אמא גיאורגיה (כרתווליס דדה): הפסל, הקצת קריפי, שמתנוסס מעל טביליסי
זה קורה מדי פעם בפרק של "המירוץ למיליון". בין כל המשימות, אני מזהה כאלה שיש בהן פוטנציאל מפחיד כלשהו – ואני לא מתכוון רק לפחד ממשימות אקסטרים, מאכילת חריף או מריקודים. הזוגות מגיעים למקום מסקרן ביעד, שגורם לרדאר האימה שבי להתחיל לפעול. באחד הפרקים האחרונים, כשהזוגות היו בגיאורגיה, זה קרה. משימה תמימה לכאורה של מציאת החפצים המזוהים עם פסל "אמא גיאורגיה" בטביליסי, בירת גיאורגיה, גרמה לי לחשוב האם זה רק אני, או שמשהו בפסל הזה הוא קצת מפחיד. לשמחתי, מאי ואיתי – מהזוגות האהובים עליי בתוכנית, ללא ספק – הגיבו באופן האידיאלי מבחינתי. "זה קריפי!", הכריזה מאי בזמן בני הזוג (במשחק, לא במציאות!) יצאו מהמונית עם החרב וקערת היין בשעת לילה כלשהי והביטו בסביבה המקיפה את הפסל. ואם מאי מ"המירוץ למיליון" טוענת שפסל מסוים הוא קריפי, כפרה עליה, מי אני שאתווכח ולא אכתוב לכם כמה מילים עליו?
"אמא גיאורגיה", או בשמה המקורי "כרתווליס דדה" (Kartlis Deda), הוא פסל מונומנטלי בטביליסי, הנחשב לאחד מסמלי העיר. זהו סמל של לאומיות וגאווה, שתוכלו להבחין בו כמעט מכל פינה בעיר, אבל יש בו גם משהו מטריד. זה לא הפסל שנקשרו אליו במהלך השנים סיפורי רוחות רפאים, לפחות ככל הידוע לנו, אבל בהחלט כזה שיכול לככב בסקירה שלנו של פסלים ומונומנטים מוזרים מכל רחבי העולם.
מהו בכלל פסל אמא גיאורגיה?
כרתווליס דדה היא פסל בגובה של כ-20 מטר, המוצב בראש הר הסולולוקי שבטביליסי. הפסל מציג דמות של אישה – אמא גיאורגיה, מן הסתם – לבושה בלבוש גיאורגי מסורתי. היא מחזיקה ביד השמאלית שלה קערת יין, המסמלת את הכנסת האורחים המפורסמת של הגיאורגים. ביד השמאלית היא אוחזת חרב ארוכה וחדה, מופנית כלפי מטה אבל מוכנה לשליפה מיידית. השילוב הזה, כמובן, הוא הכול חוץ מאקראי. הדמות כוללת הבעת פנים, של חיוך מסוים.
עם קצת דמיון, או קילומטרז' גדול מדי של סרטי אימה, אפשר לראות את הפסל בתור מונומנט מפחיד. יש ניגוד מסוים ברמה הקונספטואלית, בין הקערה החמה שהיא מגישה לאורחים לבין החרב העצומה שהיא אוחזת בה עבור האויבים. הממדים שלה בהחלט מרשימים, למדנו בסרטי אימה שחיוך חייב הרי להיות קריפי ולסמל על משהו נורא שעומד להתרחש, והשימוש באלומיניום מבריק מעניק לו מראה קר, מרוחק וכמעט רובוטי. בשמש של אחר הצהריים הוא מנצנץ ומסנוור, אבל בלילה, כשהוא מואר בפנסי ספוט לבנים, הוא מקבל גוון חיוור, שיכול להזכיר לכם… רוח רפאים?
כך אמא גיאורגיה הפכה לסמל לאומי
הפסל נוצר ב-1958, במסגרת חגיגות 1,500 שנים להיווסדה של טביליסי. מי שעיצב אותו הוא פסל גיאורגי בשם אלג'וג'ה אמשוקלי (Elguja Amashukeli), שרצה לבטא בפסל אחד את כל המורכבות של הזהות הגיאורגית. כנראה שזה הצליח, כי הפסל הפך לאחד הסמלים הבולטים של טביליסי והעניק לאמן עצמו את פרס שותא רוסתווילי הלאומי, על שם המשורר הגיאורגי המפורסם. אמשקולי קרא לו "עיר בירה" (Capital), מתוך כבוד לעיר, אבל מהר מאוד השם "אמא גיאורגיה" (Mother of Kartvel) הפך לשגור יותר. מאז היא נחשבת לאחת ה"נשים" המוכרות בגיאורגיה, גם אם ברור שאי אפשר להשוות את המעמד האייקוני שלה ל-פסלים הנשיים המוכרים בעולם, כמו פסל החירות בניו יורק.
מה שרבים לא יודעים הוא שהגרסה הראשונה של הפסל הייתה עשויה עץ, ולא אלומיניום. הוא נבנה כמיצב זמני לכבוד החגיגות, ולמעשה לא היה אמור להישאר שם. אבל הגיאורגים התאהבו בדמות המגוננת (והמאיימת) שמשקיפה עליהם מהפסגה. ב-1963, כשהעץ החל להירקב, הוחלט לצפות את הפסל באלומיניום כדי לשמר אותו לנצח. ב-1997 הוחלף הפסל הישן בגרסה חדשה ומעוצבת מחדש, אבל הרוח של הפסל נשארה.
כדי להבין את ה"קריפיות" של כרתווליס דדה, צריך להבין ערך מרכזי אחד בתרבות הגיאורגית: "גმארג'ובה", המסורת של כנסת האורחים. בגיאורגיה, אורח הוא דמות כמעט קדושה, כשאפילו אויב שנכנס לבית כאורח צריך לקבל הגנה ואוכל לפני שמגרשים אותו. הקערה בידה השמאלית של הפסל מסמלת בדיוק את זה.
אבל יש גם צד שני, והפסל כמובן לא מסתיר אותו. הגיאורגים מגדירים את עצמם כעם שנלחם על חייו אלפי שנים. הם נלחמו מול פרסים, מונגולים, עותמאנים, רוסים ועוד, אבל שרדו. החרב בידה הימנית של כרתווליס דדה אינה דקורטיבית. היא הצהרה היסטורית.
השילוב הזה, של "בואו בשלום, ותקבלו את הטוב שבנו; בואו כאויבים, ותקבלו את הגרוע שבנו", הופך את הדמות לסמל לאומיות מובהק. ולמי שמגיע מחוץ לתרבות הזו, המסר מרגיש בדיוק כמו שהוא נועד להרגיש: לא לגמרי נוח.
האמא שמשקיפה על הכול
גבעת סולולוקי, שעליה עומד הפסל, היא יותר מאשר רקע. היא שחקן בסיפור. על אותה גבעה עומדת מצודת נריקלה (Narikala), שחלקה נבנה כבר במאה הרביעית לספירה. לאורך מאות שנים שימשה המצודה כאחרון קו ההגנה של העיר, ונפלה לא פעם ולא פעמיים. ב-1827, למשל, המבנה חווה רעידת אדמה משמעותית. זמן קצר לאחר מכן, התרחש פיצוץ שהרס חלק ניכר מהמבנה הפנימי ומהשכונה הנוצרית הסמוכה. מה שאתם רואים היום, אותן חורבות רומנטיות-מרהיבות שעומדות לצד הפסל, הן בחלקן פועל יוצא של אסון היסטורי אמיתי.
אפשר בהחלט לסייר בגבעה להתרשמות מהפסל מקרוב, וכמובן לתצפית פנורמית מבהיקה על בירת גיאורגיה. בניגוד לפסלים אייקוניים אחרים, אין אפשרות לטפס על המבנה עצמו.
הגעה לאזור הפסל אפשרית בכמה דרכים:
🚶♂️ הליכה ברגל דרך העיר העתיקה: שבילי הר סולולוקי מציעים עלייה תלולה שעוברת בין חורבות עתיקות, צמחייה פראית ותצפיות על מצודת נריקלה. בלילה, השבילים האלה חשוכים ומבודדים – מה שמוסיף תבלין לחוויה עבור אוהבי האווירה. העלייה יחסית פשוטה מבחינה פיזית
🚠 הגעה ברכבל: האפשרות הנוחה והדרמטית ביותר. הרכבל, שיוצא מפארק ריקה (Rike Park) שבצד הרחוק של הנהר, מרחף מעל הגגות הכתומים של העיר העתיקה, חוצה את נהר הקורה, ומתקרב לאט לאט אל הדמות המתכתית הענקית שמחכה למעלה. הרכבל כולל תאים סגורים, שיכולים להכיל עד שישה מבוגרים. הוא פועל כל השנה, אבל עלול להיסגר בתנאי מזג אוויר קיצוניים כמו רוח חזקה, שלג כבד וכדומה. התוצאה היא שביקורים בחורף עשויים להיות חוויה בלתי צפויה.
כדאי לוודא כמובן את פעילות הרכבלים לפני ההגעה, במיוחד מחוץ לעונת התיירות בהן זמני הפעילות עשויים להיות מצומצמים. אבל הצפי הוא שבכל מקרה תוכלו להסתדר ולהבין איך להגיע לשם. החיים זה לא פרק של "המירוץ למיליון".
רוצים ללכת לעומק? הסיורים שכדאי להכיר
אפשר להגיע לכרתווליס דדה לבד, וכאמור – אין כאן צורך לשלם כניסה, וגם לא אפשרות לעלות לתצפית מהפסל. אבל מי שרוצה להבין את ההקשר ההיסטורי האמיתי מאחורי הדמות הכסופה, תוך שמיעת הסיפורים שלא כתובים בשלטי ההסבר, כדאי לשקול סיור מודרך. שני הסיורים הבאים זמינים דרך GetYourGuide, עם אפשרות ביטול חינם עד 24 שעות לפני, מדריכים דוברי אנגלית ומחירים שקל להשוות מראש.
סיור פרטי: אמא גיאורגיה ומצודת נריקלה
הסיור הזה מתחיל בעיר העתיקה ועולה אל גבעת סולולוקי, שם תעמדו פנים אל פנים מול כרתווליס דדה במרחק שלא מאפשר להתחמק מהמבט שלה. משם ממשיכים לחורבות מצודת נריקלה, שבנייתה החלה במאה הרביעית לספירה, שם תבינו למה הפיצוץ של 1827 השאיר צלקות שעדיין נראות על האבן. הסיור פרטי לחלוטין, מה שאומר שאפשר לעצור, לשאול ולצלם. אידיאלי למי שרוצה לחוות את המקום בקצב שלו ולא להרגיש שהוא בסיור קבוצתי עמוס מדי.
שריינו מקום בסיור הפרטי – ביטול חינם
סיור: שני רכבלים, שתי פסגות, שני פרצופי טביליסי
הסיור הזה בנוי סביב הרעיון שטביליסי היא עיר של ניגודים, ומי שרואה רק צד אחד שלה לא ממש הכיר אותה. הוא כמתחיל בפארק רייק המרשים, משם תעלו ברכבל אל כרתווליס דדה, מבצר נריקלה והאתרים הסמוכים. בהמשך תעלו לפסגת מתאצמינדה: הגבעה השנייה של העיר, שבה עומדת קתדרלת סמבה הגיאורגית ואחד הפארקים הציבוריים המרשימים בעיר. בין שתי הפסגות עוברים דרך חלק גדול מאתרי החובה של טביליסי, כמו גשר השלום, בזיליקת אנצ'יסחטי, מגדל השעון, שכונות העיר העתיקה, שווקי הרחוב, והרחובות הצבעוניים של אבנוסי ושל המרפסות הגיאורגיות המסורתיות (הבתים הפרחוניים עם העץ המגולף שראיתם בכל התמונות של טביליסי). זה הסיור שמראה לכם שטביליסי, בדיוק כמו הפסל עצמו, היא עיר של שני פנים, ושאי אפשר להבין את האחד בלי השני.
כרתווליס דדה היא הרבה יותר מאשר פסל אלומיניום על גבעה. היא גלם מתכתי של כל ההיסטוריה הגיאורגית — המלחמות, ההישרדות, הכנסת האורחים האגדית, והגאווה הבלתי מתפשרת של עם שהיה קטן מדי כדי לנצח, ונחוש מדי מכדי להפסיד. העובדה שהיא עומדת בדיוק מעל שכבות של חורבות, מצודות ואסונות היסטוריים אמיתיים רק מוסיפה לעומק שלה.
בפעם הבאה שאתם בטביליסי, אל תשכחו להסתכל למעלה. היא שם, צופה ושותקת. עם יין לאוהביה וחרב לכל השאר.
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
