סרטי פלישת חייזרים מציעים לכם אימה שמגיעה מעולם אחר
אם נשאל אנשים מהיישוב לגבי הפחדים העיקריים שלהם, סביר להניח שמספר האנשים שישיבו שהפחד המרכזי שלהם הוא פלישת חוצנים יהיה מצומצם באופן יחסי: ככה זה בעולם בו יש איומים הרבה יותר מוחשיים, או אפילו מוכחים. ובכל זאת, האימה בפני פלישת חייזרים נוכחת בחיים שלנו, וכמובן שגם בקולנוע. יכול להיות שהסיבה היא החרדה שלנו מפני הלא נודע, כל מה שאנחנו לא מכירים. אחרי הכול, העולם שמחוץ לכדור הארץ הוא אינסופי, אנחנו לא יכולים להבין בדיוק מה קרה שם, והאיום בפני ה"אחרים" – יצורים שאינם אנושיים, שעלולים להיות עם מניעים זרים או אפילו עוינים כלפינו – בהחלט קיים. סרטי האימה והמדע הבדיוני הנכיחו את הפחדים האלה, בין השאר כי הם הציגו את התרחיש של החדירה החייזרים, הרס וחורבן, חדירה לגוף האדם והשתלטות עליו, שיעבוד האנושות ועוד.
סרטי פלישת חייזרים לא נמצאים בחלל ריק. לאורך ההיסטוריה, סרטי פלישת חייזרים הידהדו פחדים חברתיים עמוקים – והרי ידוע שהצגת פחדים בחברה הוא אחד התפקידים העיקריים של סרטי אימה. בין השאר, הסרטים האלו ביטאו את חרדות מפני המלחמה הקרה, פצצת אטום, ניסויים של כלי נשק אטומיים באטמוספירה, עליית הקומוניזם וגם תקריות מפורסמות שהתרחשו או לא (תלוי את מי שואלים), כמו תקרית רוזוול במסגרתה התרסקה לכאורה חללית עם חוצנית בסמוך לעיירה רוזוול בניו מקסיקו, והדיווחים על הופעה בשמיים של צלחות מעופפות – או לפחות עצמים בלתי מזוהים – דיווחים שהתגברו מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת.
סרטי פלישת חייזרים – הבחירות שלנו
לאורך ההיסטוריה, ראינו הרבה מאוד סרטים שהעמידו במרכזם פלישת חוצנים לכדור הארץ. אנחנו נסקור כאן כמה מהסרטים האלה, אבל שימו לב: ההתמקדות שלנו הוא בסרטים שמתרחשים בעיקר בכדור הארץ, או לפחות מציגים את פלישת החייזרים כנקודת התחלה לעלילה. לא נתייחס כאן לסרטי מדע בדיוני שכללו יישות חייזרים כלשהי בחלל, כמו רוב סרטי "הנוסע השמיני".
החדשות הטובות הן שיש כאן מגוון רחב של סרטי חייזרים מומלצים מתת ז'אנרים שונים: החל מסרטי אקשן ופעולה עם נגיעות של אימה, דרך סרטי פאונד פוטג' ועד לקומדיות פרועות ומטופשות. מפאת קוצר היריעה והרצון להימנע מסקירות של עשרות אלפי מילים, אנחנו גם לא נתייחס לסרטים שמציעים יותר אקשן ומדע בדיוני ופחות אימה, כמו סרטי "היום השלישי", "אבדון" או "באטלשיפ", שמבוסס בעצם על המשחק "צוללות".
פלישת חוטפי הגופות (1956, 1978)
"פלישת חוטפי הגופות" הוא אחד מסרטי פלישת החייזרים הקלאסיים, או ליתר דיוק: כמה הפקות נפרדות, שנקודת המוצא שלהם הוא ההתבססות על הספר "חוטפי הגופות" של ג'ק פיני. העיקרון הוא שחוצנים מגעים לכדור הארץ, משתלטים על הגוף של בני אדם ומחליפים אותם בכפילים שנראים כמעט זהים, למעט העובדה שההתנהגות שלהם היא חסרת רגישות, ושמטרת העל שלהם היא להשתלט על הכוכב שאנחנו חיים בו.
זה התחיל ב-1956, עם סרט B-Movie קלאסי של דון סיגל ("הארי המזוהם", "הרוצחים") בכיכובם של סם פקינפה, דנה וינטר ואחרים. "פלישת חוטפי הגופות", בשחור לבן ועם תקציב מינימלי, הציג סוף פאסימי, שכמה עשורים לאחר מכן, במסגרת הקרנה מחודשת של הסרט בבתי הקולנוע עודן עם סיפור מסגרת שהפך אותו לקצת יותר אופטימי.
ב-1978 הגיעה הגרסה המפורסמת ביותר של "פלישת חוטפי הגופות", עם דונאלד סאת'רלנד הגדל (שהלך לעולמו לאחרונה) וברוק אדאמס. הסרט הפך לפולחן ונחשב עד היום לאחד החשובים בז'אנרים של מדע בדיוני ואימה, עם כמה סצנות בלתי נשכחות וטוויסט פאסימי מאוד.
"חוטפי הגופות" (Body Snachers) מ-1993 ו"הפלישה" (The Invasion) בכיכובה של ניקול קידמה ב-2007 הציגו בערך את אותו רעיון, אבל היו בינוניים מאוד.
היצור (1982)
היצור (The Thing), יצירת המופת של ג'ון קרפנטר מ-1982, הוא בעצם רימייק לסרט "דבר מעולם אחר" (The Thing From Another World) של הווארד הוקס וכריסטיאן נייבי מ-1951, או בעצם עיבוד לנובלה בשם "מי הולך שם" (?Who Goes There), שהייתה ההשראה לסרט משנות ה-50.
העלילה של הייצור עוקבת אחרי צוות חוקרים באנטרקטיקה שנתקלים ביישות חוצנית טפילית, שנטמעת ביצורים חיים ומחליפה אותם. הגיבור הוא מקריידי (קורט ראסל המצוין), שבשלב מסוים מתמודד עם שאר חברי הצוות מול סיוט מדמם, במהלכו הם לא יכולים לדעת מי אמיתי ומי כבר הפך להיות החייזר המתחזה. הסרט הציג אפקטים מעולים ודי מהפכנים, שקשורים בחלקם לסצנה בלתי נשכחת של משהו שיוצא מתוך גוף של מישהו. הוא די נכשל בקופות, אבל הפך עם השנים לקלאסיקת אימה ומדע בדיוני.
ב-2011 יצאה גרסה מחודשת ולא רעה בכלל ל"היצור", שהוא בעצם פריקוול (סרט מקדים) לסרט של קרפנטר מ-1981. למרות שהוא סבל מהשוואה לסרט המקורי, מה שגרם לביקורות מעורבות ולכך שהוא די נכשל בקופות, הוא עדיין יכול להיות שווה את הזמן שלכם בזכות קאסט מעולה – בין השאר, אלילת האימה מרי אליזבת' וינסטד, ג'ואל אדגרטון, אלריך תומסן והשחקן עם השם הבלתי אפשרי אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה – וכמה סצנות חביבות, שאולי לא הגיעו לקרסולי המקור, אבל היו מוצלחות כשלעצמן.
רוצחים בלי זהות (1988)
"רוצחים בלי זהות" (Killer Klowns from Outer Space) של האחים צ'יודו הוא ללא ספק סרט פולחן, סרט שנשמע מגוחך על הנייר – וגם מרגיש ככה – אבל עבר את מבחן הזמן ונחשב היום לקלאסיקה. כי למה עוד אפשר לצפות לסרט שהעלילה שלו היא חללית של חוצנים שמתרסקת בעיירה שלווה, ושיוצאים מתוכה חייזרים שנראים כמו ליצנים, שמשתמשים בכלי נשק מוזרים כדי לתקוף אנשים ולחטוף אותם. אנחנו מקבלים צעירים די בינוניים שמבינים את גודל הסכנה ומנסים לעצור את הליצנים/חייזרים, כשהם מצוידים בעיקר במשאית גלידה.
"רוצחים בלי זהות" הציג לנו כמה דמויות ליצן שהפכו למפורסמות מאוד בקטלוג הנבלים הקולנועיים, כמו ג'וג'ו הליצן, שורטי ואחרים. יש בו סצנות בלתי נשכחות, אל חלקן התייחסנו כבר באתר כמו סצנת מגש הפיצה ממנו יוצא… משהו שהוא לא פיצה. הסרט הפך לתופעה תרבותית, ועד היום תמצאו אינספור מוצרים שמתייחסים לדמויות ולסצנות הבולטות מהסרט.
מין מסוכן (1995)
לפי הדימוי הדי מוכר של החייזרים, קשה לטעון שהם יצור סקסי: כמה חושנים יכולים להיות יצורים לבנים, גדולים ומסורבלים, עם ראש גדול מדי? ובכל זאת, בשנות ה-90 הייתה מישהי שהפכה את החייזרים לאוייבקט מיני. למישהי הזו קוראים נטשה הנסטרידג', אחד מסמלי הסקס הגדולים של שנות ה-90. היא הייתה התגלית הגדולה של "מין מסוכן" (Species), שם שהתרגום העברי שלו מדויק הרבה יותר מהמקור.
בסדרת המותחנים האירוטיים, הנסטרידג' גילמה את סיל, יצור חושני היברידי שמשלב בין אישה לחייזרית. האישה, שמגיעה עם DNA חייזרי ו"הוראות הפעלה", בורחת מהמתקן הממשלתי ומתגלה בתור גרסה חייזרית של "פאם פאטל", שמפתה גברים כדי לרצוח אותם. צוות מומחים, שכוללים שחקנים מפוארים כמו בן קינגסלי, מיידל מדסן, פורסט וויטאקר ואלפרד מולינה, מנסים לעצור אותה. הסרט עוסק בנושאים כמו אבולוציה, הנדסה גנטית, ופחד מהלא-נודע, והוא מייצג את גישת שנות ה-90 הקולנועית לז'אנר, שמשלבת בין אימה, אפקטים מיוחדים ומיניות מפורשת.
הסרט, שהופק בתקציב של כ-35 מיליון דולר, זכה להצלחה נאה עם הכנסות של יותר מ-113 מיליון דולר ברחבי העולם. אחריו הגיעו שלושה סרטי המשך: "מין מסוכן 2" (1998) ו"מין מסוכן 3" (2004) הבינוניים, ו"מין מסוכן: התעוררות" (2007), הנוראי, יחיד בזיכיון בלי נטשה הנסטרידג'.
הפלישה ממאדים (1996)
"הפלישה ממאדים" (Mars Attack!) הוא מקומדיות האימה / מדע בדיוני המופרעות ביותר שראינו, כמו שאפשר לצפות מסרט של טים ברטון הגאון. העלילה כאן, שבאופן די חריג מבוססת על קלפי אספנות (!) משנות ה-60, עוסקת בחייזרים קטנים עם מוחות גדולים, שמגיעים לכדור הארץ, לכאורה למטרות שלום. הכול משתנה כשהם רואים יונה תועה, יורים בה ומתחילים בניסיון שלהם להשמיד את האנושות, בדרכים יצירתיות ומטורפות, שמראים בפעם האלף את הדימיון המפותח של ברטון וחוש ההומור הייחודי שלו.
"הפלישה ממאדים" הוא פארודיה מושחזת, על סרטי מדע בדיוני וגם ארצות הברית. הוא למשל מבקר את מדיניות החוץ המהוססת של הנשיא האמריקאי (בגילומו של ג'ק ניקולסון, שעשה כאן תפקיד כפול), שחושב בעיקר על דעת הקהל, מנהל משא ומתן עם החייזרים גם כשהם גורמים להרג המוני ומהסס להשתמש בכלים המתקדמים שיש בו (נשמע מוכר, תושבי ישראל?). הקאסט המטורף של הסרט כולל גם שמות כמו גלן קלוז, פירס ברוסנן, מרטין שורט, דני דה ויטו, מייקל ג'יי פוקס, שרה ג'סיקה פארקר, טום ג'ונס, ג'ק בלאק ואפילו נטפלי פורטמן בתפקיד קטן. הוא לא הצליח יותר מדי בקופות, אבל הפך עם השנים לסרט פולחן.
החייזרים באים (1998)
אוי, כמה שגדלתי על הסרט הזה. "החייזרים באים" (Alien Abduction: Incident in Lake County) הוא הסרט שתמיד רציתי לראות בתור ילד, כי מישהו ראה אותו פעם בשעת לילה בערוץ הסרטים ז"ל וציין שזה אחד הסרטים המפחידים שהוא ראה. אחרי כמה שנים, עדיין בתיכון, הצלחתי לשים את היד על הסרט. בהתחלה התלהבתי, אבל קשה לטעון שהוא עבר את מבחן הזמן.
"החייזרים הבאים" הוא סרט פאונד פוטג' שהופק לטלוויזיה והגיע שנה לפני "פרויקט המכשפה מבלייר", אולי הסרט שהכניס את הסגנון למיינסטרים (ולא, ממש לא הסרט שהמציא את ז'אנר הפאונד פוטג'). הסרט המוקומנטרי הזה, שהוא בעצם רימייק לסרט דל תקציב עוד יותר שיצר הבמאי פול צ'יטליק ב-1989 מציג לכאורה את הצילומים האותנטיים של משפחת מקפירסון, שמותקפת על ידי חייזרים במהלך חג ההודיה (הסרט נקרא במקור "קלטות מקפירסון"). הבן הצעיר, טומי, מתעד את האירועים הדי מלחיצים במצלמת הווידאו המיושנת שלו.
מספרים כשהסרט הוקרן בטלוויזיה ב-1989, צופים רבים חשבו שהוא אמיתי. נוצר בלבול שמזכיר במידה מסוימת את תסכית "מלחמת העולמות" המפורסם של אורסן וולס מ-1938, שלפי האגדה גרם לפאניקה כי אנשים חשבו שהמקרה המתואר בו הוא אמיתי. בסופו של דבר הצליחו לעלות על זה ש"החייזרים באים" הוא סרט בידיוני לחלוטין, אבל יש לו חשיבות כי הוא העלה שאלות על היכולת שלנו להבחין בין אמיתי לבדוי, לפני שסרטי פאונד פוטג' הפכו לנוסחתיים מדי.
סיינס (2002)
בתחילת שנות ה-2000, מ.נייט שיאמאלאן היה בשיא הקריירה שלו, שלוש שנים אחרי שהדהים את העולם עם "החוש השישי" המעולה, ושנתיים אחרי שזכה להצלחה עם "בלתי שביר". "סיינס" (Signs) עוסק במשפחה אחת, שנאלצת להתמודד עם פלישת חייזרים לכדור הארץ: משפחת הס מפנסילבניה, שכוללת את גרהאם, כומר לשעבר שאיבד את אמונתו אחרי מות אשתו (מל גיבסון, לפני שהיה משתכר והופך לאנטישמי), אחיו החביב מריל (חואקין פניקס) ושני הילדים, מורגן (רורי קאלקין. שהוא האח של מקולי קאלקין, אבל לא האח קירן שזכה לאחרונה באוסקר) ובו (אביגיל ברסלין, פעם ילדת פלא והיום מישהי שעשתה לא מעט סרטי אימה נחמדים).
"סיינס" הוא סרט מותח, ששיאמאלאן בונה בצורה הדרגתית ונכונה, ככה שאנחנו נחשפים לאיום ככל שהסרט מתקדם. יש בו כמה סצנות מעולות, כולל הקפצה שנחשבת לאחת המוצלחות בקולנוע האימה, שגרמה לי לקפוץ בצרחה כמעט עד לברזיל. אז נכון שבסרט יש כמה מגרעות חמורות, כולל סוף מאכזב שמראה שטוויסט יכול לחרב עלילה שלמה, אבל עדיין מדובר באחלה סרט חייזרים, שחיזק את מעמדו של שיאמאלאן בתור אחד היוצרים החשובים בקולנוע האימה בעשורים האחרונים.
הסוג הרביעי (2009)
"הסוג הרביעי" (The Fourth Kind) מתייחס לדרגה הרביעית בסיווג של היינק (מתוך שישה), שיטה לסיווג דיווח על מפגשים עם חוצנים ועצמים בלתי מזוהים שהציע ד"ר ג'יי אלן היינק, אסטרונום וחוקר עב"מים. אם במפגשים מהסוג הראשון אנחנו רק מבחינים בעב"מים ובסוג השני מתווספים גם ממצאים פיזיים בשטח, מפגשים מהסוג הרביעי מתארים חטיפה של בני אדם בניגוד לרצונם על ידי ישויות חוצניות או בלתי מזוהות.
הסרט, בכיכובה של מילה יובוביץ' הנהדרת (סרטי "האויב שבפנים", "האלמנט החמישי"), עוסק במקרי חטיפה של בני אדם על ידי יצורים שונים, שהתרחשו לכאורה באלסקה בשנת 2000. גם כאן היו לא מעט אנשים שחשבו שהסרט הוא אמיתי: הסרט משלב בין "צילומים תיעודיים" של מקרים אמיתיים לכאורה (עם שחקנים המגלמים את הנפגעים האמיתיים) לבין סצנות דרמטיות המשחזרות את האירועים (בכיכובה של מילה יובוביץ' כד"ר אבישג טיילר, פסיכולוגית החוקרת את המקרים).
למרות שהסיפור כאן בדוי, מדובר בסרט שמצליח להיות מותח, מלחיץ ומבהיל. הוא אהוב מאוד בקרב חובבי אימה, ככה שאם פספסתם אותו – כדאי להשלים את הצפייה במהרה.
הפלישה למערב (2011)
"הפלישה למערב" (Cowboys & Aliens), כמו שאפשר להסיק מהשם שלו, הוא שילוב די מקורי בין מערבון מסורתי לסיפור על פלישת חייזרים. הסרט, בבימויו של ג'ון פבארו ("איירון מן" ו"איירון מן 2", "ספר הג'ונגל", "מלך האריות") ולפי רומן גרפי של סקוט מיטשל רוזנברג, מתרחש באריזונה של המאה ה-19. חייזרים פולשים לעיירה קטנה באריזונה וחוטפים אנשים, במטרה לשעבד אותם. אנחנו עוקבים אחרי ג'ייקן (דניאל קרייג, הלא הוא ג'יימס בונד"), שודד שמגלה פתאום שאין לו זיכרון, אבל יש לו משהו שנראה כמו נשק חייזרי על כף היד. הוא משתף פעולה עם האויב שלו, הקולונל דולרהייד (האריסון פורד, הלא הוא אינדיאנה ג'ונס), ועוד דמויות משנה בגילומם של אוליביה וויילד (באחת הסצנות הסקסיות ביותר שמערבות חייזרית, או משהו בסגנון), סם רוקול ופול דנו.
למרות הקאסט המרשים והבמאי המיומן מאחורי המצלמה, "הפלישה למערב" נחשב לכישלון גדול. הוא זכה לביקורות שליליות וגרף סכום של כ-174 מיליון דולר, שאולי היה נחשב להישג מרשים אלמלא תקציב הסרט היה נמוך מע-163 מיליון דולר. יש בו כמה רעיונות מעניינים, בעיקר סביב ערבוב הז'אנרים, וכמובן שגם אפקטים סבירים, אבל התחושה הכללית היא של פספוס.
שומרים על השכונה (2012)
"שומרים על השכונה" (The Watch) הוא קומדיית מדע בדיוני, בבימויו של עקיבא שפר, שהייתה אמורה להיות מוצלחת הרבה יותר אם מביאים בחשבון את נבחרת הקומיקאים המכובדת שמככבת כאן, שכוללת את בן סטילר, ווינס ווהן, ג'ונה היל וריצ'ארד אודיין. העלילה כאן עוסקת בארבעה גבאים שאחרי מקרה רצח מסתורי בשכונה, מחליטים להקים משמר שכונתי. בטח ניחשתם נכון שמהר מאוד הם יגלו שמאחורי הרצח עומדים חוצנים, וגורל העיירה (או העולם) נמצא בידיהם.
"שומרים על השכונה" זכה לביקורות די שליליות, שציינו לרעה את העלילה המטופשת מדי (אפילו במונחים של קומדיית מדע בדיוני), ההומור הנמוך והדי בינוני, והעובדה שהסרט לא בדיוק עובד גם מבחינת הכימיה בין השחקנים. מבחינה קופתית הסרט די נכשל, כשממש בקושי הצליח להחזיר את ההשקעה עליו.
שמיים אפלים (2013)
"שמיים אפלים" (Dark Skies) הוא סרט אימה מדעי שמתמקד בחוויה האינטימית של פלישת חייזרים המתרחשת ברמת המשפחה הבודדת. בני משפחת בארט – ההורים לסי (קרי ראסל) ודניאל (ג'וש המילטון), ושני הילדים ג'סי (דקוטה ג'ויו) וסמי (קדאן רוקט), מתחילים לחוות אירועים מטרידים, כמו אובדן תחושת הזמן, סימנים על הגוף והתנהגויות מוזרות, כמו דפיקה של הראש בעיר. הם מבינים שהם מותקפים תחת יצורים שנקראים "האפורים" (The Greys), שזה בעצם אחד הייצוגים הבולטים של חייזרים בתרבות הפופולארית. החייזרים האלו, ניחשתם נכון, מנסים לחטוף בני אדם כדי לבצע בהם ניסויים.
"שמיים אפלים" הוא סרט די יעיל, שהפך את סיפור החייזרים למטאפורה על הפחדים ההוריים הנפוצים והמאבק של ההורים מול כוחות חיצוניים שמאיימים על הילדים. הוא פועל במידה רבה במישור הפסיכולוגי, ופחות באפקטים ובהבהלות זולות. קשה לומר שהוא השאיר חותם משמעותי לאורך זמן, כולל בקופות, אבל מדובר בסרט מעניין שכדאי לראות.
סוף העולם (2013)
אם אתם אוהבים סרטי חייזרים טובים בעיקר בגלל ההומור שלהם, "סוף העולם" (The World's End) הוא צפיית חובה. קומדיית המדע בדיוני של אדגר רייט היא השלישית ב"טרילוגיית הקרונטו", שכוללת שני סרטים אחרים שאי אפשר לפספס: הפארודיה המבריקה על סרטי זומבים "מת על המתים" (2004), ו"שוטרים לוהטים" (2007) שלוקח את סיפור הפשע הבלשי לכיוונים קורעים מצחוק.
בדומה לסרטי הטרילוגיה האחרים, גם כאן תמצאו את הקומיקאים סיימון פג וניק פרוסט בתפקידים הראשיים, לצד שחקנים אחרים שחזרו בכל הסרטים כמו מרטין פרימן, ביל ניי ורייף ספול. העלילה מתמקדת באלכוהוליסט נהנתן (פג) שמחליט לשחזר יחד עם ארבעה מחבריו את סיבוב הפאבים שנהגו לעשות לפני כמה עשרות שנים, רק כדי לגלות שבזמן שהם שותים, חייזרים רובוטים השתלטו על העיירה. לחייזרים האלה יש תוכניות זדוניות לגבי האנושות, שלמרבה הצער לא כוללות שתיית אלכוהול.
העולם שאחרי: הכחדה (2018)
סרטו של אלכס גארלנד (מי שכתב את התסריט לסרטים "28 ימים אחרי" ו"28 שבועות אחרי", וגם ביים את "אקס מאכינה" המעולה ואת "רדופה" המוזר מדי) נחשב לאחד ממותחני האימה הבולטים של השנים האחרונות. הסרט, שמבוסס על רומן באותו שם שכתב ג'ף ונדרמיר, עוקב אחרי קבוצת מדעניות שמגיעות לאזור מסתורי בשם "הבוהק" (The Shimmer), מקום בו חוקי הטבע לא פועלים באופן שאנחנו מכירים. במהלך הסרט אנחנו מבינים למה בדיוק, אבל בטח כבר הבנתם שזה קשור לנוכחות של חוצנים.
"העולם שאחרי: הכחדה" הוא סרט מעולה מכמה בחינות. הבימוי מעולה, הקאסט (שכולל את נטלי פורטמן בתפקיד הראשי, ולצידה שמות כמו ג'ניפר ג'ייסון לי, טסה טומפסון, ג'נה רודריגז וגם את אוסקר אייזק, שהוא גבר אבל זה בסדר כי הוא מגלם כאן את "הבעל של" ועובר חוויה די מורכבת) עושה עבודה נהדרת, ויש כאן כמה סצנות אפקטיביות מאוד, שלוקחות את הסרט לכיוונים של אימת גוף (Body Horror).
מקום שקט (2018 ואילך)
אם חייזרים עם חוש שמיעה מפותח היו פולשים לכדור הארץ וצדים את כל מה שמשמיע קול, הצעד המתבקש הוא להיות בשקט כדי להישאר בחיים. זהו קו העלילה הכללי של סרטי "מקום שקט", מהמשובחים בקולנוע האימה בשנים האחרונות. את "מקום שקט" (A Quiet Place) ביים ג'ון קרסינסקי ב-2018, לפי תסריט שהוא היה אחד מכותביו. הוא גם מככב באחד התפקידים הראשיים לצד אשתו (אמילי בלאנט נהדרת), בסיפורה של משפחת אבוט שמנסה לשרוד בדממה מוחלטת בחווה מבודדת. משימה לא פשוטה כשיש ילדים בבית וכשהאישה בהריון מתקדם
"מקום שקט" היה סרט נהדר, שזכה לביקורות חיוביות מאוד בזכות העובדה שהוא באמת מותח, השימוש היצירתי מאוד בסאונד (אולי הנבל העיקרי בסרטים) וכמובן שגם המשחק. בקופות, הוא רשם הצלחה אדירה: הכנסות של יותר מ-340 מיליון דולר, לעומת תקציב של 17 מיליון דולר בלבד. "מקום שקט 2" (2020) הציג שוב את ניסיונות המשפחה לשרוד, הפעם ללא הדמות שלא שרדה את הסרט הראשון (שמופיעה כאן רק בפלאשבקים). הוא היה קצת פחות מוצלח, לפחות לדעת כותב שורות אלה, אבל עדיין זכה לביקורות חיוביות וגרף כמעט 300 מיליון דולר.
ב-2024 הגיע "מקום שקט: היום הראשון" (A Quiet Place: Day One), שהיה פריקוול וספין אוף (יצירת בת) לסרט המקורי. הסרט מציג את הימים הראשונים של פלישת החייזרים העיוורים אבל השומעים היטב לניו יורק, דרך הדמות של חולת הסרטן סאם (זוכת האוסקר לופיטה ניונגו, "12 שנים של עבדות", "הפנתר השחור", "אנחנו") וכמה דמויות נוספות שמנסים לסייע לה לשרוד, כולל אחת שחוזרת מהסרט הקודם.
אין מצב (2022)
מה היה קורה אם לכדור הארץ היו פולשים חוצנים לבנים, שהיו מתנהגים בצורה נבזית לאוכלוסייה השחורה הטהורה? טוב, זו לא בדיוק העלילה של "אין מצב" (Nope), לפחות לא באופן ישיר, אבל אני מודה שאלו היו הציפיות שלי כששמעתי על כך שג'ורדן פיל ("תברח", "אנחנו") מביים סרט חייזרים.
"אין מצב" משלב אלמנטים של סרט מדע בדיוני, אימה, מערבון ודרמה משפחתית. הוא עוסק בשני אחים, עם הכינויים "או ג'יי" (דניאל קלואה) ו"אם" (קיקי פאלמר)ף בעלי חוות סוסים שמספקים בעלי חיים להפקות הוליוודיות. יום אחד הם מבחינים בנוכחות מסתורית בשמיים מעל החווה המבודדת שלהם, מנסים לתעד את התופעה ומבינים שהם נאלצים להתמודד עם יישות בלתי צפויה – ובעיקר החייזר המכונה "ג'ין ג'קט", שמהווה גם מטאפורה לנושאים כמו ניצול, ראווה וסכנות הפרסום (וכנראה שגם יחסי לבנים-שחורים, כי בכל זאת זה סרט של ג'ורדן פיל).
"אין מצב" קיבל הרבה מאוד שבחים מהמבקרים, בין השאר על הצגת הנבל והאיום, הצילום והמשחק. הוא גרף למעלה מ-170 מיליון דולר ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד מסרטי האימה המצליחים של 2022. באופן די שערורייתי הוא לא קיבל אפילו מועמדות אחת לאוסקר, אבל תמצאו אותו ברשימות מכובדות של מיטב סרטי המדע בדיוני של המאה ה-21, ואפילו המקום הרביעי ברשימת סרטי המדע בדיוני המפחידים של כל הזמנים של IndieWire.
אף אחד לא יציל אותך (2023)
"אף אחד לא יציל אותך" (No One Will Save You) הוא אחד מסרטי האימה המדוברים של 2023, ואפשר לומר שדי בצדק. הסרט של בריאן דאפילד, שהופץ ברחבי העולם דרך Hulu (ארצות הברית) ודיסני פלוס (כולל אצלנו) עוסק בבחורה צעירה (קייטלין דיוור, "חורשות את הלילה", "אוון הנסן היקר"), שחיה לבדה בבית ילדותה. יום אחד היא מגלה שחייזרים מאיימים לפלוש לבית שלה, וכמו שניתן להסיק משם הסרט, נאלצת להתמודד איתם לבדה.
המאפיין העיקרי של "אף אחד לא יציל אותך" הוא שהסרט נטול דיאלוגים, מה שאומר שאנחנו מסתמכים בעיקר על הבעות הפנים ושפת הגוף של דיוור כדי להציג את האימה, והיא עושה יופי של עבודה בתנאים הלא פשוטים האלו. דאפילד מצליח לבנות מתח בצורה יעילה, ואפילו אימה לפרקים, אבל בסופו של דבר נופל במלכודת שבנה לעצמו. היעדר הדיאלוגים פוגע ביכולת שלנו להתחבר לדמות עוד יותר וגם מעלה שאלות מסוימות שלא מקבלות מענה לגבי העבר שלה והאירועים שמתרחשים בהווה. זה סרט מרענן ודי מקורי, שעוסק בנושאים חשובים כמו טראומה, בדידות וגאולה, שלא כולם יתחברו אליו – אבל כדאי לכם לתת לו צ'אנס.
