"חברה מושלמת": מפגש מהנה ומצחיק בין רעיונות, ז'אנרים וטוויסטים, עם שחקנית מושלמת אחת | ביקורת

2 במרץ 2025 מערכת האתר

כבר מהרגע הראשון בו שמעתי על "חברה מושלמת", היו אצלי ציפיות. למרות שאין כאן שם מוכר מאחורי המצלמה, אלא בעיקר הבהרה שהסרט הוא מבית היוצר של "היוצרים של" (במקרה הזה, "ברברי") וה"אולפנים שהביאו את" (במקרה שלנו, "היומן"), היה משהו בפוסטר שהציג את סופי תאצ'ר הכשרונית בגווני ורוד, עם מבט מסתורי ועיניים לבנות מדי, שמשך אותי. וכמובן שגם הכיתוב "אתה חייב למות עליי" לקח אותי למחוזות מפחידים אפילו יותר מאשר השיר ההוא של להקת חמסה, אולי עוד סרט על מישהי שהיא לא בדיוק רגילה ושהורגת מישהו מסיבות שונות.

כבר מתיאור העלילה ניסיתי להבין האם בכלל מדובר בסרט אימה, או אם תרצו: האם מצאנו עוד דוגמה לסרט אימה עם צדדים רומנטיים, שיכול להתאים לדייט זוגי או לצפייה עם אישה שלמרות כל יתרונותיה המושלמים, פשוט לא מתחברת לסרטי אימה ומעדיפה קומדיות רומנטיות או סדרות ריאליטי אהבה נוסח "חתונמי" (אין כמובן קשר לחיים הפרטיים שלי. ממש לא).

כש"חברה מושלמת" הגיע למסכים, הציפיות עלו כי הסרט זכה לביקורות מעולות. אבל אז גם הגיעה האזהרה, שאני אוהב מאוד בתור צופה בסרטי אימה אבל פחות בתור מישהו שאוהב לנתח אותם או אפילו לכתוב עליהם: להגיע אליהם בתור "לוח חלק", בלי לדעת יותר מדי למה לצפות, ברמת העלילה או אפילו הז'אנר הספציפי. אז ניגשתי לסרט עם כמה שפחות מידע מוקדם – בינינו, גם ככה אני מעדיף להימנע מצפייה בטריילרים – וניסיתי לגבש דעה. החדשות הטובות הן ש"חברה מושלמת" הצליח לרתק אותי למשהו כמו שעה וחצי, הציג עלילה מעניינת ועמוסת טוויסטים והבליט כמה מהכישרונות שיכולים לככב בקולנוע האימה בשנים האחרונות.

שננו את השם. סופי תאצ'ר ב"חברה מושלמת" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

הקידום הבלתי אפשרי של הסרט

"חברה מושלמת" (Companion) הוא מסוג הסרטים שההמלצה הברורה היא ללכת אליהם בלי ידע מוקדם. הבעיה היא שהיום זו משימה מורכבת, לפעמים אפילו בלתי אפשרית. יש בסרט הרבה מאוד טוויסטים, הראשון שבהם מגיע אחרי קצת יותר מעשרים דקות. הוא קשור לזהות האמיתית של אייריס, הדמות הראשית כאן, שכמו שאפשר להסיק מהפוסטר, או כמובן מהטריילר, היא לא בדיוק רגילה.

הדבר הפשוט ביותר הוא לקטול את מאמצי השיווק של היוצרים, כמו שרבים עשו למשל במקרה של "מתוקה רצח" (הפעם בצדק), שהכניס את הטוויסט המרכזי לתוך כל חלקה טובה במאמצי היח"צ. כאן התמונה קצת יותר מורכבת, ומבחינתי פחות חד משמעית. אני מניח שהיו ימים ארוכים של דיונים סביב השאלה מה בדיוק לחשוף לקהל ואיך, כי כן צריך למשוך אותם לגלות את הסרט, שמגיע עם במאי לא מוכר וצוות שחקנים מעולה – שגם יהיו מוכר לחובבי האימה – אבל לא כאלה שנחשבים עדיין למושכי קהל או לסטארים. הדילמה היא עד כמה לחשוף מראש, כשפיתרון אפשרי הוא לחשוף מספיק כדי לסקרן את הקהל ולעזור להם להבין על מה הסרט, לחשוף את הגילוי מוקדם יחסית ולאפשר גילויים אחרים משמעותיים יותר. "חברה מושלמת" עשה את זה בהצלחה חלקית, מכמה בחינות.

בהתחלה הגיע טיזר טריילר שעשה יופי של עבודה, כי הוא הציג אמנם סצנות מרכזיות מהסרט אבל שמר על מסתורין מסוים לגבי העלילה. לא בטוח שהקמפיין מבריק כמו למשל מה שראינו במקרה של "לונגלגס" או סרטי "סמייל", אבל בהחלט הוא עורר ציפייה אצל מי שראה אותו.

יכול להיות שהיה אפשר להסתפק בכך, אבל בשלב מסוים – מסיבות שאולי הגיוניות, מנקודת המבט של היוצרים – הגיע טריילר אחר שכבר הגיש לצופה בכפית חלק מהרעיונות ומהפיתוחים בעלילה, כולל כמה גילויים שמופיעים בחלקים מתקדמים יחסית של הסרט. לכן אני מצרף פה גם את הטריילר המאוחר והחושפני יותר בתור שירות לציבור חובבי האימה, אבל עם אזהרה די ברורה: אם אתם רוצים להימנע מספוילרים, מומלץ מאוד להימנע מהצפייה בו. אפשר לדלג בכלל על טריילר, או לפחות לתת עדיפות לטיזר.

תקציר העלילה של חברה מושלמת (או: אי אפשר ממש לספר)

מהסיבות האלה, קצת קשה לכתוב ביקורת על "חברה מושלמת" בלי להסגיר יותר מדי. אבל בכל זאת, נספר שאנחנו פוגשים את אייריס (סופי ת'אצר), שמתייחסת כבר בקריינות של כתוביות הפתיחה על כך שהרגע המאושר הראשון בחייה היה המפגש שלה עם ג'וש (ג'ק קוויד), והשני – היום בו היא רצחה אותו. אנחנו רואים את סצנת המפגש ביניהם בסופרמרקט, שנראית כאילו יצאה מתוך דרמה רומנטית חסרת אמינות, עם בחור מגושם שמפיל את כל התפוזים (מטאפורה למשהו?), דיאלוגים מבוישים, מבטים מצטלבים, חיוך נבוך וכן הלאה. בהמשך אנחנו מבינים שאולי זה לא מקרי. בכל מקרה, אחרי המפגש הראשוני אנחנו מלווים את הזוג המאוהב בנסיעה שלהם לחופשה בבקתת סוף שבוע של בחור עם קצת יותר מדי כסף, לצד כמה מהחברים הטובים של ג'וש.

זו נקודת המוצא של הרבה מאוד סרטי אימה: מפגש של חברים במקום מבודד שיוצא משליטה. לפעמים יש מאורע מחולל כלשהו, שיכול להיות קשור ללא מעט אלמנטים, כמו חפץ שהחברים מוצאים באותו מבנה ("טארוט", "ההשחרה", "מה שבפנים"), משחק משותף שהופך לסרט אימה מציאותי ("משחקי רצח", "אמת או חובה"), אורח חיים נהנתני שמסתיר סודות מזוויעים ("צאי מזה") וכן הלאה. תוך כדי אנחנו נחשפים לגילויים שונים ולדינמיקות מתפתחות בין הדמויות, מאבקי כוח שמקצרים מאוד את הדרך למעשי רצח.

את המאבקים האלו אפשר לקחת לכיוונים שונים ברמה העלילתית, כמו יחסים הומוסקסואליים והטרוסקסאוליים, גברים מול נשים, לבנים מול שחורים, אנושי מול לא אנושי, מבוגרים מול ילדים וכן הלאה. גם "חברה מושלמת" פועל בכמה מישורים מבין אלו, שלא נחשוף לכם בשלב הזה. רק נציין שהם לא מפתיעים, בהתחשב בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה.

מפגש עם חברים בבקתה מבודדת ביער. מה כבר יכול להשתבש? מתוך "חברה מושלמת" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

ואז קורה משהו אלים ביער, שחושף לנו מי זו בדיוק זו אייריס: הגילוי הזה של זהות הבחורה ה"מושלמת עם קבלות" לא יטלטל את עולמכם, בהתחשב ב"מידע המוקדם" שציינו מקודם, אבל הוא רק נקודת ההתחלה. אנחנו מבינים שיש תוכנית מסוימת שמערבת את אותה בחורה, אבל בדרך יש עוד כמה טוויסטים – חלקם צפויים וחלקם קצת פחות – שגורמים לסרט לשנות ז'אנרים וסגנונות.

האמת היא שקשה מאוד להגדיר את "חברה מושלמת", בטח אם אנחנו רוצים להימנע מספויילרים. מצד אחד, כמו שתסיקו מהעובדה שהוא מופיע באתר שלנו, שיש בו כמה וכמה הריגות (חלקן מפורטות) ושהוא מכיל דם בכמויות מרשימות, הוא סרט אימה. אלא שאפשר לראות אותו בתור דרמת מדע בדיוני, מותחן פסיכולוגי, קומדיה שחורה ועוד. הרעיונות שלו הם לא מקוריים במיוחד, ואת חלקם ראינו כבר בסרטים אחרים. אם תרצו, זה כמו "ברברי" (בפוסטר ובטריילר מדגישים שהסרט הוא מ"מהיוצרים של ברברי") פוגש את "מי שעומד מאחוריי" או "בקי" עם לולו וילסון, שפוגש את "שליחות קטלנית", "אקס מאכינה" או "מייגן", שפוגש דרמת פשע בסגנון "כלבי אשמורת" של טרנטינו.

סופי תאצ'ר וג'ק קוויד ב"חברה מושלמת" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט) — גבר/אנושי מול אישה/רובוטית? או ההיפך? או משהו אחר? מתוך "חברה מושלמת" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

אם נתייחס לעלילה בתור מפגש בין ז'אנרים, אפשר אולי לטעון שהיא מעין דרמה רומנטית (הסרט הוא מ"האולפנים שהביאו לכם את היומן") על מפגש מסתורי של חברים בבקתה, שהופך בשלב מסוים לסרט אימה שהבסיס שלו הוא לא ריאליסטי. בשלב מסוים הסרט הופך למותחן פשע עם תוכנית זדונית שחלק מהדמויות שותפות לה, מה שכולל כמיטב המסורת סודות, בגידות והריגות. לא ברור מי ייצא כאן בחיים ומי יחזור עם כל הכסף.

לא מכירים את סופי תאצ'ר? ממליצים לכם שכן

הקאסט של "חברה מושלמת" עושה עבודה מצוינת, עם כמה שמות בולטים מאוד בקולנוע האימה בשנים האחרונות. את התפקיד הראשי של אייריס מגלמת סופי תאצ'ר הנהדרת, כישרון אדיר שעדיין לא מוכר מספיק. היא מככבת בתור הגרסה הצעירה של נטלי ב"צהובות", אולי אחת הדמויות הסימפתיות היחידות בסדרה הזו (באופן די מכוון, אני מניח). היא הייתה בערך הדבר הזכיר היחידי ב"הבוגימן" השגרתי עד מוות, ושיחקה אותה בתפקיד מעולה ב"פחד אלוהים", בתור אחת משתי הבנות שמגיעות לבית של יו גרנט ומבינות שהוא לא רק חופר את החיים, אלא גם מקדש את המוות.

בכל התפקידים האלו, היא הצליחה להביע הרבה מאוד רגש בזכות יכולות משחק נהדר, מימיקה מדויקת וגם העיניים (כלומר, כשהן לא לבנות בצורה מפחידה). למרות שגם התסריט מכוון לכך שהיא דמות שקל הרבה יותר להזדהות איתה מאשר הדמויות האחרות ששונות ממנה במשהו, אין ספק שתאצ'ר שוב גונבת את ההצגה. היא מפגינה כריזמה וחוש קומי, יכולה להיראות מפוחדת אבל בסצנה הבאה קשוחה, מציגה מנעד רגשי מרשים, ובעיקר – בונה דמות שאנחנו רוצים שתצא כשידה על העליונה, וזה לא מובן מאליו בהתחשב במאפיינים שלה.

ג'ק קוויד, הבן של דניס קווייד ומג ראיין, מוכר בעיקר בזכות אחד התפקידים הראשיים בסדרה "הבנים" של אמזון פריים וידאו, לפי קומיקס על חבורה של צעירים שלוקחים את החוק לידיים ונלחמים בגיבורי על מושחתים. ראינו אותו בכמה תפקידי דיבוב (בעיקר מעולמות הקומיקס), בתפקידי משנה בסרטים כמו "משחקי הרעב" ו"אופנהיימר", אבל בהקשר שלנו גם בסרטי אימה: ב"נערות הטרגדיה", שסקרנו לאחרונה בכתבה על סרטי מעודדות, ראינו אותו בתור החבר של שתי הבחורות הבלתי נסבלות והבן של השריף. בסרט החמישי של "צעקה", הוא היה החבר של הגיבורה סם (מליסה באררה), ושמר כמה – אממ, סודות – לעצמו. הוא מגלם כאן את הדמות של הבחור המקסים לכאורה אבל הקצת קריפי ושפל למראה. הסרט מנסה לשכנע אותנו שהוא לא כל כך דושבג, או לפחות שיש להתנהגות שלו סיבות. כאן ראיתי בעייתיות מסוימת, אולי באשמת התסריט או המשחק, כי באופן אישי הרגשתי שהסרט היה מרוויח אם היינו מקבלים דמות עמוקה יותר, או כזו שקל יותר להזדהות איתה.

לכל גבר יש את הצרכים שלו. ג'ק קוויד ב"חברה מושלמת" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

שאר הדמויות הן בהחלט מעניינות. בעיקר מתבלט כאן לוקאס גייג' ("הלוטוס הלבן", "את", ובעיקר סוחר הדמים שמתחיל את האימה של נעמי סקוט ב"סמייל 2"), בתור פטריק, הומוסקסואל יפה תואר עם כמה סודות משל עצמו. הוא מנהל מערכת יחסים עם אלי (הארווי גיין, "מה שאנחנו עושים בצללים", "אנשי הזאב שבפנים" וקוויר מוצהר במציאות), שגם בה משהו נראה קצת מוזר. למרות שגייג' מתחיל כמו סטראוטיפ מוכר של הומוסקסואל בסרטים, מסיבות שונות שקשורות בעלילה הדמות שלו עוברת פיתוח משמעותי. הוא מציג את השינוי הזה בצורה פנומנלית

עוד תמצאו כאן את קאט הסקסית אבל הדי ביצ'ית (השחקנית האמריקאית ממוצא הודי מייגן סורי, "מוציא ת'נשמה", "נעדרת") ואת סרגיי, הבחור הרוסי שנראה קצת כמו מאפיונר (רופרט פרנד הבריטי, "הנער בפיג'מת הפסים", "ויקטוריה הצעירה" ובקרוב "עולם היורה: חיים חדשים"), שהחבורה מתארחת בבקתת הנופש שלו למטרה מסוימת שנבין בהמשך.

לאורך הסרט אנחנו מגלים כמה מאבקי כוח, או לפעמים סודות, בין החברים האלו. זה קצת נראה כמו תוכנית ריאליטי, עם סיפורי משנה על המיליארד הנשוי ששוכב עם הבחורה הביצ'ית לכאורה, שהיא בכלל ידידה של ג'וש אבל לא אוהבת את אייריס, או אפילו אנשים באופן כללי. הסרט שומר כמה גילויים על הדמויות והסיבות שהן התכנסו כאן לחלקים המתקדמים שלו, חלקם מעניינים וחלקם קצת פחות משמעותיים, אבל יש שיגידו שהוא חושף קצת מוקדם מדי חלק מהקלפים שלו. בעיה נוספת היא שחלק מהדמויות לא מספיק מתפתחות, או מתנהגות בערך כמו שאנחנו מצפים מהמראה או מהטייפקאסט הכללי שלהן.

לכל אחד יש את הסודות שלו. מייגן סורי וג'ק קוויד ב"חברה מושלמת" (באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)

יש כישרון מאחורי המצלמה

את "חברה מושלמת" ביים וכתב דרו הנקוק, שם שכנראה לא יגיד לכם כלום בשלב הזה. "חברה מושלמת" הוא הסרט באורך מלא הראשון שלו, כאשר בפילמוגרפיה הדי קצרה שלו תמצאו בימוי של "סרט" קצר אחד: קומדיה מוזיקלית קצרה (כ-9 דקות) בשם Tenacious D: Time Fixers, חלק ממסע הקידום של הלהקה זוכת הגראמי "Tanacious D, מאחוריה עומדים השחקן ג'ק בלאק והמוזיקאי קייל גאס. "חברה מושלמת" מראה שבהחלט יש לו כישרון, בתור במאי וכותב, ולכן אני סקרן לגבי הפרויקטים הבאים שלו (הוא יכתוב, אגב, את התסריט לחידוש של "סיוט בחדר המורים", שיפיק רוברט רודריגז).

"חברה מושלמת" שומר פחות או יותר על אותו סגנון גם כשהוא מחליף בין ז'אנרים. עובדה זו מראה שיש יד מיומנת מאחורי המצלמה, אבל גם הופכת את הסרט לשונה במובן הזה למשל מ"ברברי", שמוזכר (בצדק) במסעות הקידום של הסרט, שם היו כמה פרקים נפרדים בעלי סגנון שונה באופן מובהק. הפסקול מהנה ומכניס אותנו לאווירה הנכונה, עם כמה קטעים בהם סופי תאצ'ר תרמה קולות רקע וכמובן שגם "אייריס" של הגו גו דולס, שמתקשר לסרט בזכות שם הדמות, אבל גם העובדה שהסרט מתכתב בצורה איירונית עם דרמות רומנטיות קיטשיות שהשיר הזה תפור עליהן. הצילום של אלי בורן ("הבוגימן", "אף אחד לא יציל אותך") מרשים, עם שילוב נכון של קלוזאפים, צילומי אווירה ושוטים דינמיים יותר.

"חברה מושלמת" הוא לא מפחיד, אבל כן יש בו אלימות ו-Gore. הוא מעלה נקודות למחשבה בנוגע לשאלות כמו מי טוב ומי רע, או אפילו מי אמיתי או מזויף. יש רגעים בהם הסרט מצחיק, ובאחרים פשוט נראה כמו פארודיה מכוונת, לטוב ולרע (בעיקר לטוב, לדעתי). הנקוק לוקח קונבנצניות מסרטים שונים ומשלב אותם בצורה חכמה, גם אם לא מושלמת: הקצב לא אחיד לאורך הסרט, ולפעמים הטון לא עולה בקנה אחד עם מה שאנחנו רואים על המסך. היו כמה סצנות שהיו פשוט מהירות מדי או נשזרו בצורה לא אחידה (לדוגמה, סצנת התקיפה הראשונה), מה שפגע לדעתי ברמת המתח או אפילו הפחד שהן סיפקו.

הרבה מאוד רעיונות, חלקם מוצלחים (זהירות, חצאי ספויילרים!)

יש שיגידו שהמסרים של "חברה מושלמת" הם לא מקוריים – ובפסקאות הבאות, למרבה הצער, יהיו קצת ספוילרים כלליים. ברמה הכללית מאוד, אפשר לראות את "חברה מושלמת" כעוד סרט שמציג לנו את הבעייתיות של הטכנולוגיה, בעיקר כשהיא מנסה להחליף את האדם. מדויק יותר לומר שהיא מראה את הבעייתיות בה האדם מנסה לנצל את הטכנולוגיה לצרכים שהיא לא מיועדת להם, החל מתחליף ליחסים אנושיים ועד לניסיונות לבצע מעשים נוראים ולהאשים בכך את הפיתוחים שמקיפים אותנו.

אפשר לראות את "חברה מושלמת" כעוד תוצר ברשימה הדי ארוכה של סרטים שמראים איך טכנולוגיות שיצאו משליטה הופכות להיות סרט אימה, באופן רפלקסיבי או לא. בין אם מדובר במערכת בינה מלאכותית שנועדה לשמש חברה לילדה פגועה אבל הופכת לרצחנית כשמישהו מנסה לתפוס את מקומה ("מייגן"), לעזור במטלות הבית אבל גם לתפוס את המקום של האם בחיים ובמיטה של הבעל ("בינה ללא גבולות"), או סתם לצאת משליטה ולהחריב את הבית ("מרגו", "פחד בינה". הרעיון הזה לא חדש, כי ראינו כבר לפני כמה עשורים סרטים שהציגו למשל סייבורג מתנקש וחייל שנשלחו מהעתיד ולוקחים חלק במאבק נגד בינה מלאכותית ("שליחות קטלנית", שהסרט מרפרר ביותר ממובן אחד), ועד חפצים שהפכו לרצחניים כמו בובות, מעלית, מכונית וכן הלאה.

ברור שהפחדים האלו יהיו מוחשיים יותר ככל שהשנים מתקדמות, ככה שמה שנראה כמו מדע בידיוני טהור בשנות ה-80 וה-90, הופך לסרט הרבה יותר מציאותי, ובעיקר פאסימי, בתקופה הנוכחית. לכאורה אפשר לשנות את המאפיינים והתכונות של הפיתוחים, הטכנולוגיות ותוצרי הבינה המלאכותית בלחיצת כפתור, אבל הסרט מראה שגם לפיתוחים כאלו יכולים להיות רצונות משל עצמם, או אינטרסים שאינם משיקים לאלו של המשתמש.

הסרט לוקח את הבלבול בין תוצרים אנושיים למלאכותיים כמה צעדים קדימה – אולי הרחבה של הרעיון התיאורטי של מבחן טיורינג, שהמדען אלן טיורינג הציע עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת – ושואל לא רק אם קל להבחין בין אדם למשהו אחר, אלא גם אם למשהו האחר הזה יכולים להיות רגשות, או אם הוא מסוגל לקבל חיים משל עצמו ולהתעלות על היוצר שלו (מה שהיה קיים גם בסרטי מפלצות קלאסיים, כמו כמובן פרנקנשטיין), או במקרה הזה הקונה שלו.

האם לראות את חברה מושלמת?

בסופו של דבר, "חברה מושלמת" הוא לא סרט מושלם. אלא שבזכות רעיון מעניין (גם אם לא מחדש מדי), תסריט חכם ועמוס הפתעות (גם אם חלקן מגיעות מוקדם מדי או צפויות), הופעות מרשימות של הקאסט וסופי תאצ'ר אחת שבדרך אולי להיות אחת מכוכבות האימה הבולטות של השנים הקרובות, הוא מצליח להיות אחד מסרטי האימה המוצלחים של 2024.

קל מאוד להבין למה המבקרים והקהל אהבו מאוד את הסרט הזה. הוא קיבל חוות דעת מצוינות – דירוג של למעלה מ-90% ביקורות חיוביות ב-Rotten Tomatoes. מבחינה כלכלית הוא גרף עד עכשיו סכום נאה – גם אם לא אסטרונומי – של כ-35 מיליון דולר, מה שגרם לו לשלש די מהר את התקציב שלו (שעמד על כ-10 מיליון דולר). אל תצפו כאן לתוצאה בומבסטית או לסרט פורץ דרך. למעשה, אל תצפו לכלום, כי הידע המוקדם יכול רק להרוס. מומלץ מאוד לתת ל"חבורה מושלמת" את הצ'אנס, כי מדובר ביופי של סרט.