כל כך עוצמתיים, שזה מפחיד: הסיפור של מפלי איגואסו המפורסמים בגבול ברזיל וארגנטינה

כשמדברים על ברזיל וארגנטינה, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש? אם אתם אוהדי כדורגל, או אפילו מבינים בספורט הפופולארי בעולם במידה מעטה, אתם יודעים שזו ה-יריבות של דרום אמריקה, בין שתיים מהנבחרות הטובות בעולם. אבל אנחנו כאן לא כדי לדבר על כדורגל, אלא על אתר טבע עוצר נשימה – וכמובן שקצת מפחיד – שבמקרה הזה משותף לברזיל ולארגנטינה. אנחנו מתכוונים כמובן לשמורת מפלי איגואסו (Iguazu Falls), מהמפלים המפורסמים בעולם. וכן, כהרגלנו בקודש גם מפלים עם כמה צדדים מפחידים.

האמת היא שכשעומדים מול היופי של מפלי איגואסו בפעם הראשונה, המוח האנושי מתקשה לעכל את העוצמה. מדובר בחוויה שמשלבת, קודם כל, יופי עוצר נשימה: ככה זה כשיש מאות מפלים, בתוואי של קילומטרים לאורך נהר איגואסו שעובר בין שתי המדיניות. אלא שיש כאן משהו מפחיד, עם מפלים שיורדים מגובה עצום, יוצרים ענן ערפל קבוע ורעש מחזיר אוזניים. מקום שהאינדיאניים כינו אותו "מים גדולים", ושאלינור רוזוולט, הגבר הראשונה של ארצות הברית לשעבר, התבוננה בהם ופלטה "מפלי הניאגרה המסכנים" (Poor Niagara), בהתייחס לעובדה שמבחינות רבות, המפלים בדרום אמריקה מרשימים פי כמה מאשר המפלים המפורסמים שנמצאים בגבול בין ארצות הברית לקנדה (וכמובן שגם עליהם נכתוב בקרוב). 

מהם מפלי איגואסו?

מפלי איגואסו הם סדרה של מאות מפלים – כ-275, לפי רוב הספירות – הממוקמים לאורך כ-2.7 קילומטר של נהר האיגואסו, בגבול בין ברזיל, ארגנטינה ופראגוואי, מרחק של כ-20 קילומטר מהחיבור של איגואסו עם נהר פראנה. המפלים הם בגובה משתנה, ובכך בעצם מחלקים את הנהר למקטע עליון ולמקטע תחתון. המפל הגבוה ביותר מגיע ל-82 מטר, כשרוב המפלים האחרים נעים סביב כ-70-60 מטר – מספיק כדי ליצור תחושה שאתם עומדים מול קיר של מים לבנים, שמתרסקים למטה ונופלים בשתי מדרגות. מה שמדליק הוא שמספר המפלים עשוי להשתנות לאורך השנה, בהתאם לכמות המשקעים, והוא נע בהערכה כללית בין כ-150 ל-300 מפלים.

הרוב המוחלט של המפלים (כ-80%) נמצא בצד הארגנטינאי, באזור פרובינציית מיסיונס בחלק הצפון מזרחי של המדינה. למרות שרק כ-20% ממוקמים בצד הברזילאי, באזור מדינת פרנה בדרום ברזיל, מומלץ מאוד לבקר בשני הצדדים, כמו שנרחיב בהמשך.

מבחינה מעשית, מפלי איגואסו הם רחבים פי שניים ממפלי הניאגרה וגבוהים כמעט פי שניים ממפלי ויקטוריה. אבל מה שבאמת הופך אותם למיוחדים זה לא רק הנתונים היבשים (או הרטובים, במקרה הזה), אלא השילוב של העוצמה הגולמית, היופי הטרופי העשיר והתחושה הנוסטלגית, אפילו פרימיטיבית, שהמקום עשוי לעורר.

כמובן שהארגונים שאחראים על מיפוי מקומות עוצרי נשימה ברחבי העולם לא יכלו להישאר אדישים למפלים. ב-1984, ארגון אונסק"ו הגדיר את הפארק שנמצא בחלק הארגנטינטי של המפלים בתור אתר מורשת עולמית, ושנתיים לאחר מכן גם הצד הברזילאי קיבל הכרה דומה. בשנת 2011, נבחרו המפלים כאחד מבין שבעת פלאי עולם הטבע, יחד עם יער ונהר האמזונס, מפר. הא לונג בוויטנאם, הפארק הלאומי קומודו באינדונזיה (שקיבל את שמו בזכות דרקוני הקומודו שחיים בו, כמו שלמדתם בכתבה נפרדת באתר), הנהר התת קרקעי פוארטו פרינססה בפיליפינים, הר השולחן בדרום אפריקה והאי הגעשי צ'גו בדרום קוריאה. 

מודעה

איך נולדו מפלי איגואסו?

לפני מיליוני שנים התרחשה באזור התפרצות געשית עצומה, שיצרה סדק עמוק בקרום כדור הארץ. נהר האיגואסו, שזרם באזור, מצא את עצמו נשפך לפתע לתוך תהום שנפערה. מאז המים פשוט ממשיכים ליפול ללא הפסקה. מדובר בתזכורת חיה לכך שהנוף הפסטורלי נוצר כתוצאה מאירוע אלים בקנה מידה פלנטרי.

אם תשאלו את הפולקלור המקומי, הסיפור שונה לחלוטין. המפלים, שנקראים בשפות האינדיאנטיות הקדומות גוארני וטופי עתיקה "מים" (אי) "גדולים" (גואסו), נוצרו לפי האגדה בעקבות רומן לא מוצלח בין אלים, או ליתר דיוק: זעם אלוהי. לפי האגדה המקומית, האל מ’בוי, אל הנהר והמים, התאהב באישה יפהפייה בשם נאיפי. הבעיה היא שאותה נאיפי – שרק מהשם שלה לא הייתי סומך עליה, אגב – בחרה לברוח עם אהובה בן התמותה. בתגובה, האל חתך את הנהר לשניים ויצר את המפלים, במטרה ליצור גזר דין של נפילה אינסופית עבור בני הזוג. לפי הסיפור, הם עדיין כלואים במים השוצפים: היא כסלע בלב המפל, והוא כעץ הנסחף בזרם. האגדה מעניקה למקום תחושה של קללה עתיקה, ולא רק של פלא טבע.

 

הכירו את גרון השטן

מפלי איגואסו בגבול ברזיל-ארגנטינה מורכבים ממאות מפלים, אבל בכל זאת חשוב להצביע על המפורסם ביותר: המפל שזכה לכינוי המלבב "גרון השטן" (The Devil's Throat), או לפי חלק מהגרסאות "לוע השטן", הנמצא ממש על הגבול בין ברזיל לארגנטינה. המפל המרשים הזה בולט בצורת הפרסה שלו, באורך של כ-700 מטר וברוחב של כ-150 מטר. אפשר לראות את המפל הזה מלמעלה, מפלטפורמה הנמצאת בראש המפל, שתאפשר לכם לראות תהום ש"בולעת" מים בכמויות מסחריות, עד שבחלק גדול מהמקרים נוצר ערפל שגורם לכך שלא תוכלו לראות את התחתית.

מפלים אחרים כאן קיבלו שמות מעניינים, כמו "אדם וחווה" (Adam and Eva), "סן מרטין" (San Martin) ו"פנוני" (Penoni). כ-1500 מטר מעוקב של מים נופלים כאן בממוצע בכל שנייה, ואחרי גשמים כבדים המספרים יכולים להיות גבוהים פי כמה. המפלים האלו הם עוד תזכורת לכך שהטבע יכול להיראות חזק הרבה יותר מכל מה שהאדם בנה אי פעם.

מודעה

כשהחום והלחות מוסיפים לאווירה

האקלים באזור איגואסו הוא טרופי-סובטרופי, מה שאומר שאתם יכולים לצפות לאקלים חם ולח רוב השנה. כמות המשקעים השנתית עומדת על כ-2,000 מ"מ, והחלוקה שלהם לאורך השנה היא די שווה, ללא עונות גשמים או יובש מובהקות. הטמפרטורות בקיץ מגיעות עד לכ-33 מעלות, בתוספת לחות שעשויה להיות גבוה מאוד. בחורף, לעומת זאת, אתם יכולים לצפות לטמפרטורה ממוצעת של כ-9 מעלות צלזיוס בלבד. ואגב, מראה של קשת בענן בתוך המפלים הוא בהחלט נפוץ.

הספיקה הממוצעת של המפלים עומדת על מעל 6.25 מיליון מטר מעוקב לשנה, כמות כמעט בלתי נתפסת. ב-2014, אחרי גשמים רציפים ועזים במיוחד, הספיקה הגיעה לכ-45,7000 מטר מעוקב לשנייה, כמות גדולה בערך פי שבעה מהממוצע. מהעבר השני של המשוואה, במהלך הבצורת הקשה של 1978 המפלים התייבשו כמעט לגמרי.

מודעה

הפארקים הלאומיים: ג'ונגל מלא חיים (ומסוכן)

מפלי איגואסו לא קיימים בבידוד: הם מוקפים בשני פארקים לאומיים מוגנים, אחד בצד הארגנטינאי ואחד בצד הברזילאי. הפארק הארגנטינאי (כ-492 קמ"ר, מתוכם כ-63 קמ"ר) שמורת טבע הוקם עוד ב-1909, אבל הוכרז כפארק לאומי רק ב-1934. הפארק בברזיל, בשטח של כ-1,700 קמ"ר, הוקם ב-1939. בשנות ה-80, אונסק"ו הכריז על הפארקים כאתרי מורשת.

בפארקים חיים יותר מ-2000 מיני צמחים שנחשבים לווסקולריים, כלומר, צמחים בעלי רקמות הובלה הנחלקים לבעלי ולחסרי קשקשים. תמצאו כאן כ-400 מיני ציפורים ועשרות מיני יונקים. בצד החביב, תמצאו טוקנים צבעוניים שבולטים במקור העצום שלהם, תוכים בגוונים שונים וקופי קפוצ'ין סקרנים. בצד היותר מפחיד, רשימת הדיירים של הפארקים הלאומיים כוללת יגואר, פומה, קיימן (תנין דרום אמריקאי), עשרות מיני נחשים, עכבישים, חרקים ועוד. המבקרים באזור המפלים התיירותי צפויים להישמר מהם, אבל עדיין חשוב להכיר עם מי בדיוק חולקים את הטבע. וכמובן שגם להתרחק מכל בעל חיים לא מזוהה, שעלול להעביר מחלות שונות (כן, כולל כלבת).

מודעה

עד כמה מפלי איגואסו מסוכנים?

מפלי איגואסו אינם רק מרשימים, אלא עלולים להיות מסוכנים באמת אם לא נצמדים להנחיות הבטיחות. במהלך השנים התרחשו באזור תאונות קטלניות, כולל מקרים של סירות מתנפחות שהתהפכו לאחר שפגעו בסלעים סמויים סמוך לבסיס המפלים. הזרמים חזקים, הראות מוגבלת בגלל הערפל, וטעות קטנה עלולה להפוך לאסון. זהו אתר תיירותי, אך כזה שאינו סולח על חוסר זהירות.

בנובמבר 2023 הזרמים הסוערים ואת מי השיטפונות הגבוהים גרמו לנזק חמור למסלולי ההליכה באזור גרון השטן. חלק מהתשתיות נשברו, מסלולים הוצפו והאתר נסגרו למבקרים כדי למנוע אסונות נוספים עקב כוח המים העצום והזרמים המשתנים במפתיע.

במהלך השנים ארעו כמה וכמה אסונות, בעיקר טביעות. בתאונת שייט קטלנית במפלים ב-1999 נהרגו שבעה תיירים ומדריך מקורי, ועוד שלושה בני אדם נפצעו, אחרי ששתי סירות תיירים התנגשו חזיתית בזרמים הסוערים של הנהר. סירה גדולה עם 23 נוסעים עלתה על סירה קטנה יותר שבה היו תשעה אנשים, לכדה את נוסעיה מתחתיה וגרמה לפגיעות קשות ממדחף המנוע. התאונה אירעה כאשר הסירה הקטנה חזרה מאזור המפלים, בעוד הגדולה נכנסה למים המסוכנים סמוך ל“גרון השטן”. החברה המפעילה ציינה כי זהו האסון הקטלני הראשון שלה, אך לא התקרית הראשונה באזור. בעקבות האירוע הושעו זמנית כל סיורי התיירות בפארק, והרשויות פתחו בחקירה רשמית.

 ב-2011, שני תיירים אמריקאיים נהרגו וחמישה נוספים נפצעו במהלך התהפכות של רפסודה בסמוך למפלים. ב-2022, תייר קנדי בן 60 טבע למוות אחרי שנפל למים הסוערים, לפי חלק מהדיווחים אחרי שניסה לצלם את המפלים, אם כי הכיוון של התאבדות נבדק גם כן. 

מקרים מהסוג הזה הם לא חריגים בהתחשב בכמות המבקרים באזור (שעומדת על מיליוני תיירים בשנה) ובסכנות שמעמיד הטבע כשהוא פועל במלוא עוצמתו, אבל חשוב להכיר אותם, לשמור על כל הנחיות הבטיחות ולהימנע מסיכונים מיותרים. ואגב, הקולנוע זיהה את פוטנציאל הסכנה של המקום הזה, שגם מצטלם נהדר. המפלים הופיעו בלא מעט סרטי אקשן לאורך השנים, ביניהם "מונרייקר" מסדרת ג'יימס בונד מ-1979.

הדרמה הבריטית ההיסטורית "המיסיון" (1986) בכיכובם של רוברט דה נירו וג'רמי איירונס, הציגה את המפלים במראה מהורהר ופילוסופי יותר. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר וזכה באחד, על הצילום. מה שאומר שקיבלנו כמה שוטים עוצרי נשימה של המפלים, בין כל מיני חפירות תיאולוגיות:

ממשיכים "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" (2008), בו סטיבן שפילברג רצה לצלם סצנה ליד מפל מים אחר אבל נאלץ לשנות תוכניות בעקבות הוריקן, ככה שהוא שלח יחידת צילום לצלם את המפלים ושילב את השוטים באופן דיגיטלי עם סצנת הקרב שצילמו באולפנים. הסרט כלל כמה סצנות מותחות ובומבסטיות של מפלים, כיאה לשפילברג, עם כמה נפילות שלא כדאי לכם לנסות בבית:

גם "הפנתר השחור" (2018) שילב את המפלים באופן אינטגרלי בעלילה.

מודעה

איך מבקרים במפלי איגואסו?

הגישה למפלי איגואסו היא למעשה דרך שלוש ערים שנמצאות בצומת המשולש הגיאוגרפי המיוחד הזה: 

📍 פוז דו איגואסו בברזיל – העיר השישית בגודלה במדינת פרנה הברזילאית, ואחת הערים המתוירות בברזיל (בעיקר בזכות המפלים). בה תמצאו גם את סכר איטייפו המרשים ומסגד עומר אבל אל-חטאב, הנחשב לגדול מסוגו מחוץ למזרח התיכון. ניתן למצוא הרבה מאוד מלונות בפוז או איגואסו, החל מגסטהאוסים ומלונות פשוטים ועד מלונות יוקרתיים יותר.

📍 פוארטו איגואסו בארגנטינה – התווספה למפת התיירות בארגנטינה בעיקר בזכות הקרבה שלה למפלים, שעומדת על כ-20 קילומטר. מציעה כמה אטרקציות חביבות אחרות, כמו משולש הגבולות (של ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי) ומכרות ונדה הסמוכים, ומחוברת לפוז דו איגואסו בעזרת "גשר האחווה". תוכלו ללון בפוארטו איגואסו או להזמין סיורים וטיולי יום מהמגוון הרחב שמוצע

📍 סיודד דל אסטה בפרגוואי – העיר, הממוקמת על גדות נהר הפרנה, היא השנייה בגודלה בפרגוואי. מקושרת גם היא לפוז דו איגואסו באמצעות גשר, שקיבל את הכינוי "גשר הידידות" 

רוב התיירים מגיעים דרך פוז דו איגואסו, שיש בה שדה תעופה בינלאומי עם קשרים טובים למרכזי התיירות בדרום אמריקה. מהשדה אפשר להגיע למפלים תוך כחצי שעה נסיעה. גם בפוארטו איגואסו יש שדה תעופה, קטן יותר אבל פונקציונלי.

עכשיו, נקודה חשובה שכל מי שמתכנן ביקור במפלים איגואסו צריך להבין: כ-80% מהמפלים נמצאים פיזית בצד הארגנטינאי. זה אומר שאם אתם רוצים להתקרב למפלים, ללכת על השבילים שמובילים ממש לשפת המים או לעמוד כמה מטרים מגרון השטן, אתם צריכים לבקר בצד הארגנטינאי. 

מצד שני, את התצפית הפנורמית היפה ביותר על המפלים תקבלו רק דרך הצד הברזילאי. הוא יספק לכם את המראה הקלאסי שאתם רואים בתמונות ובפרסומות, של כ-2.7 קילומטר של מפלי מיים בפריים גדול אחד. המשמעות היא שאם אתם רוצים לקבל את החוויה המלאה, כדאי לבקר בשני הצדדים. כן, גם אם המשמעות היא לחצות גבולות, לעבור ביקורת דרכונים או לשלם כניסה נפרדת לשני הפארקים הלאומיים.

סוגי סיורים וטיולים: בין עצמאי לחוויה מלאה

על הנייר, אפשר להגיע למפלי איגואסו בצורה עצמאית לחלוטין. יש תחבורה ציבורית סבירה בין הערים, ושני הפארקים מאורגנים היטב עם שילוט ומסלולים ברורים. אם אתם טיפוס עצמאי שאוהב לקחת את הזמן שלכם, זו אופציה לגיטימית לגמרי, שיכולה לחסוך לכם כסף. אבל, וזה אבל גדול מאוד, ממש לא בטוח שהטיול העצמאי הוא הכרחי. טיולי יום מאורגנים באזור הזה הם במחירים סבירים באופן מפתיע ומציעים ערך מוסף משמעותי, בין אם הסעות, מדריך, כניסות מסודרות, ולפעמים גם ארוחות. בהתחשב בזה שצריך לחצות גבולות ולעבור בין מדינות שונות, סיור מאורגן יכול לחסוך הרבה כאבי ראש.

בואו נדבר על כמה סיורים ספציפיים ששווה ממש להתייחס אליהם ברצינות:

סיור יום מלא – שני הצדדים של איגואסו (הבחירה הנפוצה ביותר)

הסיור המקיף של ברזיל וארגנטינה הוא הבחירה המושלמת למי שרוצה לחוות את המפלים בצורה הכי מקיפה ביום אחד. זהו אחד הסיורים הפופולאריים והמבוקשים ביותר, מסיבה אחת: הוא עובד.

תוכלו להזמין כרטיסים כאן::

שריינו מקום בסיור המקיף – ביטול חינם עד 24 שעות לפני

ניתן למצוא טיולי יום דומים בחברות אחרות, כמו הטיול הזה שקיבל גם כן ביקורות מעולות.

חוויית המאקוקו ספארי – אדרנלין טהור שיגרום לכם להירטב

אם הסיור הרגיל נשמע לכם נחמד מדי, שייט המאקוקו ספארי הוא התשובה שלכם. זה הסיור שבו לא מסתפקים בלהסתכל מרחוק, אלא נכנסים פנימה. ממש.

הסיור יוצא מפוז דו איגואסו ומתמקד בצד הברזילאי של המפלים. זה מתחיל רגוע עם נסיעה בג'יפ פתוח דרך היער הטרופי, שם המדריך מסביר על הצמחייה המטורפת מסביב ועל בעלי החיים שאתם רואים (טוקנים, קופים, ולפעמים אפילו דברים יותר אקזוטיים). זה מרגיש כמו טיול ספארי רגיל.

ואז יורדים לנהר. עולים על סירה מהירה ופתוחה, והאווירה משתנה. הסירה מתחילה לשוט במעלה הנהר לקראת המפלים, והרעש גדל. העוצמה גוברת. אתם רואים את המפלים מתקרבים. ואז – בום – הסירה נכנסת ממש לתוך אזור המפלים. מים נופלים עליכם מלמעלה, הרעש מחריש, אתם צועקים (כולם צועקים), וזה פשוט אדרנלין טהור.

אזהרה חשוב

שימו לב: אתם תהיו רטובים, אולי אפילו רטובים עד העצם, ולכן חובה להביא בגדים להחלפה.

תקבלו שקיות אטומות להכניס את החפצים הרגישים שלכם, כמו טלפון, ארנק או דרכונים. אבל אתם יכולים להיות תלויים בעצמכם ולהגיע כבר גם שקיות.

הזמינו כרטיס לסיור במפלים ושייט מאקוקו ספארי – אדרנלין מובטח 

הצד הארגנטינאי עם שייט – עוצמה פוגשת אקסטרים

אם יש לכם יותר זמן באזור, או אם אתם מעוניינים להתמקד בחוויה האינטנסיבית ביותר שאיגואסו מציע, הסיור המקיף בצד הארגנטינאי עם שייט Gran Aventura הוא הבחירה המושלמת. זה הסיור שמשלב את שני העולמות: את ההליכה האינטימית על השבילים הארגנטינאיים ואת חוויית השייט המטורפת למפלים.

למה הצד הארגנטינאי זה אחרת? כי כאן אתם לא צופים מרחוק – אתם חיים את המפלים. לאחר האיסוף מהמלון בארגנטינה, הסיור כולל שייט שמזכיר קצת את מאקוקו ספארי, אבל מזווית שונה של הצד הארגנטינאי. הסירה ניגשת ממש למפלים ואתם נכנסים לתוך ענן הערפל והעוצמה. זה שילוב מנצח. קודם רואים את המפלים מכל הזוויות על היבשה, מבינים את הסקאלה והעוצמה, ואז חווים אותם מהמים – מרגישים את זה על העור.

לאחר מכן, בעזרת הרכבת האקולוגית של הפארק (כלולה במחיר) תכירו את המסלולים העיקריים שלו: השביל העליון שעובר ממש מעל המפלים (כן, אתם הולכים מעל המים הנופלים), השביל התחתון שמוביל לבסיס המפלים מלמטה, והכוכב של היום – המסלול המיוחד שמוביל לגרון השטן. זו החוויה שבה אתם עומדים על פלטפורמת מתכת ממש מעל התהום, מרגישים את הרעידות מתחת לרגליים, ורואים איך 1,500 מטר מעוקב של מים נבלעים בתוך הפרסה הענקית הזו כל שנייה.

היתרון הגדול פה זה שהסיור הזה מתמקד רק בצד אחד, אז אין מירוץ בין הצדדים. יש לכם זמן לנשום, לצלם, לשבת ולספוג את הנוף. זה מתאים במיוחד למי שכבר עשה את הסיור המקיף של שני הצדדים ורוצה לחפור יותר לעומק, או למי שמעדיף להקדיש יום שלם לחוויה אחת מעמיקה במקום לקפוץ בין מדינות.

טיפ חשוב: גם כאן תהיו רטובים מהשייט, אז תזכרו להביא בגדים להחלפה ושקית אטומה לחפצים. הסיור נמשך יום מלא (כ-12 שעות) וכולל את כל ההסעות, המדריך, והשייט. הכניסה לפארק ומס התיירות בארגנטינה משולמים בנפרד.

הזמינו את הסיור בצד הארגנטינאי – יום מלא עוצמה 

מה מזג האוויר הכי טוב לביקור במפלים?

השאלה הזו תלויה במה שאתם מחפשים, כי כל עונה מציעה חוויה אחרת במעט, ולכל עונה יש את היתרונות שלה. האביב והסתיו הדרום אמריקאי (ספטמבר-נובמבר ומרץ-מאי) נחשבים בעיני לא מעט אנשים לאידיאליים: הטמפרטורות נעימות, לא חם מדי ולא קר, ספיקת המים טובה בדרך כלל, וכמות המבקרים קצת יותר דלילה מאשר בשיא הקיץ. 

הקיץ (דצמבר-פברואר) הוא העונה החמה והלחה ביותר, עם כמות התיירים הגדולה ביותר. ביקור במפלים יכול להיות מאתגר בגלל החום, אבל מצד שני העוצמה הטרופית המלאה מתבטאת בעונה הזו: הצמחייה ירוקה, החיות פעילות, והמפלים במלוא העוצמה אחרי גשמי הקיץ. החורף (יוני-אוגוסט) יכול להיות קריר, אבל זו עונה טובה למי שלא סובל חום.

נקודה חשובה: אם אתם באים בתקופה של גשמים כבדים (זה יכול לקרות בכל עונה, אבל יותר שכיח מנובמבר עד מרץ), אתם עשויים לחוות את המפלים בעוצמה מרבית. במצבים כאלו, חלק מהשבילים עלולים להיות סגורים בגלל הסכנה. בצד השני, אם יש בצורת, המפלים יכולים להיות חלשים יותר מהרגיל. אי אפשר להתכנן בדיוק, אבל זה גם חלק מהקסם. אתם תלויים במשתנה "קטן" כמו מזג אוויר ורואים את המפלים במצב הספציפי שלהם באותו רגע, וזה תמיד יהיה מיוחד.

טיפים מעשיים: מה צריך לדעת לפני שמגיעים

✅ הכינו מראש דרכונים. אם אתם עושים את הסיור המלא בשני הצדדים – בין אם מעבר מארגנטינה לברזיל, ובין אם בכיוון השני –  ודאו שהדרכון שלכם תקף לפחות שישה חודשים קדימה. ישראלים לא צריכים ויזה מראש לברזיל או לארגנטינה לתיירות, אבל בדקו את המידע העדכני לפני הנסיעה כי חוקים משתנים.

✅ הביאו בגדים נוחים ונעלי הליכה טובות – תהיו הרבה על הרגליים, והשבילים לפעמים רטובים ומחליקים

✅ רצוי מאוד להביא בגד גשם או פונצ'ו, כי הערפל מהמפלים עלול להרטיב אתכם. אם אתם עושים את המאקוקו ספארי, תזדקקו לבגדים להחלפה. 

✅ רוצים לשמור על הפריטים היקרים שלכם? נסו להשיג שקית אטומה למים

✅ חום והלחות יכולים להיות מתישים, ותהיו בחוץ שעות רבות. לכן חשוב להגיע עם כובע, קרם הגנה וכן הלאה. גם דוחה יתושים חזק (טרופי) הוא מאסט, כי יש לא מעט יתושים באזור טרופיים כאלו, והם עלולים להעביר מחלות.

עוד כתבות שיפחידו אתכם

מפל אנחל בוונצואלה הוא המפל הגבוה בעולם, אבל עד כמה הוא מפחיד? והאם בכלל אפשר להגיע אליו? דרך המוות בבוליביה מציעה גבהים חדשים של פחד מפלי הדם של אנטארקטיקה יגרמו לכם לקפוא מפחד פסל ישו הגואל: הענק המפחיד שמשקיף על ריו דה ז'נרו