משיר ילדים למנגינת סיוטים: האבולוציה של השיר של פרדי קרוגר

אחד האלמנטים העיקריים של סרטי אימה הוא שהם גורמים לנו להסתכל אחרת בדברים שמופיעים ביום יום. אחרי הכול, אנחנו לא יכולים לעמוד בפקק מאחורי משאית עם עצים ולא לחשוש ממוות נורא כמו בסרטי “יעד סופי”, להתקלח במלון מפחיד בלי לחשוב על הסצנה ההיא מ”פסיכו” או לפתוח ארון תרופות עם מראה מבלי לצפות לראות מאחורינו דמות מבהילה, כשאנחנו סוגרים את הארון כמובן, כמו שקרה במשהו כמו אלף סרטי אימה לא מקוריים. “סיוט ברחוב אלם” עשה את אותו הדבר בערך עם קפיצה בחבל, פעולה שנחשבת לתמימה וילדותית מאוד מצד אחד, ולבריאה מבחינה גופנית מהצד האחר. אצל חובבי האימה, לעומת זאת, המשמעויות שלה עשויות להיות שונות, מה שעלול להוביל לעימותים לא נעימים סביב השיר של פרדי קרוגר. 

הבעיה התחילה בפעם ההיא בו הילדה שלי קפצה בחבל, כי זה מה שילדים עושים, ככה שהיה לי קשה להתאפק. התחלתי לפזם את השיר המוכר מתוך סרטי “סיוט ברחוב אלם”, שמעיד על כך שפרדי קרוגר עומד להגיע. “One, Two, Freddy Comes For You”. היא הפסיקה לקפוץ והביטה בי במבט שואל. היא תמיד אוהבת להכיר שירים חדשים, ככה שציפתה שאסביר לה מה בדיוק שרתי. האמת היא שלא ידעתי מה לעשות. בגיל חמש וחצי ילדות אמורות להכיר את מיקי מאוס, גיבורי מפרץ ההרפתקאות, אנה ואלזה וכדומה, ולא אייקוני אימה עם פנים שרופות וידיים בצורת סכינים, שרוצח ילדים בחלומות כעונש על מה שההורים שלהם עוררו לו בעבר. “אהה… זה סתם שיר שהמצאתי”, מלמלתי בשקט והשפלתי מבט. “היי, תראי, כדור! רוצה לשחק כדורגל?”.




כך שיר ילדים הופך למנגינת אימה

כמו הרבה דברים אחרים בעולם האימה, גם השורשים של מי שעתיד להיות אחד השירים המזוהים עם קולנוע האימה הם בכלל במחוזות אחרים: לא מזמן למדנו, למשל, שהשיר של ג’יפרס קריפרס עליו מבוסס הסרט מגיע בכלל ממחזמר ומתייחס בכלל לסוס. “אבזם את הנעל שלי” (“One, Two, Buckle My Shoe”) הוא שיר ילדים (Nursery Song) ומשחק ספירה, בו הילדים מבצעים משימות שונות בהתאם לשיר. למרות שיש כמה גרסאות של השיר הקלאסי הזה, בגרסה בסיסית הם צריכים לאבזם את הנעל שלהם, לדפוק על דלת, לאסוף ולסדר מקלות, “לפגוש” תרנגולת שמנה ועוד. המטרה העיקרית שלו היא ללמד ילדים לספור. אנחנו לא מכירים עיבוד בעברית שעשו למשחק הזה, ככה שיכול להיות שחלק גדול מכם לא גדל על השיר הזה, שהפסקול שלו עתיד לככב בסרט האימה שאתם חיים בו.

ככל הנראה, התחילו לשיר את המנגינה הזו אי שם במסצ’וסטס, ארצות הברית, לקראת סוף המאה ה-18. הפעם הראשונה בה השיר הופיע על הכתב הייתה דווקא בלונדון, ב-1805, שם הוא היה חלק מספר שירי הילדים “Songs For The Nursery”. מה שמעניין הוא שלפי הגירסאות המקוריות, השיר אמור לתאר את סדר היום של יצרני התחרה המסורתיים במאות ה-17 וה-18. המשמעות של “אבזם את הנעל שלי” היא להתכונן לעבוד, ובהמשך מתוארות הפעולות של כניסה לעבודה בבית המלאכה (סגירת הדלת), לקיחת כלי העבודה (“להרים את המקלות”, כאשר הכוונה כנראה היא לכלים שהיו חלק ממכונות הייצור), תיקון המקלות (“הניחו אותם ישרים”) ועוד. כמובן שה”תרנגולת השמנה הגדולה” מעלה סימני שאלה. יש שמשערים שהיא מתייחסת לאמצעי תמיכה שהיה לעובדים בזמן המלאכה שלהם, מעין סוג של כרית. פרשנות מקובלת אחרת היא שהחלק הזה בשיר מתייחס דווקא לארוחת הערב, שתכלול באותו יום כנראה מנה בשרית שאתם בטח מבינים מה היא. בעשורים שחלפו מאז השיר זכה לשלל פרסומים שונים, בחלק גדול מהמקרים עם שינוי של שורה או כמה שורות בודדות.

אם אתם חובבי ספרות בלשית, יכול להיות ששם השיר יגיד לכם משהו. למעשה, “אחת, שתיים, אבזם את הנעל שלי” הוא השם הראשון של המותחן הבלשי של אגתה כריסטי, שיצא בשנים 1940 בבריטניה ו-1941 בארצות הברית, ונקרא בהמשך גם “רציחות פטריוטיות” ו”מנת יתר של מוות”. זהו אחד הספרים בסדרת הבלש הבלגי הרקל פוארו, המוכר לנו מיצירות מופת כמו “מוות על הנילוס” ו”רצח באוריינט אקספרס”. למרבה הצער קנת בראנה די רצח את הדמות ואת הספרים האלו בעיבודים האחרונים שלהם, אבל במקור מדובר באחת מדמויות הבלשים המפורסמות והמוצלחות ביותר. ב”אחת, שתיים, אבזם את הנעל שלי” הרקול פוארו חוקר את מותו של רופא השיניים שלו ומגלה שלא שתל דנטלי הוא שהרג אותו.

 

השיר של פרדי קרוגר: כי יש תמונות שיכולות לדבר

עם כל הכבוד לשירי ילדים ולספרות בלשית, התכנסנו כאן כדי לדבר על פרדי קרוגר. השיר “אחת, שתיים, פרדי בא אליך” (One, Two, Freddy’s Coming For You) הוא אחד המזוהים עם הזיכיון המצליח. הגירסה של פרדי היא כמובן פארודיה לאותו שיר ילדים קלאסי, עם שינוי מתבקש של המילים. השיר בא להזהיר את הדמויות מההופעה הקרובה של פרדי, ומציע כמה פעולות הגנה שמן הסתם לא יעזרו להן: לנעול את הדלת, להצטייד בצלב כאילו מדובר בגירוש שדים, ובעיקר – הכי יעיל, אבל לא ממש ישים – להישאר ערים עד מאוחר ולא לישון עוד לעולם.



אלה הן המילים המקוריות של השיר:

One, Two, Freddy’s Coming For You 

Three, Four, Better Lock Your Door 

Five, Six, Grab A Crucifix 

Seven, eight, better stay up late

Nine, Ten, Never Sleep Again

אם ראיתם את הסרטים השונים בזיכיון המפורסם של “סיוט ברחוב אלם”, אתם בטח יודעים שהשיר הזה חוזר בכמה וכמה מקרים. כמעט בכולם שרים אותו ילדים בלתי מזוהים, בזמן קפיצה בחבל, כחלק מחלום שעומד להפוך לסיוט של אחת הדמויות. בפעם הראשונה הוא מופיע בזמן ששלוש בנות משחקות בקפיצה בחבל, בזמן שילדה אחרת צופה בהן, אם כי ממש לא ברור מי בפועל שר את זה והאם הבנות האלה נמצאות בין החיים או רוחות רפאים של קורבנות קודמים של פרדים. ננסי שרה את השיר באמבטיה לאחר מכן – לא ממש ברור איך היא מכירה אותו – אבל בהמשך הוא יופיע בחלום שלה, עם בנות אחרות שקופצות בחבל. את השיר אפשר למצוא גם בכתוביות הסיום של הסרט.

ב”סיוט ברחוב אלם 2: נקמתו של פרדי”, אנג’לה שרה את השיר – שוב, תוך כדי קפיצה בחבל – כחלק מחלום שגיבור הסרט, ג’סי, חולם. בסרט השלישי הוא מופיע בחלומות של קריסטן, בו לצד הילדים שקופצים בחבל יש שניים שמשחקים בכדור ואחת שרוכבת על תלת אופן. בהמשך הסצנה יתברר שמדובר בקורבנות קודמים של פרדי. קריסטן תשיר בהמשך את השיר בזמן שהיא תתנגד לניסיונות טשטוש, וגם ננסי תזכיר אותו. בכלל, השיר יופיע בכל הסרטים הבאים בסדרה, כולל “פרדי נגד ג’ייסון” והחידוש של “סיוט ברחוב אלם” מ-2010, בעיקר בסצנות חלומות בזמן שרואים ילדים קופצים בחבל. המילים קבועות, אם כי בסרט החמישי נעשה שינוי בשורה האחרונה (“תשע, עשר, הוא חזר שוב”).


Website Builder


בחלק מהמקרים הלוקיישן בו מצולמים הילדים במהלך השמעת השיר שונה, אבל יש מכנה משותף ללא מעט סצנות: הן מתרחשות בסמוך לבית מספר 1428 ברחוב אלם, ספרינגווד, אוהיו, ארצות הברית. זהו אחד המקומות החשובים בסדרת הסרטים, וכמובן שגם באינספור תוצרי התרבות והמוצרים שנעשו בעקבותיהם. מתגוררים בבית הזה לאורך סרטי הזיכיון הפרוטגוניסטים העיקריים: ננסי תומפסון (התר לנגמקאמפ) ואימה בסרט הראשון, לפחות עד שהאם נשרפה למוות. לאחר מכן יגורו בבניין, בין השאר, גם ג’סי וולש (הפרוטגוניסט מהסרט השני) ובני משפחתו, ובהמשך גם לורי קמפבל (מוניקה קינה) ב”פרדי נגד ג’ייסון”. זהו אחד ממקומות ההרג האהובים על פרדי קרוגר, גם כאשר החלום של הקורבנות לא מתחיל בתחומי הבית, כמו שאפשר לראות בסרט השלישי בסדרה. הסיבה לקשר הזה שברשימת הדיירים הקודמת של הנכס, מופיעים ככל הנראה פרדי קרוגר:  כלומר, מי שהוא היה בעודו בחייו, אחרי שנולד מאונס של אמו הנזירה, אומץ על ידי אלכוהוליסט שהתעלל בו, התעלל בעצמו בחיות, התחתן עם אישה בשם לורטה, הוליד ילדה בשם קת’רין ורצח ילדים תמימים עד שנכנס לכלא, שוחרר לאחר כשנתיים ונשרף למוות על ידי תושבי העירייה הזועמים. קרוגר ומשפחתו היו, כך משתמע, מהדיירים של בית 1428 ברחוב אלם.

הנה סרטון קצר שמציג את האבולוציה של השיר, עם חלק מהסצנות העיקריות שכללו אותו:

ואגב, בסדרת הטלוויזיה “הסיוטים של פרדי”, מעין גרסה של “אזור הדמדומים” בה פרדי מציג לראווה את הסיוטים של תושבי ספרינגווד, פרדי עצמו הוא ששר את השיר באחד הפרקים. השיר של פרדי קרוגר הופיע גם בסדרת הספרים המבוססת על סדרת “סיוט ברחוב אלם”, לרוב באופן דומה לסרטים. באטרקציית האימה Halloween Horror Nights באולפני יוניברסל ב-2016, השיר היה חלק ממבוך האימה בשם “פרדי נגד ג’ייסון”, שנראה במבט ראשון כמו אחת מאטרקציות האימה היותר מדליקות שאפשר למצוא:

אז אחרי שהבנו את המקורות של ה-שיר המפורסם של פרדי קרוגר, אפשר רק לקוות שבשנים הקרובות יצוצו שירים אחרים שאפשר לזהות עם קפיצה בחבל. אחרת, נצטרך למצוא פעילויות אחרות לעשות עם הילדים (או פשוט לא לשיר לידם שירים מסרטי אימה מפחידים).