טהורה לעד (המוות): הצעקה הלא אחרונה של סידני סוויני
אני לא מאמין בתיאוריות קונספירציות, אבל משוכנע כמעט ב-100% שסידני סוויני הולכת להשתלט על העולם. כבר כמה חודשים, שאני רואה אותה בכל מקום באינטרנט, החל מאתרי החדשות ועד למדיה החברתית. ועדיין, לא מספיק להיות השחקנית המדוברת ביותר בעולם, ובטח אחת הסקסיות שבהן. כדי להיות ראויה לכבוד לככב באתר שלנו, סידני סוויני צריכה לעשות מספיק סרטי אימה. לא מזמן כתבנו על סרטי האימה בקריירה שלה, וראינו שאלו הם בעיקר סרטים שעשתה בשלבים הראשונים שלה, רובם די זניחים ולא מוכרים.
“טהורה” (Immaculate) בהחלט מנסה לשנות את זה: מדובר בסרט מהנה, גם אם לא חף מטעויות כמובן. מה שחשוב הוא שאחרי שפיקפקו בה בעקבות “רק לא אתה” (בו היא הראתה בעיקר את הגוף שלה, ולא יכולות משחק מרשימות. לפי אשתי, אני הרי לא רואה הרבה קומדיות רומנטיות) והכישלון העצום של “מדאם ווב”, היא שסווני מוכיחה שהיא שחקנית מצוינת, שאם תמשיך ככה – ותבחר עוד סרטי אימה – תוכל להפוך להיות Scream Queen מן המניין.
מה שקורה במנזר, נשאר במנזר
בחודשים האחרונים, גיליתי שסוויני היא יופי של פרזנטורית. הקמפיין סביב “טהורה” התמקד, במידה רבה, בדמות שלה. ראינו סרטון בו היא מדרגת את סרטי האימה האהובים עליה, עם אחלה טיעונים. בסרטון אחר היא ניסתה לזהות צרחות אייקוניות מסרטי אימה, ועשתה עבודה לא רעה בכלל. סווני העידה כבר כמה פעמים על האהבה שלה לסרטי אימה, אותה ירשה מאביה, ואפילו התחפשה פעם אחת לתאומות גריידי מ”הניצוץ”. כל זה כדי לקבל מקום של כבוד באתר שלנו, ואולי גם במטרה לנסות לקדם את “טהורה”, שהיא גם הייתה אחת המפיקות שלה במסגרת חברת Fifty Fifty שהיא מנהלת.
“טהורה” בוים על ידי מייקל מוהאן, שכבר ביים את סוויני ב”המציצים”, מותחן אירוטי לא רע בכלל. כאן, אפשר בהחלט לומר שסוויני עשתה הכול כדי שהסרט הזה ייצא לפועל. מספרים שלפני כעשור, כשהיא עדיין הייתה אלמונית יחסית, היא עשתה אודישן לסרט אימה שמתרחש במנזר באירלנד, בו היא מבינה שצוות המנזר מתעניין מאוד בגוף שלה (יכול להיות שזה קשור ללפרקונים?). למרות שהסרט לא יצא לפועל, סוויני שמרה את הרעיון הכללי על אש נמוכה. היא רכשה את התסריט, בחרה את הבמאי שכבר עבדה איתו, והוסיפה לצוות אנשי מקצוע נוספים שליוו אותנו בטלוויזיה או בקולנוע, כמו המפיק דיוויד ברנרד איתו שיתפה פעולה ב”הלוטוס הלבן”.
העלילה מתרחשת במנזר באזור פסטורלי באיטליה, אליו מגיעה הנזירה ססיליה (סוויני). ססיליה הפכה לנזירה לאחר מאורע מהילדות שלה, בו היא טבעה באגם וחוותה מוות קליני. היא הבינה שאלוהים הציל אותה במטרה מסוימת, ולבשה את בגדי הנזירה. הבעיה היא שבמנזר, בניהולו של האב טדסקי (אלברו מורטה, הפרופסור מ”בית הנייר”), דברים הם לא כפי שהם נראים: המנזר לכאורה מיועד ללוות נזירות מבוגרות, חולות או דמנטיות בשלבים המאוחרים של חייהן, אבל דווקא הנזירות הצעירות יותר הן אלה שצוות המנזר מתעניין בו. יש כאן כמה דמויות משנה, חלקן מפותחות יותר ואחרות פחות, מגולמות על ידי שחקנים איטלקיים שרובים לא מוכרים לצופה המערבי: כמו אם המנזר הסימפטית שלא מדברת אנגלית (דורה רומאנו), הנזירה שמנסה לחשוף את הקונספירציה אבל נענשת (בנדטה פורקרולי מ”בייבי” של נטפליקס), הנזירה הקנאית (ג’יוליה הטנפילד די רנזי) ועוד.
הצופה מבין את זה כבר בסצנת הפתיחה, בה נזירה מנסה להימלט אבל נלכדת ונכנסת לארון קבורה, כשהיא חיה כמובן. ססיליה מגלה, למשל, סימנים מוזרים על כפות הרגליים של חלק מהנזירות. ואז, יום בהיר אחד, ססיליה סובלת מתסמינים מוזרים, כמו בחילות, הקאות ונפילת שן. היא נבדקת על ידי צוות המנזר, ומגלה שהיא בהריון למרות שהיא בתולה. על פניו מדובר במצב שלא אפשרי מבחינה ביולוגית, ככל הידוע לי, גם אם יכול מאוד להיות שסוויני היא כל כך סקסית שהיא יכולה להיכנס להריון מרוח הקודש.
ססיליה הופכת לקדושה, אבל העניין עם קדושים הוא שהם יכולים להיות מעונים. היא תסבול מניסיונות התנכלות של חלק מהנזירות, מתוך קנאה שאולי היא ה”אחת”, וגם צוות המנזר, אחרי שהיא תתחיל לחשוף את המעשים הדי ביזאריים שמתרחשים שם וקשורים אולי למסמר. מהידע הרפואי הדי מצומצם שיש לי, העלילה בחלק השני של הסרט מעט מוזרה, אבל אני לא גנטיקאי או מומחה לנצרות.
החפצה של הגוף הנשי, בשירות הדת
“טהורה” כולל כמה נקודות חיוביות מאוד. הצילום בהחלט עושה את העבודה ויוצר את האווירה הקריפית שאנחנו מצפים לה בסרטים מהסוג הזה, בין השאר בעזרת השימוש הנכון בעומק שדה, בתלת ממד, בחוסר סימטריה ובניגודיות, לדוגמה בין חושך ואור. הצילום יוצר תחושה שיש כאן סודות שרק מחכים להתגלות, ולכן תורם להתקדמות של הסרט. בצד השלילי, חלק מהסצנות או אפילו השוטים כאן הם עמוסים מדי, מה שעלול לעייף חלק מהצופים. אחת הסיבות היא שהפסקול לא תמיד משרת את הסרט, ולעיתים קצת פוגע בעיניי (או באוזניי) בחוויית הצפייה.
האווירה היא קודרת וקרירה, אבל במידה מסוימת גם לוהטת, בזכות העובדה שגם כאן, בבגדי נזירה, סוויני (וגם חלק מהנזירות האחרות) מצליחות אולי להגשים את החלום הרטוב, תרתי משמע, של חלק מהגברים: כי מה יכול להיות יותר לוהט מאשר שתי נזירות, בחולצה שקופה, שהולכות מכות באמבטיה? לעזאזל, בלי לבדוק אני כמעט משוכנע שיש איזה סרט פורנו שהתחיל ככה פעם.
המבקרים יגידו שהגוף של סוויני עובר החפצה מסוימת שאפשר היה להימנע ממנה, אם כי הסצנות האלו לטעמי מתכתבות עם אחת התמות המרכזיות של הסרט, והיא החפצת הגוף הנשי, השליטה המוסדית על הגוף הנשי וההפיכה שלו לכלי בידי המוסד הדתי הגברי. חובבי האימה יציינו ששוב אנחנו מקבלים סרט על נזירות קריפיות, אולי בעקבות ההצלחה של סרטי “הנזירה”, שדי תרמו לרנסנס של הנזירות בז’אנר בשנים האחרונות.
אימה לא טהורה, אבל אפקטיבית לפרקים
קשה לומר ש”טהורה” הוא סרט מפחיד. יש ג’אמפ סקיירס סבירים לעומת כאלה שהם שחוקים מדי, כמה סצנות מותחות מול כאלה שנראות קצת סתמיות. הסרט רחוק מלהמציא את הגלגל, ותמצאו בו רפרנסים לסרטים אחרים שעוסקים בנושא של פרנויה דתית – למשל, “תינוקה של רוזמרי” או “אות משמיים”. חלקים מסוימים בסרט הזכירו לי את היצירות של ארי אסטר, כמו “מידסאמר” (מה שלא מפתיע, בהתחשב בעובדה שסוויני כבר ציינה שהוא אחד מבמאי האימה האהובים עליה). במקרים אחרים, הסרט הראה יסודות שמתכתבים עם סרטי הג’יאלו האיטלקיים וליצירות של דאריו ארג’ניטו. במילים אחרות: למרות ש”טהורה” סובל מכשלים שונים ברמת העלילה, הקצב או ההפחדות, נראה שהאנשים מאחוריו יודעים את העבודה ומכירים את שדה המשחק שהם פועלים בתוכו. הסרט בהחלט לוקח את עצמו ברצינות, אולי אפילו גדולה מדי. אני כותב את זה גם בתור ביקורת מסוימת: היו חלקים שהאווירה הכבדה פחות מתאימה למה שרואים על המסך, וקצת הומור היה יכול לקרב אותנו לסרט, או לדמויות.
לוקח ל”טהורה” זמן להיכנס לעניינים. למרות שבמידה מסוימת הוא נבנה כמו מותחן אימה של פולנסקי, להבדיל אלפי הבדלות, הצופה לא לגמרי מלווה את ססיליה במסע שלה להבנת האימה שמקיפה אותה. זה קורה בשלב מסוים, והיה יכול אולי להתרחש קצת יותר מוקדם. הסצנות המוצלחות יותר של “טהורה”, בעיניי, הן אלה בהן סוויני הורגת חלק מאנשי המנזר בעזרת כמה אביזרי קודש, מה שאולי אומר משהו תיאורטי על הדת. יש כמה סצנות די מוצלחות שמתארות את הניסיון של סוויני לברוח מהמנזר, כולל אחת עם תרנגולת מתה, מה שאולי אומר משהו מטאפורי על הדת. הסרט מציג את הצדדים האפלים של הדת ועוסק בשאלות על גבולות האמונה בדת, משיחיות, נבואה והקשר בין דת למדע. הוא גם מעלה שאלות על השימוש הגברי בגוף הנשי, בהקשר הזה לכאורה במטרה לרצות את אלוהים.
בשורה התחתונה “טהורה” רחוק מלהיות אחיד גם ביחס לשילוב של הרעיונות התיאורטיים האלו בתמהיל הכולל, ובדומה לסרטים רבים מהשנים האחרונות הוא מעלה יותר שאלות מאשר מספק תשובות. הסרט לא ילווה אתכם במשך שבועות וסביר להניח שלא יהיה מקור ליותר מדי עבודות תזה קולנועיות, אבל הוא כן מעלה כמה נקודות למחשבה.
הצרחה של סידני סוויני, טייק מספר 1
מעל הכול, “טהורה” הוא סרט אימה של סידני סווני. היא עושה בו יופי של עבודה, תרתי משמע, ומצליחה להעביר לצופה את הפחד של הדמות שלה. לא תמיד זה עובר, בעיקר כי הדיאלוגים הם בעייתיים בחלק מהמקרים ודי מועטים בהשוואה לסרט סטנדרטי, אבל נראה שסוויני עושה יותר מהמקסימום שיש לה לעבוד איתו. מצד אחד היא שברירית ופגיעה, מה שגם המראה שלה או אפילו הקול שלה משדרים. מצד שני, היא יכולה להיות קשוחה ודרמטית. ההופעה אינה אחידה ברמה שלה, בין אם מכיוון שסוויני עדיין לא מושלמת בתור שחקנית ובין אם בגלל חולשה מסוימת בבניית הדמות או בדיאלוגים, אבל אין ספק שמדובר בתוצאה משופרת בהשוואה לרוב סרטי האימה שאנחנו רואים.
בלי ספוילרים, הסצנה האחרונה היא תצוגת משחק נהדרת של סוויני, למרות שיש אולי שיראו אותה קצת “תלושה” ולא ריאליסטית (כלומר, עד כמה שמה שקורה על המסך יכול להיות ריאליסטי). הסצנה גם מחברת אותנו לאותו סרטון קידום של הסרט בו היא מנסה לזהות צרחות אייקוניות מהקולנוע, ומראה שהשיווק של הסרט בהחלט ידע למה לכוון אותנו. אולי ההופעה של סוויני והתוצאה שאנחנו רואים – אגב, אנחנו רואים על המסך כאן את הטייק הראשון שעשו – לא תהפוך לאייקונית כמו חלק מהדמויות הצורחות המפורסמות בקולנוע, אבל היא בהחלט דומיננטית ומרשימה.
“טהורה” זכה לביקורות בינוניות עד חיוביות. עם רווחים של כ-24 מיליון דולר (התקציב עמד על כ-9 מיליון דולר), קשה לומר שהוא היה הצלחה יוצאת דופן, בטח אם משווים אותו ל”רק לא אתה” של אותה סוויני הפך להצלחה היסטרית עם כ-220 מיליון דולר ברחבי העולם. בכל זאת, הוא הופץ על ידי Neon Films המדוברת ועטורת הפרסים, וזכה לפתיחה המוצלחת ביותר מבין סרטי החברה. בנוסף, “טהורה” בהחלט מראה שסידני סוויני כאן כדי להישאר ואולי אפילו לעשות סרטי אימה נוספים, בדרך אולי להיות מלכת צעקה.
