פארקי זעזועים? הצד המפחיד של פארקי שעשועים נטושים

זה קורה כמעט בכל קיץ. אנחנו מתכננים מה לעשות עם הילדות, ושוללים כמעט תמיד את פארקי השעשועים הגדולים. “עכשיו חופש. יהיו שם מלא אנשים, ולא נספיק כמעט מתקנים”, אנחנו אומרים, “אז פעם אחרת. היום נלך בינתיים לג’ימבורי”. אנחנו לא לבד. אחת הבעיות הכי גדולות עם פארקי שעשועים היא עומס האנשים בהם. אחרי הכול, זה מתסכל לעמוד דקות ארוכות – ולפעמים אפילו שעות – כדי ליהנות ממתקן של כמה דקות (או שניות). לכאורה, פארק שעשועים ריק נראה כמו חדשות מצוינות. הבעיה היא המקרים בהם הוא ריק מהסיבות הלא נכונות, ובעיקר נטוש. כשזה קורה, הפארקים האלו יכולים לעשות את הדרך שלהם לאתר שלנו. יש ברחבי העולם לא מעט פארקי שעשועים נטושים, מסיבות שונות, שמציעים בחלק גדול מהמקרים אווירה קריפית במיוחד, שמתאימה מאוד להיות לוקיישן של סרט אימה. והיי, זה גם מצטלם נהדר.

300*250

איך נוצרים פארקי שעשועים נטושים?

כל מי שהעביר בילדות שלו שעות ארוכות בבניית פארקי שעשועים במשחק המחשב SIMS (אממ…), יודע שמדובר במשימה מורכבת מאוד. עלות ההקמה של פארק שעשועים עצומה, והם דורשים הרבה מאוד השקעה סביב השעון: החל מהתכנון, דרך הבנייה ועד לתפעול, לתחזוקה, לשיווק וכן הלאה. הפארקים דורשים הרי תחזוקה סביב השעון, כולל בדיקות הפעלה או נסיעה של המתקנים, תחזוקת תשתיות, תיקונים במידת הצורך וכן הלאה. ייתכן מאוד שההוצאות האלה יביאו לכך שבשלב מסוים, הבעלים של הפארק יבינו שתיקון הוא לא צעד חכם במיוחד.

כשההוצאות כל כך גבוהות, הסיכויים לכך שהפארק יידרדר לו מבחינה כלכלית כמו ירידה חדה מאוד ברכבת הרים הם גבוהים בהחלט. אם הפארק לא מייצר מספיק הכנסות או מנוהל מראש בצורה שגויה, יכול מאוד להיות שהוא יחווה קשיים כלכליים חמורים, יפשוט רגל או ייסדר. מכאן, הדרך להפיכה שלו לנטוש היא בהחלט קצרה. אחת הדוגמאות המובהקות ביותר היא פארק שפרה בברלין, עליו כתבנו בהרחבה לא מזמן באתר.

אסור לשכוח שמראש, מדובר בתחום תחרותי ומורכב מאוד להתמודדות. קשה לפעמים לקלוע לטעם של הציבור, והפארק חייב להתאים את עצמו, להתעדכן ולהשתנות כדי לשרוד לאורך זמן. חלק מפארקי השעשועים מראש פועלים רק בזמנים מוגדרים (נניח בחופשות בבתי ספר), מה שמקשה עליהם לשרוד מבחינה כלכלית. בנוסף הם עשויים להתחרות על תשומת הלב של קהל המבקרים מול פארקים מקבילים או אטרקציות אחרות באותה סביבה. לכך אפשר להוסיף צעדים ברמת המאקרו שמקשים מאוד על הפארק, כמו הגבלות הקורונה מהשנים האחרונות שהביאו לכך שפארקים נאלצו להיסגר דווקא בזמנים שאמורים להיות עמוסים ביותר אצלם.

כבר בנקודת ההתחלה, פארקי שעשועים עומדים תחת דרישות מחמירות מאוד ברמת הרישוי, הרגולציה והתפעול השוטף: בעיקר בכל הקשור לבטיחות, אבל ממש לא רק (קחו לדוגמה את הנושא של התקנות הסביבתיות, שבשנים האחרונות מקבלות הרבה יותר פוקוס). אם הפארק מתקשה לעמוד בתקנות האלה, ניחשתם נכון, הוא עלול להיקלע למצב מורכב, להיכנס לתסבוכת משפטית, לקבל צו סגירה או לגלות שעלויות התפעול גם ככה מגיעות לגבהים של גלגל ענק במיוחד.

יעד סופי, גרסת המציאות

אי אפשר שלא להתייחס לנושא של אסונות בכלל, שלמרבה הצער לא שמור רק לסרטי “יעד סופי”. היו לא מעט פארקים שניזוקו בצורה משמעותית עקב אסון טבע, למשל הוריקן, שיטפון או רעידת אדמה: אחד הפארקים המוכרים בהקשר הזה הוא Six Flags בניו אורלינס, שהוחרב כמעט לחלוטין בעקבות הוריקן קתרינה הנורא ב-2005 ומאז נותר נטוש. כמובן שגם אסונות מעשה ידי אדם עלולים להשפיע, כשהדוגמה המצמררת ביותר בהקשר הזה היא פארק השעשועים של פריפיאט, שהיה אמור להיפתח כמה שבועות אחרי שהאסון הנורא הרס לחלוטין את סביבת צ’רנוביל, גרם לאינספור אבדות בנפש והביא לכך שהאזור לא בטוח לשהות עד עצם היום הזה.

על רקע מורכבות התיקונים וההרס העצום שעלול להיגרם, ייתכן מאוד שהפארק לא יוכל להתאושש וייאלץ להיסגר בשלב הראשון, ולהינטש לאחר מכן. תאונות בפארק שעשועים – והיינו עדים לכמה תאונות מחרידות בשנים האחרונות ברחבי העולם – עלולות לגרום לסגירה של הפארק, להסתבכות כלכלית שלו (הגשת תביעה, כמובן) או לכך שהציבור יצביע ברגליים גם אם הפארק יצליח להישאר פתוח.

סוד הקסם של פארקי שעשועים נטושים

סבירות גבוהה שמי שביקר בעברו בפארק שעשועים נטוש, יציין שהחוויה הזו בהחלט נשארה איתו. הפארקים מציעים, קודם כל, אווירה מצמררת ומפחידה. אי אפשר שלא לשים לב לניגוד בין מה שהיה פעם, עם המתקנים ההומים שאיכלסו אינספור ילדים ומבוגרים שבאו ליהנות, לבין ההתיישנות והחלודה שמאפיינת אותם היום, כמו שסביר להניח יקרה לכל פארק שעשועים נטוש בשלב מסוים. בחלק מהמקרים הטבע משתלט על התמונה והופך אותה לסוריאליסטית, או אפילו פוסט אפוקליפטית.

אי אפשר להתעלם מעובדה מעניינת אחת: יש משהו מושך, או אפילו יפה, בפארקי שעשועים שננטשו ונתנו לתלאות הזמן להשפיע עליהם. “היופי של הריקבון” הוא עוצר נשימה, ומספיק בדיקה קצרה בגוגל או באתרי התמונות כדי ללמוד את זה. השהות בפארקים כאלו יכולה להיות עוצמתית גם מבחינה רגשית, בעיקר על רקע הניגוד בין מה שהם מסמלים, או מה שהיה בהם פעם, לבין המצב הנוכחי. הפארקים מעוררים אצל כל אחד זיכרונות ילדות, וזה תורם לסוד הקסם שלהם. קשה לבהות ברכבת הרים נטושה, בדממת מוות, ולא לדמיין את המוזיקה, המולת הילדים, צעקות השמחה וצרחות הפחד שבוודאי איפיינו אותה בימים שמחים יותר, בהם הפארק פעל במלוא כוחו. התוצאה היא שקט מפחיד בכל קנה מידה. התחושה הזו, הנוצרת כשאנחנו מביטים במתקנים מכוסים חלודה, מתפוררים, מתקלפים או מוקפים בצמחייה, בשבילים ריקים מאדם או בשלטי בטיחות שכבר לא רלוונטיים, גורמת לתחושה שמשהו “לא בסדר”. בטח אם נזכרים שוב באופן שבו הפארק אמור, מעצם המהות שלו, להיות אחד המקומות התוססים והשמחים ביותר שיש.

הסיפור מאחורי פארק שעשועים נטוש יכול להיות מעניין, מרתק וכמובן שגם מפחיד. יש פארקים שיש מאחורי הסגירה שלהם אסון של ממש, תאונה מחרידה, טרגדיה וכן הלאה. בחלק מהפארקים האלו צצו עם השנים מיתוסים מצמררים, כמו אגדות אורבניות, סיפורים על רוחות רפאים שעדיין מסתובבות שם בין המתקנים וכן הלאה. זו הסיבה לכך שיש מקרים בהם סיור מודרך בפארק נטוש יכול להיות מעניין, אבל מההתרשמות שלנו בדרך כלל זה לא המצב. פארקים נטושים, מעצם ההגדרה שלהם, אמורים להיות סגורים – בין השאר מכיוון שחלק מהם מעמידים סכנות די משמעותיות עבור מי שמבקר בהם.

האם פארק שעשועים “מת” יכול לחזור לחיים?

החדשות המעודדות הן שפארק שעשועים שננטש, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, ממש לא חייב להישאר כך. למרות שיש ברחבי העולם הרבה מאוד פארקים שנטושים כבר עשרות שנים, יש מקרים שמראים שאפשר גם אחרת. הפארק יכול לעבור תהליך שיפוץ ובנייה מחדש, שאמנם צפוי להיות יקר וממושך אבל עשוי להביא לכך שהוא יקבל חיים חדשים. הייעוד של הפארק עשוי להשתנות, מה שיביא להרס מוחלט שלו ולשינוי ייעוד אותה קרקע.  

אפשר למצוא כמה דוגמאות של פארקים שהצליחו לחזור לחיים. פארק השעשועים Wonderland בבייג’ינג שבסין נסגר, עד שהוחלט לבצע חישוב מסלול מחדש. הוא נהרס לחלוטין בשלב מסוים, כדי להיות מוחלף במרכז קניות הומה שהוקם במקומו. הלונה פארק בסידני, אוסטרליה, נפתח במקור ב-1935 אבל בשלב מסוים נסגר וננטש. ב-2004, לעומת זאת, הוא נפתח מחדש במתכונת מודרנית – אבל כזו שגם משמרת חלק מסוים מהאופי הוותיק שלו – אחרי תהליכי שיפוץ משמעותיים מאוד. 

פארק השעשועים גני טיבולי בקופנהגן, דנמרק, הוא דוגמה נוספת. הפארק הזה הוקם עוד ב-1843, סבל מקשיים כלכליים שהביאו לסגירה שלו אבל הצליח להתאושש, כך שכיום מדובר באטרקציה מעולה למשפחות המגיעות לדנמרק.

סרטי אימה מגלים את הפארקים הנטושים. בערך

האמת היא שסרטים המתרחשים באטרקציות אימה הם אהובים מאוד על כותב שורות אלה. בין אם מדובר במבוך הפחדות (כמו “מבוך האימה” מ-2018 -“Haunt” מ-2019), חדרי בריחה (שני סרטי “חדר בריחה“, ועוד כמה זוועתונים עם שם דומה), מתחם בידור לילדים עם בובות קמע מפחידות (“ארץ הפלאות של וילי”) או סתם פארקים רגילים שיוצאים משליטה, כמו “יעד סופי 3” עמוס האסונות, “פיראנהה 3DD” שהביא דגים מפחידים מאוד לתוך פארק מים עמוס סיליקון ואחרים. יש גם סצנות חביבות מאוד שקשורות למתקן ספציפי בגן שעשועים, כמו סצנות הגלגל הענק ב”מחברת המוות” הבינוני (למרות שמככבת בו מרגרט קוואלי) ו”מפוצלים”, הסרט הראשון של הסדרה ההיא עם שיילין וודלי. למרות שאיכות הסרטים האלו מוטלת מאוד בספק, כמו שתוכלו לראות מכמה מהשמות האיומים שמופיעים כאן, יש בהם משהו מטופש שהופך את כל הרעיון למהנה או אפילו משעשע. 

לכאורה, סרט אימה שחלק מרכזי בהצלחה שלו הוא לוקיישן יכול בהחלט לנצל את היתרונות ה”טבעיים” של פארקי שעשועים נטושים. היו כמה וכמה סרטים שעשו את זה, גם אם המספר שלהם מוגבל באופן יחסי. קודם לכן, הזכרנו שפארק שעשועים נטוש יכול בהחלט לסמל בניגודיות שלו את העולמות הפוסט-אפוקליפטיים, נושא שדי חזור בסרטי אימה.  זה כנראה לא מפתיע שאחת הסצנות המוצלחות והזכורות ביותר ב”ברוכים הבאים לזומבילנד”, העוסק בקבוצת אנשים שמנסה לשרוד אחרי שמגפה הפכה את רוב בני האדם לזומבים קניבליים ורצחניים במיוחד, מתרחשת בפארק שעשועים נטוש. בסרטים שונים, ולא רק סרטי אימה, ראינו סצנות זכורות מאוד בפארקי שעשועים נטושים: למשל המרדף האחרון בסרט האקשן “האנה” עם סרשה רונן שצולם בפארק שפרה בברלין.

מי שמחפש סרט אימה שלם שמתקיים בפארק שעשועים נטוש, יוכל לראות את “הפארק” שיצא השנה (2023). הסרט עוסק בעולם בו וירוס מסתורי הרג את המבוגרים והשאיר את הילדים להתמודד לבד בעולם. משם, אם הבנו נכון מהטריילר ומתיאור הסרט (עוד לא יצא לנו לראות אותו), מתחיל קרב על החיים והמוות בין קבוצת ילדים על השליטה בפארק שעשועים שכבר לא פועל. סרטים נוספים (ודי מינוריים) שמתרחשים בפארק שעשועים, באופן מלא או חלקי, הם “Closed For The Season” (2010) בו בחורה אומללה נתקעת בפארק שעשועים נטוש ומתמודדות עם הרבה מאוד רוחות רעות, “Dark Ride” (2006) בו קבוצת חברים מבקרת באטרקציית אימה נטושה ונתקלת ברוצח שעוטה מסכה מוזרה, ועוד.

אז האם בפעם הבאה שנבקר עם הילדות בפארק שעשועים, באמת נרצה שהוא יהיה ריק מאדם? ממש לא בטוח, אלא אם אנחנו רוצים לחשוף אותן לעולם האימה כבר בגיל מוקדם. בחירה נכונה של פארקים או תזמון הביקור שלהם לשעות ולימים עמוסים פחות הם המפתח להצלחה. אבל זה כבר נושא למאמר אחר, לא?