“ג’יפרס קריפרס”: כך נולד השיר שנולד ממנו סרט אימה
במהלך 2022, התקיים בגלגל”צ מצעד “מוזיקה מהמסך”, שהוקדש למיטב השירים מסרטי קולנוע. כאדם שראה אלפי סרטי קולנוע בחייו, כבר בנקודת ההתחלה היה לי ברור מהם השירים שיתברגו במקומות הראשונים – למשל, My Heart Will Go On של סלין דיון מ”טיטאניק”, או “Eye Of The Tiger” מתוך “רוקי” – אבל אותי עניין לראות מה הייצוג שיקבלו סרטי האימה. כמה שבועות לפני, כשהחלה ההצבעה, עברתי על הרשימה של מאות השירים וחיפשתי ייצוג לסרטי אימה. פתאום לכד את תשומת ליבי השיר “Jeepers Creepers”, שזכור לי מסרט האימה עם אותו השם (נו, טוב. וגם סרטי ההמשך שלו).
האמת היא שהייתי מופתע, מכיוון שהשיר עצמו וגם הסרט לא ממש מוכרים למי שלא חי ונושם סרטי אימה. אז עשיתי מחקר קטן, ואז הבנתי שהסיפור יותר מורכב מזה. כי אתם מבינים, “ג’יפרס קריפרס” הוא שיר מפורסם מאוד, שכיכב בסרטים ובסדרות שונים כבר עשרות שנים לפני שהוא עמד במרכזו של סרט שנושא את שמו הנה כל מה שצריך לדעת על השיר, המקורות שלו והקשר שלו לישו, סוסים, חזירים מצוירים וכמובן שגם סרטי אימה.
יש סוסים ששומעים שירים
הסיפור של השיר ג’יפרס קריפרס מתחיל, תאמינו או לא, עוד בשנת 1938. בשנה זו יצא לאקרנים הסרט “Going Places”, בו גילם זמר הג’אז והחצוצרן האמריקאי לואי ארמסטרונג – כן, ההוא מלהיט “איזה עולם נפלא”, שהיה למעשה הלהיט האחרון שלו” – את דמותו של מאמן הסוסים גבריאל. הסרט עוסק באיש מכירות של מוצרי ספורט (דיק פאוול) שמנסה להגביר את המכירות באמצעות התחזות לפרש, מה שיוצא מכלל שליטה. באותו סרט, המאמן גבריאל מנסה להרגיע את את הסוס הפראי, שעונה לשם “ג’יפרס קריפרס”, באמצעות אותו הוא שר או מנגן בחצוצרה. השיר, שנקרא ג’יפרס קריפרס, מתאר אדם המוקסם על ידי העיניים של הסוס – השורה הזכורה ביותר מהשיר, ובמידה מסוימת גם מסרט האימה “ג’יפרס קריפרס” אליו נגיע בהמשך, היא “ג’יפרס קריפרס, מאיפה קיבלת את העיניים האלה?”.
למרות שהייתי שמח להאמין שהסיבה שאותו שיר נכלל במצעד של גלגל”צ בגלל אותו סרט אימה, סביר להניח שההצלחה של ההופעה הראשונה של השיר באותו סרט היא ששיחקה כאן תפקיד. “ג’יפרס קריפרס” נחשב מאז לשיר פופולארי מאוד, שגם קיבל את ההגדרה של “סטנדרט ג’אז”: כלומר, לחן ג’אז שהחשיבות שלו גדולה בעולם המוזיקלי, ושזכה להרבה מאוד גירסאות כיסוי ועיבודים. הוא היה אחד המועמדים לפרס האוסקר על השיר המקורי הטוב ביותר בשנת 1938, אבל הפסיד בסופו של דבר ל-Thank For The Memory, אותו דואט מפורסם של הבדרן האמריקאי בוב הופ עם שירלי רוס מהסרט The Big Broadcast of 1938.
הולי ג’יפרס: כך נולד השיר “ג’יפרס קריפרס”
את המילים לשיר כתב ג’וני מרסר, והוא הולחן על ידי הארי וורן. מדובר בשמות שאולי לא מוכרים היום לקהל הרחב, אבל במבט היסטורי יש להם חשיבות אדירה. מרסר הוא זמר וכותב פזמונים אמריקאי שנחשב לאחד המפורסמים בז’אנר. הוא אחראי ללהיטים כמו “מון ריבר”, היה מועמד לפרס האוסקר 17 פעמים ומחזיק בשיא הזכיות, עם ארבעה פרסים שקטף במהלך עשרות שנות הקריירה. בראיון, הוא תיאר מהיכן קיבל את ההשראה לפזמון ההוא: “לילה אחד, אשתי ואני הלכנו לראות סרט בתיאטרון הסיני, בו גילם הנרי פונדה חוואי. בסרט, פונדה ראה משהו מרשים ואמר “ג’יפרס קריפרס”. זה פשוט צלצל כמו פעמון קטן בראש שלי, ורשמתי את זה כשיצאתי ממנו”.
כמו שאפשר אולי להבין מאותה השראה של הכותב המפורסם, “ג’יפרס קריפרס” במשמעות הראשונית שלו הוא מה שנודע בלועזית בתור Minced Oath: מצב בו מחליפים במכוון ביטוי עם משמעות שלילית כלשהי בביטוי דומה אחר, תוך שינוי האיות, ההגיה או מילים מסוימות, כדי להפוך אותו ל”ידידותי” יותר: לדוגמה, “Freaking” במקום “Fu**ing”. במקרה הזה, המונח נועד לרכך מעט את הביטוי הכל כך שגור “אלוהים אדירים” (Jesus Christ), אולי במטרה להפחית את השימוש הנחשב כמיותר בשם האדם הקדוש לנצרות.
“ג’יפרס קריפרס” זכה לכמה גירסאות מעניינות מאוד במהלך השנים. ב-1954 פרנק סינטרה כלל קאבר של השיר בצד השני של התקליטור שלו – כן, פעם היו הופכים צדדים של תקליטורים כדי להחליף שירים – באלבום השמיני, Swing Easy. השיר הזה היה גם האחרון ב-Bing Sings Whilst Bregman Swings, ה-LP השישי של בינג קרוסבי מ-1956.
עולם הילדים מאמץ את השיר “ג’יפרס קריפרס”
הפופלאריות של השיר עלתה ב-1939, בזכות – תאמינו או לא – ה”לוני טונס” של האחים וורנר. בשנה זו יצא סרט האנימציה הקצר (כתשע דקות) בשם “ג’יפרס קריפרס”, שמראה שגם תכנים לילדים יכולים להיות מפחידים במידה מסוימת. בסרט מככב פורקי פיג, החזיר המגמגם המוכר של לוני טונס שאחראי בין השאר למילים “זה הכול, חברים!” המסיימות את פרקי הסדרה. הפעם, הוא מגלם קצין משטרה נשלח לחקור טירה מסתורית, בה רוח רפאים בשם ג’יפרס קריפרס מבצעת מעשי זדון וקונדס. הרוח הזו מפזמת לה את מילות השיר, עד לסוף הטוב.
בשנים שלאחר מכן ראינו עוד כמה הופעות של השיר הזה בתוכניות ילדים, למשל בסרטון קצר אחר של “לוני טונס” מ-1957, בו דאפי דאק רוקד לצלילי השיר. גם למיקי מאוס, מסתבר, יש מה לומר על השיר הזה. בשנים 1995-1994 הופקה סדרה של שלושה סרטונים ארוכים, תחת השם Mickey Fun Songs. בסדרה הזו מככבות בובות המחופשות לחברים של מיקי – בעיקר מיקי מאוס, מיני מאוס, גופי ודונאלד דאק. היא כוללת גרסאות כיסוי לשירים שונים, כולל שירים קלאסיים משנות ה-30. השיר ה-12 ברשימה הוא “ג’יפרס קריפרס”, אותו שרים כמה ילדים המחופשים לדבורים. כדי להוסיף לקריפיות של הסצנה, שהיא כנראה הדבר הכי מפחיד שתראו בסקירה הזו, יש בקהל כמה בובות המחופשות לדמויות מהעולם של מיקי מאוס.
זוכרים את הפרק הזה בחברים, בו השיר “ג’יפרס קריפרס” מושמע? ממש לא בטוח, אבל גם בסדרה הפופולארית – שאפרופו מצעדים, השיר שלה זכה כצפוי במקום הראשון במצעד השירים מהסדרות של אותו גלגל”צ – יש התייחסות לשיר הזה. בפרק השישי בעונה הרביעית של הסדרה, The One With The Dirty Girl, מוניקה (קורטני קוקס מסרטי “צעקה”) מספקת שירותי קייטרינג בטקס אשכבה, בעזרתה של פיבי (ליסה קודרו). הבעיה היא שהאלמנה לא ממש ששה לשלם על השירות שקיבלה, בין השאר מכיוון שהיא עסוקה בלשיר שירים. אחד השירים האלו הוא “ג’יפרס קריפרס”.
איך סרט אימה נולד? כמו שיר
בשעה טובה, אנחנו עוברים מסרטים מצוירים ומתוכניות ילדים לסיבה שלשמה התכנסנו כאן, והיא סרטי אימה. העובדה הברורה הראשונה היא שהסרט “ג’יפרס קריפרס” מ-2001, בכיכובם של ג’סטין לונג וג’ינה פיליפס, שאב את השם שלו מאותו שיר מפורסם (וכך גם את דמות הקריפר, המפלצת הראשית). למי שלא ראה את הסרט הראשון המעולה, צפה בסרט ההמשך השני הסביר, השלישי הרע והרביעי האיום ונורא, נספר כי הקריפר הוא מעין שד, דמוי דחליל, שיוצא למסע קטל בן 23 ימים כל 23 שנה, בו הוא הורג בני אדם וניזון מחלקיהם השונים. כוכבי הסרט הם דארי וטריש, אח ואחות שנתקלים בקריפר במהלך נסיעה מהקולג’, כשהוא משליך שקית אשפה עם משהו שנראה ממש כמו גופה. מהרגע שהקריפר מזהה אותם, הוא מתחיל לרדוף אותם ולהרוג את כל מי שנקרה בדרכו. הסרט משתמש בצורה חכמה מאוד בשיר שלשמו התכנסו כאן, או ליתר דיוק בגירסאות השונות שלו.
באחת הסצנות, לאחר שהשניים חוקרים ומגלים הרבה מאוד גופות, הם מגיעים לדיינר אמריקאי טיפוסי ומבקשים עזרה. בזמן שהם ממתינים למשטרה, הטלפון שלידם מצלצל. טריש עונה, ומהצד השני נשמעת אישה מסתורית שטוענת שהם בסכנה. אותה אישה, שראתה אותם בחלום, מציינת שאחד מהם יירצח בייסורים קשים, בזמן שהוא מקשיב לשיר “ג’יפרס קריפרס”. היא משמיעה להם אותו דרך נגן התקליטים – יחד עם האזהרה לרוץ על חייהם בכל פעם שהם מאזינים לו. זה יקרה כמה פעמים נוספות בסרט. הגירסה הזו, אגב, היא של פול וייטמן האגדי. וייטמן, שהיה מלחין, מעבד מוזיקלי, מנצח וזמר מהחשובים בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, כונה “מלך הג’אז”.
בהמשך הסרט, דארי וטריש נוסעים ברכב ומאזינים לרדיו. מהר מאוד, השיר מתחלף למה שנראה כמו גירסה שונה של השיר: או למעשה, השורות המזוהות עם הפזמון בשיר אחר, בגירסת פאנק קצבית. כשדארי מזהה את המילים, האחים מבינים שהם חייבים לברוח ומזהירים את השוטרים שנוסעים מאחוריהם ונמצאים איתם על קו הטלפון. הבעיה היא שזה מאוחר מדי: הקריפר כבר נמצא על גג מכונית המשטרה, ואתם יכולים להסיק איך בדיוק זה נגמר.
האמת היא שדארי לא טעה. הגירסה שהשניים שומעים היא של השיר Peek-a-Boo, שהוא הסינגל הראשון באלבום התשיעי של להקת פוסט פאנק בריטית בשם סוזי והבנשיז מ-1988. כשהשיר פורסם והיה ברור שהפזמון דומה יותר מדי לזה של השיר “ג’יפרס קריפרס”, שיצא כחמישה עשורים לפני זה, חברי הלהקה לא רצו לקחת סיכון והחליטו לתת קרדיט ליוצרי השיר המקורי – כזכור, ג’וני מרסר והארי וורן – בתור כותבים. כדי להוסיף לבלבול, הגירסה שאתם שומעים בסרט היא קאבר של אותו Peek-a-Boo שנעשה על ידי להקה בשם Echo 3, ולא הגירסה המקורית של סוזי והבנשיז. אם לא שמעתם על Echo 3, אגב, זה מאוד הגיוני כי לא נראה שהיא עשתה משהו רציני אחר מלבד אותו שיר. בתיאור הלהקה באתר Last.FM, מצוין שמדובר ב”להקה אמריקאית שעשתה קאבר לשיר “Peek-a-Boo” של סודי והבנשיז, שהופיע בסרט האימה “ג’יפרס קריפרס” משנת 2001″. עוד כתוב שהלהקה לא הוציאה מעולם אלבום, אבל ניתן להאזין כמובן לחומרים שלה דרך אתרים שונים, כולל יוטיוב.
לאחר כמה אזכורים נוספים של השיר, במסגרת המסע הרצחני של הקריפר, אנחנו מבינים למה הוא רדף אחרי שני האחים מלכתחילה: כדי לקחת את אחד האיברים שלו. בסצנת הסיום המעולה, אנחנו רואים את המצלמה נעה באיטיות בתוך המחבוא של הקריפר, בזמן שאנחנו שומעים צרחות מקפיאות דם ברקע. באותו רגע מתחיל השיר “ג’יפרס קריפרס” להתנגן – שוב באותה גירסה של פול וויטמן – ואנחנו רואים את הקריפר מסיים את היצירה שלו, שהסתיימה במוות אומלל של אחת הדמויות.
אז אחרי שראינו את המסע המלא שעבר השיר “ג’יפרס קריפרס”: ממחזות הזמר של שנות ה-30 עד לסרטי אימה של שנות ה-20, דרך סרטים מצוירים וקאברים משונים – אפשר לשאול שאלה פשוטה אחת. איך בדיוק, למרות ההצבעה הבודדה של כותב שורות אלה, השיר לא נכלל במצעד 100 השירים הגדולים מסרטי הקולנוע? ולמה לעזאזל “Shallow” של ליידי גאגא ובראדלי קופר מתוך “כוכב נולד” זכה? אבל זה כבר סיפור אחר.
