בית הקברות הייגייט בלונדון: מפגש בין ארכיטקטורה, גותיקה, רוחות רפאים… וערפד מסתורי אחד
לונדון היא עיר שנבנתה על שכבות של היסטוריה, ולא פעם השכבות הללו ספוגות בדם, מיסתורין ואפלה. באתר "עולם האימה" כבר ליווינו אתכם בכמה נקודות מפחידות בבירה האנגלית: חקרנו את העינויים הקשים שעברו אסירים ב"חוויית גשר לונדון" (London Bridge Experience), סקרנו את ההפחדות המומחזות השונות בצינוק של לונדון, עלינו על הגובה המקפיא של גלגל הענק לונדון איי בלילות ערפל, ואפילו גילינו שלפעמים מתחת למחוגי הביג בן האייקוני מסתתרים כמה סיפורים אפלים.
הפעם, אנחנו עוזבים את מרכז העיר הסואן ועולים צפונה, אל רובע המיליונרים השקט. שם תמצאו את אחד מאתרי הקבורה המפורסמים והמפחידים ביותר בעולם – בית הקברות הייגייט (Highgate Cemetery). כאן, תחת מעטה כבד של צמחייה פראית וארכיטקטורה ויקטוריאנית גותית, שוכנים זה לצד זה פילוסופים ששינו את העולם, כוכבי פופ אהובים, ואפילו אגדות על יצורים שקמים לתחייה בחסות החשיכה. אם אתם מחפשים את השילוב המושלם בין יופי ארכיטקטורי לחרדה קיומית, הגעתם למקום הנכון.
מהו בית הקברות הייגייט? (או: עיר המתים של צפון לונדון)
בית הקברות הייגייט הוא מבתי הקבורה הוותיקים, המפורסמים וגם הקריפיים בלונדון. הוא ממוקם בחלק הצפוני של הבירה האנגלית, בתחומי שלושה רבעים (קמדן, הארינגיי ואיזלינגטון), בסמוך לכפר בעל אותו שם ולפארק ווטרלו החביב. הכפר עצמו נמצא על גבי גבעה, מהגבוהות במטרופולין של לונדון.
בית הקברות נפתח לראשונה בשנת 1839 כחלק מהיוזמה של "שבעת המופלאים" (Magnificent Seven) – לא המערבון האמריקאי משנות ה-60, עיבוד של "שבעת הסמוראים" של קוראסווה, שזכה גם לגרסה מחודשת ב-2016 – אלא שבעה בתי קברות פרטיים שהוקמו מסביב למרכז לונדון כדי להקל על העומס הנורא בבתי הקברות הכנסייתיים הקטנים והמזוהמים של העיר. חוק שנחקק ב-1832 עודד הקמת בתי קברות פרטיים מסביב לשוליים של לונדון, ובית הקברות הייגייט היה אחד הראשונים והמרשימים שקמו בעקבותיו.
מה תמצאו בבית הקברות הייגייט?
בית הקברות משתרע על פני כ-150 דונם ומחולק לשני מתחמים נפרדים: החלק המזרחי והחלק המערבי, בעלי צורת טרפז שמשני עבריהם תמצאו את "דרך סוויין" (Swain's Lane). ברחבי המקום פזורים מבנים מסורתיים למקומות מהסוג הזה, כמו מצבות בשלל סגנונות, עיטורים ופיסולים, בנייני מאוזוליאום, קטקומבות, אחוזות קבר ועוד. הסגנונות העיצוביים לוקחים אותנו לתקופה הוויקטוריאנית המזוהה עם לונדון, עם דגש משמעותי על סגנון התחייה הגותית ("נאו-גותיקה") – תנועה אדריכלית שהתחילה בערך בסוף המאה ה-18 בבריטניה, משם התפשטה במאות הבאות לאירופה ובהמשך גם לארצות הברית. המטרה בסגנון היא ליצור שחזור של האדריכלות הגותית שאנחנו מכירים מימי הביניים, אבל עם טוויסט מודרני יותר.
החלק המזרחי פתוח לקהל הרחב, וכולל בעיקר מבנים ומצבות המשלבים כמה סגנונות עיצוביים, אפילו מנוגדים, כמו סגנון ויקטוריאני גותי וסגנון מודרני יותר.
החלק המערבי – והקריפי יותר – כולל בין השאר גבעה שמגיעה לגובה של כ-114 מטר מעל פני הקרקע. החלק הזה נגיש בעיקר באמצעות סיורים מודרכים, עקב המבנים המיוחדים שפזורים בו אבל גם מעשי ונדליזם וגניבה שהתרחשו כאן במהלך השנים. חלק זה כולל את האתרים האייקוניים ביותר, כמו:
השדרה המצרית (Egyptian Avenue) – מעבר בלב הגבעה שמעבריו בולטים חדרי קבורה. הסגנון העיצובי כאן הוא מצרי, בהשראת "המאניה המצרית" שתקפה את לונדון באותה תקופה, בין השאר עם עיטורי עמודים כבדים המזכירים מקדשים, שערי אבן ומעברים מסתוריים. אחת ההשראות העיקריות היא עמק המלכים במצרים.
מעגל הלבנון (Circle of Lebanon) – שדרה, או בעצם שורת קטקומבות, המקיפה עץ ארז עתיק ומרשים. מעניק למקום תחושה של סט צילומים לסרט אימה קלאסי.
שני בתי תפילה
לא רק המתים גרים כאן. בית הקברות הוא מעין שמורת טבע, עם עצים וצמחייה פרועה שגדלה באופן כמעט טבעי, עם מינימום התערבות של האדם. תמצאו כאן בעלי חיים, חלקם מעניינים, כמו שועלים, עטלפים, קיפודים, פרפרים, ציפורים ועכבישי מערה.
היסטוריה של פאר וריקבון
הייגייט הוקם בתקופה הוויקטוריאנית, זמן שבו תרבות האבל הייתה בשיאה. האדריכל סטיבן גיריי (Stephen Geary) תכנן מקום שיהיה לא רק אתר קבורה, אלא גם פארק ציבורי מפואר שבו המשפחות העשירות של לונדון יוכלו להפגין את מעמדן בעזרת מצבות גרנדיוזיות. מיקומו של בית הקברות, על גבעה המשקיפה על כל לונדון ובסמוך לפארק ווטרלו היפהפה, הפך אותו מיד ל"כתובת" הנכונה להיקבר בה. הקבורה הראשונה התקיימה ב-26 במאי 1839, וזכתה בה אליזבת ג'קסון משכונת סוהו היוקרתית.
בשלב הראשון, כאשר בית הקברות היה מנוהל על ידי חברת בתי הקברות של לונדון, הוקם בו רק החלק המערבי. החלק המזרחי התווסף רק ב-1856, והקבורה הראשונה בו התרחשה ארבע שנים מאוחר יותר. מתחילת המאה ה-20 לאחר מלחמת העולם השנייה, הביקוש לקבורה בהייגייט ירד בצורה משמעותית. מהר מאוד המקום החל להידרדר. הכסף לתחזוקה אזל, והטבע החל להשתלט על המצבות. הקיסוס כיסה את הפסלים, עצים צמחו מתוך קברים פתוחים, וארונות מתים נחשפו מתחת לאדמה הרוויה. הפאר הוויקטוריאני הפך ליער פראי ואפל, אבל דווקא תקופת ההזנחה הזו היא שקיבעה את מעמדו של הייגייט כאתר "רדוף".
ב-1981 עבר הניהול של המקום לאגודת "ידידי בית הקברות הייגייט" (Friends of Highgate Cemetery Trust), ארגון מתנדבים שהציל את האתר מהרס מוחלט. האגודה רכשה את הבעלות על שני חלקי בית הקברות, ומאז מתחזקת אותו תוך שמירה קפדנית על המראה הגותי המסתורי. האגודה מקבלת מימון מגורמים שונים, כמו ממשלת בריטניה, הגוף לשימור המורשת האנגלית הבנויה Englsh Heritage ואפילו חברת ההימורים הלאומית.
מי קבור כאן? ממנהיגי פועלים ועד כוכבי פופ
בסך הכל, בית הקברות הייגייט הוא מקור קבורתם של יותר מ-170,000 בני אדם בכ-53,000 קברים, מספרים עצומים שהופכים את הייגייט לאחד מבתי הקברות הצפופים ביותר בבריטניה. מה שיותר מעניין הוא שזה הבית האחרון של כמה אנשים חשובים מאוד בהיסטוריה הבריטית, או אפילו העולמית.
בחלק המזרחי תוכלו למצוא את הקבר המפורסם ביותר במתחם – קברו של קארל מרקס, הוגה תורת המרקסיזם. פסל הראש הענק שלו ניצב מעל הכיתוב "פועלי כל העולם התאחדו", ומושך אליו מבקרים מכל קצוות תבל. לצד זה, המצבה סבלה מלא מעט ונדליזם לאורך השנים, כולל ניסיונות לפוצץ אותה ב-1965 ו-1970.
הקבר המתוייר ביותר בשנים האחרונות הוא זה של הזמר ג'ורג' מייקל, שנטמן לצד אמו ואחותו. הקבר צנוע יחסית, אך תמיד מוקף בפרחים ומכתבים ממעריצים שבורי לב. בחלקים אחרים של הייגייט תמצאו את קברו של דאגלס אדמס, מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" – מבקרים נוהגים להשאיר עטים וכמובן שגם מגבות על קברו, כמנהג המעריצים. הצייר לוסיאן פרויד, נכדו של זיגמונד פרויד, קבור אף הוא כאן.
שמות נוספים שכדאי לחפש במתחם המזרחי הסופרת ג'ורג' אליוט (מחברת "מידלמארץ", אחד מגדולי הרומנים הבריטיים מאז ומעולם), המשוררת כריסטינה רוסטי, המדען ג'ייקוב ברונובסקי ואחרים.
החלק המערבי כולל שמות שאולי קצת יהיו פחות מוכרים לישראלי הממוצע, אבל עדיין בעלי חשיבות: בין השאר, הסופר והמחזאי זוכה פרס נובל ג'ון גולסוורת' ("ההגדה לבית פורסייט"), הכימאי והפיזיקאי מייקל פאראדיי (ממציא המנוע החשמלי דינמו הראשון), הפסלת אנה מאהלר (בתו של גוסטב מאהלר) והמשוררת כריסטינה רוזטי.
הייגייט בתרבות הפופולארית: לוקיישן האימה הבריטי
באופן לא מפתיע, בית קברות הייגייט קיבל בשלב מסוים מקום של כבוד בתרבות האימה הבריטית. אנגליה של שנות ה-60 וה-70 הייתה שרויה בסחרור תרבותי. לצד הביטלס, הפסיכדליה והמהפכה הסוציאלית, פרחה גם תרבות אפלה ועוצמתית. אולפני Hammer Film Productions הפכו לשם נרדף לסרטי אימה בריטיים איכותיים, ובעיקר כריסטופר לי בתור דרקולה. הייגייט, עם הארכיטקטורה הגותית, הצמחייה הפראית והאווירה האפלה שלו, הפך ליעד הצילומים אהוב. בבית הקברות הופיע בסרטים, כמו:
Taste the Blood of Dracula (1970) – הסרט החמישי בזיכיון דרקולה של האמר, והרביעי בכיכובו של כריסטופר לי. הסרט, בבימויו של פיטר ססדי ההונגרי ("הגברת הבודדה", "מסע אל הלא נודע"), מציג שלושה ג'נטלמנים בריטיים שהורגים בטעות את משרתו של דרקולה ומעירים את הערפד המיתולוגי בטעות. דרקולה, ניחשתם נכון, מחפש נקמה מדממת. לפי חוקר הפולקלור ביל אליס, הסרט נוצר בהשראה ישירה של כתבות העיתונות על "ערפד הייגייט", שתיכף נגיע אליהן.
אגדות מעולם המסתורין (1972) – עוד לפני שהיא הייתה סדרה מיתולוגית שרבים גדלו עליה בשנות ה-80 וה-90, כולל כותב שורות אלה, "אגדות מעולם המסתורין" הייתה בכלל סדרת סיפורים קצרים מעולמות הקומיקס. ב-1972 זה הפך לסרט אנטולוגי – כלומר סרט המורכב ממספר פרקים נפרדים (חמישה במקרה הזה) – על חמישה זרים שמגיעים לקריפטה באזור הכפרי של אנגליה. הם נתקלים בשומר הקריפטה המקורי, שגורם לכל אדם לחזות את האופן בו ימות, כל פרק מבוסס על סיפור קומיקס אחר מהסדרה
From Beyond the Grave (1974) – סרט אימה אנתולוגי נוסף, בבימויו של קווין קונור, לפי סיפורים של סופר האימה הבריטי רונאלד צ'טוויינד הייס. מורכב מארבעה סיפורי אימה קצרים הקשורים לבעל מסתורי של חנות עתיקות ולחפצים המיוחדים שלה, לכל אחד מהם סוד קטלני משלו
הערפד מהייגייט: האגדה האורבנית שזעזעה את בריטניה
הייגייט נושא עמו מטען כבד של פולקלור, כשהמראה הגותי הוליד כמה וכמה סיפורי רוחות. הסיפור המפורסם ביותר הוא ללא ספק "ערפד הייגייט". בשנות ה-60, כשהמקום היה מוזנח ונטוש, הוא הפך למגרש משחקים לחובבי מאגיה שחורה ולפורעים, ששוטטו בבתי הקברות בלונדון, חוללו קברים ואפילו תקעו יתד ברזל דרך הארון, לתוך חזה הגופות.
בפברואר 1970, פרסם אדם בשם דיוויד פרנט מכתב בעיתון המקומי, בו טען שראה "דמות אפורה" באזור בית הקברות. הוא שאל אם מישהו ראה משהו דומה, מה שיצר לא מעט מכתבי תגובה. קוראים דיווחו שנתקלו בדמויות מסתוריות בבית הקברות או בסביבתו, כמו רוחות רפאים של רוכב אופניים, גבר חובש כובע, אישה בלבן, דמות מרחפת ועוד. כמיטב המסורת, היו סיפורים על תופעות על טבעיות כמו שמיעת קולות מסתוריים וצלצול פעמונים בלי סיבה מוסברת.
בחור מוזר בשם שון מנצ'סטר, חובב תופעות על טבעיות, טען שמדובר בלא אחר מאשר "מלך ערפדים" רומני שהובא ללונדון במאה ה-18 וקם לתחייה על ידי עובדי שטן. הוא גם טען שבהיותו בישופ קתולי (מה שלא היה נכון), הוא זה שיוכל לנצח את הערפד האכזרי. התחיל עימות תקשורתי בין פרנט למנצ'סטר, שכל אחד מהם טען שהוא זה שיושיע את לונדון מהערפד מהייגייט.
מנצ'סטר אפילו הגדיל והכריז שביום שישי ה-13 במרץ 1970 – תאריך שהוא כמובן לא מקרי – הוא יקיים בבית הקברות גירוש שדים. בעקבות ראיונות בטלוויזיה עם כל אחד מה"מומחים", הגיעו לבית הקברות "ציידי ערפדים" חמושים בצלבים, בשום וביתדות, והסתערו על בית הקברות הנעול, למרות ניסיונות העצירה של המשטרה המקומית, פרצו קטקומבות וגרמו לנזק. למרות שהם לא מצאו אף ערפד, האגדה נשארה בחיים.
הסיפור מקבל טוויסט אכזרי
למרות שלא נמצא אף ערפד, האגדה מסרבת למות. בקיץ 1970, האווירה סביב בית הקברות הייגייט קיבלה תפנית אפלה במיוחד. ב־1 באוגוסט התגלו שרידיה השרופים וללא ראש של אישה באזור סמוך לקטקומבות, ממצא מצמרר שעורר שמועות על טקסי כשפים אפלים. זמן קצר לאחר מכן נתפס דייוויד פרנט כשהוא משוטט בלילה בין הקברים, מצויד בצלב וביתד עץ, ציוד שמזוהה יותר עם ציידי ערפדים מאשר עם מבקרים תמימים. מעצרו עורר עניין תקשורתי, אך התיק נגדו קרס במהירות והותיר יותר שאלות מתשובות.
במקביל, שון מנצ’סטר המשיך להעמיק את המסתורין. לדבריו, הוא שב למקום ופרץ עם שותפים לקבר משפחתי עתיק, שם האמין כי הועבר ארון קבורה באופן בלתי מוסבר. הוא כמעט נעץ יתד בגופה שבתוכו, אבל נעצר ברגע האחרון. הפרשה כולה התפתחה לקרב אגו מתמשך בין פרנט למנצ’סטר, שכל אחד מהם ניסה לבסס את עצמו כדמות המרכזית מאחורי “ערפד הייגייט”. השמועות הגיעו לשיאן עם סיפור על דו-קרב מכשפים שלא התרחש מעולם, אבל המציאות הייתה לא פחות מוזרה: פאראנט נכלא לבסוף בגין השחתת קברים והפרעה למנוחת המתים – האשמות שהוא עצמו ייחס דווקא לכתות שטניות. היריבות בין השניים נמשכה עשרות שנים, מלאה האשמות, השמצות וניסיונות לשלוט בנרטיב, עד מותו של פרנט ב-2019.
בעידן המודרני, האגדה חלחלה לתרבות הפופ באופן מפתיע. הערפד הייגייט מופיע כנבל בעונה התשיעית של סדרת הקומיקס "באפי ציידת הערפדים" של Dark Horse. שם, הוא לא מתואר כערפד אלא כמעין שד בצורת חרק, שניזון מהטראומה הרגשית של קורבנות שלו. רופרט ג'יילס, ה"צופה" של באפי, הצליח לשרוד רק בקושי מפגש עם השד, שבהמשך הפך להיות המשרת של דרוסילה, אהובתו של ספייק. שיר בשם "Graveyard Lung" של להקת מטאל לונדונית בשם Green Lung מבוסס על המיתוס, וב-2025 הוא עלה אפילו בהצגה בלונדון.
למעוניינים, הנה סרטון של כ-10 דקות (באנגלית) מהערוץ של Slapped Ham Mysteries על המיתוס של הערפד של הייגייט:
מידע פרקטי על בית הקברות הייגייט
איפה בית הקברות ממוקם?
בית הקברות Highgate Cemetery ממוקם ברחוב Swain's Lane, London N6 6PJ, בצמוד לפארק ווטרלו. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא באמצעות קו ה־Northern של הרכבת התחתית אל תחנת Archway Station, ממנה הולכים כ-10 דקות עד שמגיעים לבית הקברות. רצוי להעדיף את התחנה הזו ולא את Highgate Station, שלמרות שמה נמצאת במרחק הליכה ארוך יותר.
מתחנת Archway ניתן גם לעלות על קווי האוטובוס 143 או 271 ולרדת סמוך לפארק, במרחק הליכה קצר מהכניסה. כמובן שהמידע הזה נכון למועד הבדיקה שלנו ועשוי להשתנות.
שעות פתיחה
שעות הפתיחה משתנות לפי עונות השנה. בין מרץ לאוקטובר, בית הקברות פתוח בימי חול בשעות 10:00–17:00 (כניסה אחרונה ב־16:30), ובסופי שבוע בשעות 11:00–17:00. בין נובמבר לפברואר, הוא פתוח בימי חול 10:00–16:00 (כניסה אחרונה ב־15:30) ובסופי שבוע 11:00–16:00. המקום סגור בחג המולד וב־Boxing Day. לעיתים מתקיימות לוויות במהלך השנה, ולכן ייתכנו הגבלות זמניות על הגישה לאזורים מסוימים.
לפני הביקור, מומלץ לבדוק את שעות הפתיחה העדכניות דרך האתר הרשמי.
איך מבקרים בבית הקברות הייגייט?
החלק המזרחי של בית הקברות הייגייט פתוח כאמור לביקור עצמאי, בעוד החלק המערבי נגיש רק בסיור מודרך. ניתן להזמין מקום מראש באתר הרשמי, לסיור שנמשך כ-75 דקות וכולל כמובן את עלות הכניסה ואפשרות לשוטט בו גם באופן עצמאי. למרות שלא מדובר באתר התיירותי המבוקש ביותר בלונדון, בלשון המעטה, תמיד מומלץ לשריין מקום מראש, כי היצע הסיורים די מוגבל.
אם אתם באמת רוצים להרגיש את הצמרמורת ולשמוע את הסיפורים שמאחורי המצבות, אל תסתפקו בשיטוט לבד. לצד הסיורים הרשמיים, מצאנו כמה הצעות שנראות מעניינות מאוד דרך פלטפורמות כמו GetYourGuide. הסיור הבא מציע זווית מעט שונה על האזור של הייגייט – פחות “סיור בית קברות” קלאסי, ויותר מסע רחב בתוך השכונה עצמה, שמקיפה אותו, כולל כמובן בית הקברות עצמו. במשך כשעה וחצי של הליכה מודרכת, עוברים בין הרחובות ההיסטוריים של הייגייט, מבנים מהמאה ה־17 וה־18, כנסיות, בתי אצולה ופאבים עתיקים, תוך כדי סיפורים על הדמויות שחיו כאן והשאירו חותם. ההדרכה שוזרת בין היסטוריה, תרבות ורכילות מקומית, מה שנותן תחושה של שכונה חיה ולא רק אתר תיירות. בנוסף, נקודות התצפית הגבוהות של הייגייט מוסיפות ממד ויזואלי מרשים, עם מבטים פתוחים על לונדון שמחדדים את הניגוד בין העיר הסואנת לבין השקט הכמעט קפוא של האזור.
בתקופת ליל כל הקדושים בסוף אוקטובר, ולפעמים גם במועדים אחרים לאורך השנה, תוכלו למצוא כאן סיורי אימה. סיורי האלווין מתקיימים באווירה קריפית, בשעות הלילה ולאור עששיות בדרך כלל, כשהמדריכים מתמקדים דווקא בצדדים הקריפיים של בית הקברות, את חלקם הבאנו כאן בכתבה – עם דגש על המיתוס של הערפד של הייגייט. באוקטובר מציינים בלונדון את פסטיבל חודש המתים (London Month of the Dead), עם התייחסות לצדדים שונים של המוות. בחודש זה מתקיימים אירועים שונים, כמו סיורים מותאמים, הרצאות ומופעים, כשחלק מהלוקיישנים הם בתי הקברות של לונדון.
👻 לונדון כן מחכה להפחיד אתכם 👻
הזמינו כרטיסים לחוויות המפחידות ביותר בלונדון: סיורי אימה, צינוק, מוזיאונים, אתרים היסטוריים ועוד
🩸 מנסים להישאר בחיים מבחינה כלכלית? הנה כמה המלצות והטבות שוות רצח לגולשי האתר.
📅 רוצים לדעת מתי סרט מגיע לקולנוע או לטלוויזיה? מחפשים אירועים מיוחדים? לוח השנה המלא (והמפחיד) שלנו .
💀 מחפשים פרסום קטלני במיוחד? בואו לשמוע על אפשרויות הפרסום באתר עולם האימה .
🕷️ נמות מאושר אם תתמכו באתר ותעזרו לנו לגדול כמו מפלצת.
