רכבת עוזבת את התחנה: אפקט הפחד של תחנות רכבת נטושות
תחנות רכבת, ברמה הבסיסית, היא מבנה בו אמרות רכבות לעצור כדי להוריד או להעלות נוסעים. אם תשאלו רבים מהישראלים שנוסעים ברכבת, באופן קבוע או חד פעמי, יכול מאוד שחלק גדול מהם יזכירו סרט אימה של ממש, עם תרחישי זוועה של איחורים, ביטולים, צפיפות בקרונות וכן הלאה. אצל חובבי אימה, לעומת זאת, התשובה עשויה להיות שונה. תחנות רכבת יכולות להיות מקום מפחיד: חשבו למשל על תחנת רכבת ריקה בשעות הלילה, ועל אחת כמה וכמה על תחנות רכבת נטושות.
תחנת רכבת נטושה יכולה להישמע כמו אוקסימורון. אחרי הכול, תחנות רכבת מעצם ההגדרה שלהן (ולוח הזמנים הבעייתי של רכבת ישראל) נוטות להיות עמוסות מאוד. הן גם משדרות תנועה ודינמיות, להבדיל ממקומות נטושים בהם התחושה היא שהזמן עוצר מלכת. למרות זאת, ואולי בגלל זה, חלק מהתחנות הופכות למקומות מפחידים, שיכולים להיות גם אטרקציה תיירותית – בייחוד עבור אלה שאוהבים לבקר במקומות נטושים.
קווים לדמותן של תחנות רכבת נטושות
כשאנחנו מדברים על תחנות רכבת נטושות, אנחנו מתכוונים בעיקר למבנים או למתחמים שהיו בשנים עברו נקודות עצירה או מעבר לרכבות (בין אם נוסעים ובין אם משא), אבל היום כבר לא פעילים. התחנות האלה יכולות להיות בגדלים שונים, החל מרציפים קטנים שנמצאים לצד הדרך (בסמוך לאיפה שעומדת או לפחות הייתה קיימת בעבר מסילה), לבין מבנים ענקיים, שמזכירים לפעמים “עיר” קטנה עם כמה מפלסים, רציפים והפתעות אחרות.
אם נכנסים קצת יותר בעובי הקורה, אפשר לטעון שלכל תחנת רכבת שנעזבה יש המאפיינים העיקריים שלה, שתלויים בין השאר במיקום שלה, במועד הנטישה שלה, בנסיבות העזיבה, בתנאי הסביבה וכן הלאה. בהרבה מקרים, נראה בתחנות הנטושות:
🚉 מבנים ישנים, אולי אפילו מתפוררים. המבנים עשויים לסבול מנזקי הזמן או האדם, עם קירות מתפוררים, חלודה, כתובות גרפיטי והרבה מאוד לכלוך. הסיבה היא שתחנות נטושות, מעצם היותן כאלה, לא עוברות בדרך כלל תחזוקה וניקיון סביב השעון
🚉 צמחייה פראית – בהרבה מאוד מקומות נטושים, למשל ערי רפאים ואפילו פארקי שעשועים, הטבע מתחיל להשתלט בשלב מסוים בהיעדר תחזוקה שוטפת. אנחנו יכולים לראות בתחנה עשבים שוטים, דשא שלא נגזם כבר שנים, שיחים ואפילו עצים, בין הרציפים או בתוך המבנים השונים
🚉 פסי רכבת – גם אם הפסים עדיין נמצאים במתחם התחנה, סבירות גבוהה שגם בהם נראה את סימני הזמן. פסים הרוסים, נגועים חלודה או מכוסים בצמחייה
🚉 שלטים – מכירים את שלטי ההכוונה, לוחות הזמנים או אפילו שלטי הפרסומות שבתחנת הרכבת? גם אם היא נטושה, ייתכן שהם יישארו בשטח (לא פועלים, כמובן), הופכים לקפסולת זמן במובן הישיר ביותר
🚉 קרונות ישנים – יש מקרים בהם נמצא בתחנות גם את הקרונות המקוריים. כמובן שאם התחנה שמורה או משמשת בתור מוזיאון, יכול להיות שהם יעברו תהליכי שיפוצים, כך שניתן יהיה לבקר בהם
כל הסיבות לנטוש את הרכבת
על רקע העובדה שלכל תחנה נטושה יש את הסיפור שלה, קשה להצביע מראש על גורם עיקרי לעזיבה. נטישת תחנות רכבת היא תהליך מורכב, שיכול להיות מושפע ממגוון רחב של גורמים, בין אם כלכליים, חברתיים, טכנולוגיים, פוליטיים וכן הלאה.
הנה כמה סיבות בולטות לנטישת תחנות רכבת:
🚉 שינויים בדפוסי התחבורה – עם הגידול בשימוש ברכב הפרטי, התפתחות רשת הכבישים והפיכת טיסות לנגישות הרבה יותר (גם במחיר), הביקוש לנסיעות בקווים שונים של הרכבת ירד, יחד עם מספר הנוסעים בתחנה נתונה. מכאן, הדרך ועד לנטישה לא חייבת להיות ממושכת
🚉 התיישנות טכנולוגית – רכבות נעשות מתקדמות יותר משנה לשנה, אבל לא כל תחנה באמת מצליחה לעשות את השינוי הזה. רכבות מהירות ויעילות יותר דורשות לפעמים תשתיות חדשות, מה שעשוי להפוך את התחנות שנשארו מאחור מבחינה טכנולוגית ללא רלוונטיות, או אפילו “מיותרות”
🚉 שינויים דמוגרפיים – כמו במקרה של אתרים נטושים אחרים, גם רכבות מבטאות לפעמים שינויים דמוגרפיים שחלים באזור מסוים. שינויים בגודל האוכלוסייה, בפיזור הגיאוגרפיה ובעולם התעסוקה עשויים להשפיע על השימוש ברכבות. לדוגמה, הגירה המנוית מאזורים כפריים לערים מפחיתה את הצורך בתחנות באזורים מרוחקים
🚉 פיתוח עירוני – שינויים בפיתוח העירוני או הבין עירוני דורש לפעמים בניית תחנות חדשות, העתקת המיקום של תחנות קיימות וכן הלאה.
🚉 סיבות כלכליות – לפעמים, התחנות (או ליתר דיוק: הגורם שמתפעל אותן) נקלעים לקשיים כלכליים. הם עשויים כתוצאה מכך לצמצם תקציבים, לסגור קווים לא רווחיים או להודיע על סגירת תחנות שלמות, שהופכות לנטל כלכלי שלא מחזיר את ההשקעה
🚉 שיפור התחבורה הציבורית האלטרנטיבית – בהמשך לסעיף הקודם, חלק מהרכבות הוחלפו באמצעי תחבורה אחרים שיכולים להיות יעילים יותר, כמו אוטובוסים, רכבת חשמלית, רכבת תחתית, מוניות וכן הלאה
🚉 בעיות בטיחות ותחזוקה – תאונות רכבת הן מתאונות הדרכים החמורות ביותר, ולאורך ההיסטוריה ידועים לא מעט מקרים שהסתיימו בפגיעה משמעותית בנפש. תחנות שעברו אירועים כאלו, או פשוט כבר לא עומדות בתקנים הבטיחות המחמירים הקיימים כיום, עלולות להיסגר. במיוחד אם ההתאמות האלה דורשות תקציבים גבוהים, שהופכים את ההחלטה לנטוש את התחנה למתבקשת יותר מאשר שיפוץ או תיקון כל מה שדורש תיקון
🚉 אירועים היסטוריים – גם תחנות רכבת, למרבה הצער, עלולות להיפגע באופן חלקי או מלא. מלחמות, פיגועי טרור ואפילו שינויים ברמה הגיאו-פוליטית הם כמה מהתרחישים הבולטים כאן
🚉 שינויי אקלים וסביבה – לא רק מבחינת אסונות טבע שהופכים את התחנה לבלתי שמישה, אלא גם שינויים סביבתיים שפוגעים בבטיחות או בנגישות שלה. בסביבה עירונית זה נראה פחות נפוץ, אבל תחנות מרוחקות או כאלה הנמצאות בפריפריה עלולות לסבול מזה
מה הופך תחנת רכבת נטושה למפחידה?
כמו שרמזנו קודם לכן, הניגודיות העומדת בבסיס תחנות רכבת עזובות יכולה להסביר למה חלקן עשויות להיות קריפיות במיוחד. התחנות מבטאות את הניגוד בין מקום שהיה שוקק חיים, אבל בהמשך – מסיבות שונות ומגוונות – נעזב לחלוטין והפך להיות לא יותר מאשר זיכרון. במקום עומס האנשים, הקולות, הצפירות והכריזות (“ציבור הנוסעים שלום. הרכבת לתחנת וכו’ וכו'”), אנחנו מקבלים דממה שנראית מוזרה, וכן – גם עשויה להיות מסתורית ומפחידה. המבקר יכול להרגיש בודד, או באופן אירוני “נטוש”, ואלו הן תחושות שמלחיצות חלק מאיתנו.
התנאים הנוכחיים בתחנות הנטושות עשויים להסביר את ממד הפחד שלהן, וכמו שנראה בהמשך – גם את המשיכה. תחנות רכבת עלולות גם כך להיות חשוכות באופן יחסי, ומי שביקר בשעות הלילה בתחנות פעילות יוכל להסכים. במקרה של תחנה נטושה, התמונה קיצונית יותר: בדרך כלל לא נמצא בתחנות האלה תאורה פעילה מספקת, מה שעלול ליצור תחושות של פחד וסכנה.
התחנות נמצאות לעיתים במבנים מתפוררים, לפעמים אפילו מסוכנים פיזית, וחשוב מאוד להבין מהן ההנחיות בכל תחנה ולא לסטות מהן: יש מקומות נטושים שהם מסוכנים מבחינה פיזית, או לפחות עלולים למשוך אליהם אוכלוסיות לא נעימות. אם ראיתם את סרט האימה “טארוט”, אתם יודעים למשל מה עלול לקרות כשאתם מתבלבלים ומגיעים למקום שלא אמורה להיות לכם גישה אליו בתחנת רכבת. במציאות כנראה לא תירדפו על ידי דמות מקלפי טארוט שקמה לתחייה בניסיון להגשים את הגורל של האדם הנקרא, אבל הבנתם את העיקרון.
יש תחנות רכבת נטושות שמחזיקות בהיסטוריה טרגית, עם סיפורים מפחידים על אסונות המוניים, רוחות רפאים וכן הלאה. בין אם הסיפורים האלו נכונים ובין אם לא, אין ספק שהם מעלים את מפלס הפחד. קולות לא מוסברים במקום שקט יכולים להפחיד גם כך, ואם מוסיפים למקום מיתוסים של אימה, יכול להיות שקול כל יישמע מפחיד הרבה יותר.
תחנת רכבת נטושה כאטרקציית תיירותית
תחנות רכבת נטושות אכן הפכו לאטרקציות תיירותיות פופולריות, במיוחד בקרב חובבי מקומות מפחידים ו”תיירות אפלה” (Dark Tourism). הם עשויים להימשך לאווירה הייחודית של התחנות, שמשלבת בין היסטוריה, מסתורין או אפילו פחד, או לחלופין דווקא להיבט הנוסטלגי, לנסיעה אל העבר. יש אנשים שאוהבים דווקא את האדרנלין שמקבלים במהלך ביקור במקום נטוש, בטח אם הוא נלווה לתחושה (אמיתית או לא) שנמצאים במקום “אסור” או מסוכן.
תחנות הרכבת הנטושות מושכות אליהן הרבה מאוד אמנים, למשל גרפיטי, שמוצאים את הקירות העזובים ואלמנטים אחרים בתחנה בתור מצע להבעת היצירתיות, המחשבות שלהם ולפעמים גם הכישרון. דוגמה נוספת היא צלמים, שיכולים להפיק תמונות מעולות על רקע התחנות הישנות, המבנים המתפוררים וכן הלאה.
כתוצאה מכך, אפשר לבקר בתחנות הנטושות בכמה דרכים:
- תחנות נטושות, בעיקר המפורסמות בהן, עשויות להציע סיורים מודרכים, שנחשבים כמובן לבטוחים. הן מאפשרות ללמוד על ההיסטוריה של התחנה, בדגש על נסיבות העזיבה שלה, כולל הסיפורים המעניינים או המפחידים
- פסטיבלים ואירועים – חלק מהתחנות משמשות כמקומות הומים לאירועי תרבות, מוזיקה או אומנות. יש מקרים בהם תחנה ישנה הפכה למוקדי בילוי, אפילו למשפחות.
- מוזיאונים – חלק מהתחנות הנטושות הפכו למוזיאונים רשמיים, שמשמרים את ההיסטוריה שלהן אבל גם מציעות מקומות בילוי מודרניים להרכבים שונים. קחו לדוגמה את המתחם העתיק של תחנת הרכבת הראשונה של יפו-תל אביב, שהפך לפארק התחנה הססגוני, או את תחנת הרוכבת הטורקית העתיקה בבאר שבע שעברה שחזור ומציעה כיום במסגרת “מתחם הקטר 70414” אטרקציות כמו מוזיאון של רכבת ישראל, קרונות לקטר לביקור, מסעדות, עמדות קפה, גלריות ועוד
- יש תחנות שהביקור בהם אפשרי באופן עצמאי, אבל במקרים האלה חשוב כמובן לבדוק את חוקיות הביקור, להקפיד על הנחיות הבטיחות ולא לגרו נזק למקום. תחנות נטושות, בעיקר המפורסמות בהן, עשויות להציע סיורים מודרכים, שנחשבים כמובן לבטוחיםיצד לבקר במקומות אלו
- הזמנות – תחנות שונות מאפשרות כניסה מבוקרת לצלמים, חוקרים אורבניים ולאומנים אחרים, לרוב לאחר קבלת אישור פרטני
אילו תחנות רכבת עזובות מפורסמות קיימות כיום?
ברחבי העולם פזורות תחנות רכבת נטושות רבות: כל אחת עם סיפורה הייחודי, אבל השורה התחתונה היא שהיום הן לא פעילות. הנה כמה דוגמאות:
תחנת Canfranc, ספרד
תחנה מרשימה, שכונתה בעבר “טיטאניק של ההרים” בזכות הגודל והעיצוב המרשימים שלה. היא נפתחה ב-1928 בטקס חגיגי, בנוכחות מלך ספרד אלפונסו השלושה עשר ונשיא הרפובליקה הצרפתית גסטון דומרג, ושימשה במשך שנים כתחנת גבול בין ספרד לצרפת.
כמה שנים לאחר פתיחתה, התרחשה שריפה משמעותית במתחם התחנה, אבל היא הצליחה להשתקם. כך גם לאחר מלחמת העולם השנייה, שם שימשה כאמצעי שינוע בולט. ב-1970, לעומת זאת, רכבת יצאה מהמסילה בצד הצרפתי והרגשה את הגשר, אירוע שגרם לנטישת הרכבת. בשנים האחרונות היא עוברת תהליכי שימור, שיקום ושיפוץ, ובין השאר צפויים להיפתח כאן מלון יוקרתי, מוזיאון רכבות, אולם כנסים, חנויות ועוד.
תחנת גאודי, ברצלונה
בניגוד לרוב התחנות הנטושות, התחנה בברצלונה שנקראת על שמו של האדריכל הגאון מעולם לא נפתחה. היא נבנתה ב-1960, אבל בעקבות שינוי בתוכניות הפיתוח באזור, כבר לא היה בה צורך והיא נשארה יתומה. למרות זאת היא מושכת אליה עד היום מבקרים, כמו תחנות נטושות אחרות בעיר, וחלקם מוכנים להישבע שהם רואים רוחות רפאים של אנשים שמחכים לרכבת שמעולם לא הגיעה
תחנת הרחוב ה-16, קליפורניה
תחנת הרחוב ה-16 (The 16th Street Station) נפתחה ב-1912 באוקלנד, קליפורניה, ופעלה עד 1994. היא הייתה חלק מרכזי בתמונת התחבורה של העיר הקטנה בה היא ממוקמת, אבל עם השנים – ובעיקר, הפיכת האוטובוסים לנגישים הרבה יותר – ננטשה לחלוטין. היא עדיין בולטת בעיצוב המרשים שלה, של האדריכל האמריקאי המפורסם ג’רביס האנט, ואפילו כיכבה בקליפ לשיר Babel של הלהקה המצוינת Mumford and Sons
תחנת Haxo, פריז
בבירת צרפת יש לא מעט תחנות רכבת נטושות ומפחידות, וזו אחת הדוגמאות המובהקות. תחנת אקסו דווקא פעלה לא מעט זמן, אבל בתחילת המאה ה-20 המפעילים הבינו שהיא לא רווחית עבורם, וסגרו אותה. היום היא מושכת אליה בעיקר צלמים ואמנים, ותמצאו בתחומיה אינספור ציורי גרפיטי
תחנת אלדוויץ, לונדון
תחנת אלדוויץ (Aldwych) פעלה במשך שנים כחלק ממערך הרכבות התחתיות של לונדון: מאז 1907 ועד 1994, ליתר דיוק. יש לה היסטוריה עשירה מאוד, שכוללת סרטים שצולמו כאן, פצצות שהתפוצצו ואנשים שמצאו בה מחסה במהלך מלחמת העולם השנייה. היא מרשימה מאוד גם היום, ומושכת אליה לא מעט מבקרים.
הנה סרטון קצר של Time Out שמביא את סיפורה של התחנה המרתקת הזו:
תחנת פריפיאט, אוקראינה
על הסיפור העגום של פריפיאט, העיר התוססת שנפגעה באופן אנוש בעקבות אסון צ’רנוביל ב-1986, כתבנו כבר באתר בהרחבה. תחנת הרכבת של פריפיאט (או בשמה הרשמי: Yaniv Train Station) נבנתה ב-1925 ושימשה בעיקר כרכבת מסע (עם זאת, היו בה גם קרונות ששימשו לתנועת נוסעים). היום היא חלק מהעיר הנטושה שפונתה בעקבות הפיצוץ, מהווה עדות אילמת נוספת לאסון הגרעיני ולהשלכות ארוכות הטווח שלו.
