סרטי אימה על דחלילים: כי הם לא חייבים להפחיד רק ציפורים

לפני כמה ימים, העברתי כמה שעות איכות עם הילדה בגן השעשועים. ממש בסמוך, ניצב גן ילדים שמשך את תשומת ליבנו בשל הגינה הקהילתית המטופחת שלו. עשרות גידולים היו פזורים בחצר הגן, עם פירות, ירקות, עשבי תיבול ועוד, פרי עבודתם של הילדים וצוות הגן. בין כל הירוק הזה, ראינו דמות של דחליל שמח למראה, עם קישוטי צלופן, פיאת ליצן ופנים מחייכות. “אבא, מה זה?”, שאלה הילדה. “קוראים לזה דחליל. הוא אמור להפחיד ציפורים”, אמרתי בקול סמכותי של מי שמנסה להיות מומחה לנושאים שאין לו מושג בהם. אבל האמת היא שלא הייתי בטוח איך בדיוק הדחליל המאולתר הזה, שכנראה הכינו הילדים בשעת היצירה בגן, יוכל לעשות את העבודה הזו. “מקסימום, הוא יוכל לערוך לציפורים הפעלת יום הולדת”, אמרתי בקול מהורהר, מעיף מבט אחרון בליצן הדחלילי, מוכן להישבע שהוא מצחקק אליי.

מחוץ לעולם האימה, אין יותר מדי בובות שהתפקיד שלהן הוא להפחיד. דחליל, לעומת זאת, כן מקיים את התנאי הזה. למי שלא מעורה בשדות חקלאיים ובגינות, מדובר בבובה גדולה שאמורה להבריח ציפורים, עורבים ומזיקים אחרים. התקווה היא שמספיק המראה של הבובה לבצע את המשימה הזו, אבל נראה שהיום זה לא ממש מספיק. הציפורים בעידן הסמארטפונים הן חכמות, יכולות להתרגל לדחליל מהר מאוד ולהבין שהוא לא מאיים, כך שהן יכולות להבין את הקטע לאחר כמה ימים ופשוט להתעלם מהדחליל. יש שיטות שונות לשמור על אפקט ההפחדה לפרק זמן ארוך יותר, למשל דחלילים המשמיעים קולות, מחזיקים נפצים שמתפוצצים מפעם לפעם או מכוסים בסרטים, ליצירת אפקט תנועה שיכול אולי ליצור דמות משכנעת יותר. כיום יש שיטות נפוצות יותר להרחקת מזיקים מעופפים, למשל דמויות עורב או יונים, דוקרנים, אמצעים אלקטרוניים ועוד.

כאן, בערך, מסתכמות הידיעות שלי על הנושא של הרחקת יונים ומזיקים מעופפים. הגענו לכאן כדי לדבר על אימה. לכאורה, בדמות שהמטרה שלה להפחיד, עם הרבה מאוד פוטנציאל לעיצובים מדליקים ומבעיתים, עולה שאלה אחת: למה בדיוק אין יותר מדי סרטי אימה מוצלחים על דחלילים? ואילו דחלילים או סצנות אימה דחליליות בכל זאת נחקקו בזיכרון שלנו?




הדחליל המפורסם כפי שלא הכרתם

גם מי שלא חובב קולנוע מובהק יכול להצביע על כמה דחלילים מפורסמים מאוד, גם אם לא בהכרח מפחידים. דחליל הקש, שרצה רק שכל, הוא אחת הדמויות המזוהות ביותר עם “הקוסם מארץ עוץ”. רבים לא יודעים, אבל מדובר בסדרה שהעלילות שלה רחבות הרבה יותר מהסיפור שכולנו מכירים ובסופו דורותי וטוטו חוזרים הביתה. בעולם הרחב של “הקוסם מארץ עוץ”, על כעשרת ספריו, הדחליל בגירסה החכמה שלו הופך להיות מושל העיר איזמרגד, ובהמשך גם האי הכסוף. יש גם ספר אחד שמספר אך ורק את עלילותיו של הדחליל, שצריך לזכור – היה אהוב ליבה של דורותי. 

אם זיהיתם כאן פוטנציאל לסרט אימה, בהשראת גל הגרסאות המפחידות של אגדות וסיפורים מוכרים שאנחנו עדים לו בשנים האחרונות, זה לא מקרי. הנקודה החשובה היא שלא צריך סרט שלם על דחלילים – וכאמור, אין יותר מדי יצירות מופת על הבובות המאיימות האלה – כדי ליצור כמה סצנות אימה מוצלחות. את “פרל” המצוין, עם מיה גות’ המצוינת עוד יותר, אפשר לראות בקלות בתור גירסת אימה של “הקוסם מארץ עוץ” עם התייחסות ישרה או עקיפה לכל אחת מהדמויות העיקריות. אחת הסצנות הזכורות והמצוטטות ביותר היא זו בה פרל פוצחת בריקוד סוער עם דמות מפחידה של דחליל, ואפילו מבצעת איתו אקטים מיניים כאלה או אחרים. היו שחקנים שריקוד כזה היה מספיק להם לזכות באוסקר, אבל מכיוון שמדובר בסרט אימה – טוב, זה לא יקרה.

Load WordPress Sites in as fast as 37ms!

טוויסט האימה של “הקוסם מארץ עוץ” יבוא לידי ביטוי גם בסרט העצמאי Gale – Stay Away From Oz, שהטריילר שלו יצא לפני כמה חודשים. מהמעט שידוע עד עכשיו, הסרט יעסוק בנכדתה של דורותי, שמנסה לחקור את העבר של סבתה ומבינה שככל הנראה נשאר מהביקור בארץ עוז משהו לא כל כך טבעי. יש בטריילר כמה שוטים מאיימים של דחליל, כך שאפשר אולי להאמין שהגירסה המבעיתה של הדחליל תהיה אחת הדמויות שנתמודד איתן בסרט.

הדחלילים של עולם הספרות (והקומיקס)

צמרמורת - הדחליל מתעורר בחצותמחוץ לעולם האימה, תמצאו כמה דמויות דחלילים מפחידים מוכרות מאוד. אני גדלתי על ספרי “צמרמורת” של ר’ ל’ סטיין, ועד היום אפשר למצוא כמה ספרים מהסדרה שהייתי מכור אליה בתקופת הילדות שלי בבית אמי שמשמש מאז מחסן-לחפצים-מהילדות-שאין-לנו-איפה-לשים-אבל-גם לא-נעים-לנו-לזרוק. אחד הספרים היותר זכורים לי מהסדרה הוא “הדחליל מתעורר בחצות”, אולי בגלל העטיפה שדי הפחידה אותי בזמנו. עברו מאז עשרות שנים, ואת ספרי צמרמורת די קשה להשיג היום מטבע הדברים בחנויות, אבל בכל זאת זכורה לי העלילה העיקרית כאן: שני ילדים שמבקרים את סבם וסבתם, מגלים שהם מתנהגים מוזר (מי יודע, אולי מכאן שאב מ.נייט שיימלאן את ההשראה ל”הביקור”?) ובעיקר נחרדים לגלות שהדחלילים בחווה כנראה קמים לתחייה בשעות הלילה. 

באופן לא מפתיע, שתי היריבות הגדולות של עולם הקומיקס, DC ומארוול, מציגות דחלילים משל עצמן. ביקום הקולנועי של “באטמן”, הדחליל הוא אחד מנבלי העל הגדולים ביותר. זהו למעשה האלטר אגו של פסיכיאטר בשם פרופסור ג’ונתן קריין שמנסה לחקור את הפחדים של יריבו, ולהפעיל אותם, בשלל דרכים המבוססים על הרבה סמים ורעלנים. הוא משתמש במסיכת הדחליל כדי להעצים את האפקט המפחיד  שיוצרים בסמים וגם למנוע מצב בו הוא עצמו יושפע מהם. גם מי שלא נחשף לספרי הקומיקס, בטח התרשם מהדמות הקריפית שגילם קיליאן מרפי בטרילוגיה המעולה של כריסטופר נולאן. 

גם בספרי מארוול, היו כמה דמויות דחליל. הוא היה אחד היריבים העיקריים של חלק מהדמויות המוכרות ביקום הקולנועי הסופר פופולארי הזה, למשל ספיידרמן, קפטן אמריקה ואיירון מן. גם בעולם של “האביר האפל”, “דוקטור סטריינג'” ואחרים יש נוכחות של “איש הקש”, אם כי מדובר יותר ביישות קסומה – למעשה, מעין כלא אליו הכניסו אנשים כדי לשרוף אותם בעודם בחיים – ולא בדמות נבל אולטימטיבית נוספת.

ואפרופו אנשי קש וסרטי אימה – אי אפשר שלא להמליץ על סרט הפולחן הסקוטי “איש הקש” מ-1973, במרכזו שוטר (כריסטופר לי, “דרקולה”) שמגיע לאי סקוטי מרוחק כדי לחקור את היעלמותה של ילדה, ומגלה שורה ארוכה של כתות וטקסים רצחניים שנעשים שם. ב-2006 יצאה גרסה נוספת של הסרט, בכיכובם של ניקולאס קייג’ ואלן בורסטין. הגירסה הזו הייתה כל כך איומה עד שבמאי הסרט המקורי עצמו ביקש שלא להחשיב אותה בתור רימייק. 

שריפת איש הקן היא חלק בלתי נפרד מפסטיבלים המוניים, למשל – איך לא – ברנינג מן. ניתן למצוא רפרנסים שונים לאיש הקש בתרבות, כמו שיר של איירון מיידן שמוקדש לו הוא הקליפ של רדיוהד ל-Burn The Witch, שמציג באנימציית סטופ מושן את איש הקש. ואף פעם הרי אסור לפספס הזדמנות לפרסם שיר של רדיוהד: 

 

סרטי אימה על דחלילים: מה אפשר למצוא?

מחפשים לראות סרט אימה שהנבל הראשי בו הוא דחליל? תוכלו למצוא כמה וכמה סרטים כאלה, אבל מההתרשמות שלנו מדובר בעיקר בבי-מוביז שהאיכות שלהם היא בעייתית, בלשון המעטה. ב-2007 יצא למסכים “השליחים”, בכיכובה של קירסטן סטיוארט, וזכה להצלחה נאה מאוד עם הכנסות של כ-55 מיליון דולר ברחבי העולם. מה שרבים לא יודעים הוא שהתסריט לסרט הזה היה אמור להציג בעל חווה שמציב דחליל, ומגלה מהר מאוד שאנשים סביבו מתחילים למות. בסופו של דבר התסריט שונה לחלוטין, והסיפור עם הדחליל הפך לסרט ההמשך, או ליתר דיוק לסרט המקדים (פריקוול): “השליחים 2 – הדחליל” מ-2009. הוא כבר לא זכה להקרנה מסחרית, אולי מכיוון שמראש הוא נעשה בתקציב נמוך, לא כלל שחקנים מוכרים מדי וקיבל ביקורות רעות מאוד. אבל היי, לפחות היה כאן דחליל מפחיד.

דחלילים היו הנבלים העיקריים ומקור הרוע בכמה סרטי אימה נוספים, ביניהם:

הלילה האפל של הדחליל (1981)

אדם מבוגר ומאותגר נפשית נרצח על ידי קבוצת פרחחים, בזמן שהיה מחופש לדחליל. הם מנסים לצאת מהפשע שביצעו, ודי מצליחים, עד שדחליל שלבוש בדיוק אותו דבר מתחיל לרצוח אותם

דחלילים (1988) 

סרט טראש, שהוקרן בזמנו בערוץ MGM ז”ל. כאן, ה”גיבורים” הם שכירי חרב שחוטפים מטוס ונאלצים לבצע נחיתת חירום בשדה תירס. בשדה, ניחשתם נכון, מחכים להם דחלילים מפלצתיים

ליל הדחליל (1995)

סיפור במרכזו בני נוער מטופשים שמשחררים בטעות את רוחו של קוסם מנוח. הקוסם נכנס לדחליל ומתחיל במסע קטל של הצאצאים של אלו שהביאו למותו, במה שנראה כמו גרסה דחלילית משהו של “סיוט ברחוב אלם”

קציר אפל (2004)

סרט איום ונורא, אשר כותב שורות אלה נמנה על הרשימה האקסלוסיבית של פחות מ-1,000 אנשים שראו ודירגו לפי IMDB. גם כאן, דחליל מחליט לרצוח את בני המשפחה, שכל חטאם (לכאורה) הוא שהם ירשו את החווה בה הוא מתגורר. החטא שלנו הוא שישבנו לראות את הסרט הזה

קליפה (2011)

חמישה חברים יוצאים לטיול מחנאות, אלא שלהקת עורבים (כמה מפתיע) פוגעת ברכבם והם מוצאים מחסה בחווה נטושה. או לא כל כך נטושה, כי מסתבר שהיא מאכלסת אנשי דחליל רצחניים

דחליל (2013)

זוכרים את לייסי שאבר מ”שולחן לחמישה” ו”ילדות רעות”, שהייתה סמל סקס לא קטן בתחילת שנות ה-2000? אז מסתבר שב-2013 היא כיכבה בסרט אימה זניח, שנראה די רע אבל בעל פוטנציאל להיות אחד מהסרטים הרעים האלו שהם דווקא מהנים. הסיפור, אם אפשר לקרוא לו ככה, הוא על שישה תלמידים שמרצים ריתוק, לפני פסטיבל הדחלילים העירוני, ונתקלים ביישות דחלילית כלשהי

 

כמו דחליל, אבל לא בדיוק

לצד זה, תמצאו כמה דמויות מוכרות יותר שמזכירות דחליל, או לפחות מהוות גרסה מסוימת של דחליל מפחיד. אם ראיתם את "ג'יפרס קריפרס" - ואנחנו מתכוונים בעיקר לסרט הראשון הטוב מאוד ולא להמשך הבינוני, לסרט השלישי הגרוע ולסרט הרביעי האיום ונורא שכדאי מאוד שלא תראו - אתם בטח יודעים שהקריפר הוא יצור לא ממש ברור. זהו שדון מפלצתי ומעופף, שבכמה סצנות מתחזה לדחליל. הנה סצנה זכורה, גם אם לא ממש מוצלחת, מהסרט השני בסדרה בה הוא תוקף משפחה בשדה תמים:

לאחרונה, כתבנו כאן על סרט המשך אפשרי ל"תעלולים נבזיים", סרט האימה האונתולוגי מ-2008 שקיבל מעין מעמד של קאלט מאז. הדמות המקשרת בין הסיפורים היא זו של סם, מעין ילד עם פיג'מה כתומה ושק יוטה על הראש שמעניש אנשים שלא מקיימים את מנהגי החג. למרות שלא זכורה לנו התייחסות לדמות כאל דחליל, אלא שד, אין ספק שהעיצוב שלו (שמהווה מקור ללא תחפושות מדליקות וגם לבובות ולמוצרי מרצ'נדייז אחרים) מושפע במידה רבה מדחלילים.

סצנות זכורות של דחלילים מפחידים

ממשיכים עם היקום הקולנועי של "לזמן את הרוע". אחת הנקודות החזקות ביותר בזיכיון האימה המצליח ביותר מאז ומעולם היא היכולת שלו לבנות דמויות משנה מצמררות. לפעמים זה נגמר בספין אוף או במחשבות על כאלה, ולפעמים - ב"סתם" סצנה בודדה שמצליחה להיות אפקטיבית מאוד. אנחנו מתכוונים, כמובן, לסצנת הדחליל האפקטיבית והדי מפתיעה בסרט "אנאבל 2", שהיא לדעתנו אחת המוצלחות בסרט המאוד מוצלח הזה.

ממשיכים עם "סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה" מ-2009. הסרט החביב הוא למעשה אונתולוגיית אימה, המשלבת כמה סיפורים קצרים ביניהם קו מקשר. הסיפור הראשון והקצר מעמיד במרכזו את הארולד, דחליל גדול ממדים עם שיער ארוך, תפרים על גבי הפנים והגוף. הרולד לובש חולצת כפתורים משובצת עם שרוולים ארוכים וג'ינס, אבל הבגדים האלה לא יישארו עליו עוד הרבה זמן. לאחר שהארולד רודף אחרי טומי המסכן (אחד מבני המשפחה בביתה הוא מתגורר) והורג אותו, אנחנו מגלים מה ככל הנראה עלה בגורלו של טומי. בלי לעשות יותר מדי ספויילרים, נציין רק שהוא נעלם, והרולד הדחליל לבוש עכשיו בבגדים שלו.

אז האם נזכה לראות עוד סרטי דחלילים, או לפחות דמויות שמפחידות ציפורים, עורבים וגם חובבים של סרטי אימה? ממש לא בטוח, כיאה לבובה שהולכת ונעלמת מהעולם שלנו. עד שזה יקרה, נוכל לקוות שבגן הילדים הבא שנבקר בו, יהיו פעוטות שכבר כן נחשפו לסרטי אימה ויוכלו לעצב את הדחליל שלהם בצורה קצת יותר מפחידה. זה הרי מה שאמורים ללמוד בגן, לא?