הזוועות של פריפיאט – העיר המשגשגת שננטשה בין רגע בעקבות אסון צ’רנוביל
יש מקומות שמראים בדיוק לאילו מקומות מזוויעים האנושות יכולה ללכת. עיירת הרפאים פריפיאט (Pripyat), הנחשבת לנפגעת העיקרית של אסון צ‘רנוביל, היא עדות ניצחת לכך. מאז אותו יום נורא ב-1986, שהיכה בה בצורה אנושה, היא נותרה נטושה – אבל סימני ההרס והחורבן של עיירה שלמה שכבר אינה קיימת נוכחים עד עצם היום הזה.
החזון של פריפיאט: עיר משגשגת וצעירה
פריפיאט, מיותר אולי לציין, לא תמיד הייתה עיר רפאים. ההיסטוריה שלה קצרה ומצמררת באותה מידה. היא נוסדה ב-1970 בתור יישוב, בצפון אוקראינה ובסמוך לגבול עם בלארוס, ונקראה על שם הנהר הנמצא בסמוך לה. בדומה ל“ערי אטום” אחרות, המטרה שלה הייתה לשמש בית עבור עובדי הכור הגרעיני בצ‘רנוביל ומשפחותיהם. גם בנסיבות האלה היא הצליחה להתפתח ולשגשג, עד שב-1979 קיבלה את המעמד של עיר: בשנת 1985, שנה לפני האסון, מספר התושבים בה עמד על כ-49,500, כשבכל שנה האוכלוסייה צומחת בכמה אלפי נפשות. השלטונות ברוסיה, שראו את העיר כאחד ממקורות הגאווה של השלטון הקומוניסטי, כיוונו למספר תושבים כמעט כפול.
איכות החיים של התושבים של פריפיאט הייתה גבוהה. העיר, שמשכה במידה רבה משפחות צעירות (הגיל הממוצע בה היה 26), כללה נכון לתחילת שנת 1986 מערכת חינוך משובחת עם 15 גני ילדים ובתי ספר יסודיים, לצד חמישה בתי ספר תיכוניים. עבור כמעט 12,000 ילדים ובני נוער נבנו כאן 35 גינות שעשועים ופארק גדול אחד. עוד היה אפשר למצוא בפריפיאט בית חולים ושלוש קליניקות, 25 חנויות ומרכזי קניות, 27 בתי קפה, קפיטריות ומסעדות, מוסדות תרבות (כמו קולנוע, ארמון תרבות ובית ספר לאומנות), עשרה חדרי כושר, שלוש בריכות שחייה מקורות, שני אצטדיונים ועוד.
אחד הסמלים הבלתי מעורערים של העיר – ובמבט לאחרון גם העצובים ביותר – הוא הגלגל הענק שהיה אמור לשמש אטרקציה תיירותית. פארק השעשועים של פריפיאט היה אמור להיפתח ביום הראשון של חודש מאי, 1986, ולספק לתושבים “תרבות ומנוחה“, בהתאם למסורת של השלטונות הסובייטיים. לצד הגלגל הענק, שהתנשא לגובה של כ-26 מטר, היו אמורים להיות בו מכוניות מתנגשות, סירות מתנדנדות ואטרקציות נוספות לכל המשפחה. אלא שמה שקרה כמה ימים קודם לכן שינה את התמונה לחלוטין וגרם לכך שהפארק הזה לעולם לא נפתח.
הפיצוץ ששינה הכול – והמחדל שבעקבותיו
בלילה שבין ה-25 ל-26 באפריל, 1985, כ-50,000 תושבי פריפיאט ישנו ככל הנראה בשלווה. אלא שבאותו לילה ניסוי שגרתי שבוצע בכור מספר 4 – אחד מבין ארבעה כורים שהיו פעילים אז – יצא משליטה. טעויות אנוש ותכנון שגוי של העבודה הביאו לחימום יתר של הכור. הדלק הגרעיני התפוצץ, המים במערכת הקירור נהפכו לקיטור והתחוללה שריפה של כיפת הבטון, ששיחררה לאוויר העולם חומרים רדיואקטיביים. בסך הכול, הקרינה הגיעה למרחק של כ-30 קילומטרים מהכור ועוצמתה הייתה כשל ארבע פצצות אטום.
כאשר תושבי פריפיאט קמו באותו יום, הם לא יכלו לפספס את הלהבות העולות מהכור הסמוך אבל גם הם ידעו עד כמה המצב קשה. קשה להאמין שרבים מהם האמינו שהם נמצאים בעיצומו של האסון האקולוגי החמור ביותר של המאה ה-20. ההממשל ברוסיה, בהחלטה שערורייתית, החליט שאם אי אפשר להנמיך את הלהבות בפועל – הצעד הנכון הוא לנסות לשמור את המקרה על אש קטנה, לפחות למראית עין. יש אפילו טענות על כך שפארק השעשועים נפתח ליום אחד, לאחר האסון, כדי לנסות אולי לשדר לתושבים שהכול בסדר. עם זאת לא ברורה אמינות הדיווחים האלה.
השורה התחתונה היא שרק כעבור יום וחצי, בהם התושבים לא קיבלו כל הנחיות בטיחות, הוחלט לפנות את העיר מיידית. יותר מ-1,000 אוטובוסים עשו את הדרך מקייב, המרוחקת כ-110 ק”מ. לתושבים היה זמן קצר מאוד להיערך לפינוי, שלדברי הרשויות היה אמור להיות זמני. ההנחיה הייתה לארוז בגדים ומסמכים חשובים, אולם בפועל רבים מהתושבים לא הספיקו גם את זה עקב מסע הפינוי היעיל, שמעלה מחשבות שיכול מאוד להיות שהרשויות ברוסיה היו ערוכות לתרחיש מהסוג הזה. התושבים עזבו את העיר בבהלה, על גבי אותם אוטובוסים, והשאירו מאחוריהם אינספור פריטים. העיר קפאה והפכה כמעט בין רגע לעיר רפאים, עם בתי מגורים, בתי חולים, בריכות שחייה ושלל מבנים אחרים נטושים. הצעצועים שנשארו מאחור הם אחת העדויות המובהקות ביותר של הזוועה, עדות למשפחות שהחיים שלהן כבר לא יהיו חיים ושל ילדים שיצולקו לעד. בשנים שחלפו מאז המבקרים במקום מיקמו בובות נוספות להעצמת תחושת האימה, חלק מהן כוסו במסכות אב“כ.
בהתחלה עוד ניסו הרשויות ברוסיה להשתלט על הקטסטרופה, בעזרת מספר בלתי נתפס של כ-600,000 אנשי חירום. השריפה כובתה והכור נאטם, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. ניסיונות הטיהור של האזור נכשלו, והוחלט להפוך את העיר והשטח המקיף אותה לשטח הסגר. כדי להיכנס לעיר, אפילו במטרה לאסוף את החפצים היקרים שנשארו מאחור, היה צורך בלא מעט אישורים.
רק אחוז קטן מהתושבים אכן עשו זאת, והם עברו להתגורר בסיוע השלטונות בקייב או בעיר החדשה סלבוטיץ‘, שהוקמה כ-45 ק“מ משם במטרה לאכלס את המפונים. מי שכן “חגג” בימים אלו היו פורעי החוק. גנבים הגיעו ולקחו מכל הבא ליד (בעיקר מתכות יקרות), ונדליסטים הרסו כל חלקה טובה ופורעי חוק ראו בה מקום מקלט. סרי דיור הפכו אותה לביתם, כי יכול להיות שעדיף מבחינתם להתגורר בבית נטוש בעיר עמוסת קרינה, ולא לקפוא למוות.
העיר נמצאה תחת שליטה אוקראינית מאז הפירוק של ברית המועצות. במהלך המלחמה האחרונה בין רוסיה לאוקראינה פורסם כי הצבא האוקראיני ניצל את המבנים הנטושים והרחובות השוממים כדי להתאמן בעיר הנטושה. במהלך המלחמה הנוכחית כוחות הצבא הרוסיים פלשו לעיר.
פגיעה בלתי נתפסת
כשמדברים על העיירות שנפגעו באסון צ‘רנבויל, רוב האנשים מעלים לנגד עיניהם את צ‘רנוביל עצמה. למרות זאת, אם בוחנים את זה ברמה הגיאוגרפית רואים שפריפיאט היא הנפגעת העיקרית מהאסון. היא הייתה ממוקמת קרוב יותר לכור בהשוואה לצ‘רנוביל, וגם הייתה גדולה יותר. לכן הפגיעה משמעותית פי כמה, ואותם דימויים ויזואליים שאנחנו מקשרים עם האסון נוכחים כאן במידה רבה יותר (לשם השוואה, צ‘רנוביל עדיין מיושבת באופן חלקי). דוגמה ניצחת לכך היא בית חולים 126, בו עדיין נמצאים הבגדים והציוד של הכבאים שהוזנקו לנסות לכבות את השריפה, רבים מהם נפטרו במקום או לאחר פרק זמן קצר.
האמת היא שקשה להעריך את הנזק שנגרם עקב אותו פיצוץ נורא, שהרג שניים מעובדי המפעל בו במקום. כ-30 נוספים מהעובדים נפטרו בשלושת החודשים שלאחר אסון צ‘רנוביל. הם נקברו בתור ארונות אטומים מבטון, עקב החשש שיפיצו גם במותם קרינה מסוכנת. באשר לתושבי המקום, ההערכות על כמות הנפטרים עקב החשיפה לקרינה משתנות. התחזית האופטימית מדברת על כמה עשרות, בעוד שתחזית פסימית יותר – כמו זו של האו“ם מ-2004 – על כ-5,000 נפשות. ארגון הבריאות העולמי, ה-WHO, העריך ב-2006 את מספר הנפטרים בכ-9,000. כמובן שלכך חשוב להוסיף פגיעות ארוכות טווח, כאשר ההשפעה האפשרית הבולטת של הקרינה החזקה היא התפתחות גידולים סרטניים. לפי ארגון גרינפיס, מספר האנשים שנפטרו או ימותו מסרטן או ממחלות אחרות עקב החשיפה לקרינה עומד על כ-90,000. מיליוני משפחות נפגעו בצורה כזו או אחרת שמצריכה סיוע כספי. לכך כמובן ניתן להוסיף פגיעה כלכלית עצומה ברמת המאקרו, שהוערכה על ידי ממשלת בלארוס ביותר מ-230 מיליון דולר בשלושת העשורים שחלפו מאז.
מי שרוצה להיחשף לזוועות צ‘רנוביל יוכל לעשות זאת במסגרת הסדרה המצוינת והמצליחה של HBO, שעוררה מטבע הדברים את זעמן של הרשויות ברוסיה שטענו לעיוות של המציאות והצהירו שיפיקו גירסה משלהם. יש גם כמה סרטים לא רעים על האסון, או ליתר דיוק ההשלכות שלו. סרט האימה “יומני צ‘רנוביל” מ-2012, בהפקתו של הישראלי אורן פאלי (“פעילות על טבעית“), הוא אחת הדוגמאות היותר זכורות. הסרט, שצולם בחלקו בעיר הנטושה עצמה, מתמקד בקבוצה של שישה צעירים שמחליטה לבקר בפריפיאט, בעזרתו של מדריך מקומי, ומשלמת על כך. הם נתקלים בחזיונות על טבעיים, מפלצות, חיות מאיימות ושאר סכנות, כולל הצבא האוקראיני.
הנה הטריילר של “יומני צ’רנוביל”:
פריפיאט היום: אפשר לבקר, מומלץ מאוד שלא
אם חוזרים למציאות, פריפיאט נותרה נטושה עד עצם היום הזה ונחשבת לאחד המקומות המפחידים ביותר לביקור. זוהי עיר שקפאה כמעט לחלוטין, כפי שאפשר להסיק מהכרזות הקומוניסטיות שעדיין תלויות שם: על חלקן מופיע סמל הפטיש והמגל של הקומוניזם, על אחרות דמותו של לנין. מה שכן הצליח להשתקם כן – וגם כאן אפשר להאשים את האדם – הוא הטבע. באופן לא מפתיע הצמחיה גדלה כאן ברחובות ואפילו בבתים עצמם, אם כי היו גם נפגעים בגזרת האסון. במה שמכונה היום “היער האדום” יש, עצים, שבעקבות הקרינה העזה הפכו לאדומים–חומים ומתו כעבור זמן קצר.
בגזרת בעלי החיים יש מינים שונים של חיות ש“השתלטו” על הרחובות של עיר הרפאים, למשל זאבים שנמצאים בסביבה המקיפה את צ‘רנוביל בכמות הגבוהה פי כמה מאשר באזורים אורבניים מיושבים. בחלק מהמקרים, מדובר בבעלי חיים או בכאלה שהופיעו כאן לראשונה רק אחרי האסון. בסך הכול נמצאו באזור צ‘רנוביל כ-400 מינים של בעלי חיים, ביניהם זאבים, דובים חומים, צבאים, איילים – והרשימה עוד ארוכה.
פריפיאט משמשת מקור למחקר הבוחן את נזקי הקרינה הגרעינית והדרכים להתמודד איתו. זו גם הסיבה שניתן למצוא כאן בסך הכול כ-1,000 אנשי מקצוע, ביניהם רופאים, חוקרים, מומחי קרינה ואנשי תחזוקה אחרים. הבדיקות נערכות כל העת, אבל השורה התחתונה ברורה. לפי הערכות המדענים, רק בעוד כ-900 שנה רמות הקרינה בעיר ירדו כך שהיא תהיה בטוחה שוב למגורים. יש אפילו הערכות פסימיות הרבה יותר.
העיר מהווה מוקד עלייה לרגל לסקרנים עד היום, למרות שסכנת הקרינה עדיין נוכחת ועלולה להשפיע גם לטווח קצר. כמובן שבפריפיאט, כמו בעיר צ‘רנוביל עצמה, חלק מהמבקרים עושים זאת ללא אישור. אפשר – גם אם לא ממש מומלץ – להצטרף לסיורים מאורגנים המוצעים כאן ועוברים ברחובות, בין המבנים הנטושים ובתוכם (כל הדלתות נותרו פתוחות בניסיון למנוע “כליאה” מסוכנת של הקרינה בתור המבנים הסגורים), עם כמה הגבלות. ראשית, חל איסור מוחלט להוציא מהעיר חפצים עקב החשש שהקרינה תעבור דרכם לאזורים אחרים. שנית, כל תייר חייב להציג תעודות בכניסה לעיר ולעבור בדיקה ביציאה ממנה, שבוחנת מהי רמת הקרינה בבגדים שלו. מארגני הטיולים טוענים שהשהות הקצרה בעיר בטוחה, ושרמות הקרינה שסופג הגוף משולות ללא יותר מאשר כמה שעות טיסה.
מפעם לפעם, העיר מציתה את דמיונם של אנשים שיכולים לבקר בה בסביבה הבטוחה ביותר שיש – דרך האינטרנט. בתחילת 2021 שמענו על משתמש טיקטוק שמצא לכאורה צילום של רוח רפאים שמצביעה על המצלמה, בשיטוט וירטואלי דרך Google Earth בסניף הדואר הנטוש של העיר, מה כנראה היה “רק” פסל. כמה שבועות לאחר מכן, השיטוט הוביל לערימה של “עצמות אדם” ומסביבה אזיקים מחלידים, מה שבפועל היו כנראה עצמות של בעל חיים כלשהו שמתגורר שם.
למרבה הצער, פריפיאט תישאר נטושה במשך מאות שנים. לכולנו צריכה להיות תקווה אחת: בהתחשב במלחמה הנוכחית באזור זה ובסכנה של פצצות אטום בעולם, כולנו מתפללים שלא נראה עוד ערים נטושות כאלה.
