גם שעון עתיק מפחיד לפעמים? הסיפור של הביג בן בלונדון, השעון המפורסם בעולם

אם אתם מבקרים בלונדון, לא תוכלו לפספס אותו. כמעט כל תייר שמגיע לבירת אנגליה רואה אותו ומקפיד לצלם אותו, למרות שמדובר לכאורה "רק" במגדל שעון, ולמרות שאי אפשר לבקר בו למעט מקרים מיוחדים מאוד. הביג בן הוא אחד הסמלים הבלתי מעורערים של לונדון, סמל אייקוני של העיר והממלכה הבריטית בכלל.

הביג בן הוא הרבה יותר ממגדל שעון, ויש בו גם צדדים מפחידים, שהם מן הסתם אלו המעניינים אותנו כאן, בעולם האימה. ההיסטוריה שלו ארוכה מאוד וכוללת במהלך השנים אירועים חריגים, תאונות וכמה מעשי אלימות. המאמינים במיתוסים ובסיפורי רפאים, יטענו שגם הביג בן רדוף במידה מסוימת. אתם מוזמנים לקרוא עובדות על הביג בן, החל מעובדות בסיסיות, דרך ההשפעה התרבותית שלו ועד הסיפורים המפחידים.

מהו הביג בן? (ספויילר: פעמון, לא שעון)

הביג בן (Big Ben), כידוע, הוא שעון ענקי הממוקם במגדל השעון של ארמון וסטמינסטר בלונדון, הלא הוא בית הפרלמנט הבריטי. מבחינה מעשית רק השעון עצמו אמור להיקרא "ביג בן", או אפילו במשמעות המקורית – רק הפעמון הגדול שבראש המגדל קיבל בהתחלה את השם המחייב הזה. בשלב מסוים הבינו שהשעון עצמו מרשים ואייקוני הרבה יותר מהפעמון שבו, והחליטו באופן לא רשמי לנכס לו את השם המחייב.

הפעמון של הביג בן באמת גדול ומאסיבי, כי המשקל שלו עומד על כ-13,760 ק"ג, כלומר, יותר מ-13 טון. את הפעמון ייצרה חברת הוגס, שאחראית בין השאר לפעמון החירות של ארצות הברית, הליברטי בל (Liberty Bell), שממוקם במדינת פילדלפיה.

הביג בן הוא לא הפעמון היחידי שמשמיע צלילים

לצד הפעמון המרכזי שהעניק לו את שמו, יש בביג בן עוד ארבעה פעמונים קטנים (וקלים) יותר, שמפיקים קולות אחרים: פעמון הרבע הראשון מנגן "סול", השני מנגן את הצליל "פה", פעמון הביג בן עצמו ופעמון הרבע השלישי מנגנים "מי" והפעמון הרביעי והארחון את "סי". העיקרון המרכזי הוא ש-15 דקות לאחר שעה גדולה תשמעו ארבעה צלילים, ובכל רבע שנה לאחר מכן את הקטע הקיים ועוד ארבעה צלילים "חדשים". בכל שעה גדולה, לכן, השעון מפיק את הנעימה המלאה, שכוללת 16 צלילים. אחריה מופקים צלילים נוספים, לציון השעה הספציפית (נניח, חמישה צלילים לציון השעה 5:00).

המגדל מהווה חלק ממתחם בתי הפרלמנט (Palace of Westminster) ונחשב לאחד הסמלים המובהקים של לונדון ושל הדמוקרטיה הפרלנמטרית הבריטית. למרות שהמגדל עצמו אמור להיקרא "מגדל השעון", בפועל הרבה מאוד אנשים משתמשים במונח "ביג בן" לתיאור שלו גם. המגדל ידוע מאז 2012 גם בתור "מגדל אליזבת'". השם ניתן לו לציון 60 שנות מלכות ("יובל היהלום") של אליזבת' השנייה במדינות הממלכה הבריטית המאוחדת וחבר העמים. 

ואגב, הקשר למלכת אנגליה בא לידי ביטוי בכמה אופנים בשעון. על גביו תמצאו בלטינית מילים שמשמעותן: "הו אדונינו! שמור על המלכה ויקטוריה הראשונה".

מי בנה את הביג בן?

ההיסטוריה של השעון המפורסם בעולם מתחילה במאה ה-19, כשהוא נבנה לראשונה במקום מעגל השעון של הארמון הישן, שנחרב לחלוטין בשריפה ב-1834. העבודות על בניית המגדל החלו בשנת 1843 והסתיימו רק ב-1859.

ברור שהקמת מגדל בסדר גודל שכזה במאה ה-19 הייתה משימה מורכבת, בעיקר בכל הנוגע להעלאת פעמון כל כך כבד לגובה מרשים שכזה. הפעמון הראשון נסדק בצורה חמורה, ולא הייתה ברירה אלא להחליף אותו בפעמון קצת יותר קל (אבל עדיין כבד מאוד). משימת ההעלאה של הפעמון נערכה כ-30 שעות, תוך הקפדה על הטייה של לרוחב ולא לאורך, מה שמקל במידה מסוימת על השינוע. גם במהלך המלאכה הזו הפעמון נסדק, אבל למרבה המזל זה היה סדק קטן יחסית שלא פגע בתפעול השוטף של הפעמון.

מנגנון השעון עצמו, בתכנונו של אדוארד ג'ון דנט, הוא מורכב במיוחד ונחשב לכזה שהקדים את זמנו בלא מעט שנים. בין השאר, הוא כולל שימוש במערכת גיר מיוחדת למדידת זמן מדויקת.

איך נראה הביג בן?

השעון מעוצב בסגנון נאו גותי, מה שעולה קנה אחד עם המאפיינים העיקריים של האדריכלות בתקופת אנגליה הוויקטוריאנית. על גבי המגדל תמצאו אלמנטים בסגנון גותי, כולל הקצה העליון שמזכיר מגדלי פעמונים של קתדרלות שנבנו בסגנון הזה. לעיצוב המרשים של השעון אחראיים האדריכל צ'ארלס ברי ועוזרו אוגסטוס פוגין, שהבינו בשלב מוקדם מאוד שהם חייבים למקם את היסודות של המגדל עמוק בתוך האדמה כדי לשמור על יציבות, בהינתן המשקל האדיר של המגדל.

השעון הוא תולדה של שיתוף פעולה בין מגוון אומנים ומהנדסים מהשורה הראשונה, כל אחד מהם תרם את סגנונו. האדריכל הראשי, צ'ארלס בארי, היה ידוע באותה תקופה בעיצובים המפוארים שלו וביכולת שלו לספק מענה גם לפרטים הקטנים ביותר. הוא תכנן כמה מהמבנים החשובים באנגליה באותה תקופה, כמו ארמון וסטמינסטר הסמוך, ונחשב לאחד החלוצים של סגנון האדריכלות האיטלייית (Italianate) שהתפתח בארץ המגף במאה ה-16 והגיע במאות שלאחר מכן למערב אירופה ולארצות הברית. אוגסטוס פוגין תרם מהמומחיות שלו בסגנון האדריכלות הגותית.

הביג בן הוא שעון כבד מאוד

האלמנטים השונים שמרכיבים את השעון הם כבדים בכל קנה מידה. רק מחוג השעות עצמו שוקל כ-300 ק"ג והוא עשוי ממתכת כבדה, שמשמשת בין השאר לייצור רובים. אורכו של המחוג היום עומד על כ-2.7 מטר, שזה כנראה קצת יותר מהשעון שיש לכם על קירות הבית.

מחוג הדקות הוא כמוב ארוך יותר – כ-4.5 מטר! הוא עשוי כיום מנחושת, אחרי שבתחילת הדרך גם הוא היה מיוצר מברזל. הברזל פשוט היה כבד מדי מכדי שמתוגי הברזל יוכלו לנוע סביב השעון (תרתי משמע), ורק לאחר ההחלפה, אי שם ב-1859, מחוגי השעון הצליחו לנוע בפעם הראשונה. ואגב, השמעת הצליל לא נעשית על ידי נדנוד של הפעמונים, אלא הקשה בהם מבחוץ על ידי פטישים ענקיים.

שם אחד, כמה גרסאות

למרות ש"ביג בן" נשמע קצת כמו שם של שחקן מעולם הפורנו, כנראה שמקור השם הוא שונה לחלוטין. לפי הגרסה הראשונה, המקובלת יותר, הביג בן נקרא על שמו של סר ברנג'מין הול, מי שהיה שר העבודה באותן שנים ולכן היה ממונה על עבודות התקנת השעון ב-1859. אותו בנג'מין הול היה אדם גדול וגבוה מאוד (מעל ל-1.93 מטר), וכנראה שגם בעל התנהגות אגרסיבית באופן יחסי, מה שהעניק לו לכאורה את הכינוי "ביג בן". הכינוי עבר מיד לשעון שהוא היה אחראי על בנייתו, בתור מנהל העבודה, ונשמר לאורך השנים – גם אחרי ששנה אחת בלבד אחרי ההקמה, כשהול כבר לא היה בתפקיד, הפעמון כאמור נסדק בצורה חמורה. נדרשה יצירה שלו מחדש, כשהפעם הפעמון הוא מעט קל יותר (אבל, עדיין, המשקל הכולל של הפעמון היה סביב ה-12 טון).

גירסה אחרת היא שהמגדל קרוי על שמו של בנג'מין קאנט, מי שהיה אלוף העולם באגרוף במשקל כבד באותה תקופה. המתאגרף זכה לכינוי "ביג בן" בניסיון להאדיר אותו, והשם ניתן בהשאלה גם למגדל כדי להצביע על הממדים המרשימים שלו בנוף הלונדוני.

מה הגובה של הביג בן?

הביג גן מתנשא לגובה של כ-96 מטר, מה שאומר שמבחינה מעשית הגובה שלו עולה על 11 קומות. אם אנחנו רוצים לדבר ב"לונדונית", הרי שהגובה של הביג בן הוא בערך 21 אוטובוסים לונדוניים שעומדים אחד על השני.

כדי לטפס לראש המגדל נדרשת עלייה ב-334 מדרגות, מה שלמרבה הצער לא זמין עבור התייר הממוצע. המסע המאתגר לראש הביג בן כולל טיפוס על קצת פחות מ-300 מדרגות, שיביאו אתכם אל לוחות השעון. לאחר מכן, עוד כ-40 מדרגות מובילות למקום בו תלוי הפעמון עצמו, וכ-60 מדרגות נוספים מגיעות לראש המגדל.

הכירו את בן הקטן

אם אתם מעדיפים גרסה מוקטנת והרבה פחות מרשימה של המגדל, תוכלו להגיע לקצה השני של הרחוב: למפגש הרחובות של דרך גשר ווקסהול עם רחוב ויקטוריה, גם כן בשכונת וסטימנסטר. שם תמצאו את "בן הקטן" (Little Ben), מגדל שעון שהוא בעצם חיקוי מוקטן של הביג בן. את ליטל בן הקימו ב-1892 במיקום אחר, כשהוא פורק ב-1964 והועבר ב-1981 למיקום הנוכחי שלו. מה שמוזר כאן הוא שהשעון הזה מדייק רק בחצי שנה, כי הזמן המדויק בבריטניה מוצג רק כשיש שעון קיץ, בעוד שבשאר החודשים השעון מציג את השעה בצרפת. הסיבה היא שהעברת השעון נעשתה במימון של חברה צרפתית, מתוך צרון לסמל את הידידות בין שתי המדינות.

יש כאן הרבה מאוד זכוכית

הביג בן כולל זכוכית בכמויות מסחריות. כל אחד מפני השעון מורכב מ-325 פיסות של זכוכית אופל, הידועה גם בתור "זכוכית לבנה", כשהחתיכות מחוברות בעזרת מסגרת שעשויה מברזל יצוק. אם מביאים בחשבון את העובדה שיש ארבעה פני שעון, אנחנו מקבלים מספר אסטרונומטי של 1,292 חתיכות זכוכית.

בבניית השעון, עשו שימוש בחומרים איכותיים אחרים – חלקם די יוצאי דופן – כמו אבן גיר שהגיעה מהאי פורטלנד בתעלת למאנש ולבנים ממקורות מקומיים. עובדה מעניינת נוספת היא שפני השעון מוארים מפעם לפעם באור לבן. התאורה הזו מצביעה על כך שהפרלמנט הבריטי מתכנס באותו רגע.

השיפוץ הגדול של הביג בן

באופן יוצא דופן, הביג בן הצליח להישמר ולפעול באופן תקין מאז המאה ה-19. הוא שרד כמה וכמה אסונות, כמו את מלחמת העולם השנייה. באחד המקרים הזכורים מהמלחמה, הפצצות הגרמניות הרסו את בית הנבחרים הבריטי, אבל הנזק של מגדל השעון היה מינימלי ולא גרם לו להפסיק לצלצל.

המחוגים של הביג בן המשיכו לנוע רוב הזמן, אבל לפעמים אין ברירה אלא לעצור כדי לשפר את המצב. באוגוסט 2017 הפרלמנט הבריטי הבין שאין ברירה אלא לעשות שיפוץ משמעותי מאוד של מגדל השעון, שיגרום להפסקת הפעילות של השעון במשך כמה שנים, עד שנת 2021 לפחות.

שיפוץ הביג בן יצא לדרך והגיע לסכומים אסטרונומיים, שהוערכו ב-2020 בכ-80 מיליון פאונד וכנראה חצו את רף ה-100 מיליון (התקציב המקורי עמד על כ-50 מיליון פאונד בלבד). בספטמבר 2020 החלה הסרת הפיגומים, ורק באפריל 2022 הפיגומים הוסרו. השעון הוצג במראה מרענן בדיוק לקראת נקודת הציון החשובה הבאה בתולדות הממלכה, והוא יובל הפלטינה למלכות אליזבת' השנייה (כלומר, 70 שנות מלכות) ביוני באותה שנה.

במשך כחמש שנים הפעמון נדם, עובדה חסרת תקדים בהיסטוריה שלו. במהלך השנים האלו, בין השאר, בריטניה פרשה מהאיחוד האירופי ("ברקזיט"), לא פחות משלושה ראשי ממשלה התחלפו, והמלכה אליזבת' הלכה לעולמה אחרי אינספור שנים בראש הממלכה, כשהיא מוחלפת על ידי צ'ארלס.

מגדל פיזה, מאחוריך?

כשמדברים על מבנים עקומים בעולם, השם הראשון שעולה לרוב האנשים לראש הוא כמובן מגדל פיזה, שאל הצדדים המפחידים שלו (ויש כאלה) התייחסנו בכתבה נפרדת באתר. מסתבר שגם הביג בן נוטה מעט, והסיבה מפתיעה: הרכבת התחתית המפורסמת של לונדון, שהתנועה שלה גורמת להשפעה על תנודות הקרקע באזור, כולל כמובן הקרקע על גביה ממוקם המגדל. זה קרה בעיקר לקראת האולימפיאדה של 2012 בלונדון, כשהעבודות בקו הרכבת התחתית של ג'ובילי התקיימו ממש מתחת למגדל השעון. 

בתחילת שנות העשרה, פורסם כי מה שהיה רק שמועה עיקשת הפך לעובדה: הביג בן באמת נעשה עקום יותר. במהלך השנים הוא זז בכ-48 ס"מ, כך שבאותה תקופה (2011) הוא נטה בכ-0.26 מעלות – בערך שישית מהנטייה של מגדל פיזה. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל מומחי הנדסה טוענים שמדובר בבעיה שדורשת טיפול, במיוחד על רקע העובדה שהנטייה של המגדל גרמה לסדקים בקירות המבנה הסמוך של הפרלמנט הבריטי. אחד המומחים טען שאם הנושא לא יטופל, המגדל פשוט עלול ליפול, או לפחות להתנגש במבנה הפרלמנט בעוד משהו כמו 5,000 שנה.

גם שעון עתיק טועה בכמה שניות

ממשיכים לאוגוסט 2015, שם התגלתה תקלה די מוזרה בשעון: במשך כמה שבועות הוא פשוט צלצל 6 שניות מוקדם מדי. העובדה שהשעון מיהר בכמה שניות שיבשה במידה מסוימת את שידורי הרדיו של ה-BBC, שמעבירים בכל שעה עגולה את צלצולי הפעמונים בלייב. מיטב השענים של בית הפרלמנט ניסו לפתור את הבעיה, והגיעו למסקנה שהשיבוש בפעילות קשור כנראה בעיקר לגילו המופלג של השעון. או כמו שניסח אחד השענים: "יש לו תקלה פה ושם. הוא קצת לא יציב".

מכיוון שמדובר בשעון עתיק מאוד, ברור שהטיפול נעשה גם באמצעים מסורתיים. מספרים שהשענים של הפרלמנט הבריטי משתמשים במטבעות פני ישנים כדי להסדיר את פעילות השעון: כלומר, מעמיסים או מסירים מטבעות על גבי המטוטלת של השעון, מה שגורם לה להאט או להאיץ במידת הצורך. אחרי כמה ימים של עבודה, השענים הצליחו להחזיק את הדיוק לביג בן. מאז ועד היום, עדיין, התאמות מהסוג הזה נדרשות כמה פעמים בשבוע כדי לשמור על הדיוק שלו.\

בשנת 1980, הרדיו של ה-BBC הפיץ ידיעה מפתיעה, לפיה השעון יהפוך לדיגיטלי ויקבל את השם המדליק "דייב הדיגיטלי (Digital Dave). מה שחשוב לדעת בהקשר הזה הוא שהתאריך של הפרסום הזה היה הראשון באפריל, 1980, ככה שהידיעה הזו הייתה מתיחה לא מוצלחת, וכנראה שגם לא ממש מצחיקה.

האם אפשר לבקר בביג בן?

רוב התיירים מסתפקים בלראות את הביג בן מרחוק, וכמובן שגם לצלם אותו. אם אתם בכל זאת רוצים להיכנס לתוככי השעון, תרתי משמע, תוכלו לנסות להירשם לסיור מודרך בן כ-90 דקות שייקח אתכם במעלה מגדל השעון – כן, על כל 334 המדרגות שלו – תוך כדי למידה על ההיסטוריה של המגדל, הייחודיות שלו ופרויקט השימור השאפתני מאוד שנעשה כאן. הסיור יאפשר לכם לראות איך בדיוק מנגנון השעון פועל מהצד הפנימי שלו, לשמוע את הצלצול ממרחק נגיעה ועוד. 

מעבר לעובדה שהביקוש לסיורים הוא די גבוה וההיצע שלהם נמוך יחסית, הם גם לא מתאימים לכל אחד. הקושי העיקרי הוא לטפס כמה מאות מדרגות (אם כי, במצבים מסוימים, אפשר להזמין סיור מונגש), מה גם שהמראות שרואים לאורך המסלול נראים די משעממים. אולי מהסיבות האלו הסיור מתאים רק מגיל 11 ומעלה.

האפשרות הנגישה והפשוטה ביותר ללמוד על הביג בן היא פשוט דרך סיור מודרך, שעובר באזור או מתצפת עליו מרחוק: סיור באוטובוס או אפילו שייט על התמזה. במקרה הזה תסתפקו אמנם במבט על הביג בן ולא תיכנסו לתוכו, אבל הרבה מאוד תיירים יטענו שזה מספיק.

מלך הסלפי של לונדון

בניגוד לאתרים תיירותיים חשובים אחרים, כמו נניח מגדל אייפל או מגדל פיזה, ביקור במגדל השעון עצמו אינו האטרקציה המרכזית. קודם כל, כי בדרך כלל מדובר במשימה מורכבת מאוד, לרוב אפילו בלתי אפשרית. את המגדל תראו מהרבה מאוד נקודות בלונדון, מה גם שממש בסמוך תמצאו חלק מאתרי החובה האחראים של הבירה האנגלית, כמו בנייני הפרלמנט, ארמון וסטמינסטר וגם אטרקציות חדשות יותר שמתאימות (גם) לבילוי משפחתי, כמו הגלגל הענק של לונדון London Eye, האקווריום ואפילו אטרקציה חביבה בעקבות שרק.

במאה ה-21, אי אפשר להיות בסמוך לביג בן ולא להצטלם. לכל תייר שביקר בלונדון יש מן הסתם בקטלוג כמה תמונות בהן הוא עומד כשהמגדל ברקע, כשמיטב המסורת היום חלק גדול מהתמונות האלה הן סלפי. לפחות, כל עוד הבניין עדיין ישר באופן יחסי, אנחנו לא מקבלים תמונות מטופשות של אנשים שמעמידים פנים שהם מרימים את המגדל או מקיימים איתו יחסי מין. לפחות בינתיים.

סיפורי הרפאים של הביג בן בלונדון

הביג בן הוא מבנה היסטורי עתיק ימין, שממוקם בעיר עמוסת סודות והיסטוריה אפלה כמו לונדון. אם מחברים את הנקודות, אפשר להבין די בקלות למה גם לביג בן יש את סיפורי האימה והמיתוסים שלו. אחד המיתוסים היותר שגורים, שלא צפוי להפתיע אתכם אם קראתם סקירות קודמות שלנו של אתרים היסטוריים מפחידים, היא שהרוח של בנג'מין הול נמצאת עדיין בביג בן, משוטטת במגדל וממשיכה להשגיח עליו.

תיאוריה אחרת שעולה מדי פעם היא שהשעון רדוף מהסיבה הפשוטה שארמון וסטימנסטר עצמו מחזיק מאחוריו היסטוריה ארוכה ולעיתים גם סוערת. מאבקים פוליטיים ושינויים חברתיים השאירו לכאורה חותם על המתחם כולו, בדמות אנרגיה חריגה שנמצאת בו, או משהו בסגנון הזה.

הזכרנו קודם לכן את העובדה שבשנים מסוימות, השעון הענקי התנהג בצורה קצת מוזרה. יש שיאשימו את הגיל או את המנגנון המורכב שלו, אבל גם כאלו שמאמינים שהשינוי הזה אומר משהו אחר: היכולת של השעון לחזות אסונות ואירועים נוראים אחרים. לפי אותם אנשים, אם הצלצול של הביג בן נעשה בשעה שאינה רגילה או באופן לא סדיר, משהו נורא עומד להתרחש. מספרים על כמה אירועים היסטוריים שהתרחשו זמן קצר לאחר שהיו תקלות בביג בן. באופן כללי לא מצאתי אימות לסיפור הזה או הסבר על האירועים הנוראים האלו, אז קחו את הטענות שעולות בפסקה הזו בעירבון מוגבל.

הביג בן בשירות הכיבוש (לא באמת)

ממש לא מזמן, במרץ 2025, התבשרנו על אדם כלשהו, פרו פלסטיני, שיצא למשימה מוזרה מאוד. הוא טיפס על הביג בן בלונדון ושהה שם כ-16 שעות כדי להעביר מסר. מסיבה כלשהי הוא החליט לטפס כשהוא יחף, מה שגרם לכפות הרגליים שלו לדמם, החזיק בידו את דגל פלסטין וצעק משהו על שחרור של פלסטלינה, אם הבנתי נכון. במשך כמה שעות הוא שיתק את התנועה במרכז לונדון, בעיקר ברחוב ברידג', אבל למרבה הצער הוא הסכים להיענות לבקשת המשטרה ולרדת מהמגדל באופן יזום, ולא לקפוץ ממנו אל מותו. תוכלו למצוא ברשת סרטונים של האירוע, כולל של ערוצי החדשות הבריטיים שלא נביא כאן כדי לא לספק להם טראפיק. לעומת זאת, הנה סיקור קצר של המקרה מ-Fox News.

עוד סרטון שעורר גיחוך בעולם – לפחות בקרב מי שיכול לראות את המציאות בצורה מושכלת – הייתה טענה של כמה פלסטינים, מוסלמים או מי שאלו לא יהיו במרכזו האשמה חמורה: הביג בן נגנב מהפלסטינים. סרטון של גברת בעלת מראה ערבי, בו היא טוענת שהביג בן הוא "שלנו, הפלסטינים" ושהוא בכלל הגיע ללונדון משער יפו בירושלים, עורר גיחוך. אנחנו לא נעלה אותו כאן כי הוא פשוט מטופש מדי, ואנחנו לא מעודדים טראפיק לסרטונים מטופשים. כן נציג את ההתייחסות של המסבירן הלאומי יוסף חדאד, שצילם סרטון ויראלי מאוד בלונדון, על רקע של הביג בן, בו הוא הציג את האבסורד שבסיפור. "זו המציאות, חבר'ה", הוא סיכם. "הם משקרים, ומשקרים ומשקרים. אבל אתם יודעים מה עוד יותר עצוב? שיש חסרי השכלה שבאמת מאמינים לשקרים שלהם. איזו בושה!".

ביג בן על המסך הגדול

אם יצא לכם לראות סרט שמתרחש בלונדון, סבירות גבוהה שבאחד הסצנות או השוטים ראיתם את הביג בן במלוא הדרו. זה לא מקרי, כי מדובר אחרי הכול באחד הסמלים הבולטים של לונדון, שנבחר ב-2007 בתור הלוקיישן הלונדוני האייקוני ביותר בקולנוע. קצרה היריעה מלהזכיר כאן את כל הסרטים שהתרחשו בלונדון וכללו ציון ויזואלי של המגדל, שוט שמטרתו לומר בדרך כלל "הנה, אנחנו בלונדון" ולחבר אותנו לסצנה הבאה שמתרחשת בעיר.

הביג בן הופיע בסרטים קלאסיים מוקדמים מאוד, כמו הסצנה בסרט האנימציה "פיטר פן" מ-1956, בה פיטר ובני משפחת בנקס עוצרים לזמן קצר על אחד המחוגים של השעון וגורמים לו לעצור לפני שהם ממריאים לארץ לעולם לא. בשתי הגרסאות של "מרי פופינס", ב-1964 וב-2018, האומנת המעופפת השתמשה במטריה שלה כדי לעוף ולנחות גם כן על המחוגים של הביג בן.

"39 המדרגות" של אלפרד היצ'קוק משנת 1935 הוא מותחן ריגול קלאסי משובח מאוד, שמי שראה אותו יודע ש"39 המדרגות" שלו לא מתייחסות לאלה של הביג בן, אלא לארגון ריגול כלשהו. העלילה מבוססת על הספר "שלושים ותשע המדרגות" (The Thirty-Nine Steps) של הסופר הסקוטי ג'ון באקן, סיפור שהוליד יותר מגרסה קולנועית אחת. הגרסה שרלוונטיית לעניינו היא "שלושים ותשע המדרגות" (The Thirty Nine Steps) של דון שארפ מ-1978, שהוסיפה סצנה קלאסית במדרגות של הביג בן, בה הגיבור מטפס על החלק החיצוני של לוח השעון כדי למנוע ממנו להפעיל פצצה. ואגב, הרעיון הזה מבוסס על סצנה דומה מאוד בקומדיה בריטית בשם My Learned Friend משנת 1943.

העובדה שמדובר בסמל בלתי מעורער של לונדון, מסבירה למה סרטי אסונות שמציגים חורבן אפוקליפטי בחרו להשמיד במסגרת זו גם את הביג בן. המגדל היה למטרה בכמה שוברי קופות לאורך השנים, כמו "הפלישה ממאדים" (1996), "ספקטר" מסדרת ג'יימס בונד (2015), "המטרה: לונדון" (2016) ואפילו "הארי פוטר ואוצרות המוות" (2010). הנה לקט של כמה סצנות חורבן והרס של הביג בן, או של לונדון כולה.

מנקודת מבט של חובבי אימה, קשה לטעון ששעון הוא אובייקט מפחיד מדי. לא זכורים לא יותר מדי מקרים בהם האנטגוניסט המרכזי היה שעון, למעט אולי מקרים בהם היישות המפחידה הייתה בית שכלל שעון מוזר עם תעלומה מסוימת ("הבית עם השעון המסתורי", כמובן). בכל זאת, השעון מככב מדי פעם בסרטי אימה. אחת הסצנות הזכורות היא הפתיחה המהפנטת של "28 יום אחרי" המעולה של דני בויל משנת 2002. אנחנו מלווים את הגיבור ג'ים (קיליאן מרפי) לאחר שהוא מתעורר מתרדמת בבית החולים המפורסם סיינט תומאס. ג'ים ההמום משוטט ברחובות לונדון ומגלה שהיא נטושה לחלוטין, מה שכנראה קשור לזומבים. אנחנו מקבלים כמה צילומים עוצרי נשימה של לונדון הנטושה, כולל כמובן הביג בן ומתחם בית הפרלמנט.

בעולם האימה, הביג בן יכול להיות גם שם של דמות. חוזרים לשנה 1985 ולסרט הראשון בזיכיון קומדיות האימה "House", שזכה כאן לשמות "הבית" או לפי חלק מהמפיצים "בית האימה". הסרט הראשון עוסק בסופר בשם רוג'ר קוב (ויליאם קאט), שמוצא את עצמו במצב מורכב אחרי הפרידה מאשתו וההיעלמות של בנו. הוא יורש בית ישן מדודתו הקשישה, שהתאבדה בו, ומעביר את זמנו בכתיבת סיפור שמתאר את החוויות שלו ממלחמת וייטנאם. הבעיה היא שזמן קצר לאחר מכן, הוא מתחיל לראות סצנות אימה מהקטלוג הרחב של סרטי הבתים הרדופים, כשאחת הדמויות המאיימות והזכורות היא זו של "בן הגדול" (Big Ben) – חברו לצבא בזמן המלחמה שנהרג בה אבל חוזר עכשיו בגירסה זומבית ומפחידה במיוחד. יש כאן כמה נקודות דמיון עם "הניצוץ" של סטנלי קובריק, בהקשר של טראומה מהמלחמה – נושא נוסף שהיה חלק מהרבה מאוד סרטי אימה.

אז יכול להיות שיש בלונדון מבנים מפחידים יותר מאשר הביג בן, עם היסטוריה קצת יותר עקובה מדם, וכמובן שגם אטרקציות שמכוונות מראש לקהל חובבי האימה כמו הצינוק של לונדון או חוויית גשר לונדון. אבל עדיין, בפעם הבאה כשאתם מבקרים בלונדון ורואים את השעון הענקי לידכם, נסו לזכור שגם שעון עתיק מפחיד לפעמים.