חמישה לילות אצל פרדי: למכורים ולצעירים בלבד?
אני אוהב לראות סרטי אימה מכל הז’אנרים, השנים והמדינות: אני יכול לראות סרט הוליוודי מיינסטרימי, ובאותה נשימה יצירה עצמאית נידחת. מטבע הדברים, בדרך כלל אני רואה את הסרטים החדשים יותר, אבל יוצא לי לפעמים לראות קלאסיקה נוספת או סרט מוכר פחות. הבעיה היא שיש יותר מדי אימה ופחות מדי זמן לראות אותה (לצערי, אי אפשר לוותר לגמרי על שינה). כשזה נוגע לסרטי אימה, אני מרגיש שאני הוא קהל היעד, ושהסרט מכוון אליי מעצם היותו סרט אימה. אלא שמדי פעם קורה ההיפך. אני מבין שיש פה ושם סרטים שהם לא ממש בשבילי. כמו הלהיט התורן “חמישה לילות אצל פרדי”.
על פניו, “חמישה לילות אצל פרדי” הוא סרט שחובבי האימה צריכים לראות. הוא מבוסס על סדרת משחקי מחשב מצליחה, וכבר שנים מדברים על העשייה שלו. למרות שהמבקרים לא השתגעו על הסרט, בלשון המעטה (וזה מעולה בהרבה מאוד מקרים), הוא גרף עד עכשיו כמעט 300 מיליון דולר ברחבי העולם – מה שאומר שהוא אחד הסרטים המדוברים והרווחיים בקולנוע האימה של 2023. אז למה במהלך הסרט מצאתי את עצמי חושב, יותר מדי פעם, שהסרט הזה כנראה לא מיועד אליי?
חמישה לילות אצל פרדי: המשחק שהוליד היסטריה
הסיבה הראשונה היא שאני לא מכיר יותר מדי את סדרת משחקי הווידאו “חמישה לילות אצל פרדי”, ומעולם לא שיחקתי בה. כדי להכין את עצמי ולסרט ולהבין את ההייפ סביבו, עשיתי מחקר קטן, שכלל בעיקר צפייה באנשים מעלים סרטונים שלהם משחקים בו ליוטיוב. בין לבין, הבנתי את סיפור המסגרת, או אם תרצו המטרה העיקרית במשחק
הגיבור של כל אותם משחקים של “חמישה לילות אצל פרדי” הוא מייק שמידט, שעובד בתור שומר לילה בפיצריה משפחתית בשם “הפיצה של פרדי פאזבר”. אם אין לכם ילדים, נספר שהפיצריה הזו היא מסוג החלום הרטוב של ההורה: שילוב של פיצריה ומשחקיה עם בובות אנימטרוניקה שאמורות לשעשע את הילדים. הבעיה היא שמהר מאוד זה מתגלה כסיוט. אחרי שהמקום נסגר, הבובות הרצחניות האלה מסתובבות במטרה לחפש קורבנות. הרעיון במשחק הראשון (שיצא עוד ב-2014) ובאלה שאחריו הוא שהשחקן נכנס לנעליו של השומר, שצריך להעביר במסעדה חמישה לילות, בהן הוא בעיקר צופה במצלמות האבטחה, משגיח על פתחי האוורור ומחליט אילו דלתות לפתוח ולנעול. המטרה כאן היא לעבור את את הלילה, ולאחר מכן ארבעה לילות נוספים. תוך כדי יש שיקולים שונים שהוא צריך להביא בחשבון, כמו כמויות החשמל המוגבלות. בין לבין יש פאזלים, הקלטות וחידות, דרכן מבינים קצת את סיפור הרקע.
הרעיון הבסיסי הזה החזיק סדרה שנראתה אולי נישתית בהתחלה, בטח אם משווים אותה למשחקים מפלצתיים אחרים שזכו לעיבודים קולנועיים (נניח, “האויב שבפנים” או להבדיל אלפי הבדלות “סופר מריו”). למרות זאת, סדרת משחקי “חמישה לילות אצל פרדי” צמחה בצורה משימה וגרפה לפי ההערכות יותר מ-100 מיליון דולר עם משחקי המשך, ספין אופ ועוד. הרעיון התפתח וקיבל כמה כיוונים חדשים, כמו עלילה במספר לוקיישנים ומעבר מתבקש לתלת ממד. כמובן שיש גם סרט קולנוע, אליו נגיע מיד.
הנה סרטון קצר שמדרג את המשחקים בסדרת “חמישה לילות אצל פרדי”:
איפה הבובות, איפה?
על סרט האימה בהשראת “חמישה לילות אצל פרדי” מדברים הרבה מאוד שנים, ובכל זאת היה רושם שהוא מסוג הפרויקטים שפשוט נתקעים בשלב מסוים. ב-2015 היה אמור לצאת לדרך העיבוד הקולנועי, בשיתוף האחים וורנר, אבל עיכובים שונים בהפקה גרמו לכך שהחברה ויתרה על הפרויקט. יוניברסל קנתה את הזכויות והעבירו את ההפקה ל”בלומהאוס”, שאחראית לכמה מלהיטי האימה הגדולים של השנים האחרונות (כמו סרטי “הרוע שבפנים”, “פעילות על טבעית”, “מייגן”, “תברח” ו”בלתי נראה”). הבימוי הופקד בידיה של אמה טאמי הדי אלמונית, שכתבה את התסריט יחד עם יוצר המשחק סקוט קות’ון וסת קאטל’בק. הקאסט כולל את גוש האצ’רסון (“משחקי הרעב”), מתיו לילארד האגדי (“צעקה”, “סקובי דו”) ואליזבת לייל (“את”, ובעיקר הסרט האפליקציה הרצחנית החמוד “אפליקציה סוף”).
אם חשבתם שהעלילה הבסיסית כאן תכלול לילות מורטי עצבים במסעדה, בניסיון להישאר בחיים מול בובות רצחניות, אז זה קורה רק בערך. לפני כמה שנים יצא “ארץ הפלאות של ווילי”, בכיכובו של ניקולאס קייג’. הסרט, שעסק בבחור שתקן שמגיע למסעדה נטושה בשם “ארץ הפלאות של וילי” ונאבק על חייו מול חבורת בובות אנימטרוניות, יחד עם חבורת צעירים פוחזים, היה – איך נאמר את זה בעדינות – חיקוי די ברור של עלילת המשחק “חמישה לילות אצל פרדי”. אולי מהסיבה הזו, או סתם כי חשבו שהעלילה הבסיסית של משחקי “חמישה לילות אצל פרדי” תתקשה להחזיק סרט, בחרו כאן בקו עלילתי קצת מוזר, ובעיקר לא משכנע.
לא דובים, כן יער
מייק (האצ’רסון), גיבור הסרט, הוא אדם מלא בפגמים. הוא מגדל לבד את אחותו הקטנה והיצירתית אבי (פייפר רוביו), יתום מהוריו וסובל מפוסט טראומה ממאורע טראומתי בילדותו: החטיפה של אחיו הקטן במהלך פיקניק משפחתי ביער, אירוע שהוא לא התאושש ממנו עד היום. עד כדי כך, שכאשר הוא עובד כמאבטח בקניון, הוא טועה בזיהוי: מקרה תמים בו אב לוקח את בנו מסתיים במרדף ששיאו מכות נמרצות בתוך מזרקה בקניון, מה שמביא כמובן לפיטורים של הגיבור האומלל. מייק מחפש עבודה, כשבמקביל הדודה המרשעת שלו מעוניינת בחזקה על הילדה, או ליתר דיוק בקצבה שהיא תגדל אם תאמץ אותה. הוא פונה ליועץ תעסוקתי (לילארד), שמציע לו עבודה אחת בדיוק: להיות שומר לילה בתוך פיצריה נטושה. מייק מסכים, כמובן, ומגלה מהר מאוד שלפיצריה יש כמה סודות אנימטרוניות משלה.
מכאן, אפשר לקחת את הסיפור הזה לכמה כיוונים. סרט על בובות רצחניות שרודפות אחרי מאבטח אומלל והורגות כל מי שאינו הגיבור נשמע כמו כיף גדול על הנייר. זה באמת קורה בחלק מהסרט, אבל לא מספיק. הסרט מתעסק יותר מדי בטראומת העבר של מייק, ועושה זאת בצורה מעט מסורבלת: עודף פלאשבקים ביער, ילדים שאמורים להיות קריפיים וכן הלאה. בסופו של דבר “חמישה לילות אצל פרדי” מנסה לחבר את הקצוות ולקשר איכשהו בין העבר להווה, ויש גם טוויסטים שמסבירים את המניע של חלק מהדמויות. אלו הם הרגעים בהם הסרט הולך לכמה כיוונים אחרים, של סרטי רוחות למשל, וגם מתכתב עם יצירות אחרות כמו “צ’אקי” או “סיוט ברחוב אלם”. הבעיה היא שזה, לפחות לדעתי, מעט מדי ומאוחר מדי.
קשה לומר ש”חמישה לילות אצל פרדי” הוא סרט נוראי. יש בו כמה רגעים יפים, כמו סצנת פתיחה די מרשימה. המפגש עם הבובות, כשהוא קורה, עושה את העבודה בחלק מהמקרים: הנבל הראשי הוא הדוב פרדי פאזבר, ובנוסף אליו תמצאו את בוני הארנב, צ’יקה התרנגולת, פוקסי השועל ומר קאפקייק. אל תצפו כאן לאנימציה ממוחשבת או לדמויות שרוקמות עור וגידים כאילו היו גולום, כי בכל זאת התקציב די מצומצם (כ-20 מיליון דולר). אבל הן קצת מיוחדות וקצת מפחידות, לפחות למי שלא מכיר את המקור ויכול לדעת מה האופי המצופה מכל אחת מהבובות. אף אחת מהדמויות האלה לא תגיע למעמד של קאלט או תהפוך לוויראלית, כמו מייגן ההיא מהסרט המדובר הקודם של בלומהאוס. למעשה, את חלק מהבובות כבר שכחתי, ואף אחת מהן לא תיכנס בינתיים לרשימת הבובות המפחידות של קולנוע האימה.
האם לראות את חמישה לילות אצל פרדי? תלוי מי אתם
ב”חמישה לילות אצל פרדי” יש קצת מהכול, אבל בעיקר לא מספיק. הסרט קיבל את דירוג PG-13, שאומר שילדים עד גיל 13 יכולים לראות אותו רק בליווי מבוגר: המטרה, כנראה, היא לפנות לקהל יעד רחב ככל האפשר. למרות שחולה נפש כמוני תמיד מעדיף סרטים קצת יותר אקסטרימיים, יש מקרים בהם גם סרט שמדורג PG-13 מצליח להפחיד או למתוח. “חמישה לילות אצל פרדי” לא מצליח במשימה. כדי להיות תענוג או אפילו סרט קאלט, הוא היה צריך להיות יותר מופרע, יותר מצחיק, יותר מפחיד וכמובן שגם יותר מדמם. יש כאן הריגות, אבל התחושה היא של פספוס בחלק גדול מהמם. הסרט לוקח את עצמו ברצינות גדולה מדי, ובמקרה של סרט שעוסק בבובות שרוקדות ורוצחות זה חיסרון משמעותי. גרוע יותר הוא שהסרט כנראה פונה לקהל צעיר או כזה שמכיר את המשחקים, ואני לצערי לא מקיים את אף אחד מהתנאים האלו.
בעיה נוספת היא שהסרט לא סוחף אותנו בפן הרגשי, בסיפור שדווקא היה לו פוטנציאל, והתוצאה היא קצת משעממת. כמו בהרבה מאוד סרטי אימה, כנראה שהסיבה היא שילוב של תסריט ומשחק, לפחות של חלק מהדמויות. נראה שהניסיון כאן היה להתמקד בסיפור הרגשי ובעבר של הדמות הראשית, אבל כדי שזה יקרה חשוב שיהיה אכפת לנו מהגיבור או מהסיפור שלו. בפרפרזה על שם הדמות שהוא מגלם ב”משחקי הרעב”, האצ’רסון גם כאן יוצא מעט “פיתה”, ולא מהסוג המוצלח – הדמות שלו היא דקה, שטוחה, לא אפויה מספיק ובלי יותר מדי עומק בפנים. לייל מנסה לעשות את המקסימום, בתור שוטרת שנקשרת יותר מדי לסיפור, אבל התסריט לא נותן לה יותר מדי אפשרויות ליצור עומק רגשי והזדהות. לילארד, בתפקיד מעונב ששונה מחלק מהדמויות המטורללות שגילם לאורך הקריירה, נראה כאילו היה מעדיף לעזוב את המראה הרשמי ולהיכנס לתוך אחת הבובות שבפיצריה.
אני מאמין שאני לא אהפוך להיות שחקן נלהב בסדרת “חמישה לילות אצל פרדי”. אני גם מתקשה לקבוע האם הסרט הזה טוב בהרבה מסרטים דומים אחרים, כולל החיקוי ההוא עם ניקולאס קייג’ שבלע את הלשון. אפשר לראות את הסרט, בטח אם אתם מעוניינים להבין על מה כל הבאזז הזה. רק כדאי להגיע עם ציפיות נמוכות.
מקסימום, תמיד יהיו לכם את המשחקים ושורה ארוכה של מוצרים המבוססים על הבובות:
