כשהמסך יורד, הפחד עולה: המקרה העצוב של בתי קולנוע נטושים

זה קורה להרבה מאוד חובבי אימה: הרגע בו הם מגיעים להקרנה מאוחרת מאוד או לסרט אימה זניח, ומוצאים את עצמם כמעט לבד באולם הקולנוע. יש כאלה שיגיבו לתרחיש הזה בשמחה, כי הם יוכלו ליהנות מהתנאים שמציע הסרט בקולנוע – מסך ענקי, מערכת סאונד איכותית ועוד – בלי שצופים אחרים (בעיקר בני נוער מטופשים) יפריעו. אחרים דווקא יעדיפו את האולמות המלאים, עם הצחוקים, הצרחות וההערות בקטעים המפחידים. 

בכתבה הבאה, אנחנו נתייחס לצד אחר ומפחיד לא פחות של בתי קולנוע: הרגע בו האורות שלהם נכבים, והפעם לתמיד. בתי קולנוע עשויים להינטש לחלוטין במהלך השנים, וזה תרחיש שכיח מאוד במציאות הנוכחית, מסיבות שונות שנתייחס אליהן. בית קולנוע נטוש עשוי לקחת את הפחדים שלכם כמה צעדים קדימה, לפעמים אפילו כתוצאה מהניגוד בין ההווה השומם לעבר הזוהר. אז לא פלא שהחלטנו לכלול אותו במדור שלנו, שמציג מקומות נטושים מפחידים ברחבי העולם.

לפעמים החגיגה נגמרת: כך נולדים בתי קולנוע נטושים

התופעה של בתי קולנוע נטושים היא לא מקרית, אלא משקפת תהליכים עמוקים שעברו על תעשיית הקולנוע והבידור במאה האחרונה, וכמובן שגם על הרגלי הצרכנות שלנו. המהפכה הדיגיטלית והשינויים בהרגלי הצפייה הם אחראיים מרכזיים לנטישה של בתי קולנוע. למרות שנראה שהתחזיות האפוקליפטיות על מות עולמות הקולנוע בעידן הנוכחי היו כנראה מוגזמות, אין ספק שהכללים השתנו. אנחנו חיים בעידן של סטרימינג (נטפליקס, דיסני פלוס וכדומה), קטלוגים דיגיטליים של אלפי סרטים שזמינים בלחיצת כפתור ומכשירי טלוויזיה איכותיים וגדולים שמציעים יופי של חוויית צפייה, אבל עדיין אנשים הולכים לבתי קולנוע. 

אין ספק שבתי הקולנוע צריכים ליישר קו. היום, כמו שתוכלו לראות במתחמים של סינמה סיטי ויס פלאנט בישראל, בתי קולנוע הם הרבה יותר מאשר מקום בו צופים בסרטים. לצד עשרות אולמות שמציעים חוויית צפייה רגילה או משודרגת (VIP, בעיקר), תמצאו בהם מסעדות ובתי קפה, חנויות מכל הסוגים, אטרקציות לילדים וכדומה. המטרה היא להפוך את בתי הקולנוע למתחמי בידור שממוקמים מחוץ לערים, להבדיל ממתחמי קולנוע קטנים יותר בקניונים העירוניים כמו שהיה פעם, וזה עובד בגדול. הבעיה היא שבתי קולנוע שלא מיישרים קו עם השידרוג הזה (שכרוך בהוצאות אסטרונומיות) נשארים מאחור. הביקוש אליהם יורד, והדרך עד לסגירה שלהם עלולה להיות קצרה הרבה יותר, כמו שנראה עם כמה דוגמאות של בתי קולנוע מיתולוגיים מישראל ומהעולם שפשוט נסגרו.

בתי הקולנוע נאבקים עם תנאים לא פשוטים, שעלולים להפוך את ההישרדות הכלכלית למשימה מורכבת. תפעול בית קולנוע הוא עסק יקר, אם מביאים בחשבון את בניית הקומפלקס והתחזוקה שלו, המערכות הטכנולוגיות המתקדמות וכן הלאה. מצד שני, הקהל מצפה למחירים סבירים, ולא ימהר לקנות כרטיס במחיר מלא. לכן בתי קולנוע נאלצים לגבות מחירים מופרזים על חלק מהשירותים – החל מעלות של דמי תפעול על הזמנת כרטיסים באינטרנט שנראית לצרכן הממוצע שערורייתית, ועד למחירים גבוהים של פופקורן, שתייה, חטיפים וכדומה. אם בסוף הדרך המשוואה הכללית היא של הפסד עבורו, ייתכן שלא יהיה מנוס מלסגור אותו.

לכך אפשר להוסיף גורמים חיצוניים שמשפיעים על הליכת הקהל לבתי קולנוע, כמו תקופות בהן המתחמים נאלצים להיות סגורים (משבר הקורונה, המצב הביטחוני), צמצום ההוצאות עבור בילויים במטרה להתמודד עם המצב הכלכלי המורכב היום או כי פשוט אין מצב רוח לבקר בקולנוע וכן הלאה. כשבתי קולנוע נאלצים להיסגר לתקופה מסוימת, ושהקהל לא מגיע, הם עלולים להפסיד במאבק ההישארות בחיים.

כמובן שגם סיבות כלכליות אחרות כמו ניהול שגוי של בתי הקולנוע, עלות שכירות ותפעול גבוהים ותחרות בין מתחמים שונים עלולים לפגוע בבתי הקולנוע כלכלית, ובשלב מסוים גם לסכן את עצם קיומם. יש בתי קולנוע שנאלצו להתמודד עם מקרים חריגים שגרמו להפסקת הפעילות שלהם, כמו שריפות או אסונות אחרים שגרמו לכך שעלות התיקון או השבת המצב לקדמותו פשוט גבוהה מדי מכדי לעמוד בה.

בית קולנוע נטוש הופך ללוקיישן לסרט אימה

בית הקולנוע ברמה הבסיסית ביותר הוא מקום של חלומות ודמיון, מקום בו אנשים זרים מתאספים כדי להתנתק מהעולם ולהיכנס לאשליה שפועלת על חושים שונים, ובמקרה שלנו מיועדת להפחיד. בתי קולנוע נטושים משנים את חוקי המשחק, או אם תרצו: כשהאורות של בתי הקולנוע נכבים, המקרן נודם, שאריות הפופקורן מכוסות באבק והכיסאות הופכים למרופטים, לפעמים עם מזיקים שונים ביניהם, אנחנו מקבלים מקום שונה, ובמידה רבה מפחיד. במיוחד אם מביאים בחשבון את החשיכה שגם ככה מאפיינת בתי קולנוע, או את המבנה שכולל מסדרונות ארוכים, חדרי הקרנה אפלים, חדרי שירותים עזובים ושאר מתקנים שאפשר ללכת לאיבוד ביניהם. במקרים מסוימים גם תוכלו להיתקל במחוסרי דיור וגורמים מפוקפקים שהפכו את המבנה לביתם.

בדומה למקומות נטושים אחרים, גם במקרה של בתי קולנוע, חלק מהפחד נובע מהפער העצום בין בתי הקולנוע ההומים, כפי שהם היו פעם, לבין המצב הנוכחי שלהם. הם פועלים על הגבול בין נוסטלגיה לאימה, והפער הזה עשוי לגרום פחד. אם פעם באולמות האלו היינו עדים לצחוק, לצעקות ולבני נוער טיפשים שמתפרעים ומפריעים לאחרים לראות את הסרט, היום אנחנו נתקלים בעיקר בדממה מוחלטת.

בחלק מבתי הקולנוע הנטושים תמצאו עדיין עדויות למה שהיה פעם, עם פריטים דקורטיביים שקשורים לעולם הקולנוע (פסלים וכדומה), כרזות של פוסטרים וכדומה. הם עלולים להגדיל את אפקט הפחד, במיוחד כשסימני הזמן או העיזבון חלים גם עליהם.

מסכים שבורים: בתי קולנוע נטושים מפורסמים בישראל

בישראל יש כמה בתי קולנוע מיתולוגיים. חלקם עיצבו את עולם התרבות בישראל במשך עשורים, כמו למשל בשנות ה-50 וה-60 בהם ביקור בקולנוע היה ככל הנראה חוויית הבילוי המבוקשת ביותר בישראל, במיוחד כאשר הטלוויזיה הרב ערוצית לא הייתה בתמונה. סרטים היו מוקרנים שלוש פעמים ביום למשך חודשים ארוכים, התורים לקופות היו ארוכים, והנתונים היו יוצאי דופן. ב-1966, לדוגמא, נמכרו בישראל כ-50 מיליון כרטיסי קולנוע. אם נשווה את זה לנתונים מ-2016, 60 שנה קדימה, נגלה פער עצום: ב-2016 נמכרו בישראל "רק" 17 מיליון כרטיסי קולנוע, למרות שהאוכלוסייה גדלה פי כמה.

הבעיה היא שבתי הקולנוע לא עברו את מבחן הזמן ונסגרו עם השנים. בעוד שעבור חלק מהם זה סוף פסוק, תמצאו בתי קולנוע שהוסבו למבנים אחרים (בנייני מגורים, חניונים, מרכזי קניות ועוד), או שיש עדיין תוכנית להחזיר אותם לחיים בצורה מסוימת.

קולנוע מוגרבי, תל אביב

קולנוע מוגרבי הוקם ב-1930 בכיכר ב' בנובמבר בתל אביב, בעקבות יוזמה של מאיר דיזינגוף (ראש העירייה הראשון של תל אביב) והאדריכל יוסף ברלין. השניים פנו לסוחר יהודי אמיד בשם יעקב מוגרבי, שסייע להם להקים את המבנה המפואר, בעל חזית האר דקו, בקומת המרתף שלו תיאטרון ובקומה העליונה בית קולנוע. הציגו כאן סרטי קולנוע, מופעי אופרה והצגות תיאטרון, הוא היה חלק מרכזי בחיי התרבות בתל אביב והפך לנוסטלגי גם בזכות הכיכר הסמוכה לו, שמכונה עד היום "כיכר מוגרבי".

ב-1986, נגרם למבנה נזק בלתי הפיך בשריפה חמורה. הוא עמד נטוש במשך כמה שנים, ונהרס ב-1989. התכנון בהתחלה היה להקים כאן מבנה חדש בין חמש קומות בשם "בית מוגרבי" שישחזר את החזנית המפוארת, אבל התוכנית לא קרמה עוד וגידים. בסופו של דבר הוחלט להקים כאן את הדבר שהכי חסר בתל אביב של היום – מגרש חניה. 

קולנוע גת, תל אביב

קולנוע גת, בפינת הרחובות אבן גבירול וציטלין בתל אביב, הוקם ב-1957. הוא היה אחד מבתי הקולנוע החשובים של תל אביב, שפעל במתכונת מצומצמת יחסית: סרט אחד או לכל היותר שניים הוקרנו על גבי מסך אחד לתקופה מוגדרת, שיכלה להגיע לחודשים, עד שפשוט לא היה להם קהל. הקולנוע נחשב לאיכותי ולחדיש, למשל מבחינת מערכות הסאונד שבו או בחירת הסרטים, והוא לקח חלק בחיים התרבותיים של תל אביב (הוא מוזכר בשיר "יום שישי חזר" של מתי כספי שכתב אהוד מנור, אחד המבקרים הקבועים כאן בימי שישי).

בהתחלה בית הקולנוע עבר לרשת רב חן והמשיכה להפעיל אותו, עד שהוא נסגר במאי 2015. למרבה האימה, היום תמצאו במבנה הזה סניף של "סופר פארם".

קולנוע פאר, תל אביב

קולנוע פאר נפתח ב-1958 במירום אידיאלי: רחוב ירמיהו בתל אביב, ממש על שפת נחל הירקון. הוא עבר כמה וכמה שינויים במהלך השנים, כמו חלוקה לכמה אולמות קטנים יותר בשנות ה-90, או שינוי שמו ל"רב פאר". 

ב-2007 הקולנוע נסגר. היום תמצאו במבנה סופרמרקט בקומת הכניסה, ובקומה הראשונה – איפה שהיה הקולנוע עצמו – חדר כושר. באופן די מפתיע, חדר הכושר שמע על השם "קולנוע פאר" למרות שאין לכאורה קשר בין השם לבין הפעילות שנערכת בו, שקשורה לכושר ולא לסרטים. זה הרגע בו אתם יכולים להגיד בחיוך ציני משהו על כך שדווקא אולי כן מפיקים בחדרי הכושר סרטים מסוג אחר, תוך שאתם מתייחסים לפרשת מאמן הכושר ביבנה שמשום מה הטריפה מדינה שלמה, אבל אנחנו לא נהיה אלה שעושים את הקישור הזה. 

קולנוע אלהמברה, יפו

אחד מבתי הקולנוע ההיסטוריים המפוארים בישראל, שנפתח בשדרות ירושלים ביפו ב-1936 והיה אחד הבולטים באזור במשך כמה עשורים. הבניין, לפי חזונה של החברה הערבית לקולנוע, עוצב על ידי אדריכל לבנוני בהשראת ארמון אלהמברה המרהיב בגרנדה, ספרד. הוא משך אליו בעיקר ערבים, אבל ניסה לפנות – לעיתים בהצלחה – גם לקהל יהודי. הוקרנו בו מיטב הסרטים ההוליוודיים ("שיר אשיר בגשם", "בן חור", "גשר על נהר הקוואי", "חלון אחורי", "חופשה ברומא", "12 המושבעים", "מה קרה לבייבי ג'יין?", "סיפור הפרברים" ועוד), הופיעו בו מיטב האמנים מהעולם הערבי (כמו אום כולתום, פריד אל אטרש ולילה מוראד) וגם כנסים מקצועיים בנושאים שונים.

המבנה נפגע בפיצוץ במהלך מלחמת העצמאות אבל חזר לפעול. ב-1963 החכיר אותו גיורא גודיק והפך אותו לאולם תיאטרון של כ-1,200 מושבים, בו הוצגו למשל "גבירתי הנאווה", "קזבלן", "כנר על הגג" ועוד. בהתחלה ההפקות זכו להצלחה, אבל בעקבות שורת כישלונות התיאטרון נסגר בתחילת שנות ה-70, נפתח מחדש ולאחר מכן נסגר סופית. הוא עבר כמה ידיים ושימר למטרות שונות, כמו סניף בנק או תיאטראות שוליים. כיום פועל בו המרכז הישראלי לסיינטולוגיה, אבל ניתן לערוך סיור בבית אלהמברה המיתולוגי בתיאום מראש.

קולנוע ירקון, ראש העין

קולנוע ירקון מחזיק בהגדרה של בית הקולנוע הראשון בראש העין. הוא הוקם ב-1955 על ידי שלושה יזמים, במבנה בריטי ששימש קודם לכן כמקום בו הסוכנות היהודית סיפקה לעולים מתימן את הארוחות כמה פעמים ביום. 

מספרים שלאחר הקמת מדינת ישראל, הקולנוע הזה היה לאהוב מאוד, כשבחלק גדול מההקרנות כל 450 המושבים היו מלאים. הציגו בו הקרנות של כמה מיצירות המופת בתולדות הקולנוע, כמו "הציפורים" של היצ'קוק, המערבון המופתי "הטוב, הרע והמכוער" של סרג'יו ליאונה, המחזמר "גריז" בתחילת שנות ה-70 ועוד, כשהמקרין היה מסתיר בידו עם העדשה בסצנות שלא עברו צנזורה. 

קולנוע ירקון לא שרד את כניסתה לתמונה של הטלוויזיה הרב ערוצית, שגרמה לפגיעה אנושה בהכנסות שלו, והוא נסגר ב-1980, אחרי 25 שנות פעילות. ב-2013 פורסם שעיריית ראש העין מתכננת לשמר ולשחזר את המבנה, בעזרת המועצה לשימור אתרי מורשת. למרות שביותר מעשור שחלף מאז החזון עדיין לא הוגשם, אפשר לטעון שהמצב כאן הוא אופטימי יותר מאשר בתי קולנוע שכבר סיימו את תפקידם.

קולנוע אורן, באר שבע

בשנות ה-70 וה-80 של המאה המוקדמת, היה קולנוע אורן – שהוקם בכניסה הצפונית לעיר, סמוך לשדרת רגר – אחד המצליחים בבירת הנגב. הוא היה ממוקם במרכז אורן (לצד חנויות שפועלות עד היום), והציגו בו את מיטב הסרטים ההוליוודיים, במידה רבה בזכות היכולת הכלכלית הגבוהה של המשקיעים. היה אפשר לראות כאן גם סרטים ישראלים, וימי שישי סרטים הודיים וטורקיים שהיו להיט עצום. מספרים שהאולמות בימי שישי היו מפוצצים: מכרו יותר מ-50% מכמות המושבים באולם, והצופים הצטופפו במדרגות ובמעברים.

ב-1973 חלקים ממנו נהרסו בעקבות שריפה שפרצה בגג, והוא הצליח להשתקם למעט הבמה להופעות, שנותרה בלויה ובלתי שמישה פשוט כי ההשקעה הייתה כבדה מדי. בית הקולנוע שרד גם מלחמות (למעשה, חלק מהיציאות שלו שימשו על תקן מקלטים ציבוריים במלחמות ישראל). בית הקולנוע נסגר בעקבות הירידה ברווחיות כתוצאה מכניסת הטלוויזיה הרב ערוצית לישראל, וכיום מפארות אותו בעיקר כתובות גרפיטי. ב-2006 קנתה את הקרקע קבוצת יזמים, במטרה להקים בו מגדל מגורים ושטחי מסחר, אבל התוכנית עדיין לא יצאה לפועל כי היזמים לא הצליחו לספק מקומות חנייה.

קולנוע שרון, נתניה

קולנוע שרון בנתניה היה פעם אחד מבתי הקולנוע המפוארים בישראל. הוא הוקם בתחילת שנות ה-50 על גבעת הכורכר שמקיפה את העיר, גבעה ששימשה בין השאר להגנת היישוב. את התכנון לקח על עצמו האדריכל סם ברקאי, שהקים בניין זוהר בסגנון הוליוודי, עם קווים מעוגלים שמשדרים תנועה. הועלו כאן לא רק סרטים אלא גם הפקות תיאטרון מהטופ שהוצג בישראל, והמקום זכה להצלחה אדירה.

הכול השתנה בשנות ה-80, כששוב אחת האשמות המרכזיות היא על כניסת הטלוויזיה לבתים בישראל. כמות הצופים ירדה בצורה דרסטית, עד שקולנוע שרון סגר את שעריו ב-1989. בהתחלה עיריית נתניה עוד ניסתה לקנות את המבנה כדי להפוך אותו למרכז תרבות, אבל בעקבות השקעות אחרות – בעיקר אצטדיון הכדורגל – לא נותרו מספיק כספים בקופת העירייה, והתוכנית נשארה גנוזה. עד היום קולנוע שרון בנתניה נותר נטוש.

האם אפשר לבקר בבתי קולנוע נטושים?

כמובן שהתמונה לא מסתכמת בבתי הקולנוע הזה. תוכלו למצוא עשרות רבות של בתי קולנוע שפעלו בישראל אבל נסגרו במהלך השנים. בעולם עצמו, כמובן, הכמות אינסופית. השאלה היא עד כמה לבתי הקולנוע הישנים שעוד נשארו עומדים – כלומר, לא הוסבו למטרות כמו מבנים מסחריים, בתי מגורים, חניונים וכן הלאה – הם כתובת לסיורים בעלי אופי תיירותי.

מההתרשמות שלנו, רוב רוב הביקורים בבתי קולנוע נטושים הם בעלי אופי "מחתרתי" ולא מאורגן. צלמים וחוקרים העירוניים הם חלק מהאנשים שנוהגים לפקוד מקומות מהסוג הזה, ובאופן לא מפתיע מתעדים את הממצאים שלהם ברשתות החברתיות. הבעיה היא שחלק מהאנשים האלו מגיעים למקומות באופן עצמאי ללא אישור או הדרכה, ולפעמים אפילו בניגוד להנחיות הבטיחות – מה שעלול להיות מסוכן.

סיורים מאורגנים רשמיים בבתי קולנוע נטושים הם נדירים יחסית. יש ערים בהן מציעים סיורי מורשת הכוללים מבנים נטושים, אך אלה בדרך כלל לא שמים את הדגש רק על בתי קולנוע. בנוסף,, בערים מסוימות בעולם יש יוזמות קהילתיות או אמנותיות המארגנות ביקורים חד-פעמיים במבנים נטושים, כולל בתי קולנוע היסטוריים, אבל לא מדובר כאן בסיורים קבועים.

ההזדמנויות הנגישות יותר לציבור לחוות את הקסם של בתי קולנוע היסטוריים הן דווקא במבנים שעברו שימור או הסבה. בתי קולנוע אלה אינם "נטושים" במובן המלא של המילה, אבל הם משמרים את ההיסטוריה והאווירה של תקופה שחלפה. בתי קולנוע כאלה מציעים לפעמים סיורים מודרכים המספרים את סיפורו של המקום, תולדותיו וחשיבות התרבותית שלו.