"התראת ילדה חטופה" הוא מותחן על סיוט שמוצג בצורה קצת חטופה | ביקורת
לכל מדינה יש את הצרות שלה, כנראה. בתור ישראלים, אנחנו מתורגלים בהתראות צבע אדום, ולמרבה הצער חטיפות לוקחות אותנו באופן אוטומטי לסיפורים המזוויעים של השבעה באוקטובר, ולעשרות החטופים שעדיין נמצאים בעזה, למען השם. בארצות הברית מדווחים בכל שנה על כ-800,000 ילדים נעדרים, כשאחת לכ-90 שניות בערך ילד הולך לאיבוד. למרות שברוב המוחלט של המקרים הילד חוזר לחזקת הוריו בריא ושלם (או אחד מההורים, אם החטיפה נעשית על ידי אחד מבני הזוג), היו הרבה מאוד מקרים נוראים לאורך ההיסטוריה. אחד מהם הוליד את "התראת אמבר" (Amber Alert), שהולידה סרט מתח שבסך הכול עושה את העבודה ומצליח להיות מהנה, למרות הנושא הנורא שהוא עוסק בו.
"התראת ילדה חטופה", "התראת אמבר" "התראת חטיפה" או איך שלא יקראו לזה לעזאזל בעברית – עדיין לא מצאתי את השם הרשמי של הסרט בישראל, אם יהיה כזה – עוקב אחרי שני זרים שעוקבים אחרי רכב חשוד, אחרי שהם מקבלים התראת אמבר, וחושדים שיכול מאוד להיות שמסתתרת בו ילדה חטופה. למרות כמה בעיות ברמת האמינות של הסיפור והקצב, בזכות שחקנים שיודעים את העבודה, אווירת מתח וכמה סצנות יעילות, הסרט בהחלט מצדיק את השעה וחצי שלו.
כשהמציאות הופכת להתראה
"התראת אמבר" היא למעשה התראת חירום על חטיפת ילדים אפשרית, נוהל שנהוג בעיקר בארצות הברית אבל הגיע גם לחלק ממדינות אירופה עם השנים. העיקרון המרכזי הוא שכאשר יש חשד סביר מאוד לחטיפה של ילד או ילדה, אנשים שנמצאים בסביבה הגיאוגרפית הרלוונטית יקבלו התראה למכשיר הסלולרי שלהם, גם אם הוא במצב שקט. ההתראה תכלול את פרטי המקרה, בעיקר סוג הרכב, מספרו ומאפייני הרכב (לרוב עם תמונה), כך שהנהגים שיבחינו ברכב או בילד החטוף יוכלו ליצור קשר בהקדם עם המשטרה. זאת במקביל להופעה של ההודעה בשלטי חוצות, בערוצי טלוויזיה רלוונטיים, בתוכנת הניווט Waze (בארצות הברית) ובשאר מקומות שיגדילו את החשיפה, בהנחה שכל דקה שעוברת עלולה להיות הרסנית.
ההתראה נקראת על שמה של אמבר הגרמן בת ה-9, שב-1996 נחטפה ונרצחה בטקסס. לפי ההנחיות, כדי שאפשר יהיה להכריז על התראת אמבר, נדרשת עמידה בארבעה תנאים מרכזיים:
- רשויות אכיפת החוק הכריזו על כך שחטיפה התרחשה
- הילד נמצא בסיכון לפציעה רצינית או למוות
- חייב להיות תיאור מספק של הילד, החוטף או הרכב שלו
- הילד חייב להיות מתחת לגיל 18
בפועל, כמו שנראה בעלילת הסרט שלשמו התכנסנו כאן, לא בכל המקרים מתקיימים ארבעת התנאים. ב-2023 ראינו למשל את הסרט "עולם משלו" (במקור Ezra), דרמה מרגשת על אב גרוש שמתנגד לטיפול של הרשויות ושל גרושתו בבנו האוטיסט, אחרי שמסלקים אותו מבית הספר אחרי מקרה אלימות ורוצים להעביר אותו למוסד לחינוך מיוחד ויוצא יחד איתו למסע בלוס אנג'לס. במהלך הסרט, הרשויות מחליטות להכריז על התראת אמבר למרות שלא בטוח שיש כאן סיכון ממשי לפגיעה בילד.
רוצים להיכנס לאווירה? הנה הסאונד הדי מלחיץ (מדי?) של התראת אמבר. יכול מאוד להיות שהמטרה כאן היא בקול מלחיץ, שייכנס לסיוטים של ההורים.
התראת אמבר הופכת למותחן אימה
"התראת ילדה חטופה" בוים על ידי קרי בלסה, על פי תסריט שהוא כתב יחד עם שותפו לעבודה, ג'ושוע אורם. למעשה, מדובר במעין עיבוד מחודש לסרט שהשניים עשו ב-2012, ונקרא גם הוא "התראת אמבר" (Amber Alert). הסרט דל התקציב, בסגנון של פאונד פוטג', עסק בקבוצת חברים שמבחינה במהלך נסיעה ברכב שנראה מאוד כמו ההוא שהופיע בהתראה ומחליטה לעקוב אחריו. קשה לומר שהסרט הזה השאיר חותם – לראיה, הוא זכה נכון להיום לציון של 4.4 מתוך 10 ב-IMDB, לפי דירוגים של כמה אלפי גולשים – אבל כנראה שבלסה הבין שיש כאן סיפור שהוא יכול לספר היום טוב יותר אחרי 12 שנה בערך, בהם ביים סרט אחד נוסף בלבד (מותחן האימה "Immanence" מ-2022, על רדיו אסטרונומים – יש מקצוע כזה – ששומעים אות מסתורי בלב ים וחושדים שמדובר בחייזרים).
הנה הטריילר של "התראת ילדה חטופה" המאוד צעקני מ-2012 (שימו לב: זו לא הגרסה בה עוסקת הביקורת הנוכחית):
"התראת ילדה חטופה" בגרסה הנוכחית נראה כמו גרסה משופרת של אותו סיפור על חטיפה, מרוב הבחינות. בסצנת הפתיחה המאוד יעילה של הסרט, שהעלילה שלו מתרחשת בקנטאקי, אנחנו פוגשים את גייל ברייס (קייטי מקלאלן, שהופיעה עד עכשיו בעיקר בתור שחקנית קול ב"פרש", "מר גלאס", "המנסרים מטקסס מ-2022 ושניים מסרטי צעקה"), שנמצאת בגינה עם אימה ושלושת ילדיה. בזמן שהמבוגרים מצלמים תמונות בטלפון ומשתעשעות עם התינוק והילדים הגדולים יותר משחקים מחבואים, שרלוט בת ה-8 (דאקי קאש) נעלמת. האם המודאגת מצליחה לראות בתמונה שצילמה במקרה רכב כהה עם דלת פתוחה, לידו עומדת שארלוט. מוניקה עושה אחד ועוד אחד, ומבינה שהילדה האהובה שלה נחטפה.
היידן פנטייר ("גיבורים", "נאשוויל", וכמובן שגם קירבי ריד ב"צעקה 4" ו"צעקה 6") מגלמת בתפקיד הראשי את ג'קלין, או ג'ק, צעירה שאנחנו לא יודעים למען האמת הרבה עליה. ממש באותו יום של החטיפה היא מזמינה מונית, אבל מתעכבת כי בכל זאת היא אישה, ומפספסת את ההסעה. מתוסכלת, היא נתקלת בנהג בשם שיין (טיילר ג'יימס ויליאמס מ"המתים המהלכים" והסיטקום "אבוט אלמנטרי") ומצליחה להשתמש בקסם האישי שלה ובכסף שיש לה כדי לשכנע אותו לבצע עבורה את הנסיעה, למרות שהוא סיים את המשמרת וממהר למסיבת יום ההולדת של בנו, כי חשוב לו להביא לו משחקים ולפגוש אותו אחרי שהתגרש מאשתו.
סביר להניח שאתם יכולים כבר להבין לאן זה הולך. בצעד די חריג, השוטר האחראי (קווין דאן) מחליט להקשיב לתחינות של האם האומללה ולבקשה של מוקדנית החירום הנחושה (סיידה אריקה אקולונה): הוא מפעיל את התראת אמבר, למרות שאין למשטרה את מספר לוחית הרישוי של הרכב מסוג קאמרי שחורה, שהוא במקרה גם הנמכר ביותר בארצות הברית. זו החלטה שיכולה ליצור כאוס גדול, כי אנחנו מחפשים מחט בערימת שחט, אבל בקולנוע הכול אפשרי. ההתראה מגיעה לשני הזרים במהלך הנסיעה, וג'ק מתחילה לחשוד שהרכב שעומד לידם ברמזור ושמסתלק במהירות כשמופיעה ההתראה על גבי שלט על הכביש, הוא בעצם החוטף.
השניים מחליטים לעקוב אחרי הרכב, מה שמתחיל משחק של חתול ועכבר. המשחק הזה מצליח לשמור על רמת מתח סבירה ברובו וכולל כמה סצנות יעילות. כמיטב המסורת, שני הצדדים – החוטף הפוטנציאלי והאלו שעוקבים אחריו – מבצעים כמה טעויות משמעותיות לאורך הדרך, גם אם ייאמר לזכותם שרמת האינטיליגנציה והאילתור שלהם הם גבוהים בהשוואה להרבה דמויות במותחנים מהסוג הזה. יכול להיות שעל התפקוד של גורמי אכיפת החוק יהיה לכם מה להעיר, לפחות בחלק מהמקרים, אבל בינינו זה כבר נדוש מדי לבקר את המשטרה בסרטים אמריקאיים. כל פעם שאנחנו מקבלים דמויות אמיתיות שמתנהלות כמו בני אדם, ולא רק קריקטורות של "שוטר טוב" ו"שוטר רע", צריך להודות לאלוהי התסריטאות. או לפחות להיות סלחניים לעובדה שהמשטרה כאן, כרגיל, לא בדיוק מתפקדת בצורה יעילה. בשלב מסוים נראה שהשוטרים היו מעדיפים לשבת במשרד עם הפופקורן ולראות האם הזוג הנחוש יצליח לעשות בשבילם את העבודה, כי כנראה שמצבת כוח האדם מאוד מצומצמת.
כמובן שלצד השאלה העיקרית של האם השניים יצליחו לתפוס את הבחור, עולה השאלה האחרת, והיא עד כמה בכלל הם צודקים בחשד שלהם: כן, כולל סצנה בה השניים פוגשים את הבחור שחושד בהם, אבל פריט מסוים בסיפור גורם להם להסיר ממנו את החשד לכמה רגעים, כי הוא כנראה לא האחד. באופן אישי הרגשתי די בטוח בכיוון שהדמויות הלכו אליו, והסרט בגדול יישר עם זה קו ולא העלה יותר מדי שאלות, גם אם היו כמה טוויסטים והטעיות די חביבות לאורך המסע. את חלקם הטריילר מגלה, אגב.
למרבה השמחה היו כמה סצנות שלוקחות את הסרט לכיוון של הז'אנר האהוב עלינו, בעיקר סביב הגילוי של החוטף והמעשים שהוא עושה לילדים במקום שהוא מביא אותו אליהם, אם כי האימה הייתה (למרבה הצער?) די מרומזת. אל תצפו כאן לסרט אימה פר הגדרה, מה גם שהדירוג של הסרט עומד על PG-13. מה שכן תקבלו במקום הוא מותחן, יש שיגידו דרמת מתח, עם רגעים ספורים של אימה שהם מפחידים בצורה סבירה, בעיקר סביב הסיוט הגדול ביותר של כל הורה – לאבד את הילד שלו, תרתי משמע. מצד שני, היו כמה מקרים בהם הרגשתי שהסרט כאילו הולך לכיוונים נדושים של "סצנות שצריכות להיות במותחן מהסוג הזה", מה שבא לידי ביטוי גם בהתנהלות של הדמויות.

לא רכבת הרים, אבל יש עליות ומורדות
נכון לכתיבת שורות אלה, לא הצלחתי למצוא מידע לגבי התקציב המדויק של "התראת ילדה חטופה". בכל זאת, ניחוש מושכל מאוד הוא שהתקציב הוא די נמוך, גם אם הוא בטח הרבה יותר גבוה מאותו סרט סופר דל תקציב בעל אותו שם מ-2012. אותו הדבר לגבי ההכנסות של הסרט, שהוקרן בעיקר בטלוויזיה ובאמצעי הסטרימינג השונים, ופחות בבתי הקולנוע.
אם אתם מצפים לקטעי אקשן עמוסי מכוניות מתהפכות, כדאי שתורידו את הציפיות: זה לא מייקל ביי כאן, לטוב ולרע. "Amber Alert" די "חסכוני" בתקציב שלו, ורואים את זה במהלך המרדף וגם בסצנות שמופיעות לאחר מכן, כשהדמויות מגיעות לבית בו מופיעות תשובות לחלק מהשאלות. בכלל, ההרגשה שלי הייתה שהסרט קצת מתנהל במי מנוחות ביחס לסיטואציה שמוצגת בו, כמו אולי ההבדל בין לעלות על רכבת הרים במציאות לבין צפייה בסרטון של רכבת הרים בטלוויזיה, או אם תרצו: לנהוג על 100 קמ"ש, בכביש שאפשר גם להגיע אליו למהירות כפולה ומשולשת. הסרט לא עוצר לרגע, אבל חלקים מסוימים שלו מתנהלים לאט מדי. באופן אישי הייתי שמח אם היו מאריכים ומשפרים את סצנת המאבק של הדמויות בנבל, מי שהוא לא יהיה, כי ההרגשה הייתה שהחלק הזה של הסרט היה טיפה חפוז.
הדמויות עצמן מתנהגות בצורה הגיונית, אבל לפרקים אולי הגיונית מדי ביחס לסיטואציה (ואני לא מתכוון רק לשני הגיבורים שעוקבים אחרי החוטף, לכאורה).
עד כמה התראת ילדה חטופה (או איך שלא קוראים לזה) עשוי היטב?
עד עכשיו לא ראיתי סרטים של הבמאי קרי בלסה, אבל הוא מראה כאן יד די מיומנת. להבדיל מהבחירה (כנראה, חוסר הברירה) של צילומי פאונד פוטג' בסרט הראשון, כאן הצילומים של לוקה בזלי עושים את העבודה בבניית מתח ובהצגת המורכבות של הסיטואציה – במיוחד צילומים גבוהים מרחפן, שמדגישים את הקושי של הדמויות במרדף שלהן – גם אם לא תמצאו כאן משהו מסעיר או מקורי מדי. בלסה בוחר בחוכמה להיצמד כמה שיותר לדמויות, בין כל המרחבים והכבישים הפתוחים, ויוצר תחושת קלאוסטרופוביה מסוימת של שניים שנמצאים בתוך הסיטואציה הסגורה שלהם, עם מינימום עזרה מבחוץ.
התסריט בגדול הוא די אמין אבל קצת "פרווה": קשה לומר שהיו בו יותר מדי חידושים מרחיקי לכת או צדדים מקוריים שאני אקח איתי הלאה, הן ברעיון הכללי (ראינו כבר כמה וכמה סרטים שמבוססים על מרדף, אפילו בכביש. שלא לדבר על סרטי חטיפות) והן ברמת הסצנות הספציפיות. הפיתוח של הדמויות ב"התראת אמבר" קצת לוקה בחסר. במהלך הסרט אנחנו מגלים קצת פרטים שני הגיבורים בעול כורחם, בעיקר סביב ההיסטוריה שלהם עם ילדים (מה שאמור להגדיל את החיבור שלהם לסיטואציה ולשפר את ההזדהות שלנו איתם), אבל עדיין יצאתי בתחושה שהיה אולי מקום ליצור דמויות יותר מלאות, או להשתמש בקצת פחות מניפולציות כדי ליצור את ההזדהות הזו, שהייתה לי בתנאים האלו קצת מלאכותית.
ייאמר לזכותם של השחקנים והתסריט שהם כן הצליחו להעביר את התהליך שהם עוברים בתור זוג למשימה – לא משהו רומנטי חלילה, אלא שני זרים עם גורל ואינטרס משותפים, שמשתפים פעולה בצורה די מרשימה ולומדים לסמוך אחד על השני – כי יש ביניהם כימיה שמשתפרת לאורך הסרט, והדיאלוגים ברובם הם די אמינים. זה בהחלט מתחיל כמו שיחה של נהג ונוסעת, עם קצת הומור באמצע (ולמרבה השמחה, בלי פוליטיקה בגרוש ושיחות נוסח "אז מה את חושבת על ביבי/טראמפ/פוטין/ווטאבאר"?), ומתפתח להיכרות מעמיקה יותר. פנטייר וג'יימס וויליאמס עושים יופי של עבודה, ולא בפעם הראשונה, והליהוק שלהם משפר את הסרט בכמה דרגות. במיוחד פנטייר שמשלבת אסרטיביות, רגש, פגיעות וגם קצת הומור, ומרשימה בעיקר בסצנה דרמטית על העבר שלה שלא נחשוף כאן. כלומר, סצנה שאולי היה אפשר בלעדיה, אבל פנטייר עושה ממנה את המקסימום.
בסופו של דבר, "התראת חטיפה" הוא סרט שעושה את העבודה ומתאים מאוד לצפייה ביתית בלתי מחייבת. למרבה הצער הוא לא יגרום לצופה הישראלי לשכוח מהצרות, אלא רק עלול להיות טריגר כי בכל זאת אנחנו מדברים כאן על חטיפה ופגיעה בילדים, נושאים שהציבור הישראלי חולק טראומה קולקטיבית ביחס אליהם אחרי השבעה באוקטובר הארור.
"התראת חטיפה" הוא סרט חשוב, שאמנם קצת נותן לנו בכפית את המסר שלו לגבי חשיבות ההתראה, אבל עדיין מעלה את הנושא למודעות. הוא גם מראה, במודע או שלא, שיש כאן בעייתיות מסוימת: כמו האפשרות להטעות את כל המדינה בשיחת טלפון אחת, או העובדה שהשיטה הזו עשויה להוריד אחריות ביצועית מגורמי אכיפת החוק. למרות שבישראל הנוהל של ההתראה לא קיים, יש לנו למרבה הצער אלף ואחת סיבות לא להוריד את העיניים מהילדים שלנו אפילו לרגע אחד, ולשים לב לכל מקרה חשוד, ברחוב או בכביש. אם הסרט מצליח להעלות את המודעות לכך אפילו באופן מינימלי, ואפילו להיות מהנה תוך כדי, מי אנחנו שנתנגד לכך?
התראת אמבר / התראת ילדה חטופה / איך שלא יקראו לזה לעזאזל בעברית (Amber Alert)
שנה: 2024
בימוי: קיילי בלסה
שחקנים: היידן פנטייר, טיילר ג'יימס וויליאמס, קייטי מקלאלן, דאקי קאש, קורט הוברהאוס, קווין דאן, סיידה אריקה אקולונה
תסריט: קיילי בלסה, ג'ושוע אורם
אורך: 90 דקות
ארץ הפקה: ארצות הברית
שפה: אנגלית
תאריך הפצה (ארצות הברית): 27.9.24
תקציב: לא פורסם
הכנסות: לא פורסם
MPAA דירוג: PG-13
ציון ביקורות:
IMDB: 6.0
Rotten Tomatoes: 63%