מהיר וקטלני: נחש בלאק ממבה הוא מהמסוכנים בעולם
יש שמות שמעלים תחושות אימה רק כששומעים אותם, ולפעמים הם משתייכים אפילו לעולם הטבע. הממבה השחורה, הידועה לפעמים גם בשם הלועזי “בלאק ממבה”, הוא דוגמה מצוינת. סביר מאוד להניח שרובכם יודעים שמדובר באחד מסוגי הנחשים הקטלניים והמסוכנים ביותר בעולם. אלא שגם מחוץ לעולם הטבע, משתמשים במונח הזה למטרות שונות, כולל ליצירת תחושת פחד. לא סתם אחד המתקנים המפחידים בלונה פארק שלנו נקרא “בלאק ממבה”, אותה מעלית שגיעה לגובה של כ-65 מטר ויורדת משם בצניחה חופשית. יש כמה דמויות מפורסמות בסרטים או ידוענים שקיבלו את הכינוי הזה (מישהו אמר קובי בראיינט?), ויש אפילו מותג מצליח של קורקינט בלאק ממבה – טוב, הרי ידוע שקורקינט הוא כלי רכיבה מסוכן מאוד.
בסקירה הבאה, נציג לכם את כל מה שחשוב לדעת על הנחש שאתם ממש לא רוצים לפגוש וננסה להראות לכם איפה תוכלו לפגוש אותו, במציאות ובעיקר על המסך.
המאפיינים העיקריים של בלאק ממבה
הממבה השחורה (או בשם המדעי והלא ממש שגור: “ Dendroaspis polylepis”) הוא נחש ארסי מקבוצת נחשי הממבה, המשתייך למשפחת הפתיינים – בה תמצאו נחשים אחרים הנחשבים לקטלניים, כמו קוברה ופתן. החדשות הטובות הן שאם אתם חוששים להיתקל בנחש מסוג ממבה שחורה בישראל, אתם יכולים להיות רגועים. את הממבה השחורה תמצאו רק במרכז אפריקה ובדרומה, באזור שמתחת למדבר הסהרה, מאריתראה בצפון מזרח ועד לנמיביה שבמעקב. כלומר, היא אנדמית לאזורים אלו. כל עוד לא מעבירים אותן במטוס והן משתחררות בתוכו (אפשר לעשות מזה סרט אימה!), בשאר העולם אתם אמורים להיות בטוחים. בהנחה שאתם לא מגיעים אל אי הנחשים בברזיל, כמובן.
לממבה השחורה יש כמה אזורי מחייה מועדפים, ביניהם אזורי סוואנה, יערות (בעיקר כאלה הנמצאים ליד נהרות) וגבעות עמוסות סלעים, בתוכם היא אוהבת להתחבא. את הממבה השחורה תמצאו לפעמים גם בתור גזעי עץ, בתלי טרמיטים או אפילו על גבי העצים, כי היא יכולה לטפס עליהם. בדרך כלל הממבה השחורה נוטה לשמור על אזור המחיה שלה, אבל היא לא נחשבת לחיה טריטוריאלית. במילים אחרות: היא לא אמורה לתקוף אתכם אם אתם נכנסים לאזור המגורים שלה, כל עוד אתם לא תוקפים אותה, ולפעמים אפילו תעדיף לברוח. הבעיה היא שזה מוריד רק קצת מהסכנה שלה.
נחש בלאק ממבה הוא בהחלט גדול: בדרך כלל האורך שלו מגיע לסביבות 2.5 מטר, אבל הוא יכול להגיע גם ל-4.5 מטרים. עובדה זו הופכת אותו לארוך ביותר באפריקה ולשני במדד האורך, אם אפשר לקרוא לזה ככה, בעולם כולו.
בניגוד מסוים למה שאפשר להסיק, הממבה השחורה היא לא בצבע שחור אלא בגוונים שונים של חום או אפור, כאשר הצבע נעשה בהיר יותר ככל שהנחש גדל. כן תמצאו אלמנטים שונים בשחור על גבי גוף הנחש, בעיקר נקודות שחורות בגב או העיניים בעלות הגוון השחור או החום הכהה: כלומר, אנחנו מדברים כאן בהרבה מקרים על נחש אפור עם נקודות שחורות, מה שלא בדיוק מסתדר עם הכינוי השכיח שלו. התשובה הפשוטה היא שמקור השם הוא בכלל בחלק הפנימי של הפה, המאופיין בגוון כהה, בין כחול ככה לשחור דיו.
עד כמה קטלנית ממבה שחורה?
הממבה השחורה נחשבת, בצדק גמור, לאחד הנחשים המסוכנים בעולם: למעשה, למרות שמבחינה מעשית יש נחשים עם ארס קטלני יותר (הבלאק ממבה ממוקם בעשירייה הראשונה של הנחשים הארסיים בעולם), לא מעט מומחים מתייחסים אל ממבה שחורה כאל הנחש הכי מסוכן בעולם, או לפחות הנחש הכי מפחיד בעולם. ככה זה כשהוא משלב בין ארס חזק, מהירות גבוהה, אינסטינקטים מעולים וגם תחכום מסוים.
הכשה של הממבה השחורה מעמידה את הקורבנות בסכנת חיים מוחשית מאוד, אלא אם הם מקבלים מהר מאוד את הנסיוב המתאים. היא תתקוף בעיקר במהלך המנוסה שלה חזרה למאורה בה היא מתגוררת, כשמישהו (בעל חיים או בן אדם) יחסום את הדרך שלה לשם, וכמובן כשהיא תרגיש מאוימת מסיבה כזו או אחרת. במקרה הזה, מתחיל ה”טקס” השלם בו הממבה השחורה תרים את הראש שלה, תפער את הפה, תנפח את הצוואר, תוציא לשון ותשרוק, הסימן המוחשי והאחרון לכך שהיא מעוניינת לתקוף. ההכשות שלה הן מרובות, מהירות וקטלניות, ובניגוד לחלק מסוגי הנחשים האחרים גם מדויקות במהירויות גבוהות, בזכות העובדה שהממבה השחורה מזיז את הראש קדימה לכ-40% מאורך הגוף. היא יכולה לסגת כאשר האיום יתרחק ממנה באיטיות, אבל אם הקורבן ינסה להימלט הוא עלול לסבול מהכשות נוספות.
הבלאק ממבה היא חיית יום, ופעיל בעיקר מספר לאחר הזריחה עד לשעה לפני השקיעה. היא גם אוהבת לנוח בשמש, ין הקורבנות. הממבה מסוגלת לנוע בפרצי מהירות גבוהים, ועשויה להגיע למהירות של עד 19 קמ”ש, דבר שהופך את הממבה השחורה לנחש המהיר בעולם. מלבד המהירות הגבוהה בה נע הנחש, הוא יכול להכיש בדיוק רב בכל כיוון, גם בזמן שהוא נע מהר. כאשר הוא מכיש הוא זורק את ראשו קדימה לכדי שתי חמישיות מאורך גופו, מה שאומר שיש לו הרבה כוח.
סיבה מרכזית למוניטין המאיים של הממבה השחורה הוא שמדובר בנחש מהיר מאוד. למרחקים קצרים, המהירות שלו יכול להגיע גם לסביבות 20-10 קמ”ש, מה שאומר שהנחש אמור להדביק אדם שמנסה לברוח ממנו בריצה. אלא אם כן לאדם הזה קוראים יוסיין בולט או משהו בסגנון, מה שאומר שהוא יכול להגיע למהירות בלתי נתפסת של יותר מ-44 קילומטר בשעה, כמו שקרה כשהוא שבר את השיא העולמי בריצת מאה מטר ב-2009.
אם מוסיפים לכך את העובדה שהממבה השחורה היא גם בעלת חוש ראייה וריח מפותחים, יכולה לשחות בקצב די מהיר ומסוגלת לחכות בסבלנות לא מעט זמן לקורבנות שלה, מבינים מדוע מדובר באחד היצורים הקטלניים ביותר של הטבע.
מה בלאק ממבה אוכלת?
החדשות הטובות הן שהאדם הוא לא המזון הטבעי של ממבה שחורה, מהסיבה הפשוטה שבדרך כלל הוא לא יימצא יותר מדי באזורי המחייה שלה. עם זאת, הממבה השחורה כן יכולה לחדור לבתים, במיוחד כשהיא מחפשת אחרי מזון או טרף (חולדות או עכברים, לדוגמה).
התפריט התזונתי של הממבה השחורה די מגוון, וכולל טרפים גדולים (בעדיפות עליונה) וקטנים. הנחש עשוי לצוד עופות או נחשים אחרים, ולצד זה יונקים קטנים יותר כמו עטלפים, סנאים, חולדות או עכברים. אופן התקיפה משתנה ממקרה למקרה, ותלוי בין השאר בגודל של הקורבן האומלל. במקרה של טרף קטן, הממבה השחורה תמתין בדרך כלל שהאומלל יסיים את חייו בעקבות ההכשה, ולא ישחרר אותו לפני זה. במקרה של טרף גדול, הנחש צפוי לשחרר את הלכידה שלו ולתת לרעל לעשות את העבודה ולשתק את הקורבן, מה שצפוי לקרות תוך דקות או אפילו שניות.
ואפרופו מהירות, חשוב להזכיר שהמהירות בה ארס הממבה השחורה משפיע על גוף הקורבן היא הגדולה ביותר מבין מיני הנחשים. מהירות ההשפעה תלויה בפרמטרים שונים, כמו כמות הארס, אזור ההכשה ורמת הרגישות של האדם, אבל בגדול אם הוא הוכש על ידי ממבה שחורה, הוא עלול למות תוך פרק זמן של כ-30-10 דקות, או בממוצע בין שעה לשלוש. בחלק מהמקרים, מספיקות אפילו שתי טיפות הרס כדי להרוג אדם או בעל חיים גדול.
הארס, המכונה Dendrotoxin, מכיל כמה רעלני עצבים שיגרמו לקריסה של מערכת העצבים כל עוד האדם לא יקבל במהרה את הנסיוב, כלומר, תרופה הנוגדת את הארס הזה. הארס פוגע במערכת העצבים והלב, גורם לתסמינים כמו עוויתות, קוצר נשימה, חוסר שליטה בשרירי הגוף וגם שיתוק, שעלול להיות גם לשרירי הנשימה – מה שגורם למוות. ברור שהסיכויים לפגיעה חמורה עולים כשהאדם או בעל החיים מוכש כמה וכמה פעמים על ידי הנחש, כמו שכאמור קורה בחלק גדול מהמקרים.
ואגב, באופן די מפתיע תמצאו ברעלן הזה גם משכך כאבים. עובדה זו מסבירה למה מומחים ומדענים בודקים בשנים האחרונות האם ניתן לשלב את ארס הממבה השחורה במשככי כאבים, כמו מורפיום.
דרושים: יותר סרטי אימה על ממבה שחורה
יש סרטי אימה שהכניסו לתודעה בעלי חיים מסוכנים, ואפילו נחשים: הדוגמה המובהקת, איך לא, היא סרטי “אנקונדה”. במקרה של הממבה השחורה, לא ידוע לנו על יותר מדי סרטי אימה שהעמידו אותן במרכזם. ב-1988 יצא “Fair Game”, או בשמו השני “Mamba”, שמציג סיפור אהבה מלבב בין מעצב משחקי מחשב לאשתו. לפחות עד הרגע בו האישה עוזבת אותו, מה שגורם לו ללכוד אותה בדירה שלה ולשחרר בתוכה נחש ממבה שחורה. לא ראינו את הסרט הזה, אבל אין ספק שכדאי להרחיק אותו מגברים בעלי יצר נקמנות.
ב-Venom מ-1981 ראינו עלילה די דומה, בה קבוצה של טרוריסטים מנסה לחטוף ילד של בוס עשיר, אבל נלכדת בביתו יחד עם נחש בלאק ממבה שהגיע לשם בטעות. חשוב לציין שלמרות תיאור העלילה הזה, לא בטוח שמדובר ב-“Creature Feature” קלאסי. אבל יש כאן מתח, קאסט מעולה (קלאוס קינסקי, אוליבר ריד ואחרים) וכמה סצנות לא רעות בכלל במרכזן הנחש מראה את האכזריות שלו.
המיתולוגיה סביב נחש ממבה: מאומה תורמן עד לקובי בראיינט
בכמה סרטי אקשן, ראינו סצנות לא רעות בכלל עם הממבה השחורה. ב”ג’ומנג’י: ברוכים הבאים לג’ונגל”, סרט ההמשך ללהיט המבוסס על הסרט שבו חבורה של צעירים נכנסת למשחק וידאו (או משחק קופסה, בגירסה המוקדמת), החבורה נתקלת בקופסה ובה מה שמזוהה בתור נחש ממבה שחורה. הזואולוג פרנקלין “מוס” פינבר (קווין ג’יימס), שהוא האווטאר של כוכב הפוטבול במשחק, מסביר על הנחש והתכונות שלו. הגאון שבחורה, בגילומו של ג’יימס בלאק, מפענח חידה כלשהי ומסיק שהמטרה היא לעשות “קרב התבוננות” מול הנחש. זה לא בדיוק עובד, אבל בסוף הם מצליחים להתגבר עליו. אני לא בטוח שהזואולוגים האמיתיים יסכימו עם הסצנה הזו, אבל היא בהחלט חביבה.
ממשיכים ל”להרוג את ביל”, יצירת המופת של קוונטין טרנטינו. אם אתם זוכרים את הסרט – וכדאי מאוד לראות אותו ואת ההמשך שלו כמה וכמה פעמים – אז תוכלו בטח לשנן ש”בלאק ממבה” הוא הכינוי של “הכלה”, הלא היא אומה תורמן שיוצאת למסע ההרג הרצחני בעקבות ביל וחבריו. בסרט השני המעולה יש סצנה בה אל דרייבר מחדירה בלאק ממבה לתוך מזוודה עם כסף. כשבאד (אחיו של ביל וחבר לשעבר בכנופיית ביל) פותח את המזוודה, הנחש מכיש אותו כמה פעמים בפנים והורג אותו. אל מדליקה סיגריה ומדקלמת כמה עובדות על הארס של הנחש הזה וההשפעות השליליות שלו. זמן קצר לאחר מכן, “בלאק ממבה” תגרום לאל לאבד גם את העין השנייה שלה ותשאיר אותה להתבוסס בדמה, ליד אותו נחש.
אם אתם בקיאים בספורט, או סתם בטריוויה, אתם בטח יודעים ש”בלאק ממבה” הוא הכינוי של שחקן ה-NBA האגדי קובי בראיינט, שנהרג כזכור בהתרסקות מטוס בשנת 2000, בגיל 41. באופן די מפתיע, קובי בריאנט הוא שהעניק לעצמו את הכינוי הזה בניסיון לשפר את התדמית שלו, שנפגעה אנושות בעקבות התלונה על אונס שהוגשה נגדו ב-2003 על ידי עובדת מלון בה שהה, לכאורה בלילה שלפני ניתוח ברך שבראיינט עבר. מלך הסלים של הלייקרס בכל הזמנים טען שיחסי המין היו בהסכמה, המתלוננת החליטה לא להעיד נגדו במשפט פלילי, ובהמשך המחלוקת ביניהם יושבה בהסכם פשרה במישור האזרחי. אבל הפגיעה בבראיינט כבר התרחשה, וגרמה בין השאר לביטול של הסכמי הפרסום שלו עם שמות כמו מקדונלדס ונוטלה. לכן הוא החליט ליצור “אלטר אגו”, את הכינוי “בלאק ממבה” שנועד ליצור הבדלה בין האישיות שלו מחוץ למגרש לבין שחקן הכדורסל שבו, באופן דומה אולי לדמויות קומיקס (“אתה לא צופה בדיוויד באנר, אלא ב”ענק הירוק”, הוא השווה). הבחירה שלו בממבה השחורה קשורה לאופן שבו הוא רואה את עצמו על המגרש. “כשאני יוצא מבית המשפט, אני נעשה ככה. אני הנחש הקטלני. אני קר כקרח, אחי”.
אז אחרי שראינו שבלאק ממבה הוא נחש מסוכן, אבל גם כזה שהמיתוס סביבו גדול אולי אפילו יותר, צריך להיות שמחים שרובנו לא נוכל להיתקל בו במציאות. אפשר אולי לקוות לכמה סרטי אימה שיציגו אותו במלוא האכזריות שלו.
