"עזראל" ישאיר אתכם בלי מילים, ולא רק מהסיבות הנכונות | ביקורת

19 בדצמבר 2024 מערכת האתר

מסתבר שבסרטי אימה חשוב שיהיו דיאלוגים. המסקנה הזו לא כל כך מובנת מאליה, כי חלק מסרטי האימה הקלאסיים והמוצלחים ביותר הופקו עוד בתקופת סרט האילם. חוץ מזה, בשנים האחרונות ראינו כמה וכמה סרטים שצמצמו את הדיאלוגים למינימום, מסיבות עליליות או אומנותיות. אבל כמובן שיש הבדלים ביניהם בסרט מסוימים, ראינו את הצורך להיות שקטים כמה שניתן כחלק אינטגרלי מהעלילה, כי כל קול עלול להרוג, לדוגמה סרטי "מקום שקט" או אפילו "לא לנשום", שבהחלט היו יעילים ומותחים. בסרטים אחרים, קיצוניים יותר, לא ראינו כמעט בכלל דיאלוגים. אחרי צפייה ב"עזראל", סרט האימה החדש בכיכובה של סמרה וויבינג, אני נוטה לחשוב שלבחירה הזו יש יותר חסרונות מאשר יתרונות.

"עזראל" הוא שילוב של סרט אימה, יש שיגידו אפוקליפטי (ועוד נגיע לזה), עם לא מעט אקשן, יצורים מפחידים וסמרה וויבינג אחת. הוא גם עשוי היטב ברובו, אלא שההחלטה בסרט נטול דיאלוגים כמעט לחלוטין פוגעת ביכולת שלנו להבין מה לעזאזל קורה כאן, בהזדהות שלנו עם הדמויות ובכמה פרמטרים אחרים, בלעדיהם הסרט היה יכול להיות מוצלח וזכיר הרבה יותר. מבולבלים? אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת הבאה.

מי זה בכלל עזראל?

השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא מיהו אותו עזראל שמככב בשם הסרט, שם שכבר שמעתי בכמה וכמה הקשרים. ממש על קצה המזלג, עזראל (או עזריאל, שזה בעצם "המלאך לו עוזר האל") הוא מלאך ממונה "בכיר מאוד" ברקיע העליון. הוא מופיע כשם של אדם בחלק מספרי המקרא המאוחרים יותר, בעוד שבאיסלם הוא מלאך המוות. יכול להיות שנתקלתם בעמודי החדשות לפני כמה שנים בשם "אבו עזראל", בריון שרירי שמכונה "הרמבו של עיראק", בין השאר בגלל סרטון שהוא העלה בו הוא שורף את אחד משבויי דעא"ש בעודו בחיים ולאחר מכן "קוצץ אותו כמו שאוורמה". או שאולי דווקא אתם זוכרים את השם "עזראל" מ"דוגמה" המצוין של קווין סמית', בתור מישהו שאחראי על מלאכי חבלה, או בתור גיבור על בייקום הקולנועי של די סי. אז מיהו לעזאזל אותו עזראל שזכה לסרט אימה משלו?

את הפסקה האחרונה, שהמידע בה נלקח בעיקר מוויקיפדיה ומכמה אתרי חדשות, לא הייתי אמור לכתוב בעיקרון. כי כשרואים סרט, אנחנו מצפים להבין בצורה מספקת את סיפור הרקע שלו גם בלי ל"לצאת החוצה". בסרט "עזראל" זה לא קורה. העלילה כאן, אם אפשר לקרוא לה ככה, מתרחשת במקום כלשהו – הסרט צולם בעיקר באסטוניה, כשרוב הצוות כולל הצלם הם עובדים מקומיים. הסרט גם מתרחש בזמן כלשהו, שלמיטב הבנתי הוא אחרי ההתעלות (Rapture) – לפי הנצרות, בעיקר האוונגליסטית, אירוע פתאומי בו ישו יופיע בשמיים ויגרום לכל הנוצרים המאמינים ואלו שנשארו בחיים לעלות לשמיים. כלומר, אם הבנתי נכון מוויקיפדיה וכמה עמודים בנושא בגוגל, כי הסרט לא ממש מסביר את סיפור הרקע שלו.

סמרה וויבינג מתוך עזראל — כנראה שהעלילה קשורה למשהו דתי. סמרה וויבינג מתוך "עזראל" (IFC Films)

בעולם בו הסרט מתרחש, אם בוחנים את רשימת הקרדיטים הרשמית, עזראל הוא דווקא שם הגיבורה (אייקונית האימה סמרה וויבינג, "מי שעומד מאחוריי", "הבייביסיטרית", "מהומה" ותפקיד קטן מדי ב"צעקה 5). היא חיה ביער יחד עם ניצולים אחרים שנשארו על פני כדור הארץ גם אחרי אותה התעלות. יש איזו כת שמאמינה מסיבה מסוימת שהדיבור הוא חטא, מה שגורם להם להסיר לחברי הכת (וכנראה שגם לאנשים אחרים) את מיתרי הקול, ככה שהם יכולים לתקשר רק בשפת הסימנים או בעיקר בשריקות. אהה, ויש גם יצורים מפלצתיים דמויי אדם, שהשם שלהם לפי תיאור העלילה הכללי הוא "השרופים" (The Burned Ones) שניזונים מבשר אדם.

אם נחזור לעלילת הסרט, הרי שלפי המקורות שלי, נראה שמסיבה מסוימת החליטו בכת לרדוף את עזראל ואת בן הזוג השחור שלה (נתן סטיוארט ג'ארט מהעיבוד החדש והדי מיותר של "קנדימן") ולהקריב אותם משום מה לשרופים. אבל עזראל מצליחה לברוח, ואנחנו עוקבים אחרי מסע ההישרדות שלה מול המפלצות ומול חברי הכת, בעיקר ג'וזפין (קתרינה אונט האסטונית) ומרים ההריונית (ויק כרמן סון הדנית), כי יש לה בטן של הריון ומתישהו נולד לה גם תינוק מפלצתי. תוך כדי יש רמזים נוצריים, שאנחנו אולי אמורים לחבר אותם כדי לנסות להבין משהו או לתת לסרט משמעות דתית תיאולוגית.

מקסימום שאלות, מינימום תשובות

האמת היא שלתאר את העלילה של הסרט "עזראל", כמו שבטח הבנתם, זה לא דבר פשוט. מזל שיש את גוגל, ויקיפדיה ואתרי מידע אחרים באינטרנט, ומזל שאפשר קצת לדלות כמה רמזים מינימליים שכן קיימים בין השורות.

הסרט כולל בעיקר כתוביות ביניים שלא יותר מדי תורמות מידע, ויש בו בדיוק כמה שורות של דיאלוג: אחרי משהו כמו 36 דקות, כשעובר אורח אוסף את עזראל שלנו ושואל אותה כמה שאלות בשפה האספרנטו הבין-לאומית – שפה שפיתח במאה ה-19 רופא יהודי פולני בשם אליעזר לודוויג זמנהוף. אותו זמנהוף רצה להפוך את האספרנטית לשפה מקרבת לבבות, שתהיה השנייה של כל אדם (בנוסף לשפת האם שלו כמובן). מספרים שיש כ-2 מיליון דוברי אספרנטו בעולם, אבל אני לא ביניהם. למזלי ראיתי את הסרט עם תרגום (כן, בשביל בערך חמש שורות של דיאלוג), וגם בעמוד הטריוויה של הסרט ב-IMDB היה כתוב בדיוק מה אמר אותו בחור באספרנטית, אז בשעה טובה קיבלנו דיאלוג – טוב, בעצם מונולוג – שהראה בעיקר שנשארו בעולם הפוסט אפוקליפטי של הסרט כמה אנשים שיודעים לנהוג, לדבר ולהשמיע מוזיקה ברכב. רק חבל שזמן המסך שלו הוא בערך דקה, כי כנראה שהוא דיבר יותר מדי בשביל הסרט הזה.

הלהב של עזראל? סמרה וויבינג מתוך "עזראל" (IFC Films)

"עזראל" הוא סרט הישרדות לא רע בכלל. הוא מצולם בצורה מעניינת, היצורים נראים מושקעים וקצת מפחידים ויש בו כמה סצנות מוצלחות, שמשלבות Gore ואפילו מתח מסוים לגבי גורל הגיבורה, שהזכיר לי במובנים מסוימים את "המדרון" המעולה מ-2005, אחד מסרטי האימה הטובים של שנות ה-2000. הבעיה העיקרית היא שבלי קונטקסט, הסרט מאבד מהר מאוד מומנטום. אין בו את הפחד הקלאוסטרופיבי התמידי של "המדרון", וגם לא את המתח של סרטי "מקום שקט".

הסרט מעלה הרבה מאוד שאלות, ובהיעדר דיאלוגים ותסריט מהודק יותר, מתקשה להסביר לנו את העולם הפנימי שלו – ומכאן שגם את המעשים של הנבלים או הגיבורה. כל זה מחייב את הצופה לנסות לדלות מידע מכל מקור אפשרי. קחו לדוגמה את היצורים. גם לאחר צפייה בסרט, לא הבנתי איך הם הגיעו לעולם, מה בדיוק המטרה שלהם, מהן התכונות העיקריות שלהם, איך הם צדים וכן הלאה. בסצנה מסוימת המפלצות הולכות בצורה איטית כאילו היו בתצוגת אופנה של זומביות, אבל לאחר מכן רצות במהירות מרשימה. לפעמים היצורים נמשכים רק לרעש או לדם, אבל במקרים אחרים דווקא נראה שהם מתקדמים לעבר משהו סטטי, שהם אולי רואים. כשבתור צופים אנחנו רואים "שרוף" אחד עושה משהו, ואז בסצנות הבאות משהו אחר שלא קשור לכאורה או אפילו מנוגד, אנחנו מאבדים את ההיגיון הפנימי של הסרט.

"מה לעזאזל הוא רוצה ממני?". סמרה וויבינג ושד מפלצתי שרוף כלשהו ב"עזראל" (IFC Films)

רוצים דוגמה נוספת? בבקשה! במהלך הסרט, אנחנו מבינים שבכת המסתורית, שחבריה אוהבים לשרוק, לנענע בראש כאילו היו בובות בובלהד או לעשות תרגילי נשימה, מאוד רוצים להקריב את עזראל לשרופים. הצופה צריך לנסות להשלים למה. האם בגלל שהיה הפרה כלל מסוים? אולי זה קשור ליחסים הרומנטיים שלה, לכאורה או שלא, עם גבר שחור? או שבעצם חברי הכת הם בעצם צאצאים של משפחת דה לומאס מ"מי שעומד מאחוריי", שעדיין רודפים אחרי אותה גרייס (סמרה וויבינג, כמובן), שנמלטה מהם באותו לילה שבו ראשים התפוצצו? לעזאזל, בשלב מסוים אפילו קיוותי שנראה את גוסטפייס מגיח מבין העצים, כי גם ככה הרגשתי שללהק את סמרה וויבינג ל"צעקה 5" ואז להרוג אותה בסצנת הפתיחה זה פשע. קצת כמו לצרף את מסי לקבוצה שלך ולהחליף אותו אחרי דקה אחת של משחק.

מזל שיש את סמרה וויבינג

מעבר לעובדה שהיופי שלה הוא עוצר נשימה, סמרה וויבינג היא שחקנית מעולה לטעמי. היא הראתה שהיא כריזמטית, קשוחה וגם בעלת חוש קומי לא רע בכלל. כל מה שצריך זה רק לדעת לנצל את הכישורים שלה, וכאן זה לא בדיוק קורה, ממש לא באשמתה. היא עושה הכול ומנסה להעביר הרבה מאוד תחושות דרך המבטים שלה, וכמובן שגם העיניים הכחולות המהפנטות האלה: קשיחות, פחד, אהבה, דאגה וכן הלאה.

אבל יש גבול למה שגם סמרה וויבינג המוכשרת יכולה לעשות בלי להוציא מילה מהפה שלה, בהיעדר "בשר" לעבוד איתו. בסופו של דבר הסרט מציג מנעד מוגבל מאוד של אמוציות של הדמויות, שלא תמיד עובר לצופה. למעשה, היו מקרים בהם דמיינתי שזיהיתי מבטי תחינה שלה לבמאי, או שרק אם היו מראים לנו את חומרי הגלם המקוריים של הסרט, היינו שומעים בהם אותה צועקת מיד אחרי הקאט משהו בסגנון "בחייאת רבאק, כבר שיגעתם אותי! תנו לי לדבר, למען השם! אני שחקנית מעולה!".

אם הסרט היה מתקדם בצורה מוצלחת גם בלי דיאלוגים (ובינינו, ראינו סרטי אימה אילמים אפילו שעשו את זה מעולה), או היה הסבר עלילתי מוצלח יותר, אולי הייתי יותר סלחן. אבל בפועל הרגשתי, כמו רבים אחרים, שהיעדר הדיאלוגים פגע לא רק ביכולת של הצופה להבין מה קורה לנגד עיניו, אלא גם ביכולת להבין את הגיבורה ולהזדהות איתה ועם מה שהיא עוברת. לכן הרגשתי שהסרט מתחיל לאבד מומנטום די מהר, מעין סצנת מרדף אחת אחרי השנייה, לפעמים מחוץ לקונטקסט. היו פה ושם הפחדות וקטעים אלימים, אבל לא כאלו שיכולים להחזיק לבדם סרט. "עזראל" אפילו הרגיש לי קצת ארוך – עובדה בעייתית לגבי סרט שנמשך כ-80 דקות בלבד.

במילים אחרות: "עזראל" לא שיכנע אותי שהחוסר בדיאלוגים הוא הכרחי ושהוא תרם לסרט. יש שיגידו שהוא אפילו הפך לסוג של גימיק, באופן דומה מאוד ל"אף אחד לא יציל אותך" הקצת מפוספס מ-2023, גם שם ראינו גיבורה (קייטלין דיוור) שמתמודדת על חייה – הפעם מול חייזרים – כמעט בלי דיאלוגים. הדבר פגוע ביכולת שלנו להבין את העבר של הגיבורה (בסרט הזה, העבר משמעותי מאוד) או אפילו את ה"חוקים" לגבי החייזרים. אז הפעם יש יצורים מפלצתיים ולא חייזרים, והלוקיישן הוא יער ולא בית מבודד, אבל הבעיות הן אותן בעיות.

סמרה, שימי לב מי שעומד מאחורייך. מתוך "עזראל" (IFC Films)

השורה התחתונה: היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח

"עזראל" הופק לפי הדיווחים בתקציב של כ-12 מיליון דולר. את הסרט ביים א.ל. כץ ("ריגושים זולים", ה"א-ב' של המוות", "פשעים קטנים"), לפי תסריט של סיימון בארט המוכשר, מאחוריו כמה סרטים די משמעותיים ("אתה הבא בתור", "האורח", החידוש של "המכשפה מבלייר", "גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה" וגם "סיאנס" החביב מאוד, שהוא גם ביים). עם שמות מנוסים כאלו, וסמרה וויבינג אחת, היה לדעתי פוטנציאל גדול הרבה יותר.

הסרט בהחלט נעשה מתוך מקצועיות והיכרות עם הז'אנר, וחובבי האימה יזהו בו כמה רפרנסים לסרטים אחרים: לדוגמה, כותרת הפתיחה שמזכירה את "הניצוץ", או אלמנטים שמתכתבים מאוד עם "תינוקה של רוזמרי" המופתי (בלי ספוילרים). הסרט בהחלט נראה טוב מבחינת הצילום, האווירה (לפחות לפרקים), עיצוב המפלצות וההפקה הדי מורכבת (מספרים שבנו כאן ירח מלאכותי), אבל הוא חסר את רוב מה שיכול להפוך סרט לזכיר באמת: עניין אחיד לכל אורכו, מתח שנבנה בהדרגה עד לשיא של הסרט, אמפתיה וחשש לגורלם של הגיבורים וכן הלאה. יכול להיות שאלו הסיבות לכך שהסרט, שהופץ בבתי הקולנוע בצורה מאוד מוגבלת (אבל עדיין סבירה), גרף רווחים זעומים של קצת יותר מ-600,000 דולר ברחבי העולם. היום זה לא בהכרח נורא, כי גם ככה סרטים רבים מיועדים מראש לצפייה ביתית או מגיעים מהר מאוד לדיגיטל, אבל אולי יש כאן הצבעה מסוימת של הקהל ברגליים.

"עזראל" רחוק מלהיות סרט רע, אבל יש בו יותר מדי בעיות מכדי להפוך אותו לאחד הבולטים בז'אנר האימה ב-2024, או אפילו בפילמוגרפיה של סמרה וויבינג. מישהו יודע מתי "מי שעומד מאחוריי 2" אמור להגיע למסכים?