו בראש עם פטיש (לפי חלק מהסיפורים, גם מערוך, מסמר ופטיש היו מעורבים) והשליכו אותו מהמרפסת, כדי שהמוות ייראה כמו תאונה. כנראה שהחבר’ה לא ממש חשבו על הסיפור לעומק, מכיוון שבחקירת המקרה התגלה די מהר שלא מדובר כאן בנפילה “פשוטה” . ביאטריס ובני משפחתו נעצרו, עונו ונחקרו כדי לקבל הם התמונה המלאה על מה שקרה. הם נידונו למוות, למרות שרבים מתושבי רומא כן הפגינו אליהם אהדה. ערפו את ראשם על גבי הגשר, מול טירת סנטאנג’לו. המשפחה, ובעיקר ביאטריצ’ה, מסמלים מאז התנגדות מול דיכוי, בנסיבות החמורות ביותר שלו.

עם השנים, צצו סיפורים על כך שרוחה של ביאטריצ’ה צ’נצ’י עדיין מופיעה מדי פעם בטירה או על הגשר הסמוך אליה, כשהיא מחזיקה בידה את ראשה הערוף. עיקר הסיפורים האלו מופיעים באופן מפתיע בלילה שבין ה-10 ל-11 לספטמבר, תאריך הוצאתה להורג. אחרים מספרים שראו את רוח הרפאים של האפיפיור קלמנס השביעי, שנפטר בתוכה במאה ה-16. סביר מאוד להניח שמדובר כאן בלא יותר מאשר מיתוסים, או אם תרצו – דרכים להוסיף לקסם של המקום ולמשוך אליו עוד תיירים. אנחנו, כמובן, בעד.

טירת סנטאנג’לו בתרבות (אבל לא בהרבה סרטי אימה. עדיין)

ההיסטוריה העשירה של טירת סנטאנג’לו ומעמדה האיקוני כסמל לעברה של רומא הפכו אותה לנושא פופולרי בקרב יוצרי קולנוע, סופרים וחוקרים כאחד. הטירה לקחה חלק בעלילה של כמה ספרים וסרטים המתרחשים בעיקר, כמו הקומדיה הרומנטית הקלאסית “חופשה ברומא” עם אודרי הפבורן (שזכתה באוסקר על התפקיד) וגרגורי פק, או “מלאכים ושדים”, ספרו הראשון של דן בראון משנת 2000. כמו “צופן דה וינצ’י” המפורסם יותר שיצא אחריו, ב”מלאכים ושדים” יוצא מומחה הסמלים רוברט לנגדון למרתון של חידות, פיענוח סמלים ופיצוח קודים, הפעם ברחבי רומא והוותיקן, כדי לסכל מזימה זדונית להשמיד את הוותיקן. בין השאר, ובלי לעשות יותר מדי ספוילרים, הרוצח בספר הזה (ובסרט שבא אחריו) מסתתר בטירת סנטאנג’לו. הטירה גם מופיעה בכמה ספרי מופת, כמו “הרוזן ממונטה קריסטו” של אלכסנדר דיומא או “האדון מבלנטרי” של רוברט לואיס סטיבנסון.

למרות שהטירה לא ממש כיכבה ביותר מדי סרטי אימה, בטח לא בכאלה מוכרים, כן אפשר למצוא לה כמה אזכורים. סרט האימה הספרדי “הבית שצרח” מ-1969 מתרחש בפנימייה לבנות, שהעיצוב שלה נעשה ככל הנראה בהשראת אותה טירה. סרט האימה הבריטי “גותי” (1986. אל תתבלבלו עם “זוטיקה” הזוועתי ההוא עם האלי ברי) מבוסס בצורה רופפת מאוד על מפגש שקיימה מחברת הרומן “פרנקנשטיין”, מרי שלי, עם המשורר הרומנטי הבריטי לורד ביירון. הם נפגשים כדי לכתוב סיפורי אימה, אבל כמו סיפור אימה אמיתי מהר מאוד דברים מפחידים מתחילים לקרות ואנשים מתחילים למות. אחת הסצנות בסרט מתרחשת בטירת סנטאנג’לו. 

הסרט האיטלקי “Dellamorte Delamore” מ-1994, או בתרגום חופשי “איש בית הקברות”. הסרט, בכיכובם של הבריטי רופרט אוורט ואנה פאלצ’י, שהייתה סמל סקס לא קטן בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, עוסק בעובד של בית קברות איטלקי קטן שמחפש אהבה תוך כדי הניסיון שלו להילחם בגופות שקמות לתחייה. חלק מהסצנות בסרט צולמו בתוך טירת סטנאנג’לו ,כולל סיקוונס בו הפסל המפורסם של המלאך מיכאל מתעורר לתחייה.

איך ניתן לבקר בטירת סנטאנג’לו?

עם השנים, הפכה טירת סנטאנג’לו למוזיאון. כיום זהו מוזיאון לאומי מתויר מאוד, ולא רק בקרב חובבי האימה. ניתן לבקר כאן באופן עצמאי, אבל מומלץ יותר לערוך סיור. חשוב לזכור שהסיורים הרשמיים של המקום מציגים את ההיסטוריה שלו ומתייחסים לחלק מהסיפורים שהבאנו כאן, אבל הדגש בהם מן הסתם הוא לא על אימה. החדשות הטובות הן שאפשר למצוא כמה סיורים לא רשמיים שכן מתמקדים בנושאים האלה, למשל סיורי רוחות רפאים.

בכל מקרה, אנחנו ממליצים לבקר בטירה הזו או לפחות להתרשם במראה שלה מבחוץ. הביקור עובר בחמש הקומות, כל אחת מהן מציגה צד אחר של הסיפור, כאשר בתווך תיתקלו בלא מעט ציורי קיר ותקרה מרהיבים, פסלים ופריטים משוחזרים או אותנטיים לפי הפירוט הבא:

  • קומת כניסה: תצוגה של כלי נשק מימי הביניים
  • קומה 1: המאולוזיאום עם הקברים האותנטיים של הקיסר אדריאנוס ובני משפחתו (למרבה הצער, חלק מהתכולה כאן נשדדה עם השנים)
  • קומה 2: בית הכלא
  • קומה 3: המוזיאון המכיל רהיטים, כלי נשק, פריטי קרמיקה, פריטי אומנות ועוד
  • קומה 4: דירות המגורים המפוארות של האפיפיורים
  • קומה 5: מרפסת התצפית ב-360 מעלות, עם פסל הברונזה של המלאך מיכאל ובר משקאות חביב. רבים מציינים שזה אחד החלקים המוצלחים בביקור. אתם יכולים גם לתכנן אותו לשעות השקיעה, ובכך לקבל מראות עוצרי נשימה של רומא וסביבתה

דגשים חשובים לקראת ביקור בטירה

למרות שטירת סנטאנג’לו לא פופולארית כמו האתרים המתוירים ביותר ברומא, למשל הקולוסיאום או המבנים בקריית הוותיקן, היא כן מושכת אליה לא מעט מבקרים. בעונות השיא של התיירות יכול מאוד להיות שתיתקלו בתורים מייגעים בכניסה. זו הסיבה לכך שאנחנו ממליצים מאוד לקנות מראש כרטיס כניסה, שגם מונע מכם את העמידה בתור. את הכרטיסים האלו אפשר להציג בכניסה, אפילו דרך הטלפון הנייד, וזהו בעצם.

שעות פתיחה: ימים שלישי-ראשון בין השעות 19:30-9:00. כניסה אחרונה בשעה 18:30.

המוזיאון סגור בימי שני וכן בתאריכים 1 בינואר, 1 במאי ו-25 בדצמבר

מחירים: מבוגר (גיל 17 ומעלה): 19 אירו

            ילדים (עד גיל 17): 3.5 אירו

כרטיס כניסה (ללא עמידה בתור) עם מדריך קולי: 24 אירו

סיור מודרך: 49 אירו לסיור בן שעתיים (הסיור הקלאסי המומלץ יותר), או 35 אירו לסיור “אקספרס” הנמשך שעה

כרטיסים משולבים: ניתן לקנות כרטיסים משולבים של הטירה עם הקולוסיאום, מוזיאון הוותיקן, גלריית בורגזה ואתרים נוספים, במחיר מוזל מעט

דרכי הגעה:

הטירה ממוקמת ברחוב Lungotevere Castello, 50 ברומא. תוכלו להגיע אליה בהליכה פשוטה יחסית מחלק מאתרי החובה של רומא, כמו קריית הוותיקן או פיאצה נבונה, או בעזרת התחבורה הציבורית המצוינת של רומא:

אוטובוס: התחנה הקרובה, Piazza Pia, נמצאת במרחק של כחמש דקות הליכה. לא מעט קווים מגיעים אליה: 23, 62, 271, 280, 982. 

מטרו: יש שתי אופציות. הראשונה היא לקחת את קו A עד לתחנת Lepanto, הנמצאת במרחק של קצת יותר מ-15 דקות הליכה. אפשרות אחרת היא לרדת בתחנת Ottaviano, וללכת בערך את אותו המרחק.

רכבת קלה: קו מספר 19, שפועל משעות הבוקר המוקדמות עד לאמצע הלילה, יביא אתכם לתחנת Risorgimento/S. Pietro הנמצאת במרחק של כ-12 דקות הליכה מהטירה

מידע נוסף תמצאו כאן.