באיזה סרט אימה יש הכי הרבה הקפצות? והאם זה בכלל טוב?

לפני כמה ימים, חגגתי את יום ההולדת שלי. אני לא מזכיר את זה כדי לקבל ברכות מזל טוב (תודה בכל זאת!), אלא כי ממש באותו יום נערכה הפרימיירה החגיגית של “הנזירה 2″, אליה הוזמנתי. לצערי, נאלצתי הפעם שלא לקבל את ההצעה. ביום ההולדת אני חוגג עם אשתי והמשפחה, אלא אם אני רוצה להפוך לנזיר בעל כורכי למשך כמה חודשים: או אפילו גרוע יותר, נזיר שישן על הספה. הפרימיירה הסתיימה, והחלו להופיע ביקורות על הסרט באתרים השונים, בקבוצות הפייסבוק שעוסקות באימה ועוד. אחת הטענות היותר חוזרות בביקורות האלה הייתה של”נזירה 2” אין מה להציע מלבד אותן הפחדות הנחשבות לזולות, הידועות בתור ג’אמפ סקיירס. “כל הסרט הוא ג’אמפ סקיירס”, מישהו הגזים ואמר, “והכול צפוי מאוד”.

את “הנזירה 2” אני אשלים בימים הקרובים, אבל הביקורות האלה לא יכלו שלא לעלות אצלי שאלה. אני אדם שלא פוחד יותר מדי מסרטי אימה, אולי כי ראיתי כמעט הכול. קשה מאוד להפתיע אותי עם ג’אמפ סקיירס, שברוב המקרים מהווים טקטיקת “הפחדה” זולה. למרות שאני זוכר כמה סצנות שגרמו לי כמעט לקפוץ מהמקום ולצרוח, כאילו ליברפול שלי הבקיעה שער ניצחון בתוספת הזמן, בדרך כלל אני רואה את ההפחדה מגיעה מקילומטר ולא מושפע. אני מניח שאני לא לבד. השאלה היא האם סרטים שמתבססים באופן כמעט מוחלט על הבהלות הם באמת בינוניים ומטה, או שאפשר לשלב בין הפחדות יעילות לבין איכות גבוהה, או אפילו הפחדות “אינטיליגנטיות” יותר?

הקפצות בקולנוע (ג'אמפ סקרס) (9)

 

התשובה, אולי, תימצא ברשימה של הסרטים שכוללים את הכמות הגדולה ביותר של הפחדות. מכיוון שלי אין יותר מדי זמן או יכולת לראות סרטים ולרשום לעצמי את מספר ההפחדות בכל אחד מהם, גם אם זה יכול להיות מעניין, שמחתי לגלות אתרים כמו Where’s The Jump שעושים את העבודה. האתר פשוט מדרג את הג’אמפ סקיירס בכל סרט, מציין באיזו נקודה בדיוק מופיעה ההפחדה, מתאר בקצרה מה כוללת הסצנה (הסצנות המוצלחות יותר מודגשות)  וגם נותן להן ציון כללי (מה שכמובן לא מעיד על הציון הכללי של הסרט). כמובן שהרשימה הזו דינמית וצפויה להשתנות לא מעט, אולי אפילו אחרי שמישהו יספור את כמות ההפחדות ב”הנזירה 2″. אז מהו הסרט עם הכי הרבה ג’אמפ סקיירס? הנה הטופ 10, בראשו סרט שיכול מאוד להיות שפספסתם או אפילו שכחתם שראיתם מתישהו.

סרטי האימה עם מספר ההקפצות הגדול ביותר

מקום עשירי: זה 2 (2019)

זה - חלק 2 (2019) - פוסטר

“זה 2” הוא אחד מסרטי האימה הרווחיים ביותר מאז ומעולם. הסרט מתרחש 27 שנה אחרי אירועי הסרט הראשון ומציג את חברי “מועדון הלוזרים” והמאבק המחודש שלהם בליצן הרצחני. קשה למצוא תמימות דעים בנוגע לאיכות שלו בין חובבי האימה והמבקרים, כשהטענה החוזרת היא שמדובר בסרט ארוך שנמשך כמעט שלוש שעות (שעתיים ו-49 דקות, ליתר דיוק) ולא ממש מצדיק את זה. אולי זו הסיבה לכך שיש בו הרבה מאוד הבהלות: 23, לפי הספירה של אנשי Where’s The Jump, כאשר הרוב בחלקים הראשונים של הסרט. למעט אולי כמה הבהלות יעילות, לדעתנו רוב הסצנות צפויות.

הערה כללית: בחלק מהמקרים, יופיעו בהמשך הרשימה סצנות מתוך הסרטים שאנחנו מציינים. מומלץ לא לצפות בהן אם לא ראיתם את הסרט, מכיוון שחוויית הצפייה השלמה יכולה לדעתי להשפיע על האופן בו תושפעו מהסצנה. במקרה של “זה 2” תיאורי ההקפצות הכילו ספוילרים לגבי גורלות הדמויות, ככה שתוכלו להסתפק בינתיים בטריילר:


מקום 9: הטינה (2004)

הטינה (2004) - פוסטר

זוכרים את השנים בהן שרה מישל גלר הייתה אחת מכוכבות האימה החמות ביותר? אז באפי שלנו הורידה הילוך במהלך השנים, בין השאר כדי לבשל במטבח, אבל היא אחראית לכמה מסרטי האימה שרבים מאיתנו גדלנו עליהם. “הטינה”, המבוסס על סרט יפני ושהוליד כמה סרטי המשך די בינוניים, נחשב בעיני חלק מחובבי האימה לקאלט. יש בו כמה סצנות מבהילות – 23 במספר, ליתר דיוק – אם כי נראה שמה שקל יותר לזכור ממנו או את האימג’ים המטרידים של הילדים והילדות המעוותים, שמסתובבים בבית בצורה מוזרה ועושים קולות משונים. וכן, זה כולל את רוח הרפאים שעשתה לאחת הדמויות מתחת לשמיכה משהו שנראה כמעט מגונה. אבל אולי זה רק הדמיון המפותח שלי.


מקום 8: הוסט (2020)

הוסט (2020) - פוסטר

יכול להיות שכבר שכחתם, אבל ב-2020 הייתה את מגפת הקורונה שגרמה לכך שהיינו בסגרים ארוכים ומייאשים. הבמאי הבריטי רוב סבאג’, שבתחילת השנה העלה ליוטיוב סרטון עם הבהלה שהפך להיות ויראלי, ראה כי טוב. הסרט הוא מתת ז’אנר הפאונד פוטייג’, או ליתר דיוק: סרטי Computer Screen, בהם הצופה רואה הכול דרך מסכים דיגיטליים. הוא עוסק בקבוצה של חברים שעורכים סיאנס דרך הזום, ומגלים מהר מאוד שכל אחד ואחת מהם בסכנה. הסרט התבסס על הרבה מאוד ג’אמפ סקיירס (23), מספר מרשים אפילו יותר אם מביאים בחשבון את העובדה שהסרט נמשך פחות משעה. 

רוב ההקפצות לא הותירו אצלי חותם מיוחד, אבל אולי אני טועה. ב-2022 פורסם מחקר, שבו מדענים לקחו קבוצה של אנשים, הקרינו להם סרטי אימה ובחנו את השפעת הסרטים על המדדים הגופניים שלהם באמצעות השוואת קצב פעימות הלב במצב מנוחה לזה ברגעי השיא של הסרט, בעיקר הג’אמפ סקיירס. ברשימה הזו, תאמינו או לא, “הוסט” דורג במקום הראשון וזכה לתואר “הסרט המפחיד ביותר בעולם לפי המדע”, או משהו בסגנון, תוך שהוא מקדים את “רוח זדונית” (שדורג במקום הראשון במחקר דומה קודם), “הרוע שבפנים”, “לזמן את הרוע”, “תורשתי” ועוד.


מקום 7: זה (2017)

זה (2017) - פוסטר סרט

פניוויז, מסתבר, יודע לא רק לעשות כסף – זהו סרט האימה הרווחי ביותר מאז ומעולם – אלא גם להבהיל אותנו. הסרט כולל גם כן 23 הבהלות, ברובן פניוויז מופיע בהפתעה או עושה משהו בלתי צפוי. יכול להיות שמהסרט הזה נזכור דווקא דברים אחרים, כמו סצנת הפתיחה המעולה או ההופעה המצמררת של בילי סקארסגארד בתור הליצן, אם כי כן יש כמה הבהלות זכורות: למשל סצנת המקרן, בה הדמות של פניוויז גדלה וגדלה עד שהליצן מופיע בהפתעה ומבהיל את הילדים. אחת הסיבות שהסצנה הזו מוצלחת אולי קשורה לכך שזו הייתה הפעם הראשונה בה השחקנים הילדים ראו את פניוויז, ככה שתגובות האימה שלהן נראות אותנטיות.


מקום 6: קח אותי לגיהנום (2009)

קח אותי לגיהנום (2009) - פוסטר

“קח אותי לגיהנום”, בביומו של אמן האימה סן ריימי (שכתב את התסריט ביחד עם אחיו), הוא סרט מעורר מחלוקת. מצד אחד, יש בו סצנות מגוחכות שקשה מאוד שלא לצחוק כשצופים בהן. מצד שני, חלק גדול מהסצנות האלה הן מתוך מודעות ואהבה עצומה לז’אנר, עם הרבה מאוד רפלקסיביות, ויש סצנות שבאמת מצליחות להפחיד.

הסרט עוסק בפקידת הלוואות (אליסון לוהמן) שמסרבת להעניק הלוואה לאישה צוענייה. הצוענייה הזו, בתגובה, משלחת עליה במשך כמה ימים טובים ג’אמפ סקיירס, עם קללה שבסופה היא אמורה להגיע לגיהנום. מסתבר שהדרך לגיהנום רצופה בהרבה הבהלות טובות.


מקום 5: הרוע שבפנים (2010)

הרוע שבפנים (2010) - פוסטר

אני מאוד אוהב את “הרוע שבפנים”, ולשמחתי אני לא לבד. לכאורה, מדובר בסרט רוחות שגרתי על נפשות אבודות שרודפות משפחה אמריקאית, מדיומית שמעבירה אותם בין עולמות ושאר עלילות משנה, שדים ומלפצות שלמדנו להכיר בסרטי הזיכיון, או אפילו ב”אח החורג” שלו, “לזמן את הרוע”. בפועל, הבימוי של ג’יימס ואן מעולה, בין השאר ביצירת אווירה קריפית לגמרי. יש כאן הרבה מאוד הפחדות – 24 במספר – אבל חלק גדול מהן מוצלחות מכיוון שהן לא צפויות. כן, אני מתכוון בעיקר לאותה הפחדה מפורסמת בה יצור שרוף עם פנים אדומות מופיע מאחורי פטריק וילסון בדיוק ברגע שאנחנו לא מוכנים לו, כי ציפינו אולי להפחדה מסוג אחר. 


מקום 4: גירוש השדים בקונטיקט (2009)

גירוש שדים בקונטיקט (2009) - פוסטר סרט

בשנת 2009, יצא הסרט “גירוש השדים בקונטיקט” וזכה להצלחה סבירה, עם הכנסות של כ-77 מיליון דולר ברחבי העולם. קשה להגיד שהוא המציא את הגלגל בעלילה שלו: עוד סיפור על משפחה שעוברת לבית מסתורי, ששימש בעבר כבית לוויות, וחווה אירועים על טבעיים – בעיקר דרך דמותו של הנער חולה הסרטן. יש כאן לא פחות מ-26 ג’אמפ סקיירס, לפי הספירה של Where’s the Jump, כמעט כולם משתייכים לתת הז’אנר של “גופה מופיעה פתאום מאיפשהו”. בין אם מדובר בגופה שצצה כשמדליקים את האור (אולי ההקפצה היעילה ביותר כאן), בכזו שנופלת או בכאלה שזזות פתאום, השחקנים כאן קפצו בוודאי באוויר יותר מאשר הילדות מהשיר ההוא של פרדי קרוגר.

האם זה עובד? ממש לא בטוח. כמעט בכל רגע ההפחדה כאן יכולה לצוץ, מה שאומר שבחלק מהמקרים הן צפויות ובאחרים דווקא יעילות. קשה לומר שהאספקטים האחרים של הסרט, כמו אווירה או עלילה, מוצלחים מדי.


מקום 3: השליחים (2007)

גירוש שדים בקונטיקט (2009) - פוסטר סרט

“השליחים” מציג, איך לא, את סיפורה של משפחה שעוברת לבית חווה ומגלה שיש לו היסטוריה אפלה של שיגעונות ורציחות, שכמובן משפיעים על ההווה. אם ציפיתם לפי התיאור הזה לראות כאן דחלילים מפחידים, אתם עשויים להתאכזב מכיוון שהדחלילים שהיו כתובים בתסריט המקורי נשמרו לסרט המקדים (פריקוול), שהיה רע מכל הבחינות. ב”השליחים” אנחנו רואים אוסף של הפחדות, רובן די זולות למען האמת, עם ידיים, ציפורים ושדים שנכנסים לפריים, לרוב מלווים בסאונד מוגזם.

אבל מסתבר שהיה לזה אפקט מסוים, לפחות על קריסטן סטיוארט שגילמה כאן את הבת הסוררת, שכועסת כמובן על המעבר לבית החדש. מספרים שחלק מהסצנות כל כך הבהילו אותה, עד שהיא לא הצליחה לסגור את הפה שלה משך כל הסרטים בסדרת “דמדומים”.


מקום 2: מוות אכזרי 2 (1987)

מוות אכזרי 2 (1987) - פוסטר

אם חשבתם שרוב הסרטים ברשימה הזו הם חדשים יחסית, אתם לא טועים. בכל זאת, יש סרט אחר שכבר חוגג יותר מ-35 שנה, והוא ההמשך של “מוות אכזרי”, המציג את המשך המאבק של אש (ברוס קמפבל הנפלא) מול כוחות הרשע (רעיון מצוין לסדרת טלוויזיה. מי ירים את הכפפה?). את הסרט ראיתי מזמן, והאמת שדי הופתעתי מהמספר המרשים של הבהלות כאן. עברתי שוב על חלק מההפחדות, ואז הבנתי אולי שהסיבה לכך היא שהוא מבוסס בעיקר במידה רבה על הומור מוגזם, ככה שחלק מההבהלות האלה לא נועדו בהכרח (רק) להפחיד: למשל, הסצנה בה גוף בלי ראש שמחזיק מסור פורץ לדלת ומנסה לערוף גם את ראשו של אש.

בלי קשר לכך, מדובר בסרט מעולה. אולי הטוב ביותר ברשימה הזו לדעת כותב שורות אלה.


מקום 1: גירוש שדים בקונטיקט 2 – רוחות ג’ורג’יה (2013)

גירוש שדים בקונטיקט 2 - רוחות ג'ורג'יה (2013) - פוסטר

את המקום הראשון המכובד – או שלא – מקבל הסרט “גירוש שדים בקונטיקט 2: רוחות ג’ורג’יה”, שבטח כבר הבנתם שמתעלה אפילו על קודמו מהמקום הרביעי במספר ההבהלות שלו. הסרט, אולי תופתעו לשמוע, עוסק במשפחה שעוברת לבית בג’ורג’יה ומגלה שגם לו יש עבר מסתורי וכו’ וכו’. זהו הסרט היחידי שביים טום אלקינס, שבחר להכניס כאן לא פחות מ-32 הבהלות במשך קצת פחות מ-90 דקות. אולי בשל העובדה שאותו אלקינס משמש בעיקר עורך וידאו (בין הסרט, של “אנאבל”, “משחק ילדים” המחודש, “הריבוט ל”טעות בכיוון”, “ההזמנה” ואחרים), ככה שאולי הוא שכח לרגע את ההבדל בין ג’אמפ סקייר לג’אמפ קאט.

קשה לומר ש”גירוש שדים בקונטיקנט 2: רוחות ג’ורג’יה” הוא מוצלח מדי. הסרט זכה להפצה מצומצמת מאוד בקולנוע, והופץ בעיקר במדיה הביתית. היום הוא קצת יותר מפורסם, אולי מכיוון שאנשים רוצים לראות את הסרט ההוא ההקפצות. חשוב לציין שחלק מהג’אמפ סקיירס דווקא כן עובד כאן, כפי שתעיד העובדה שהחבר’ה ב-Where’s The Jump בחרו לתת לו ציון מרבי של 5 עבור ההפחדות, אבל נראה שהוא מוכיח אחת ולתמיד שקשה מאוד ליצור סרט אימה רק עם הקפצות.


לקפוץ לראות? ממש לא בטוח!

אז זו הרשימה המלאה, הכוללת ארבעה פרמטרים: מספר ההקפצות בסרט, הציון הכולל שניתן להן לפי Where’s The Jump, ציון הגולשים המשוקלל באתר IMDB וציון המבקרים המשוקלל (Metascore) דרך Metacritic. 

סרט הקפצות ציון IMDB Meta

score

גירוש שדים בקונטיקט 2 32 5 5.3 26
מוות אכזרי 2  27 4 7.7 72
השליחים  27 4.5 5.3 34
גירוש שדים בקונטיקנט  26 4.5 5.8 33
הרוע שבפנים 24 5 6.8 52
קח אותי לגיהנום  23 4.5 6.6 83
זה  23 4 7.3 69
הוסט  23 4 6.5 73
הטינה 23 4 5.9 49
זה: חלק 2  23 4 6.5 58

כדי להגיע ממנה לתובנות מרחיקות לכת, צריך אולי לערוך מחקר שבוחן את היקף ואיכות ההבהלות ומשווה אותן לציון של הסרט, להצלחה הקופתית שלו ולמאפיינים אחרים. ההתרשמות שלי היא שהרשימה הזו יכולה לשמש את כל אלו שטוענים שהקפצות מעידות בחלק גדול מהמקרים על טקטיקה “זולה” של הפחדה. לא ראינו ברשימה הזו יותר מדי יצירות מופת, וחלק מהסרטים אפילו זניחים מאוד (בעיקר אלו במקומות הראשונים). גם את רוב ההפחדות הנחשבות למפורסמות ולמשמעותיות בתולדות הקולנוע – ממש בקרוב נכין את הרשימה שלנו – לא ראינו כאן, ככה שאולי עדיף לבחור באיכות על פני הכמות. מצד שני, יש כאן סרטים שהצליחו בגדול, אולי גם בזכות ההקפצות, ובחלק מהמקרים אפילו מדדים פיזיולוגיים הראו שזה משפיע.