מרוב קודים, לא רואים את הסרט: "קוד מסוכן" מתחיל נהדר, משלב ז'אנרים ומאבד כיוון | ביקורת

10 באוגוסט 2025 ליאור פרג'

השילוב של טכנולוגיה – למשל מציאות רבודה, ציוד גיימינג וכמובן שגם בינה מלאכותית – יכול להשתלב נהדר עם סרטי אימה, בעיקר בכל הנוגע לסרטים בהם הטכנולוגיה יוצאת משליטה ועושה חורבן בעולם. אחרי שראינו סרטים על מעליות, מערכות בית חכם, רובוטיות ילדותיות ("מייגן") או סקסיות ("בינה ללא גבולות" עם מייגן פוקס) שיצאו משליטה, רכב אוטונומי ושלל חפצים אחרים, השאלה שעולה היא איך שוב אפשר להפתיע אותנו, ואם בכלל הטכנולוגיה הזו יכולה להפחיד אותנו גם על גבי המסך.

"קוד מסוכן" (Latency) לוקח את זה לכמה כיוונים מעניינים, לפחות על הנייר. ככה זה כשהגיבורה היא גיימרית מקצועית, שבמקרה סובלת גם מאגרופוביה ומכמה טראומות ילדות, ומקבלת ציוד מתקדם שיכול להפוך אותה לגיימרית עוד יותר מוצלחת – אם היא כמובן תצליח להישאר בחיים ולא להשתגע מהזיות ומהקפצות שונות. זה אחלה רעיון שגם מבוצע היטב באספקטים מסוימים, אבל הולך לאיבוד ככל שהסרט מתקדם, כולל השילוב של האימה. אז האם כדאי להקדיש משהו כמו שעה וחצי כדי לראות את הסרט, אפילו בקולנוע? אתם מוזמנים לקרוא ולהחליט בעצמכם.

מפחדים לקרוא הכול? היעזרו בתוכן העניינים

כשבריאות הנפש וטכנולוגיה נפגשים: העלילה של קוד מסוכן

העובדה הראשונה שאתם צריכים לדעת על "קוד מסוכן" הוא שממש לא מובן מאליו שהסרט מגיע לבתי הקולנוע בישראל. הוא יצא ביוני 2024 בארצות הברית בעיקר למדיה הביתית, והוקרן במספק מצומצם מאוד (מאוד!) של בתי קולנוע, מה שמסביר הכנסות של קצת יותר מ-100,000 דולר בסך הכול. בהתחלה הסרט שווק בתור "המשחקים של האנה", עם פוסטר מותאם, אבל בהמשך שונה ל"קוד מסוכן". אל תתבלבלו כמובן עם סרט בחביב מאוד שם "קוד מסוכן" מ-2001, שגם הוא עסק בנושאים טכנולוגיים – הפעם על מתכנת מחשבים שמגיע למשרה חלומית ומגלה שלבוס שלו יש כמה סודות טכנולוגיים אחרים – והציג בעיקר קאסט מדליק שכלל את ריאן פיליפה, טים רובינס, רייצ'ל לי קוק וקלייר פורלני.

"קוד מסוכן" הנוכחי עוסק בגיימרית מקצועית בשם האנה, בגילומה של סשה לוס המהממת. היא מתבודדת באופן מוחלט בביתה האפלולי בעקבות אגורפוביה – הפרעת חרדה במסגרתה אדם מסוים מגלה פחד ונמנע ממקומות, ממצבים או מאירועים שהוא מרגיש שיהיה לו קשה לברוח מהם או לקבל בהם עזרה בעת הצורך. למחייתה היא גיימרית שעושה בקרת איכות למשחקים ומשתתפת מדי פעם בתחרויות. יש לה בעצם חברה אחרת בשם ג'ן (כוכבת הטיק טוק אלכסיס רן).

יום אחד, האנה מקבלת במשלוח – ואוי ואבוי לשליח שלא ישאיר את החבילה בדלת כשמישהו סובל מאגורפוביה – ציוד טכנולוגי מתקדם בשם אומניה מקטגוריית השקר-כלשהו, שהיא יכולה לנסות אותו לפני אחרים. למרבה הפלא של צמד החברות, הטכנולוגיה הזו קוראת את המחשבות של האנה דרך אוזניות מיוחדות, עוברת אימון אצל האנה ומתרגמת בשלב מאוחר יותר את המחשבות והאינסטינקטים לפעולות על מסך המחשב: היא יכולה להקליד באופן אוטומטי את מה שהיא חושבת עליו, לירות במקומה במשחקי תפקידים וכן הלאה.

הבעיה היחידה, כמו שאולי כבר הסקתם אם ראיתם סרטים אחרים שמעמידים במרכז שלהם טכנולוגיה, היא שהציוד הזה יוצר מציאות מדומה, או בעצם רבודה אם אני מבין את הטרמינולוגיה של התחום הזה. מסתבר שהוא לא מתרגם את המחשבות של האנה, אלא גם משפיע עליהן. האנה לא יודעת מה הגבולות בין אמיתי לבידיוני, חווה אירועים לא מוסברים שקשורים לעבר שלה, ורואה איך החרדות שלה נעשים קיצוניים יותר.

מודעה

כשהקוד הופך למבולגן מדי

בתור חובב אימה, כמעט בכל המקרים אני אגיד "כן" כשסרט פונה לכיוון של הז'אנר האהוב עלינו: אחרי הכול, בינינו, מספיקים כמה אירועים על טבעיים והקפצות ספורות כדי שהסרט יוגדר כבעל אלמנטים של אימה. הציפיות שלי בהקשר הזה הן די נמוכות, כי קל לרצות אותי. לעזאזל, תנו לי כמה שניות של ברוקולי שיוצא משליטה במהלך תוכנית מתכונים, ואני אתמוגג. גם "קוד מסוכן" עושה את זה, ואלו הן החדשות הטובות. החדשות הרעות הוא שחלק גדול מהקטעים המפחידים הם לא אפקטיביים, חוזרים על עצמם, ובעיקר לא מתחברים לתמה הכללית. אז נכון שיש כאן כמה הקפצות סבירות, אבל סרטים מהסוג הזה צריכים להושיב את הצופה צמוד יותר אל הכיסא ככל שהסרט מתקדם לשיא שלו, וכאן לדעתי קרה ההיפך.

התוצאה היא שהסרט שמתחיל בסך הכול טוב מאוד וצובר מהירות, מאבד בשלב מסוים שליטה. הסצנות שאמורות לבנות מתח או אימה מתחילות לחזור על עצמן, העלילה מעלה יותר שאלות מכשהיא מספקת תשובות, והסרט מנסה לברוח ליותר מדי נושאים שהעיסוק בהם הוא שטחי: טראומה, אובדן הורים, מחלת נפש, טכנולוגיה, פחד, חוסר ודאות ודימיון הם רק חלק מהנושאים שמנסים להתחבר, לא תמיד בהצלחה יתרה. לי היה חסר קצת טראש, או אפילו אזכורים תרבותיים וציטוטים קולנועיים שיכולים לתת קצת ערך: אם תרצו, כמו ש"שחקן מספר אחת" של סטיבן שפילברג, שעוסק גם הוא בגיימר שמאבד את עצמו בעולם מציאות מדומה, הצליח לרפרר בערך ל-100 סרטים, כולל סרטי אימה ודמויות מהלקסיקון המפחיד כמו "משחק ילדים", "הנוסע השמיני", "הניצוץ", "הזבוב", "סיוט ברחוב אלם" ואחרים.

כיאה לנקודת הזמן הנוכחית, ברור שהנושא הרלוונטי ביותר כאן הוא השתלטות הטכנולוגיה על חיינו, שמקבלת כאן ממד מוחשי. הסרט שואל על הקשר בין ביולוגיה לטכנולוגיה, מציג את היתרונות של ההתבססות על הטכנולוגיה (נניח, לזכות בטורניר מחשב עמוס פרסים), אבל כמובן שיש לה מחיר. קשה לי לומר שמשהו במסרים של הסרט היה חדש עבורי, אבל בהיותי חובב של סרטי אימה ומדע בידיוני שמתמקדים בטכנולוגיה, היה כאן מספיק כדי לספק אותי מהבחינה הזו. הדילמות של הדמות הראשית קצת לקו בחסר, וכך גם החיבור שלהן למצב הנפשי הנוכחי שלה והרקע שלו.

בלי ספויילרים, אפשר לומר בכלליות שהסרט לא באמת מסביר לנו מה גורם להתנהגות של הגיבורה ולמעשים שהיא מבצעת. לא רק ברמת העלילה, אלא גם המשמוע, המסרים שאנחנו מקבלים מעבר. ברור שהסרט מנסה לבקר משהו, אבל מה בדיוק: בינה מלאכותית? משחקי וידאו? משפיעניות רשת? תאגידי תאבי בצע? שליחים? משלוחי אוכל? או שבכלל מחלות נפש, שהטכנולוגיה רק מהווה ביטוי או טריגר שלהן?

אם פתחתן מוצר בלי סרטון אנבוקסינג, כאילו לא קיבלתם אותו. סשה לוש ואלכסיס רן ב"קוד מסוכן" (סרטי שובל)

מודעה

מינימום דמויות, מקסימום יופי

הדבר החשוב ביותר בסרטים מהסוג הזה הוא לגשת עם הציפיות הנכונות, שלא צריכות להיות גבוהות למרות שהסרט לכאורה מוקרן בבתי הקולנוע בישראל. סרט עם בעיקרון שתי שחקניות חייב להציע תצוגות משחק משכנעות, בתנאים לא פשוטים של לוקיישן אחד והיעדר דמויות משנה.

סשה לוש צריכה לשאת את הסרט על כתפיה החטובות, והשחקנית-דוגמנית רוסיה עושה עבודה יפה. לוש, שדיגמנה עבור כמה מותגים בינלאומיים וכיכבה בלוחות שנה סקסיים, פרצה לתודעה הקולנועית ב"אנה" המהנה של לוק בסון בתור דוגמנית שעושה הסבת מקצוע למתנקשת של הק.ג.ב ותוך כדי שוכבת עם כל גבר שזז. היא שיחקה בסרטים כמו "ולריאן ועיר אלף הכוכבים", "הורסת בלי חשבון" ולאחרונה "שכנים לרצח", ואפילו שרדה קליפ של קניה ווסט הארור. ב"קוד מסוכן" היא מראה קצת כריזמה ואפילו חוש הומור, אבל נופלת לפרקים למלכודות של התסריט. חלק מהסצנות שלה נוטות למשחק מוגזם ולהבעות ידיים או פנים, מהסיבה הפשוטה שככה אפשר להביע רגש כשהיא רוב הזמן לבד בפריים (אל תדאגו, היא גם מדברת לעצמה מספיק). התחושה שלי הייתה שגם לוש הולכת לאיבוד ככל שהסרט מתקדם, אבל עדיין מדובר בהופעה שחורגת בהרבה מ"ממתק לעיניים" בלבד, כמו שחלק מהמבקרים ציינו אחרי התפקיד שלה ב"אנה".

את החברה הטובה (והיחידה) של האנה מגלמת אלכסיס רן, שהיא שם מפורסם מאוד במדיה החברתית. מכיוון שאני לא מכיר יותר מדי שמות מפורסמים במדיה החברתית עד שהם מגיעים למסך הגדול או הקטן – ורצוי לז'אנר האימה – הרשיתי לעצמי לעשות מחקר מקצועי. מסתבר שלרן יש משהו כמו 17 מיליון עוקבים באינסטגרם ויותר מ-13 מיליון לייקים בטיקטוק. כשבוחנים את הפרופילים האלו לצורך…אממ.. תחקיר מקצועי, אפשר להבין אולי למה (לטוב ולרע), עם הרבה תמונות בבגדי ים ובבגדים חושפניים (אני חושב שיש פה ושם, במידה מסוימת ובמתי מעט, אנשים שעוקבים אחריה בזכות העובדה הזו), שמתחברים אולי לעובדה שהיא החלה לדגמן בגיל 13, הפכה לתופעת רשת בזכות תמונה שלה בביקיני בגיל 15 (!), הייתה נערות השער של המגזינים "מקסים" ו"ספורטס אילוסטרייטד" ועוד כמה תארים שמראים שיש לה כנראה גנים טובים.

נקודת מבט מעניינת על טכנולוגיה, לפחות לפרקים. סשה לוס ואלכסיס רן מתוך "קוד מסוכן" (סרטי שובל)

יכול להיות שהוספה של אושיות מדיה חברתית לקאסט של סרט דל תקציב היא צעד מתבקש כדי למשוך צופים צעירים – ראינו למשל את אושיית הרשת, הזמרת והדוגמנית אדיסון ריי על 88 מיליון העוקבים שלה בטיקטוק ו-34 מיליון העוקבים עושה עבודה לא רעה ב"חג ההודיה" של אלי רות' – או ליצור באזז סביב הסרט. במקרה של "קוד מסוכן" (וגם "חג ההודיה", למען האמת), הסרט לא משחק על המיניות של הכוכבות שלו, למעט כמה שוטים שמראים את הגוף המעוצב היטב של לוש במהלך פעילות גופנית לעיצוב הגוף.

אלכסיס רן, בהופעה הקולנועית הרצינית השנייה שלה (אחרי "מעבר לחוק" עם אנטוניו בנדראס), מופיעה בתפקיד קצת לא ברור. היא הצהירה שבהתחלה היא חשבה לעצמה שהיא לא מעוניינת לעשות סרט אימה, אבל בשלב מסוים הבינה שיש כאן עומק ועיסוק בנושאים רלוונטיים, אז שיהיה. כאן היא משכנעת לרוב בתור החברה הצעירה, הקלילה והצינית. הבעיה היא שמסיבות שונות, הדמות שלה לא מקבלת מספיק זמן מסך בחלקים המאוחרים של הסרט, ומה שנבנה בתור דמות מעניינת הולך לאיבוד עוד לפני שאנחנו מספיקים לראות אותה בעוד בגד ים (ברצינות, ראיתם כמה עוקבים יש לה ברשת?).

שם שאתם כנראה לא מכירים עדיין הוא הבמאי והתסריטאי ג'יימס קרוק, שזה בעצם הסרט הראשון שלו באופן מלא. בצד החיובי, רואים יופי של עבודה טכנית בבניית העולם הצר של הגיבורה (למשל בסצנת הפתיחה המרשימה), הייצוגיים החזותיים של חלק מהמפלצות והטרנספורמציה המסוימת שהדמות עוברת, עם כמה עבודות יפות של איפור, סביב השינוי שעוברת הגיבורה (בעיקר בסצנות קצרות, אל דאגה. זה לא "יופי מסוכן" פה) או היצורים שהיא נתקלת בהם. רואים את הקושי שבלוקיישן היחיד, במיוחד כשהלוקיישן הזה הוא דירה די אפלולית ומאוד משעממת למראה, אבל קרוק הצליח בחלק מהמקרים להתמודד עם זה בזכות בחירה נכונה של זוויות צילום וקומפוזיציות.

חוסר הניסיון של הבמאי בלט בעיניי דווקא בעובדה שהסרט לא ממש החליט מה הסגנון שלו ולאיזה כיוון הוא הולך, באופן דומה לעבודות ביכורים של יוצרים שצוברים במהלך השנים הרבה מאוד רעיונות ומנסים להכניס אותם ליצירת אומנות אחת, בלי שיהיו להם עדיין את היכולות והניסיון לחבר הכול.

יופי מאשר פנים יפות. סשה לוס ב"קוד מסוכן" (סרטי שובל)

מודעה

האם לראות את קוד מסוכן?

"קוד מסוכן" הוא סרט מעניין, עם שחקניות צעירות ונאות בתפקידים הראשיים (והיחידים), כמה רעיונות רלוונטיים וכמה סצנות שאולי יגרמו לכם לקפוץ או להתרגש. מצד שני, הוא גם מבולגן מדי, האימה שבו מתחברת באופן חלקי בלבד ויש כמה סצנות שיאלצו אתכם לקפוץ גבוה כדי לא ליפול לחורים הגדולים שהן יוצרות, במהלך 90 דקות שקצת מרגישות יותר עקב הלוקיישן הבודד, מיעוט הדמויות, הדיאלוגים היבשים והיעדר אלמנטים שירתקו אותנו לכיסא, בעיקר בחלק השני של הסרט, שם הוא מאבד גובה וכמעט מתרסק.

קשה לי להמליץ על הסרט לצפייה בקולנוע, במיוחד בתקופה בה יש סרטים מעולים על המסכים – כמו "שעת הנעלמים", "להחזיר אותה", "חוטאים", "צמודים" ו"28 שנה אחרי" ועוד. בתור סרט של "לראות ולשכוח" בשעת לילה, במיוחד אם אתם מתחברים מראש לסרטים של טכנולוגיה מרושעת, הוא יכול להיות בחירה מוצלחת יותר.

מודעה

איפה אפשר לראות את קוד מסוכן? (עדכון אחרון – אפריל 2026)

🎞️ קוד מסוכן בקולנוע

"קוד מסוכן" הוא מסוג הסרטים שמגיעים אמנם לבתי הקולנוע בישראל, אבל ברחבי העולם מגיעים לאקרנים בצורה מצומצמת מאוד (כמו שתעיד העובדה שההכנסות שלו עומדות על משהו כמו 100,000 דולר). בעולם הוא הופץ בצורה מצומצמת ב-14 ביוני, 2024. לישראל הוא הגיע באיחור אופנתי של כשנה – 28 באוגוסט, 2025, עם הגבלת צפייה מגיל 12 ומעלה.

נכון לנקודת הזמן הנוכחית, הסרט כבר לא מוקרן בבתי הקולנוע. אבל אתם יכולים לעקוב אחרי האתרים של בתי הקולנוע השונים, כי לפעמים יש הפתעות.

📺קוד מסוכן בטלוויזיה

"קוד מסוכן" זמין כבר עכשיו לצפייה חוקית בישראל בכמה פלטפורמות. לקוחות Yes יכולים לגשת אליו דרך ה-VOD, שם הוא זמין – ללא תשלום נוסף ללקוחות ה-VOD – דרך ספריית האימה או הסרטים החדשים בשירות. אם אתם עוד לא לקוחות Yes, תוכלו להשאיר פרטים דרך הטופס בעמוד הבא (גללו לתחתית העמוד) ולקבל הצעה משתלמת ומותאמת אישית. אתם יכולים למלא גם את הטופס הבא:

הסרט הגיע גם לקטלוג של סלקום TV, ותוכלו למצוא אותו גם כן – רק שימו לב שמכיוון שלא מדובר בסרט אימה פרופר, הוא נמצא תחת ספריית סרטי המתח, ולא האימה. מזכירים לכם את המבצע המשולב לאינטרנט ולטלוויזיה של סלקום TV, שכולל טלוויזיה עם מעל 99 ערוצים, חבילת VOD, ערוצי ספורט פרימיום מתנה, אינטרנט סיבים מהיר 1 ג'יגה בייט, ראוטר ומגדיל טווח ו-2 ממירים חינם, במחיר של 89 ש"ח בלבד לחודש למשך שלושה חודשים, ולאחר מכן – 149 ש"ח לחודש. לפרטים נוספים ולקבלת הצעה מותאמת אישית, השאירו פרטים בעמוד הבא או בטופס הייעודי:

ב-19.3, הסרט התווסף גם ללוח השידורים של HOT, וזמין לצפייה בערוץ Hot Cinema 2 או דרך ה-VOD. כאן תוכלו למצוא כמה הצעות שוות לחבילות של הוט.

מודעה