"מעודדות צמודות: לעודד או למות" מנסה לשלב בין כללי הז'אנר של סרטי סלאשר – רוצח מסתורי, מתחם מבודד וקורבנות שנעלמים בזה אחר זה – לבין עולם המעודדות והכוריאוגרפיה של הופעות קבוצתיות. הרעיון המקורי נראה כבעל פוטנציאל לא רע: במקום שהאימונים יהיו רק רקע עלילתי, הסרט מנסה להשתמש ביכולות הגופניות של הדמויות ובתנועות המתואמות שלהן כחלק מההתמודדות עם הסכנה. השאיפה היא לשילוב מעט חריג בין אימה, הומור ותחרותיות ספורטיבית, שבו הדמויות נדרשות לחשוב על תנועות, תיאום ועבודת צוות גם כשהן נאבקות על חייהן.

האם זה קורה בפועל? לא ממש! "מעודדות צמודות: לעודד או למות" סובל מהרבה מאוד כשלים. אחת הבעיות האפשריות בסרט היא הקושי לשלב בין שתי זהויות שונות: סרט אימה על רוצח שמסתובב בבית ספר נטוש, וסרט המשך למותג קומדיות המעודדות. כדי שהשילוב יעבוד, הסרט צריך להיות מספיק מצחיק כדי להצדיק את הטון הקומי, ובמקביל לבנות מתח ואיום אמינים. זה לא עובד, למעט בדיחות בודדות שכן מצליחות לשלב בין עולם העידוד (או הריקוד לרציחות). בשאר הזמן, אנחנו מקבלים הריגות מטופשות שגם עשויות בצורה מעצבנת, למשל הילוך איטי מייגע שיגרום לך להתפלל שהדמות על המסך תמות כבר.

אהה, והדמויות. כמיטב המסורת, אנחנו מקבלים אוסף של דמויות סטריאוטיפיות, חלקן מעצבנות. הסרט מסתיים בקול ענות חלושה עם טוויסט שאמור לחבר בין כל הקצוות, אבל לדעת כותב שורות אלה הוא היה פשוט איום ומטופש נורא.

אז למי הסרט בכל זאת עשוי להתאים? בעיקר למי שסקרנים לראות מה קורה כשזיכיון קומדיות נעורים פונה לכיוון של סלאשר, או למי שמחפשים סרט אימה קליל יחסית לערב ליל כל הקדושים. יש כאן רעיון משעשע, כמה רגעים קומיים וניסיון לשלב את כישורי העידוד בתוך סצנות הרצח, אבל הביצוע לא מצליח להפוך את הרעיון לסרט מוצלח. בסופו של דבר, מדובר בניסוי מעניין על הנייר, שמתקשה להצדיק את עצמו על המסך.

הציון שלנו: 3 מתוך 10.