מוזמנים לזמן את הרוע לבית שלכם עם בובת אנאבל
את אנאבל (Annabelle) אנחנו לא צריכים להציג לחובבי האימה שבינינו. בובת הסמרטוטים הקריפית הופיעה בסצנה הראשון של הסרט בראשון בעולם “לזמן את הרוע“, ולאחר מכן זכתה לשלושה סרטים משלה. בדומה לסיפורם של בני הזוג אד ולורן וורן, המובא בסיפורים אלו, גם לבובת אנאבל יש אחיזה מסוימת במציאות. אז האם הבובה אנאבל האיומה הזו באמת רדופה? כנראה שלא. אבל לחובבי האימה יש יופי של אפשרות לקנות לעצמם בובת אנאבל, שגם אם לא תזמן את הרוע לביתם בהחלט תצליח להתבלט בו.
הסיפור האמיתי (פחות או יותר) מאחורי הבובה אנאבל
כדי להבין את המיתוס שעומד מאחורי הבובה של אנאבל, צריך לחזור אחורה לשנת 1970. בשנה זו, לפי הזוג וורן וכפי שמוצג בסרטים, סטודנטית לסיעוד בשם דונה קיבלה לכבוד יום הולדתה ה-28 מתנה מלבבת מאמא שלה: בובה מוזרה למראה, אותה קנתה בחנות בובות מיד שנייה (בסרט, אגב, הבובה מוענקת כמתנת הריון מבעל לאשתו).
מהר מאוד, דונה ושותפתה לחדר אנג’י שמו לב שיש משהו מוזר עם אותה בובה אנאבל. דונה ושותפתה היו מוכנות להישבע שהבובה עברה בכוחות עצמה ממקום למקום בבית: יום אחד, לטענתה, השאירה אותה על הספה בסלון. כשחזרה לביתה מהעבודה כעבור כמה שעות, הבובה הייתה בחדר האמבטיה, כשהדלת סגורה. השתיים טענו שיום אחד, הבובה כתבה “הצילו אותנו” (Save Us) בכתב שדומה לזה של ילדה קטנה. כשיום אחד דונה הבחינה בדם על גופה של אנאבל, היא הבינה שזה כבר לא משחק ילדים. הן פנו לעזרתה של מדיום, שערכה סיאנס בו עלה שבתוך הבובה שוכנת רוחה של ילדה בשם אנאבל היגינס, שהתגוררה בעבר באותו הנכס אבל נפטרה בגיל שבע בלבד. אותה אנאבל אהבה ככל הנראה את דונה ושותפתה, אבל לא את חברן לו. אז היא תקפה אותו. אז לפי הסיפור היא ניסתה לחנוק אותו, ובהמשך גם הטביעה עליו שבעה חתכים בעור, שנעלמו באורח פלא. זה כבר היה מוגזם.
אז למי קוראים בשלב הזה? ניחשתם נכון, לבני הזוג וורן. הוורנים ביצעו את הבדיקות שלהם, הגיעו למסקנה שאכן יישות בלתי אנושית מאיימת השתלטה על הבובה: לא אותה רוח של ילדה, אלא שד זדוני שהשתמש בדמות של ילדה כדי לתמרן את הבנות ולהשתלט בסופו של דבר על גוף אנושי. החוקרים נעלו אותה מאחורי סורג ובריח, או ליתר דיוק מאחורי חלון זכוכית במה שלימים יהיה מוכר בתור המוזיאון הפרטי והסודי שלהם בקונטיקט. גם בשלב הזה לא נגמרו הדיווחים המוזרים, כשגם בני הזוג וורן סיפרו על כך שהיא עברה איכשהו בין חדרים שונים בבית. מספרים שכומר שהגיע לבית משפחת וורן והעליב אותו היה מעורב מיד לאחר מכן בתאונת דרכים, שכמעט הביאה למותו. זוג שהקניט את הבובה במוזיאון עבר תאונה גם כן, כשהגבר שהגדיל והלם על קופסת הזכוכית גם נהרג.
בובת אנאבל האמיתית VS הבובה בסרט
במהלך השנים, חקרו בני הזוג וורן אלפי מקרים. הם כתבו ספרים, הקימו את האגודה למחקר פסיכולוגי והיוו השראה לעשרות רבות של סרטים. במקביל, כמובן, היו רבים שראו בהם שרלטנים או נוכלים. גם הדמות של אנאבל זכתה ללא מעט מבקרים, שהתייחסו אליה כלא יותר מאשר קישוט של ליל הקדושים, או “מפגש בין תרבות הפופ לפולקלור הפרנורמלי” – כפי שטען פרופסור לענייני דתות בשם ג‘וזף לייקוק.
באופן לא מפתיע, הדמות הקולנועית של אנאבל שונה מזו האמיתית. אנאבל המקורית הייתה בובת ראגדי אן, או בעברית “בובת סמרטוטים“. את הבובות האלה, שהיו מאוד מבוקשות בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, הכינו באופן מסורתי משאריות בדים שנמצאו בבתים. ראגדי אן נחשבת למזוהה ביותר בקטגוריה הזו, שלמעשה נקראת כיום על שמה. היא יוצרה ב-1915 כבובה, כאשר שלוש שנים לאחר מכן הופיעה גם בספר מצליח בשם “הרפתקאות ראגדי אן”. בעלת השיער האדום, האף המשולש והבגדים הכחולים היא המוכרת בז‘אנר.
גם אנאבל האמיתית נראתה ככה, פחות או יותר, אלא שזה כנראה לא מספיק סקסי (או לפחות מפחיד) מבחינה קולנועית. אסור לשכוח שבניגוד לבובות אימה קולנועיות אחרות דוגמת צ’אקי, אנאבל לא זזה (למראית עין), לא מספרת בדיחות מטופשות ולא דוקרת אנשים למוות, ולכן התפיסה הייתה שחשוב שהדמות תהיה מפחידה מספיק. מסיבה זו, ואולי גם עקב סימני מסחר כאלה או אחרים, יוצרי הסרט הפכו אותה לבובת הפורצלן הכל כך מוכרת.
מלבד זאת יש כמה שינויים מינוריים בייצוג של אנאבל בסרט לעומת אנאבל האמיתית. אם בסרט אנאבל נכלאת מאחורי חלון זכוכית, במציאות כלאו אותה בקופסה מעץ. מה שכן תמצאו גם במציאות וגם בסרט הוא את השלט שמזהיר אנשים לא לגעת וקלף טארוט המוצמד ל”כלא” בו נמצאת הבובה.
כך תקנו לעצמכם בובת אנאבל משלכם
היום יש מספיק אפשרויות, למכורים לדבר, להצטייד בבובת אנאבל. מטבע הדברים, הביקוש העיקרי הוא לבובות ב”גירסת הסרט” ולא בגרסת המציאות. תוכלו למצוא כאן קטלוג רחב, החל מבובות קטנות המיועדות להנחה על השולחן ועד לדמויות בגודל טבעי, או קרוב מאוד לכך.
ללארג’ים: הבובה אנאבל בגודל (כמעט) טבעי
הנה למשל רפליקה עומדת של אנאבל בגודל של 40 אינץ’ (כמטר אחד), ברמת פירוט מרשימה מאוד. גוף הבובה והראש עשויים מקצף פוליאוריטן גמיש ומסגרת תיל חזקה. לראש ולצוואר הזריקו ויניל, כדי לדמות ככל שניתן את “הדבר האמיתי”. הדמות לבושה בבגדים מהסרט ומחזיקה בידה הימנית את הפתק “מתגעגעים אליי?” (“?Miss Me”), מה שאומר שהיא יכולה להיות מקור של יופי של הפחדות לחבר’ה.
לחצו כאן לקנייה ב-HalloweenCostumes.com
לחסכוניים (במקום): בובת אנאבל קטנה
מי שמחפש בובת אנאבל קטנה יותר (כ-18 אינץ’), שיכולה להתאים למי שאוהב לאסוף הרבה בובות או נאבק למצוא להן מקום פנוי בביתו. מי שמחפש בובה בממדים האלו שהיא יקרה וכנראה גם איכותית קצת יותר בהשוואה לחלק גדול מהאופציות, יוכל לקנות את הבובה הבאה מבית Star Images. גם כאן הראש והגפיים עשויים מוויניל. הבובה לובשת שמלת סאטן, אבנט מותן אדום וסרט בצורת שושנה. השיער אסוף בשתי צמות, כמו בסרט, ויש דיוק עד לפרטים הקטנים ביותר: למשל, הצלקות על הפנים או הברק המאיים בעיניים.
לאספנים: יש גם פסלון
חלק מחובבי האימה מעדיפים את האימה שלהם בגדלים קטנים, לפחות על המדף. היום יש מגוון עצום של פסלונים בהשראת דמויות וסרטי אימה, כך שממש לא מורכב ליצור קולקציה מפחידה במיוחד (למשל, יש פסלונים דומים של הנזירה מהיקום הקולנועי של “לזמן את הרוע”, רייגן מ”מגרש השדים” ועוד. הפסלון הזה של אנאבל, בגובה של 10 ס”מ בלבד, הוא יופי של תוספת. הוא עשוי מאבן יצוקה ומעוצב היטב, בהשראת הדמות של אנאבל מהסרט.
לפאשניסטיות: בובת אנאבל אופנתית מסדרת מונסטר היי
חברת Mattel, השם מאחורי ברבי ושלל מוצרים אחרים, עומדת מאחורי המוצר המדליק הבא. בובת אנאבל בגרסת המונסטר היי שלה (ראו סקירה באתר), ובליין הספציפי של Skullector, בעצם לוקחת דמויות ואייקונים מעולם האימה והופכות אותם לאופנתיות ול”ברביות” במלוא מובן המילה. אחרי שהושקו דמויות כמו פניוויז, פרנקנשטיין, צ’אקי וטיפאני, השיקה החברה לא מזמן את הגרסה האופנתית של אנאבל. העיקרון הוא שהבובה לוקחת את המאפיינים המוכרים של אנאבל, נותנת להם סטייל ומגשימה את חלום המשחק של הילדות – או האבות שלהן – עם שני אקססוריז.
